חוק הלאום, נשמת האומה וקופה של שרצים

רוביק רוזנטל | 13 ביולי 2018

מה ההבדל בין לאום, עם ואומה, ספר חדש-ישן קושר בין מטבעות לשון לחיי החקלאים בארץ ישראל, וגלגולי האקס המיתולוגי

 

"חוק הלאום" עומד במרכזה של הסערה הפוליטית הנוכחית, ושל הדילמה החבוטה בין מדינה "יהודית ו/או דמוקרטית". חובבי האו/או ("אם היא יהודית היא לא דמוקרטית"; "אם היא של כל אזרחיה היא אינה יהודית") מנסים לשנות את המציאות במשחקי מילים ובהצהרות. נוריד מהמדף אידיאולוגיה מתאימה, וכל הבעיות יבואו על פתרונן. אלא שהחיים בעולם של מדינות לאום וקונפליקט היסטורי עמוק דורשים מתח ומורכבות: גם וגם. הציונות הייתה לאורך שנים ארוכות תנועה של גם וגם: גם לאומית וגם חותרת לפשרה. גם יהודית וגם דמוקרטית. גם מרכז וכתובת לעם היהודי, וגם ליברלית. דומה ששני צידי הקשת התעייפו מן ה"גם וגם", אבל בסתר לבם גם הם יודעים אולי שאין ברירה אחרת.

שני לאומים ממעייך ייפרדו

השאלה הלשונית המעניינת כאן היא מהו 'לאום', והתשובה אינה מובנת מאליה. אבות הרעיון הציוני התחבטו בין שלוש מילים שמקורן בתנ"ך: עם, אומה ולאום. בתנ”ך הן אינן מילים נרדפות מובהקות. 'עם' הוא במקורו קרוב משפחה, אחי האב, בהרחבה ציבור אנשים המתאספים יחד, קהל גדול, ובהרחבה נוספת קבוצה אתנית. הצירוף 'עם ישראל' מופיע בתנ"ך ארבע פעמים בלבד, ולצידו עם ה', עם בני ישראל, עם האלוהים, עם אלוהי אברהם וגם עם מרדכי.

'אומה' מופיעה בעברית המקראית פעמיים בלבד, במשמעות שבט: "שְׁנֵים־עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם" (בראשית כה 16). מקור המשמעות המקובלת היום של 'אומה', היינו קבוצה אתנית, הוא בארמית המקראית, ובה גם מודגש הקשר בין העם ולשונו: "וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל־עַם אֻמָּה וְלִשָּׁן [ומכאן יושם חוק לכל עם, אומה ולשון]" (דניאל ג 29). 'אומה' זכתה לתפוצה נרחבת בתלמוד: "שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא, היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות?" (יומא סט ב).

'לאום' מופיעה 35 פעם בתנ”ך והיא מילה נרדפת ל'אומה' במשמעות האתנית, בדרך כלל בצורת הרבים, כגון בבראשית: "וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" (כה 23), מעין נבואה פוליטית שהתגשמה בימינו. 'לאומים' הוא גם שבט שצמח מצאצאי אברהם וקטורה. נרדפת מקראית נוספת ושכיחה ל'עם' היא 'גוי', אך בעקבות לשון חכמים היא משמשת רק בהתייחסות ללא יהודים.

היה רגע של זעזוע בנשמת כל האומה

מדוע אם כן נדרשה הכרעה בין שלוש הנרדפות עם-לאום-אומה? עד להתעוררות התנועות הלאומיות הספיקה ליהודים המילה 'עם': עם ישראל, העם הנבחר.  הרעיון שיש להפוך את היהודים לקבוצה ריבונית שיש לה שלטון עצמי וטריטוריה חייבה מונח חדש, ולשם כך עמדו לרשות הוגי התנועה הציונית 'לאום' ו'אומה'. ההבחנה הזו התחייבה גם מהבחנה דומה בגרמנית בין Volk, המקבילה לעם גם במשמעות המון אדם וגם במשמעות האתנית, לבין Nation, לאום. גם באנגלית נמצא הבחנה דומה.

הבחירה בין 'לאום' ל'אומה' לא הייתה חדה, והן משמשות כמילים נרדפות עד היום, אבל השימוש בהן יוצר בידול מסוים. 'לאום' מייצגת את המושג המאחד של השייכות האתנית הריבונית, כגון בצירוף 'מדינת לאום', ומכאן שם התואר 'לאומי', המונח הכללי 'לאומיות', או בגרסתו בכתבי בן יהודה 'לאומוּת'. מכאן נולדו גם צירופים רבים כמו 'תנועה לאומית', 'גיבור לאומי', 'נכס לאומי' ועוד. בשלב מאוחר יותר הצטרף למילון שם התואר 'לאומני', המייצג את השתלטות השיקול הלאומי על שיקולים ערכיים אחרים.

'אומה' משמרת את היסוד המלכד, המיתי המונח ביסוד הלאום, ובכך מגשרת בין 'עם' לבין 'לאום'. מכאן 'ארגון האומות המאוחדות', אף כי המוסד שקדם לו נקרא 'חבר הלאומים'. ההוגים והמנהיגים של התנועה הציונית עשו שימוש רב ב'אומה', וראו בה מעין יצור חי ובעל נשמה. ביאליק קרא לבית המדרש בפואמה "המתמיד" "בית היוצר לנשמת האומה". א"ד גורדון כתב על 'האומה והעבודה', ועסק במה שכינה 'שאלות קיום האומה'. שמריהו לוין כתב במאמרו "על פרשת דרכים": "היה רגע של זעזוע בנשמת כל האומה". הרב קוק הרבה בשימוש ב'אומה'. בפרויקט בן יהודה המתעד את הספרות וההגות העברית מופיעה התיבה 'האומה' למעלה מ-3000 פעם. בשימושיה העבריים היא נקשרת למוסדות ולאתרים בעלי מעמד רם כמו 'חלקת גדולי האומה' בבית העלמין בהר הרצל, וכן כשם לתוכנית הסטירית 'גב האומה'. ואולם, השימוש בה בשיח התקשורתי והמסאי נמוך מאוד.

לראות כמה אורכה וכמה רוחבה

איתן איילון ומאיה שורק הוציאו בהוצאת מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב את הספרון "ניבים יוצאים מהכלים". זוהי מהדורה מעודכנת של ספרון בשם זה שיצא ב-1990, והוא מציג את הקשר בין מטבעות לשון עבריות מתקופות שונות לבין חיי היומיום של החקלאי ובעל המלאכה הקדום. רוב הניבים מוכרים, אבל יש גם כמה נדירים יותר ומעניינים לא פחות. הטכנולוגיות השתנו מקצה לקצה, אבל השפה מקשרת ביניהן. ולהלן כמה דוגמאות ותמונות מן הספר לצידן.

חבל ארץ. אזור גאוגרפי. בימי קדם נהגו למדוד שטחי קרקע בחבל ארוך. בספר זכריה כתוב: "ואשא עיני וארא איש ובידו חבל מידה ... למוד את ירושלים לראות כמה אורכה וכמה רוחבה". במסכת עירובים במשנה נכתב: "אין מודדים [תחום עיבור] אלא בחבל של חמישים אמה".

חבל ארץ

 

מדידת שדה תבואה בחבל, ציור קיר בקבר במצרים, הממלכה החדשה 1069-1550 לפני הספירה

לא תחסום שור בדישו. הלכה המופיעה בספר דברים, שהורחבה לחיי הציבור: מי שעסוק בפעולה, לא רצוי להגביל ולשתק אותו, והיא מתייחסת, לטוב ולרע, לרגולטורים למיניהם. השור, בהמה חזקה, שימש בין היתר לדיש הקש. השור הרעב נהג לטעום מן הקש שעליו דרך, ולכן חסמו את פיו במחסום. המנהג נתפס כהתעללות, ולכן החליפו את המחסום במכל מזון הצמוד לצוארו. בתוספתא יש הוראות: "מביא קפופות (סל) ותולה בצווארי הבהמה, ונותן לתוכו מאותו המין [של הקש]".

שור בדישו

מימין: מחסום קלוע מסורתי לפי בהמה. משמאל: דיש בגורן ברגלי פרות, ראשית המאה ה-20

כד או חבית? למי אכפת!

קופה של שרצים. התנהגות מושחתת של אנשי ציבור. במסכת יומא נכתב: "אין מעמידים מנהיג על הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו". 'קופה' היא סל רך וגמיש. בתרבויות שונות היא שימשה גם לכישוף, והניחו בה נחשים, במסגרת הפולחן המסתורי של השאול. ומה היתרון שבקופת שרצים שיש למנהיג? מוסבר בהמשך הטקסט התלמודי: "שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו: חזור לאחוריך". אתה הבנת את זה, אריה דרעי?

קופת שרצים

מימין: קופה, סל נצרים גדול מעלי וסיבי תמר, נמכר בשוק בקהיר; קופה של שרצים: סל קלוע ובתוכו נחש, על מטבע כסף מהמאה השנייה לפני הספירה; סל קלוע בן ימינו הדומה לסל המצויר על המטבע

פתח בכד וסיים בחבית. האם הכד והחבית של פעם היו אותו כלי, ולצידם גם הקנקן? במסכת בבא קמא במשנה מסופר על "המניח את הכד ברשות הרבים", ובהמשך ההלכה: "בעל החבית חייב בנזקו". חכמי התלמוד סברו שיש כאן כלים שונים ולכן אמרו "פתח בכד וסיים בחבית", כלומר, התחיל בעניים מסוים, וסטה ממנו בהמשך. רב פפא מתרץ בארמית: "למי אכפת? כד או חבית, זה היינו הך".

כד וחבית

מימין: קדר יוצר כלים קטנים על האבניים, ראשית המאה העשרים. משמאל: קנקנים גדולים בעבודת יד, מאותה תקופה

קרנבלים, הר מלח ואקס מיתולוגי

התשובות ב"שאל את רוביק" מביאות שוב ושוב תגובות מבורכות. מטבע הדברים בתשובה קצרה לא ניתן לגלול את כל המידע הרלוונטי לשאלה, והערות והשלמות של גולשי האתר מבורכות.

אילן שמעון מתייחס לשאלה בדבר הצירוף "האקס המיתולוגי": "המטבע 'אקס/ית מיתולוגי/ת' אכן נטבע על ידי עירית לינור, אך זמן רב לפני "שירת הסירנה". בעיתון "חדשות" היה מדור רכילות בשם "ציפורה". זהות ציפורה התחלפה כמה פעמים, ואחת מהן הייתה לינור. במדור היא טבעה מטבע זה".

אלון ריבק כותב בנוגע לשם זלצברגר: "העיר זלצבורג היא אכן מצודת מלח, אך זלצברג הוא הר מלח". אמת, אך התוספת –ֶר מבהירה שמדובר במי שבא מן העיר זלצבורג, ולא מ'הר של מלח', בדומה לפרנקפורטר, ברלינר וכדומה.

אלישע פרוינד תומך בדעה ש'קרנבל' קשורה לבשר. "החג חל  ארבעים יום לפני חג הפסחא, בהם נוהגים הנוצרים להתענות ולהימנע מאכילת בשר ושתיית יין. קיימת אפשרות שהיה צורך  לחסל את כל מלאי הבשר שהצטבר טרם התענית (לא היו מקררים)  ומכאן באיטלקית, carne levare,  להסיר או לכלות את הבשר, וכך נוצר הקרנבל, חגיגה משופעת בשרים ויין, עד דלא ידע. אחת הסברות היא שהמילים carne levare, התגלגלו ל-!carne vale, שמשמען "שלום בשר".  

עברית בשלל שפות, עכשיו הקורס

בשנה שעברה התקיים בעריכה והובלה שלי קורס בבית אריאלה בנושא "עברית רבותי עברית". השנה מוצע לציבור קורס המשך: "עברית בשלל שפות", ובו נעסוק במגע העשיר והמרתק בין העברית לשפות העולם ולשפות היהודים, מאז דמדומי הולדת העברית הקדומה, דרך תחיית העברית, ועד להשפעות האנגלית הגלובלית על שפת המאה ה-21. פרטים בקישור. מוזמנים להירשם!

חדש בבמת אורח: מאה שנה לריב הלשונות. יוחנן בן יעקב מספר על מאמץ סוער שנכשל להעלות את מעמדה של היידיש כנגד העברית

חדש בפינה של פול אוגדן: האימוג'י כבר ותיק, ועכשיו יש עליו לא מעט מחקרים

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק':  מהיכן צצה החזקה ללימודי המתמטיקה, למי עולה השתם לראש, האם שתום העין רואה או עיוור, מה לא בסדר עם "שינוע מטופלים" ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

מורג
טור מהעתיד
12 ביולי 2018 הגב
אורי בית אור
מה המקור ו הפירוש של בין שה"הלפה"ה?
12 ביולי 2018 הגב
אורי בית אור
מה זה בין שה"ה לבין פה"ה?
12 ביולי 2018 הגב

הוספת תגובה