20 הערות על בן גוריון והשפה העברית

רוביק רוזנטל | 16 במרץ 2018

לכבוד צאת הביוגרפיה של בן גוריון מאת תום שגב מביאה הזירה הלשונית את תרומתו של בן גוריון לשפה העברית, בעיקר זו הקשורה לציונות, למדינה ולצבא, וגם זֵר מטבעות לשון הרשומות על שמו

החודש יצאה לאור ביוגרפיה רחבת יריעה של דוד בן גוריון, מאת תום שגב, בהוצאת כתר. בן גוריון לא היה רק מנהיג פוליטי ואידאולוג, הוא העניק לשפה העברית משקל רב, וגם תרם לה מילים ומטבעות לשון משלו.

כיבוש העבודה וצבא העם

1. בן גוריון היה מאוהב בעברית עוד מנעוריו בפלונסק, וראה בה כל חייו מרכיב מרכזי בחזון הציוני ובהקמת המדינה. יחד עם ידידיו הטובים שלמה צמח הקים בשנת 1900, כשהיה בן 15, אגודה בשם 'עזרא' שמטרתה הייתה להנהיג את השפה העברית כשפת יומיום. הם  הרבו לבלות, ובן גוריון מספר שהם "היו שוחים (בנהר פלונקה) ומדברים בעברית". בנהר קראו את העיתון העברי "הצפירה", עקבו אחרי המתרחש בתנועה הציונית, וקיבלו בזעם ובכאב את תוכנית אוגנדה.

2. בן גוריון אחראי למונחים יסוד של הגשמת הציונות בארץ ישראל. הוא העניק למונח 'כיבוש' את משמעותו הציונית. במאמר בעיתון 'דער קעמפפער שטימע', שיצא בניו יורק משנת 1915 כתב: "שונים הם הדרכים של כיבוש ארץ. אפשר לתפוס ארץ בכוח-הנשק, אפשר לרכוש ארץ בתחבולות מדיניות ואמנות דיפלומטיות, אפשר גם לקנות ארץ בעזרת הממון. כל הכיבושים הללו יש להם מטרה אחת: שלטון לשם שעבוד וניצול. ... לא בכסף ולא בזכויות – בעבודתנו נכבוש לנו מולדת. ... כיבושה הממשי של א"י, הכיבוש בעבודה – זהו התפקיד ההיסטורי שנפל בחלקם של חלוצי-האומה, בוני הארץ ושומריה". על פי תום שגב את המונח 'כיבוש העבודה' טבע שלמה צמח. במאמרים אחרים מזכיר בן גוריון את המונח 'קבוצות כיבוש', קבוצות פועלים למטרות שונות. הוא היה המפיץ העיקרי של המונח 'התיישבות' וכן טבע את המונח 'עבודה עברית' במאמר משנת 1911: "עיקר העיקרים ויסוד היסודות של הבניין הלאומי שלנו זוהי העבודה העברית". הביטוי 'הפרחת השממה' מופיע בנאומים ומכתבים שלו, והוא נפוץ בעקבות קריאת בן גוריון להתיישב בנגב, והליכתו לשדה בוקר בשנות החמישים.

3. בן גוריון טבע כמה מטבעות לשון שהיו בסיס למהלכים מרכזיים בעיצוב מדינת ישראל החדשה.  הסיסמה 'ממעמד לעם', הקובעת שהערכים הלאומיים חשובים יותר מאידיאולוגיה חברתית וממאבק סוציאלי, נטבעה על ידי דוד בן גוריון במאמר בשם זה שהופיע בשנת 1947. "צבא העם", העיקרון המכונן המוצהר של הצבא הישראלי נוסח גם הוא על ידי בן גוריון. הצירוף השנוי במחלוקת "ייהוד הגליל" נטבע על ידי דוד בן גוריון, והושמע לראשונה ב-18.10.53 בנוסח "ייהוד הגליל ונצרת". בעקבות ההכרזה הוקמה נצרת עילית, ומאוחר יותר כרמיאל.

4. המילים המופיעות במגילת העצמאות, 'לפיכך התכנסנו', הפכו למטבע לשון הפותחת נאומים ואירועים, לפעמים באירוניה. יוסי שריד בחר בה כשם לאחד מספריו. עוד נחרתו בשפה מן המגילה הביטויים 'אנו מכריזים בזאת', ו'בלי הבדל דת, גזע ומין'. היום זו סיסמת הפרסומת של טיב טעם.

אום שמום והתותח המבורך

5. יחסו של בן גוריון לאומות העולם היה מורכב. הוא חתר לבריתות, אבל הדגיש את השקפתו שמדינת ישראל תוכל להסתדר בלעדיהן במידת הצורך. הביטוי המזוהה יותר מכל עם תפיסתו הוא 'אום שמום'. משה שרת כותב כי בנאומיו וכן בישיבות הממשלה חזר בן גוריון בגירסאות שונות על הטענה כי "רק העזת היהודים הקימה את המדינה – ולא החלטת אום שמום". למשחק הזלזול הזה הצטרפו לאורך השנים רפול (אבו נידאל, אבו שמידאל), שמעון פרס (קסאם שמסאם), נפתלי בנט (הדתה-שמדתה) ומירי רגב (אונסקו שמונסקו). היחס הרטורי המזלזל מופיע גם לפני הכרזת העצמאות, בנאום משנת 1939: "עלינו לעזור לבריטים כאילו אין ספר לבן, ולעמוד נגד הספר הלבן כאילו אין מלחמה". כן נהג לומר כי "עתידנו אינו במָה יאמרו הגויים אלא במָה יעשו היהודים". את האמרה הזו טבע במקור דווקא יריבו חיים וייצמן.

6. יחסו של בן גוריון לגלי העלייה השונים לא היה שונה מהיחס המתנשא של עמיתיו. הוא השתמש בביטוי הנורא 'אבק אדם' גם לגבי העם היהודי בכלל:  "הרצל הפך אבק-אדם הנישא על ידי רוח מצויה לעם המנסה לעצב את גורלו המדיני", וגם על יהודי המזרח: "הפיכת אבק אדם זה לאומה תרבותית ... היא מלאכה לא קלה". בוועדת פרומקין משנת 1950 שעסקה בחינוך העולים אמר: "עלינו לקחת את העולה שהוא אבר מדולדל, מוזנח, מתנכר ומנוכר ... ונקנה לו במהירות הלשון".

7. בן גוריון ביטא איבה עמוקה לתנועת החרות ולמנהיגה מנחם בגין. את התותח שפגע באוניית הנשק אלטלנה כינה "התותח המבורך", וכן יוחס לו בטעות הכינוי "התותח הקדוש". הוא לא חסך דברי גידוף כלפי בגין:  המוקיון, המרטיר מחֵרות, טיפוס היטלריסטי מובהק. הפוגעני מכולם הייתה התעלמותו מהאיש בנאומיו, באמצעות המשפט "חבר הכנסת היושב מימינו של יוחנן בדר" (אחד ממנהיגי חרות בעבר). בגין לא נשאר חייב וכינה אותו ספסר דם, בעקבות הסכם השילומים.

8. בן גוריון זכה לכמה וכמה כינויים. הכינוי הנפוץ ביותר היה 'הזקן'. הביוגרף מיכאל בר זוהר סיפר איך נולד הכינוי. בן גוריון ישב במלחמת העולם השנייה עם חברים במסעדה, וילדה קמה ושאלה: "מי זה הזקן הזה?" הכינוי הנפוץ הנוסף היו ראשי התיבות האנגליים של שמו: ביג'י. סיסמת הבחירות של 1959 הייתה בעקבות זאת "הגידו כן לזקן". את מאמריו בעיתונות חתם בשם העט "סבא של יריב", או "ס' ש' יריב". ההסבר לכך היה שלא רצה שיואשם כראש ממשלה בקלקול היחסים עם ברית המועצות. יריב הוא נכדו, הפרופסור יריב בן אליעזר.

יגאל הנבלוסי ומעשה המרכבה

9. בן גוריון פעל לכך שאזרחי ישראל כולם יחליפו את שמם הלועזי לעברי. הוא כפה זאת על קציני צה"ל, ספורטאים המייצגים את ישראל בחו"ל ושדרים ברדיו. מפקד הפלמ"ח יגאל פייקוביץ, לפני שנקרא יגרל אלון, התבקש על ידי בן גוריון לשנות את שמו כמו יתר אלופי צה"ל, והתלבט בבחירת השם. בן גוריון הציע לו בין היתר להיקרא יגאל הגלעדי, "כי אתה תכבוש את הגלעד". אלון עיווה את פניו ואמר: "ואם אני אכבוש את נבלוס, תקרא לי הנבלוסי?" בן גוריון פרץ בצחוק וההצעה ירדה מן הפרק. כאשר נדרש ירון לונדון לשנות את שמו הוא ניסה להוכיח שלונדון הוא שם עברי. כשלא הצליח הודיע ירון שהוא מוכן לשנות את שמו ל"דוד בן-גוריון". ההצעה נדחתה והשם המקורי נשאר על כנו.

10. אהבתו של בן גוריון לתנ"ך הייתה, כמו שאומרים, מן המפורסמות, והוא נהג להשתמש במטבעות לשון תנכיות, בשינוי קל לפי הנסיבות. בנאום הפרישה שלו לשדה בוקר הגדיר את היהודים "גוי סגולה ועם עולם", בעקבות הביטוי מספר דברים 'עם סגולה'. לאחר שאיחר לטקס קבלת פרס ביאליק שבו זכה ב-1955 אמר: "איחרתי לבוא בגלל מעשה מרכבה, שנגרם לא בגלל חוכמת ישראל אלא להֵפֶך". 'מעשה מרכבה' הוא ביטוי תלמודי המכוון לסודות האלוהות והמלאכים, על יסוד כמה חזיונות בספר יחזקאל. כאשר נודע לו כי יועצו המדיני ישראל בֶר הוא מרגל התהלך בזעם בלשכתו ואמר שוב ושוב: "סובבוני בכחש". זאת בעקבות ספר הושע: "סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל". לפנחס לבון קרא "עיט צבוע", בעקבות ירמיהו: ""הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי הַעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ".

11. בן גוריון חידש את המילה 'ממלכתי' והכניס אותה למילון הישראלי כבר בשנת 1928.  את המילה ירש מן השפה הרוסית שבה אותה מילה משמשת לממלכה ומדינה. ממלכתי משמשת גם במערכת החינוך ובתחום הטקסים, וגם כשם תואר לציון אירוע או נאום בעל אופי מכובד.

12. בן גוריון קבע כי המשרד המטפל בצבא ובהגנה על המדינה יהיה 'משרד הביטחון' ולא 'משרד ההגנה' על פי המודל הבריטי. המילה 'ביטחון' מופיעה בתנ"ך שלוש פעמים, כגון בישעיהו: "כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָֽחְתָּ?" בן גוריון העדיף מילה המייצגת רגש ואמונה על פני מילה המייצגת את הפעילות הצבאית.

מבצע קדש, הגנרל והמוסיאון

31. בן גוריון ביקש שלמלחמת תש"ח יקראו 'מלחמת הקוממיות', אך השם שהתקבל כשם רשמי והמקובל עד היום הוא 'מלחמת העצמאות'. למלחמה שהתנהלה בין ישראל, צרפת ואנגליה לבין מצרים בסתיו 1956 קבע עוד לפני שפרצה את השם "מבצע קדש", המעניק לו יסוד מיתי-תנכי, ועם זאת נמנע מהגדרת האירוע כמלחמה. דיין דבק בביטוי הניטרלי "מבצע סיני".

14. בן גוריון היה מעורב ביצירת המילון הצבאי, ואף תמך בכך שהוא ייכתב על ידי הצבא ולא על ידי האקדמיה ללשון. בין היתר עמדה על הפרק השאלה מהו המונח העברי המקביל ל'גנרל'. הוא פנה במכתב בעניין לנשיא ועד הלשון, נפתלי טור-סיני. טור-סיני הציע את המילה תַרְתָּן המופיעה בישעיהו: "בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן אַשְׁדּוֹדָה, בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד וַיִּלְכְּדָהּ" (כ 1). במכתבו הסביר כי המילה tartanu מופיעה בכתובות אשוריות פעמים רבות בדרגת גנרל. בן גוריון דחה את הצעתו בנימוס. בתנ”ך, הוא כותב, זהו שמו של איש פרטי, והוא אינו רואה דרך לאשר שם פרטי אשורי כדרגה בצבא הישראלי.

15. בן-גוריון נלחם מלחמת חורמה נגד מילת  היחס 'אֶת', ונהג להשמיט אותה בכתב ובדיבור. הוא אף פרסם את נימוקיו במאמר בשם "בלא את" שהופיע בעיתון 'דבר' בג' אלול תשי"ג. בין היתר כתב: "ריבוי האתים משעמם ומכער לשוננו, וכל הממעיט – הרי זה משובח". במכתב מ-1967 לתלמיד  בית-ספר הוא נשמע מתון יותר: ״׳את׳ היא לפעמים הכרחית, לרוב מיותרת, אבל רשות ולא חובה״. כמו כן התעקש על כך שלמוזיאון יקראו 'מוסיאון', כפי שמוזיקה היא 'מוסיקה'. 'מוסיקה' עוד משמשת פה ושם, 'מוסיאון' נעלמה.

16. כמה מטבעות לשון בן גוריוניות הגדירו את המערכת הפוליטית ואת ההכרעות שהתקבלו בה. העיקרון הקואליציוני שקבע היה שכל ממשלה בראשותו תוקם "בלי חרות ומק"י". הוא פנה לרבנים בארץ ובעולם בשאלה "מיהו יהודי", שהפכה למטבע לשון. באותו הקשר הגדיר יחד עם מנהיגי המפד"ל את המונח "סטטוס קוו".

פחד וחשבון ומלכות ישראל השלישית

71. עמיתיו-יריביו של בן גוריון התבטאו עליו לעיתים במילים קשות. חלקם קבלו על האופי הטוטליטרי של שלטונו. ויצמן הרים ממחטה שנפלה ואמר "זהו המקום היחיד שבו בן גוריון מרשה לתקוע את חוטמי". לוי אשכול לא שבע נחת מהתערבותו של בן גוריון כשהיה הוא עצמו ראש ממשלה והתחנן: "תן לי אשראי". משה שרת הזקן והחולה הופיע בוועידת מפא"י וחזר על המילים "פחד וחשבון", שכוונו לתקופת שלטונו של בן גוריון.

18. יחסו של בן גוריון לאריאל שרון היה מורכב. ב-1960 כתב עליו ביומנו: "אילו נגמל מחסרונותיו לא לדבר אמת ולהתרחק מרכילות היה מנהיג צבאי למופת". בהזדמנות אחרת כינה אותו "יואב בן צרויה", על שם שר הצבא של דוד המלך.

19. בן גוריון טבע מטבעות לשון שנכנסו למילון הצירופים העברי. למדינת ישראל קרא "מלכות ישראל השלישית", לאחר שהסתיים מבצע קדש. במסגרת המאבק על ההסכם השילומים טבע את המונח "גרמניה האחרת". לאחר שהחלטתו לכבוש חלקים בדרום הגדה המערבית ב-1948 לא התקבלה כתב לעיתונאי ש' גרוס כי זו תהיה "בכייה לדורות". לעיתון השנוא "העולם הזה" קרא "השבועון המסוים".

20. בן גוריון נכנס לפולקלור הישראלי בדרכים שונות. ב"שיר השכונה" של חיים חפר המתעד את שנות החמישים שרו הילדים "בן גוריון שבר חלון". הורים נהגו לקרוא לילדיהם בשמות מנהיגים, וכך נקראה ילדה מאותה תקופה 'דוד', וכמה ילדים 'גוריון'. חסר בית בירוחם שנהג לאסוף פחיות משקה ריקות כינה את עצמו 'בן גוריון', והפך לחלק מההווי של העיר הדרומית. לשם איזון, בילקוט הכזבים מסופר על סיור רגלי שערך בן גוריון עם ידידו ירוחם כהן, הוא ירוחם הג'ינג'י, בכרם התימנים. חלק מהתושבים הוציאו את ראשיהם מהחלונות ושאלו: "מי זה שהולך עם ירוחם?"

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מהיכן הגיעו הביטויים בדיחת קרש וחוכמת הלב, האם זה בסדר לומר 'שתיתי כדורים', מדוע חד גדיא הוא כינוי לבית סוהר ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

חדש במת אורח: ד"ר עודד ניב כותב איך הפכה העברית (כמעט) לשפה הרשמית של ארצות הברית

תגיות :
Google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אבישי לבנה
מוזרה ביותר היתה איבתו של ב"ג למילת היחש "את" והיא נבעה מהשפעה ברורה דוקא של שפות זרות, אירופיות בעיקר. התנ"ך, שהוא המקור העיקרי לעברית המודרנית מלא וגדוש במילות "את" גם במקומות שהוא היה משמיט.
15 במרץ 2018 הגב
יריב שיזף
1. בכיתתי היה ילד ששמו הפרטי בן-גוריון (ממש כך!). 2. מחבר המאמר לא הסביר מדוע "הנבלוסי" נורא כל-כך. למתענינים: "נבלוס" הוא שמה הערבי של העיר שכם, שיבוש השם הרומי "ניאה-פוליס", כלומר "עיר חדשה". כפי הנראה בשל גלגול מעוות של פרשת אונס דינה, התפשטה ברחוב הערבי הארץ-ישראלי הטענה כי תושבי שכם, הנבלוסים, הם בעלי נטיה הומוסקסואלית, ו"לנבלס" הפך לפועל עגתי אך מוכר ונפוץ ברחוב הערבי למשכב-זכר. אי-לכך, מביש בהחלט להיקרא "יגאל הנבלוסי". 3. "תרתן" הוא פשוט "משנה" בארמית (תרי = 2). כלומר, מספר שתים במדרג הצבאי או המדיני. הכוונה כאן למשנה-למלך או לסגן מפקד-הצבא של סרגון. כפי הנראה זה אינו שם פרטי ובכל מקרה המונח הוא ארמי ולא אשורי. 4. המונח "עיט צבוע" היה נפוץ יחסית טרם ימי קום-המדינה בעקבות ספרו של אברהם מאפו בשם זה, שנבחר לפי פסוקו של ירמיהו. השימוש בביטוי כלפי לבון היה, אם כך, טעון וחמור ביותר. 5. פרשנות מחבר המאמר לגבי עמדתו של בן-גוריון לגבי עדות המזרח ושארית פליטת שואת הנאצים "יחסו של בן גוריון לגלי העלייה השונים לא היה שונה מהיחס המתנשא של עמיתיו. הוא השתמש בביטוי הנורא... אבק-אדם" מצביעה על השקפותיו הפוליטיות של מחבר המאמר ב-2018, ולא על דעותיו של בן-גוריון ב-1950. למותר לציין שהמחבר חוטא בפוסט-מודרניזם קיצוני, ברוח הצביעות ה"תקינה-פוליטית" האמריקאית: הוצאת דברים מהקשרם, השלכה לאחור של תפישת-עולמך הנוכחית, תוך ניתוק מן המציאות העובדתית של שנות ה-40 וה-50 למאה ה-20. בן-גוריון הוא זה שהחליט להעלות את כולם (בניגוד לדעת רבים בהנהגה) - ללא התחשבות בעדה, השכלה, יצרנות, מכסות, מצב המשק, פוליטיקה פנימית או כל אילוץ אחר. * הוא יזם, כזכור, את פיתוח "אורז בן-גוריון", הלא הם הפתיתים, רק כדי שלאותו "אבק-אדם" יהיה מזון בטעם קרוב לאורז אותו הכירו מן הבית כמזון עיקרי. לפיכך, האשמתו בהתנשאות (לכשעצמה מילה מכובסת "תקינה-פוליטית" לגזענות או אדנות) כלפי העולים לעדותיהם היא הבל גמור.
18 במרץ 2018 הגב
יעוד גונן
באשר למונחים עבריים לדרגות צבאיות - נתקלתי בשעתי באנקדוטה הבאה: בראשית ימי המדינה הגיעה לנמל חיפה שייטת בריטית לביקור-נימוסין, שהיה כרוך בחלופי-ביקורים עם הרמטכ"ל. האדמירל הבריטי שבא עם השייטת התעניין מהי דרגתו של הרמטכ"ל, וכאשר תורגמה לו דרגת 'רב-אלוף' ללויטנט-גנרל הודיע חגיגית שדרגת אדמירל גבוהה מלויטנט-גנרל, ולכן על הרמטכ"ל לבוא אליו תחילה על סיפון ספינת-הדגל. בן-גוריון נכנס לעובי הקורה, ופסק ש'רב-אלוף' בימינו אינו אלא 'שר-צבא ישראל' התנ"כי, ובנוסח האנגלי של התנ"ך (מן הסתם גרסת המלך ג'יימס) מוצג שר-צבא ישראל כארכי-דוכס - דרגה שבעליונותה הכיר גם האדמירל הבריטי, והתרצה לבוא ראשון אל המטכ"ל. אמיתי או לא - זה מאלף ומוסיף משהו על בן-גוריון.
19 במרץ 2018 הגב

הוספת תגובה