ילד, גבר, חייל, ומיהי המילה המעצבנת של 2016

רוביק רוזנטל | 06 בינואר 2017

מה בין שני "הילדים של כולנו", גלעד שליט ואלאור עזריה, האם יהיה כלום או לא יהיה כלום, 1500 השיבו על סקר המילה המעצבנת, התוצאות מעניינות, הנימוקים עוד יותר

הביטוי המככב בפרשת אלאור עזריה הוא "הילד של כולנו". הוא נכנס לחיינו בשנות השבי הארוכות של גלעד שליט, וחזר בנסיבות חדשות ושונות מאוד.

מה משותף לשימוש הזה בשתי הפרשות? 'כולנו', כלומר, של כל מה שקרוי "עם ישראל". מילה המציינת את האופי השבטי של החברה הישראלית, אבל גם את הנטייה ליצור קונצנזוס ושותפות גורל באמצעות המילים. לשימוש הזה משנה תוקף כשמדובר בצבא, הנחשב עדיין הגורם הקונצנזואלי ביותר בחברה הישראלית. זה מתבטא לא רק ב'כולנו' אלא גם במילה 'הילד', דומה שהצגת החיילים כילדים היא ישראלית ייחודית. זאת גם בזכות היחס האמוציונלי אל המשרתים בצבא, בלי קשר לאישיותם ולמעשיהם או השקפותיהם, וגם מפני שבישראל הצבא נתפס כחלק מתהליך החניכה של צעיר ישראלי, והמטרה המוצהרת שלו, כפי שעולה גם ממחקרי על השפה הצבאית, הוא להפוך את 'הילד' ל'גבר'.

מה שונה בין שתי הפרשות? בפרשת גלעד שליט הביטוי ציין חמלה כלפי אדם צעיר הנתון במצוקה, שהוא גם חייל, בלי קשר לנסיבות שהובילו לנפילתו בשבי. בפרשת אלאור עזריה הביטוי מציין בעיקר תמיכה במעשה, והוא נובע מסדר יום פוליטי. הקונצנזוס הרחב יחסית סביב גלעד שליט מובן על רקע זה, בעוד השסע שיצרה פרשת עזריה מעידה על ויכוח עמוק בחברה הישראלית על דמותה וערכיה.

כלום או לא כלום

"לא יהיה כלום כי אין כלום" הפך בפיו של נתניהו למשפט שהעביר אותנו משנת 2016 ל-2017. בעניין זה שואל נועם בזו הלשון: "המשפט 'לא יהיה כלום כי אין כלום' של ראש הממשלה בעייתי בעברית. כדי לומר שלא יתפתח דבר מהחקירה מכיוון שלא נעשו מעשים אסורים היה צריך לומר 'יהיה כלום, כי יש כלום', בדומה לשפה האנגלית: There will be nothing, because ther is nothing”, ששווה במשמעותו ל- there will be something because there is someyhing, שפירושו בעברית: יהיה משהו, כי יש משהו". אני צודק? אורי הייטנר מצטט בעניין זה את מתי גולן שטען במאמר בעיתון גלובס טענה דומה.

ובכן, בלי קשר לתוכנו, המשפט של נתניהו מדויק מבחינת העברית, אף כי הבלבול לגביו נפוץ. 'כלום' היא מילה תלמודית ופירושה 'משהו'. היא הלחם של המילים כל+מאום, כאשר גם המילים 'מאום' ו'מאומה' פירושן דומה. "לא יהיה כלום כי אין כלום" פירושו אכן: "לא יהיה משהו, כי אין משהו". מדוע נתפסת 'כלום' כמילת שלילה, במשמעות 'לא משהו'? מפני שעיקר השימוש שלה, במקורות ובוודאי בעברית החדשה, הוא בצירוף מילות שלילה: 'לא כלום', 'אין כלום' וכדומה, והיא מתייחסת בעיקר לכמות מעטה עד אפסית. אגב, הטענה ש'כלום' פירושה 'כגלעין של זית' היא, בלשון המעטה, קשקוש גמור. כאשר אנחנו נשאלים אם 'היה משהו' ועונים 'כלום', כבר מושמטת לגמרי מילת השלילה.

המילה המעצבנת של 2016, התוצאות

סקר המילה המעצבנת שהתקיים בשבוע האחרון באתר הזירה הלשונית ובמילון המקוון מילוג הוליד כ-1500 משיבים, כך שאפשר לראות בו מדגם מייצג של ממש. לצד עשר המילים שהוצעו בסקר הוצעו כמאה הצעות נוספות, וכן הובא שלל נימוקים מרתקים. התיאור המלא של התגובות והנימוקים מובא באתר "פינת עיון".

המילה המובילה בסקר היא 'כוסית', מילה החוגגת כבר לפחות עשרים שנות נוכחות בחיינו, ועדיין לא נס ליחו של התיעוב ממנה, ואולי הוא אף מתעצם בימים אלה של מודעות להטרדות מיניות. העובדה שהמילה הפכה גם למילת גאווה שאומצה על ידי חלק מבנות המין הנשי לא השפיעה על התיעוד מן המילה.

וזה דירוג עשר המובילות, שהוצעו כאמור בסקר:

 

מילה

הצבעות

אחוזים

    1   

כוּסית

498

36.7

    2

כפרה

276

20.3

    3

כאילו

198

14.7

    4   

מותק

98

7.2

    5 

אחי

78

5.8

    6.

מפנק

59

4.7

    7.

קסום

56

4.1

    8. 

הזוי

51

3.7

    9. 

מאתגר

24

1.7

    10.

מדהים

16

1.1

 

סה"כ

1352

100

גם 'כפרה' ו'כאילו', מילים ותיקות בחיינו, עדיין מככבות, הוכחה לכך שהסלנג אינו מתיישן בקצב שמייחסים לו. מפתיע במידת מה מעמדה הנמוך של 'מדהים', שהפכה למילת העצמה שחוקה, ובהחלט מעצבנת.

מילות דבק, מילות חלל ומילות העצמה

בין המילים שלא נכללו בסקר אך הוצעו על ידי הנסקרים כמה קבוצות. שלוש הבולטות בהן הן מילות דבק, מילות חלל ומילות העצמה. מילות דבק מציעות אהבה אין סופית וביניהן כאלה שעלו בסקר: כפרה, נשמה, מאמי, חיים שלי, מותק, דובשנית, באהבה, ובקיצור: הישראלים פשוט מתים איש על רעהו ורעותו. מילות חלל או מילים ריקות המשמשות לקידום המשפט בלי להוסיף לו משמעות הן 'כאילו' ואפילו 'כאילו כזה', 'בעצם', וכן 'בסופו של יום', הנחשב ביטוי מתנשא, וסתם 'אֶההה'. מילות העצמה אהובות מאוד על הישראלים, ומסתבר שגם שנואות מאוד. זו גם הקבוצה העשירה ביותר באוצר המילים המעצבנות: הזוי, וואו, חבל"ז, כפיים, לגמרי, מאתגר, מדהים, מהמם, מוצלח, מוש, מטריף, מיתולוגי, מעלף, מרגש, משגע, נדיר, קסום. אז מי אמר שהישראלים לא מפרגנים?

ומה עוד מעצבן אותנו? מילים גבוהות, שלא לומר פלצניות. ביניהן  נרשמו 'בעת הזאת', הסללה, מורכב, מרשתת, נראוּת, תובנה, ומעטו של תלמיד מתוסכל: אנציקלופדיה. יש גם מילים מעצבנות הנשמעות במהלך שיחה ומעצבנות את המקשיב: אתה לא מבין, בואנה, די כבר, הייוש ובייוש, חולה עליך, חופר, למה נראה לך!!!, סְתְמי, פיפי, וגם: תפנים! (או תפנימי).

חובבי העברית התקינה מתעצבנים משגיאות רווחות, וגם ממילים הנתפסות כשגיאה כמו מכנס, שוב פעם, בטח וזאתי, או מילים לועזיות כמו בויפרנד ואו מיי גוד. ולקינוח, בעלי התודעה הפוליטית, שמילים מן המרחב הפוליטי מובילות אצלם בסולם העצבים:  הסדרה, מתווה, צבע עור שחום ואפילו "ראש ממשלתנו".

מילה של זקנים, דודות וערסים

כמה נימוקים מובילים:

אחי: אם כולכם אחים, מה זה אומר על אמא שלכם?

כאילו: מעיד על דלות לשון, העדר פסקנות והססנות מזויפת.

כוסית: יופי האישה הוא יותר מהמיניות שלה, נשים לא יקראו לגבר שהן נמשכות אליו "בולבולון", אז בבקשה די לקרוא לי כוסית. הכוס הוא דבר נפלא אבל הוא שלי ולא שלכם, ואין לכם זכות לתאר אותי איתו.

כפרה: "כפרה שלי" = תרנגול שלי. אני לא ממש רוצה להיות תרנגול.

מותק: מילה של זקנים, וגם השורש שלה זה מתוק. אני לא מתוקה, לא טעמת אותי, מאיפה אתה יודע שאני מתוקה? וגם: מילה של דודות; מילה של ערסים.

קסום : בגלל זילות הקסם.

מפנק: הרי הפינוק הוא הביטוי המיידי ביותר לתרבות הצריכה המערבית. כשהוא לא קשור ישירות בכסף, הוא קשור ביתר הנאות האדם החומריות. הרי אף אחד לא מפנק את עצמו במדיטציה או בשיר טוב ברקע, בטיול או בבהייה בעננים.

אומייגוד. הנוער מרגיש שהוא חלק מהעולם הגלובאלי, ולכן מעריץ הערצה עיוורת את האנגלית. כך שזה כנראה קרב אבוד מראש לעצור את הסחף לכיוון האנגלית.

הביטוי "בסופו של יום", שהוא בעצם "בסופו של דבר" העברי, נועד ליצור את הרושם בקרב השומע שהדובר חושב בבינלאומית, ולא בשפת הילידים הפרימיטיבים, העברית.

בעזרת השם. אנשים מתמכרים לדתות בצורה מבחילה (קדימה בנט, תגיד לי שאני "מתגרבז")!

די כבר. כאשר אתה מזה רוצה להגיד משהו למישהו, ואומרים לך "די כבר!", זה גורם לך לרצות לתלוש את השערות.

זפזופ. בחרתי במילה זו מפני שזה לא נשמע נעים לאוזן, זה כמו זבוב או יתוש שבאים בלילה ועושים זפזפזפ.

מכנס, מגף ומשקף

מדהים. הביטויים המעצבנים ביותר השנה הם אלה שמשתמשים בהם עורכי העיתונים והסרטונים באינטרנט (במטרה לשכנע אותנו להיכנס לאתר ולקרוא או לצפות): "לא תאמין מה שקרה!" "מדהים!" "מחריד!" "נוראי!" בקיצור, בא להקיא...

מורכב. תנסו להרכיב את המורכב במקום לתת לו שם.

אותי מטריף לקבל הצעה מזבנית כלשהי. את מחפשת "מכנס", אולי גם "נעל" או "מגף", ולהשלמת המראה "משקף", ולמכנסיים כדאי להוסיף "תחתון". תשובתי לכל אלה: "יש לי שתי רגלים, שתי עינים" וכו'

נודר. המילה הפכה לסוג של סלנג של בני נוער צעירים. לדוגמא: "נודר שזאת הגלידה הכי טובה שאכלתי."

צדיק. סתם חנופה לבן אדם שלא מכירים, או מכירים בצורה שטחית.

פיפי, בהקשר של משהו מצחיק מאוד. לדוגמה: "לראות את המורה תמר נופלת מהכיסא זה פיפי".

תובנה. לא מבינה אותה בכלל.

כאמור, הסקר המלא כולל הנימוקים: בפינת עיון.

שאלות חדשות שנשאלו ונענו באתר: איך אומרים צמיג ופריט, מה הקשר בין חך לחכה, למה המילים הארוכות הן לא בעברית ועוד ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה כדי לקבל את התשובה!

בפינה של פול אוגדן: המילה יין דומה בשפות רבות, מדוע?

תגיות :
sersapin; Flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

רון טובלר
המילה "זיפזופ" היא כבר לא לא רלבנטית. הצופה היום לא צריך לזפזפ ואני לא זוכר מתי זיפזפתי בעצמי. את התכנים אני צורך בסטרימינג (יש לזה מילה עברית?) בזמן שנוח לי ולא צריך לזפזפ בין ערוצים. בין אם זה על ידי הורדה של תכנים למחשב, בין אם זה פודקסטים, בין אם זה VOD/נטפליקס ובין אם באמצעים אחרים. הזיפזופ הוא מעבר אקראי בין משדרים. זה לא קיים יותר. יש רבים בני דור המילניום שלא יודעים שידור מהו ואת כל התכנים הם צרכו OFLINE או סטרימינג.
05 בינואר 2017 הגב
א
המילים המעצבנות באמת מעצבנות, אבל איזה נימוקים טרחניים! כולם היו חינוכיים כאלה, 'אל תטעם אותי', 'יש לי שתי רגליים, שתי עיניים'... הלו, מה זה? איפה ההומור? כוחו של הסלנג הוא בתמצות של אמירה ארוכה יותר, והנימוקים הנודניקים נכשלים בדיוק בנקודה הזאת. מה הכי מעצבן אותי? הזילות שעשתה אילנה דיין, ובעקבותיה חבריה למקצוע, לזמן עבר בעברית. היא מדברת על ההסטוריה בזמן הווה. השוטר תופס, המחבל יורה, ראש הממשלה עונה... בהצלחה לכולנו
05 בינואר 2017 הגב
יואל נץ
השימוש במילה "משקף" הוא, אכן, מעצבן. לא כן המילה המקבילה "מקשב"; משום שיש מי שנעזרים בו רק לאוזן אחד ויש אחרים, נעבעך, שזקוקים למקשביים. ורק חבל, שיש עוד מי שמעדיפים עדיין את המונח המסורבל והמעליב: "מכשירי שמיעה"...
05 בינואר 2017 הגב
יואל נץ
אוזן היא, כמובן, אחת, ולא "אחד". הייתה זו שגיאת מקלדת בשל בהילות.
05 בינואר 2017 הגב
Hedva Kolan
כל העיתונאים, לא רק אילנה דיין, מדווחים על ארועים שקרו בעבר - בזמן הווה. זה פשוט מעצבן ולא נעים לשמוע. שתי שגיאות נפוצות:"נראה" בהווה , עם סגול תחת הא' , שאומרים אותו כאילו זה בעבר, בקמץ תחת הא'. השניה היא המספר 18. הטועים אומרים שמונה עשרה, בקמץ תחת הנ'.ואין בכלל מספר כזה. או "שמונה עשר" או "שמונה עשרה" בסגול תחת הנ'. האם זה ישתנה פעם? אני מסופקת.אבל מקווה.
05 בינואר 2017 הגב
רמי סריג
לנושא המילה כלום הפעם הראשונה בה ניתקלתי בדיון בנושא היה לפני יותר מ50 שנה בספר הילדים הנפלא של לאה גולדברג "ניסים ונפלאות" שם נקראה אחת הדמויות ד"ר כלומבראש והילדים היו שרים לו : דוקטור כלום בראש אין לא כלום בראש. מסקנתה של לאה גולדברג כזכור לי זהה למסקנתו של רוביק רוזנטל ולד"ר כלום בראש יש משהו בראש.
05 בינואר 2017 הגב
יעקב ברזילי
מקור המילה זפזוף הוא לדעתי מהערבית.ד'בד'בה בערבית היא תנודה ממקום למקום מעמדה לעמדה.על אדם לא אמין שמחליף צבעיו בהתאם לצרכיו כמו זיקית אומרים הד'א שח'צ מד'בד'ב.הד' הערבית הופכת בהרבה מקרים ל-ז בעברית כמו במילה זהב ד'הב זכר ד'כר
10 בינואר 2017 הגב
אורי קליין
חג המגפות. די מרגיז לשמוע ברדיו, גם מפי קריינים מנוסים, "פסטיבל" בפא דגושה. "פסט" בפא דגושה היא מגפה. "פסט" בפא רפה היא חג, שממנו נגזר ה"פסטיבל". אז לתשומת לבם של האחראים ללשון בגופי השידור.
13 בינואר 2017 הגב
אורי קליין
האם שמתם לב לצירוף המילותיים מן השכיחים והנפוצים בלשוננו "חייל משוחרר"? צירוף זה נושא בתוכו את סתירת עצמו, או ליתר דיוק כל מילה מן השתיים סותרת לחלוטין את רעותה. שהרי אם חייל הוא, עוד לא השתחרר. ואם משוחרר הוא, כבר אינו חייל.
13 בינואר 2017 הגב

הוספת תגובה