100 המשפטים המובילים של האמא הפולנייה

רוביק רוזנטל | 09 ביוני 2017

מ"זה ייגמר בבכי" ועד "אני אשב לבד בחושך", המשפטים שעליהם גדל דור שלם מככבים בהצגה חדשה ביידישפיל; מהיכן הגיע הביטוי "פושט רגל", תרגום חדש לשיר רוסי מרעיד לבבות, ומה בין 'לא תגנוב' ל'לא תנאף'

בימים אלה יצאה לאור הצגה חדשה של תיאטרון יידישפיל: "א יידישע מאמע". כמו בשתי הצגות קודמות של התאטרון, "מונולוגים מהקישקע" ו"נשמה צוענית" גם ההצגה הזו בנויה על קטעי מערכונים, שירים ורעיון מוביל, ועירוב של יידיש ועברית. את שלוש ההצגות יזם, עיצב, ביים וגם משחק יוני אילת. השתיים הראשונות זכו להצלחה רבה והוצגו גם על במות בחו"ל.

בין השירים והמערכונים מובאת בהצגה שרשרת משפטים המוגדרים "משפטי האמא הפולנייה". את המשפטים אוספת בשקדנות משך שנים מיכל פישביין בדף הפייסבוק שלה  'הפולנייה'. לצורך ההצגה התבקשתי  על ידי יוני לערוך 600 משפטים מן האוצר של מיכל למעין סיפור מתמשך. בהצגה משמשים המשפטים כקטעי מעבר. אז להנאת ילדי האמהות הפולניות, וילדים יהודיים באשר הם, מה אומרת האמא הפולנייה, שהיא לענייננו היידישה מאמע? עשרה משפטים מובילים בעשר קטגוריות.

ממתקים זה לא אוכל

עשרה משפטי אוכל:

  • אבל זה שרוף רק בקצה!
  • אבל שניצל את אוהבת!
  • אוכל זה לא משחק!
  • איך אתה יודע שאתה לא אוהב אם לא טעמת?
  • אתה יודע כמה ילדים רעבים יש באפריקה?
  • כל היום אני עומדת במטבח ומבשלת, וזו התודה!
  • לא אומרים איכס על אוכל!
  • ממתקים זה לא אוכל!
  • תבלע תבלע, אל תעשה מחסנים בפה!
  • את לא קמה מהשולחן עד שאת לא גומרת מהצלחת!

זה ייגמר בבכי

עשרה משפטי איום:

  • אותי לא תצליח לסובב על האצבע הקטנה שלך!
  • איך את לא מתבישת! לא מספיק מה שעברנו?!
  • אל תגיד את זה עוד פעם! אפלו לא בצחוק!!
  • אני את שלי אמרתי, את תעשי מה שאת רוצה!
  • את יכולה לבכות עד מחר, זה לא יעזור לך!
  • את לא תדברי אלי ככה! אני לא חברה שלך!
  • את רוצה לראות אותי יוצאת מפה באמבולנס?!
  • ושלא תבואי אלי לבקש סליחה אחר כך!
  • שכחת עם מי יש לך עסק?!
  • זה ייגמר בבכי!

זה את לבד חשבת על זה?

עשרה משפטי אפכא מסתברא:

  • גאון גדול הוא לא!
  • ואם אני אחפש אני אמצא, נכון?
  • טוב שהראש שלך עוד מחובר לך לכתפיים!
  • טוב שהשכנה באה לפעמים לראות מה שלומי!
  • להגיד שהיא חכמה גדולה - אני לא יכולה.
  • נו, יפה גדולה היא לא.
  • נו, אני רואה שהרווחת קצת בטליה, נכון?
  • רעיון נחמד. זה את לבד חשבת על זה?
  • שום דבר לא מספיק טוב בשבילך, נכון?!
  • שתהיי לי בריאה!

קמתי בבקר ושום דבר לא כאב

עשרה משפטי בריאות:

  • אני מבוגרת מדי בשביל זה!
  • את רוצה בכוח להיות חולה?!
  • בגילי – למה כבר נשאר לי לצפות?
  • הרֹאש שלי כבר דופק כמו פטישים.
  • כמה זמן אתם חושבים שעוד נשאר לי?!
  • קמתי בבקר ושום דבר לא כאב, חשבתי שאני מתה!
  • שלושים ושבע שתיים זה לא חום.
  • תבלו לכם בנעימים, לי יש רפואות לקחת.
  • תיזהרי!! הכרתי פעם ילדה שמתה מזה!
  • תרגישי איך שהלב שלי דופק!

אני לא מבינה למה היא ברוגז

עשרה משפטי יחסים:

  • אני איתה גמרתי!
  • אני לא חייבת לתת לך דין וחשבון!
  • אני לא ישנה  בגללך בלילות!
  • אני לא מבינה למה היא ברוגז? מה כבר אמרתי?
  • אני שמחה שלפחות אני מצחיקה אתכם!
  • אפילו כוס מים מהברז היא לא הגישה לי!
  • את נהנית לראות אותי סובלת?!
  • מה את שותקת? פתאום אין לך  מה להגיד?
  • שמעתי! לא צריך לצעוק!
  • תשתו משהו לפני שאתם הולכים?

יידישה מאמע

שחקני "א יידישע מאמע". עומדות מימין: רונית אשרי-סנדלר, יעל יקל, מירי רגנדורפר. יושבים מימין: ניב שפיר, יהונתן רוזן, יוני אילת צילום יח"צ

גם בשבעה  שלי אתם תריבו ככה?

עשרה משפטי משפחה:

  • אבל לפני שנה הייתם אצלם בסדר.
  • את זה קיבלת מאבא שלך, לא ממני.
  • אתם באים בשבת. בלי אולי. כבר קניתי את הדגים.
  • אתם מתקשרים רק כשאתם צריכים משהו!
  • גם בשבעה  שלי אתם תריבו ככה?!
  • השערות הלבנות  שלי זה ממך!
  • לא יקרה כלום אם תתקשר קצת לאמא שלך.
  • משפחה לא בוחרים!
  • מתי אני אזכה לראות נכדים?
  • עם כולם את יכולה להיות נחמדה ורק עם אמא שלך לא?!

אני כבר אנוח בקבר

עשרה משפטי סבל:

  • איזה טוב? אני אמרתי שטוב?!
  • אם זה לא יהרוג אותי, אני לא יודעת מה כן!
  • אני כבר אנוח בקבר!
  • אני כבר רואה שלישון אני לא אצליח הלילה.
  • ברור שאני בבית, לאן כבר יש לי ללכת?
  • יותר מדי טוב לי.
  • מחמש אני על הרגלים.
  • נו, נו, זה כבר יעלה לי.
  • עשר שנים ירדו לי מהחיים!!
  • שאלוהים יקח אותי כאן ועכשו!

אצלי אפשר לאכול מהרצפה

עשרה משפטי סדר:

  • איפֹה גדלת?! בג'ונגל?!
  • אל תדרוך שם, הרגע שטפתי!
  • אני לא יכולה לשמוע את עצמי חושבת ברעש הזה!!
  • אצלי אפשר לאכול מהרצפה!
  • בשביל מה את צריכה את כל השמונצעס האלה?!
  • זה הסרוויס של האורחים, זה לא בשבילכם.
  • לא על הספות!!
  • מה את חושבת? שגמדים באו בלילה וניקו?!
  • רק היום היתה עוזרת!!
  • מה מוקדם?! כבר שבע בבוקר!

באמת לא הייתם צריכים

עשרה משפטי צביעות:

  • אל תודו לי, אני לא צריכה את התודות שלכם!
  • אני אף פעם לא עושה חשבונות.
  • אני ביקשתי לעצמי פעם משהו?!
  • אני לא נעלבת. ממה יש לי להעלב?
  • אני לא צועקת! זה הקול שלי!!
  • אני צריכה לבקש סליחה?! שהיא תבקש סליחה!
  • את הרי מכירה אותי שאני אף פעם לא מתלוננת.
  • באמת לא הייתם צריכים!
  • מה בסך הכל אמרתי?
  • תאמין לי שלי זה כואב יותר!

אני אשב פה לבד בחושך

עשרה משפטי קיפוח:

  • איך זה שבסוף תמיד אני יוצאת הרעה?!
  • אף אחד לא מקשיב לי בבית הזה!
  • בסוף תמיד אני אשמה!
  • הבעיה שלי היא שאכפת לי יותר מדי!
  • הלואי ובהלוויה שלי תבכי ככה!
  • יום אחד עוד תודו לי, אבל אז כבר יהיה מאוחר.
  • כתוב לי על המצח 'תדרכו עלי'?!
  • לך קשה? הלוואי עלי צרות כאלה!
  • נו, ואם אני אבכה זה יעזור?!
  • זה בסדר, אני אשב פה לבד בחושך.

פושט הרגל מקבל תספורת

אפילו הבנקים כבר לא יכלו לעכל את "הסדר החוב" של פישמן, שלא לדבר על המונח המכובד "תספורת". אחד המאפיינים של השפה העוסקת בענייני חוב הוא שהיא נוטה חסד לחייבים, וזה חל גם על טייקון שחלב כספי ציבור לאורך שנים. 'נושים' או 'מלווים בריבית' שנואים על היהדות מקדמת דנא, ומצד שני מזוהים עם יהודים בספרות האנטישמית, שלא לדבר על "ליטרת הבשר" של שיילוק.

האמפתיה והרחמים כלפי מי ש"פושט רגל" מלוים את המקורות עוד מהמשנה, שבה נכתב במסכת כתובות: "הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תשב עד שילבין ראשה" (יג ה). ר' עובדיה מברטנורא מביא שלושה פירושים חלופיים לצירוף: "לשון בזיון, כלומר טול טיט ואבק שתחת רגלי [כלומר, איני יכול להחזיר את חובותי, שכן נותר לי רק הטיט שעל נעלי]". פירוש אחר: "תלה אותי ברגלי על העץ [ברגליים פשוטות], שאין לי מה ליתן לך". הרמב"ם פירש "שהלך בדרך מרחוק [כלומר, עזב את משפחתו]". דומה שלפישמן נותר עוד משהו לצד הטיט בנעליו, ובוודאי שלא עזב את משפחתו ללא נכסים. להיפך.

ובאותו עניין כותבת רותי ספירו: "האם אתה רואה קשר בין 'תספורת' פיננסית למונח ההומוריסטי 'הלוואה וחיסכון', המתייחס לגברים המנסים לכסות את קרחתם?" הרעיון מבריק – אם עולם המספרות מציעה דימוי לבנקים, למה שהבנקים לא יעניקו דימוי לעולם המספרות והשיער? צריך עם זאת לזכור ש'תספורת' במובן הבנקאי היא מונח אמריקאי, haircut, שהתפשט בתקשורת ובעולם הפיננסי בעקבות משבר 2008, אנחנו רק תרגמנו.

50 שנה, השיר והזיכרון

יובל החמישים למלחמת ששת הימים מתרכז במערכה על ירושלים ובמה שקרוי איחוד העיר, ובנצחונות הגורפים בדרום ובצפון. דומה שבלהט ההתרפקות על הרגעים הגדולים נשכח מחיר המלחמה, 800 הבחורים שנפלו במערכות השונות. פינת זיכרון מרגשת לאחד הנופלים, דני ורדון, הועלתה השבוע לרשת על ידי משמרי הפולקלור והזמר תמר ועמוס רודנר, שדני היה גיסו, שהעלו תרגום חדש לשיר המרטיט לבבות "ריאבינה אוראלית". הנוסח הקודם, "ילדתי מרוסיה", בתרגום חופשי יותר, הוא של אפי נצר. כך הם כותבים: "במלאות 50 שנה לנפול גיסנו האהוב, דני ורדון, במלחמת חמישים השנים, תרגמנו, לזכרו, את השיר שגילה (לפני אפי נצר) ויזם את תרגום הבית הראשון ע"י ארנון מגן עבור לרביעיית גבעת ברנר, אותה הקים וניהל".

בין לא תנאף ולא תגנוב

בעקבות הטור שעסק בעשרת הדיברות מצטט יעקב אנגלרד מה שהוא מגדיר "וורט ששמעתי מליטאי, ובהנחה ששומע הבדיחה לא זוכר בדיוק את סדר הופעת הדיברות":

יהודי בא לרֶבֶּה שלו בעיירה ומספר: "גנבו לי את האופניים".

ענה לו הרֶבֶּה: "בשבת הקרובה קוראים בתורה את עשרת הדיברות. כשיגיעו ל"לא תגנוב" תעצום חזק את עיניך בכוונה שלמה, ותדע  מי גנב את האופניים".

ביום ראשון חוזר החסיד לרבה עם חיוך גדול.

"נו", אומר הרֶבֶּה, "הצלחת?"

ענה לו החסיד: "את האמת, כשקראו 'לא תגנוב' עשיתי כמצוות הרבי, אבל כלום לא קרה. אבל כשהגיעו ל'לא תנאף' נזכרתי מתחת לחלונה של מי השארתי את האופניים".

שאלות שנשאלו ב'שאל את רוביק': איך כותבים, צנטור או צנתור? מהיכן הגיעו המילים אוכמניות ואזרח? מה הקשר בין כפתור לבין פרח ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

בקרוב: שעת סיפור בצומת ספרים בדינגוף סנטר, במסגרת שבוע הספר. יום רביעי, 14.6, 1700: "מלחמת האותיות" (לבני 6-9). יום ראשון, 18.6, 1700: "חנות המילים של נעם" (לבני 5-7).

בפינה של פול אוגדן: רֶני גרינשפאן מלמדת את הקנדים והאמריקאים מה זה תכלס, סבאבה ובאסה. 

תגיות :
מתוך "א יידישע מאמע", צילום יח"צ תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אהרן נוימן
1. בקטע הראשון צ"ל לדעתי "מונולוגים מהקישקע" (חסרה ק) 2. בקטע "ממתקים זה לא אוכל" נראה לי שצריך ליחס המשפט גם לזכר וגם לנקבה כגון "תבלע/י תבלע/י" בהצלחה. תודה
08 ביוני 2017 הגב
אלמוג ניידורף
בנוגע לקטע יובל החמישים: האם נכון לומר יובל החמישים? הרי יובל זה כבר חמישים, לא? יובל החמישים נשמע לי כמו 2500 שנה. תקנו אותי אם אני טועה.
08 ביוני 2017 הגב
אהרן בלום
אימא שלי ואבא לא ממוצא פולני אבותיהם שבו למולדת הדוויה ב-1882 מרומניה ובכל זאת ,סבי וסבתי ואפילו הורי הרבו להשתמש בביטויים המיוחסים לאימא פולניה בלבד ,יותר נכון לומר שכל הביטויים המוזכרים באו משפת האידיש עשירת הביטויים,אהרן,ראש פינה.
08 ביוני 2017 הגב
יוני אילת
זה נכון: ביידיש המונח השגור הוא "א יידישע מאמע" (ומכאן שם ההצגה שביימתי). כך גם באנגלית: "Jewish mother". בעברית איכשהו התקבע ביטוי עם עדה אחת בלבד: "אמא פולניה"...
08 ביוני 2017
אהרן בלום
סבא שלי כאשר רצה לתאר נכד מצליח ואחר ביש מזל היה אומר (יסלחו לי דוברי אידיש על טעותי ) "....אתלעחע גיבוירענ אן שמחעס תוירע (שמחת תורה ) אן די אנדערע אן תישו בעאויב (תשעה באב ... ) וסבתי כאשר אחד הנכדים היה מספר לה שנפל ואולי נחבל קצת ,הייתה חובקת אותו ואומרת "...מיר זול זאן פאר דיר (שיקרה לי במקום לך) " ,אהבתי מאוד את שפת האידיש ולצערי שכחתי חלק גדול ממנה.
09 ביוני 2017 הגב
טובי לוין
מדוע בתרגום השיר נשאר 'ריאבינושקה', כברוסית, ולא ממש בתרגום לעברית 'רוביניה'? העץ רוביניה בת השיטה מקורו אמנם בצפון-מערב אמריקה, אך התפשט לאירופה (ואלינו), כך שסביר שמדובר באותו העץ.
09 ביוני 2017 הגב
אמתי אמיר
מה שחסר לי אלה המנגינות שמעניקות הרבה קרבה למציאות ממש. כבן לאמא פולניה שמעתי בבית מאמא ומקרובות משפחה פולניות כמעט את כל הפנינים
09 ביוני 2017 הגב

הוספת תגובה