אירוע ממלכתי מאוד, הסודות של טשרניחובסקי וירושלים של דבש

רוביק רוזנטל | 29 בספטמבר 2017

מה הקשר בין מדינת ישראל לממלכה וממלכתיות, ביוגרפיה מקיפה מספרת את סיפור חייו הסוער של שאול טשרניחובסקי, למה נותנים כִיף, וסיפור מתוק על ארוחת בוקר בקיבוץ של פעם

בדיון ב"לונדון וקירשנבוים" ביום שלישי נקלעו ירון לונדון ומנכ"ל מועצת יש"ע שילה אדלר לפולמוס לשוני. שילה דיבר על האירוע הממלכתי המציין "שחרור יהודה ושומרון בקעת הירדן ורמת הגולן". לונדון השיב: "אי אפשר לדבר על שחרור אדמות. משחררים אנשים אבל לא אדמות. המונח שחרור לא רלוונטי למציאות הפוליטית". שילה: "את המונח מלחמת שחרור אני מכיר, ולא נראה לי שהוא שנוי במחלוקת".

גם התנגדות מרים נאור לשיתוף ניל הנדל באירוע הייתה לשונית, בעקבות ניסוח ההזמנה. תאגיד כאן וגל"ץ פסלו תשדיר לכבוד האירוע מאחר שיש בו שימוש במונחים שנויים במחלוקת או אפילו שגויים כמו "שבנו הביתה" או "שבנו ליריחו".

בלי קשר להשקפתי בנושא (ויש לי), העובדה שהמחלוקת הלשונית על השטחים בשליטת ישראל לאחר 67 נמשכת, ונסבה סביב אותם מילים וביטויים, מעידה על עומק השבר בו מצויה החברה הישראלית מאז המלחמה ההיא, שבה נחלנו ניצחון צבאי מפואר.

מהו ממלכתי?

מחלוקת לשונית אחרת סביב האירוע בגוש עציון הוא עניין 'האירוע הממלכתי' והשאלה אם הוא 'ממלכתי' או 'פוליטי'. מהו בעצם אירוע ממלכתי? ממתי מדינת ישראל המודרנית היא ממלכה?

המילה 'ממלכה' מופיעה בתנ"ך 117 פעמים, והיא משקפת את המשטר, שלטון המלך, ואת הארץ שבה חיים המלך ונתיניו. העולם הקדום היה עולם של 'ממלכות', לא של מדינות. ובכל זאת, דוד בן גוריון גילה את הפוטנציאל הטמון ב'ממלכה' והחל להשתמש בשם התואר 'ממלכתי' ובמונח 'ממלכתיות'. ב-28 לאוקטובר 1928, בהרצאה במגדיאל, דיבר בן גוריון על "המעבר מתנועה שאינה קובעת אלא דעות והשקפות, לתנועה הקובעת את דרך החיים של האיש והאחריות לבניין ארץ, המטפלת בדאגות ממלכתיות, יישוביות, תרבותיות ומקצועיות, והעומדת במרכז של גאולת העם". את המילה הזו ירש מן השפה הרוסית שבה המונח 'ממלכתי' משמש בחיי המדינה המודרנית. המילה היא Госуда́рственный, ובאותיות לטיניות Gosudarstveni.

הסופר הישראל-רוסי יורי מור כותב כי ברוסיה הצארית היו מכנים בית ספר שממומן על ידי הממשלה ונמצא בפיקוח מלא של פקידי הממשלה 'בית ספר ממלכתי' (גוֹסוּדַרְסְטְבֵנַיַה שְקוֹלַה). גוֹסוּדַר פירושה מלך, שליט, גוֹסוּדַרְסְטְבוֹ היא 'ממלכה', ואחר כך 'מדינה' – גם אם אין בה מלך. מדינת ישראל קרויה ברוסית גוֹסוּדַרְסְטְבוֹ איזראיל, מילולית – ממלכת ישראל. מור מוסיף כי ברוסיה הסובייטית כל בתי הספר היו כמובן ממלכתיים, ולא היה צורך להדגיש זאת. כאשר צצו שם בתי ספר פרטיים היה צורך להבחין שוב בינם לבין בתי ספר ממלכתיים.

השימוש ב'ממלכתי' וב'ממלכתיות' שירת את התפיסה הבן גוריונית, שרצה להסיר את הבעלות של התנועות האידיאולוגיות מימין ומשמאל על מוסדות, טקסים ומערכות. עם השנים שמר ‘ממלכתי’ על מעמדו כשם תואר רשמי לכל מה שהוא בפיקוחה או תחום ניהולה של המדינה, אבל איבד את העומק האידיאולוגי שלו. לכל היותר מתובלת 'ממלכתי' בדוק אירוני. ‘אווירה ממלכתית’ השורה על אירוע מרמזת שהוא היה כבד ומשעמם. פוליטיקאי המדבר ב'דרך ממלכתית' אינו אומר דבר. התחום היחיד בו 'ממלכתי' הוא המונח הרשמי הוא החינוך. יש חינוך ממלכתי, יש חינוך ממלכתי-דתי, ויש חינוך עצמאי, המסונף לממלכת השמים.

עץ האלון הזקן

במרכז גוש עציון עומד עץ אלון בודד. העץ הוא סמלו של הגוש, וסביבו אף נערך האירוע השנוי המחלוקת. העץ הו כבן 600 שנה, והוא נתמך מכל צדדיו כדי שלא יקרוס, ונחשב לאורך שנים רבות עץ קדוש.

עץ האלון

צילום: מיכה לובטון

בספר "70: סיפורו של קיבוץ רבדים" סיפרתי בפיוט את סיפורו של העץ, המובא באתר ב"רגע של פיוט". רבדים, קיבוץ של השומר הצעיר, החל את דרכו בגוש עציון, עד לפינוי וההליכה לשבי עם הכרזת העצמאות. העץ הזה מגחך מן הסתם מול המחלוקות סביבו. הוא כבר ראה הכל.

טשרניחובסקי כותב שיר ערש עברי

בימים אלה יצאה בהוצאת כרמל ביוגרפיה מקיפה ומרשימה של המשורר שאול טשרניחובסקי ושמה "ליופי ונשגב לבו ער". את הביוגרפיה כתב החוקר והעורך עידו בסוק, עורך "הד האולפן", נכדו של המשורר קדיש יהודה סילמן, ובנו של המשורר משה בסוק. הביוגרפיה משלבת סיפור חיים סוער של ציוני נלהב ועם זאת בעל עמדה עצמאית ולעיתים מקוממת בעיני שומרי חומות למיניהם. טשרניחובסקי היה רופא שנאבק על פרנסתו, חובב נשים בעל הופעה מרשימה, ובראש ובראשונה, משורר נפלא, שנחשב יחד עם ביאליק לאחד משני עמודי התווך של השירה העברית שליוותה את התחייה הלאומית ואת תחיית הלשון.

את הספר צריך לקרוא בעיון, ולהלן מתאבן: עשרה דברים שלא ידעתם על שאול טשרניחובסקי. 

1. ביומן מאוחר מספר טשרניחובסקי את שלבי החניכה שלו על פי מסכת אבות: בן עשר לז'ול ורן, בן שמונה עשרה להיינה, בן עשרים לשילר, בן שלושים להומרוס.

2. את שיר הערש "ניטשו צללים" כתב בעקבות ויכוח עם אסתר ייבין שאותה העריץ. היא הרדימה את בנה בשיר ערש ביידיש. הוא נזף בה והיא השיבה: "אומרים עליך כי משורר עברי אתה, הוכח זאת וכתוב שיר ערש עברי".

3. טשרניחובסקי העריך את אישיותו האמיצה וחלוצית של בן יהודה, אבל הסתייג ואפילו זלזל בחדשנותו הלשונית. בן יהודה אהד את הגישה הפתוחה לרוחות העולם של טשרניחובסקי והרבה לפרסם אותו.

4. טשרניחובסקי הרבה לעסוק בשמות צמחים וכתב מאמרים חשובים. החידוש הראשון שלו היה 'זקן המלך' לשמו של פרח רוסי, אבל הוא לא היה בטוח שהשם מתאים. בהמשך עסק בהרחבה בשמות של פטריות, ונחשב מומחה לפטריות שאף הציל אנשים מהרעלה.

5. טשרניחובסקי עסק רבות במה שקרא "שאלת המבטא והנגינה". הוא כתב בהברה אשכנזית, והתנגד להשלטה טוטלית של ההברה הספרדית. "אנחנו (יהודי מזרח אירופה) שהננו רוב מניינו ורוב בניינו של ישראל, רשאים וצריכים אני לבטא את שפתנו בנגינתנו ובמבטאנו האשכנזי".

בין הדגדגן לאהבן

6. שערוריית פרישמן. טשרניחובסקי תרגם את האיליאדה של הומרוס ושלח את התרגום לעורך הרבעון "התקופה" דוד פרישמן. פרישמן, שהיה מתרגם בעצמו, הכניס שינויים רבים לתרגום ופרסם אותו בלי לשאול את רשותו של טשרניחובסקי. טשרניחובסקי הזועם  דרש להוציא את שמו מהתרגום, ופרישמן הכניס את שמו שלו כמתרגם, עם הערת שוליים שגם לטשרניחובסקי יש חלק בתרגום.

7. את השיר "אומרים ישנה ארץ" שזכה לחיים מחודשים עם הלחן של נעמי שמר, כתב טשרניחובסקי בשתי גירסאות. הגירסה הראשונה היתה עגומה ופסימית: "ארץ בה יתקיים כל איש אשר קיווה, אולי כבר איננה? ודאי ניטל זיווה". באירוע בשנת 1923 הוזמן להופיע בפני ועידת תנועת החלוץ ושם אִלתר נוסחה אופטימית יותר של השיר: “איפה הם הקדושים, איפה המכבי? כל ישראל קדושים – אתה המכבי". שני הנוסחים פורסמו בנפרד כשירים שונים.

"אומרים ישנה ארץ", הגירסה הפסימית, בביצוע ירדן בר כוכבא ובנות בראון.

8. אהרן מזי"א וטשרניחובסקי עסקו במינוח רפואי אך היו ביניהם חילוקי דעות לא מעטים. מזי"א אהב את משקל פַעֶלֶת למחלות, כמו בשמות אדמת וגרענת, טשרניחובסקי סבר שהמשקל לא מתאים. במחלוקת אחרת זכה מזי"א ואולי חבל שכך. הוא הציע לקרוא לקליטוריס דגדגן. טשרניחובסקי הציע 'אהבן', כדי להדגיש כמו בשיריו את התפקיד הפעיל של האשה בהתקרבות המינית.

9. טשרניחובסקי לא אהב את החידוש של אבינרי 'תפוז' כקיצור של תפוח זהב, וכתב על כך סָטירה: "המילה על משקל עכוז, ויש סברה שלא אמרו בני ישראל שקל זהב אלא שַקוז, ועל פי משקל זה בנו את המילה תפוז, שאין כמוה בכל מה שהתרחש לחן וליופי ולטעם טוב".

10. טשרניחובסקי נפטר מסרטן והוא בן 68. על מילותיו האחרונות יש שתי גירסאות: "אם נגזר למות – אז נמות. אנשים רבים צעירים ממני מתים כעת". השנייה ביטאה את החשש מתדמיתו, בעקבות נישואיו לנוצרייה: "כך, למות במנזר!"

כיף כיף וכאפה

דב ששון כותב: מזה כמה זמן עסוקים בויקיפדיה העברית בשאלת הערך "כִּיף", במחלוקת הוחלט להקדים כֵּיף - הנאה לכִּיף - מחווה, ובכן, לערך נוספה הידיעה, המעניינת בהחלט, שמקור המונח, כל כך זעיר ולכן גם כל כך יקר, בערבית, במילת השאלה המדוברת "איך" או "מה". הרושם האחד שתקף אותי היה שהמקור למילה הוא דווקא מן המילה כף (-יד/רגל/סכו"ם עכו"ם:), "ביותר מקצועי" מן השורש כפ"פ ובלשון עגה ברה מן המילה כאפה".

גילוי נאות: בהערה לערך כִיף מצוטט מילון הסלנג המקיף ובו אני מסביר ש'כִיף' הוא קיצור של 'כִיף חלאכ", מילולית בערבית: איך מצבך, מקבילה של 'מה שלומך', 'מה נשמע' וכדומה. הקביעה נסמכת על כך שהפנייה 'כיף' מתאימה למפגש, ומרומזת בה שאלה. ל'כיף' אין משמעות של כַף יד בערבית וזה ודאי אינו המקור. עם זאת הדמיון ל'כַפֶה' הערבית מתבקש, ויתכן שהוא תרם להשתרשות המילה בסלנג.

ירושלים של דבש

אנה דרוויש, בת כפר סאלד ניסתה לכתוב ברכה לשנה החדשה, ומצאה שהיא נקלעת לקלישאות הרבות ואינה מבקשת הקשבה. היא כותבת: "בתקופת סליחות אני מצרפת כמה מילים מהעבר הרחוק שנראה אולי קצת יותר מתוק". המילים אכן יפות, מתוקות, ובהחלט רחוקות מכל קלישאה.

"בשבת הייתה תורנות של ההורים להכין לנו את ארוחת הבוקר בבית הילדים. פינוק של שבת - שמנת אמתית  עם דבש, שצביקה הכוורן בחש. כאשר הגיע תורו של מרדכי דור, אבא של רחלי חברתי הטובה, היה עובר ילד ילד.

"באיזו צורה תרצו את הדבש על השמנת?" שאל.

בכיתה  ב' ביקשתי שיצייר לי את ירושלים, כי בשבילי הייתה רחוקה, קסומה ומסתורית כמו שמיים. הוא צייר בקווים עדינים של דבש את פיתולי  חומת העיר עתיקה, צייר ולחש. תוך כך גם  החל לזמזם שיר געגועים לילדותו שהורחקה ממנו, הונגריה.

אני זוכרת את קערת השמנת ועליה  הכותל, וההרים. וקודש הקודשים. כל כך חבל לי לקלקל, אבל בסוף אכלתי, כי אין שמנת אחרת, והתורנים  ממהרים לסיים את המשמרת.

וכך הצטיירה לה ירושלים: שמנת מעוטרת  ושיר חרישי, אולי "הכותל" של מרדכי, ההונגרי?

רק אחרי מלחמת ששם הימים טיילתי בה בפעם הראשונה, וקרן שמש הבוקר ציירה, כמו מרדכי, את קווי הדבש על החומה.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מהיכן הגיעו המילה 'התמכרות' והביטוי 'עבודה שחורה', למה שותים עם קש ומדוע אין מילה עברית לרלוונטי ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
קטע מעטיפת הספר "ליופי ונשגב לבו ער" תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

טל הרן
תגובה ושאלה בצדה: מנין הגיע התעתיק השגוי עם האות א' - כפי שמופיע בפוסט הזה, "כיף חלאכ?" (וכפי שמופיע רבות בכתוביות בטלוויזיה ובעיתונות - חלאס, בלאדי וכו', כשההגייה במקור היא או ללא הארכה כלל כמו במלה ח'לס, או בדיוק הפוך, עם ההארכה בתחילה, אם כבר - כמו בבאלדי)? טל
28 בספטמבר 2017 הגב
נמרוד שתיל
לרוביק שלום. ב"מילון עברי ערבי לשפה (הערבית) המדוברת", ערך הנאה - כֵּיף. כך נשאלה המילה לעברית בימי הפלמ"ח, וזה לא קשור לשאלה "כיף חאלך?" ולענייני מפגש. כל טוב, וגמר חתימה טובה, נמרוד.
28 בספטמבר 2017 הגב
אהרן בלום
איני מבין את המונח שהזכיר שילה " מלחמת השחרור " , לפי מיטב הבנתי " שחרור " הוא כאשר אדם משתחרר ממאסר , כאשר משתחררים מאישה או להפך , כאשר משתחררים מעול כובש ,כאשר משתחררים משלטון זר (בריטניה) על פלסטינה (א'י ) , מהעול שהזכרתי לאחרונה השתחררנו סמוך ל-1948 ,עד 1948 נלחמנו " מלחמת שחרור " ,מ-1948 נלחמנו נגד שכנינו או נגד המדינות שפלשו, ב-1948 היינו חופשים ללא עול ולא היינו זקוקים להשתחרר מאיש , כמו כן זר לי הביטוי " שטחים משוחררים " האם שחררנו את יהודה ושומרון לאחר שלקחו מאתנו ? או "שבנו הביתה " , או " חזרנו לשטחי מולדת " ,למרות ה"קושן " על ארץ ישראל שקבלנו מאלוהנו עזבנו את " הארץ המובטחת " לטובת גושן שבמצריים ,שם ישבנו בנעימים עד שקם עלינו פרעה הרשע, אחרת עד היום היינו בגושן ,בעל כורחנו חזרנו מגלות מצרים ,כאשר הגענו ליעדנו אחרי 40 שנה מצאנו את ארצנו תפוסה בידי זרים ,לא הייתה ברירה אלא לגרשם בכוח ולשבת במקומם , ושוב ההסטוריה חוזרת על עצמה ,ירדנו לאירופה, אלפיים שנה היינו בגלות , החמצנו עשרות פעמים לחזור למולדת , כי היה יותר טוב לחיות בגלות על סיר הבשר, מעטים חזרו "אל המולדת , הביתה " בניהם הסבא שלי מראש פינה , חובבי ציון והעליות השונות ,שאר יהדות אירופה לא נהרו אל שטחי המולדת למרות האזהרות (ביאליק וז'בוטינסקי ) ,עד שפקדו אותנו האסון הגדול מכל האסונות, השואה והשחרור מעולו של סטלין , ושוב אחרי מלחמת ששת הימים " חזרנו אל שטחי המולדת ",מנופפים בקושן שבידנו ( התנ'ך ) ולצערנו מצאנו את מולדתנו תפוסה בידי אחרים , הפעם דילמא ,איך נוכל לגרש את "הפלשתים" שתפסו לנו את המולדת ,מה נעשה ? יש פתרון , בני ישראל זולגים החוצה , לא יפה לגרש אחרים נגרש את עצמנו ויבוא לציון גואל .
30 בספטמבר 2017 הגב
יעקב ברזילי
ספורי ה"כיף" והכפה".נתחיל בהטיה.בערבית למילה "כיף"יש הטייה איכי איכך איכה איכנו וכ'ו.כיפי כיפכ כיפנא כיפהץוכ'ו.מה המצב האופורי האולטמטיבי(אליבא דבני דודינו)?שאדם נוהג בהתאם למשאת נפשו ואוכל כל מה שנפשו חפצה בו.אז איך היה האוכל בסעודה ?עלא כיפכ "בהתאם למשאת נפשך(מא תשאאהו נפסכ) ואיך הייתה התזמורת?עלא כיפכ.ובקיצור הכל היה עלא כיפכ.ובקיצור היה כיף.
01 באוקטובר 2017 הגב
יעוד גונן
שנה טובה וחג שמח, למקרא תגובתו העוקצנית של טשרניחובסקי למילה 'תפוז' כקיצור ל'תפוח זהב' נזכרתי שהגיב בשעתו (איני יודע למי ובאיזה מדיום) להצעה לשונית זו במילים: "איני גורס בולשביזם בשפה" (כידוע, השלטון הבולשביקי בברה"מ הִרְבָּה בשימוש בראשי-תיבות).
01 באוקטובר 2017 הגב

הוספת תגובה