יחרבתק והמוח היהודי

רוביק רוזנטל | 19 בינואר 2018

אבו מאזן הזכיר לנו את הביטויים בערבית שנכנסו לסלנג הישראלי, לפעמים בשינויים ושיבושים, פולי מרדכי העלה את השאלה הנצחית האם באמת ליהודים יש מוח מיוחד, והאם הישראלים באמת גאונים

נאום היַחְרַבֶּתָק של אבו מאזן הוליד תילי תילים של פרשנויות. למה התכוון המשורר וליתר דיוק, המנהיג הקשיש והנואש שנותר כמעט ללא קלפים? האם שילח קללה מאגית שתביא לחורבן הבית הלבן? האם סתם אמר לו "הגזמת?" ואולי משהו בין לבין?

הגזמת, יה ממזר!

הויכוח מעיד על האופי הגמיש של הסלנג, בעיקר בגזרת המילים והביטויים המבטאים רגש, והם חלק משיחת יומיום. 'יחרבתק' הוא צירוף של שתי מילים: יִחְ'רֶבּ בֵּיְתַכּ, מילולית: אלוהים (שאינו נזכר אך נרמז) יחריב את ביתך. על פי  המילון לערבית מדוברת של יוחנן אליחי הביטוי אינו נתפס כקללה של ממש, אלא כביטוי של רגשות סותרים. כעס: "איך אתה עושה לי דבר כזה?!" וחיוך: "איזה ממזר, סידרת אותי!" על פי ההקשר אין ספק שזו הייתה אמירה של כעס. קריצה או התרסת "הגזמת" מחייבת אינטימיות מסוימת, וזו אינה קיימת היום בין המנהיג הפלסטיני למנהיג העולם החופשי.

בסלנג הישראלי 'יחרבתק' נתפסת כמילה אחת, וגם כאן השימושים מגוונים. במערכוני הגשש היא מופיעה פעמיים. במערכון "שביתת רעב" היא ביטוי של כעס: "יחרבתכום הוועד הזה, שיפול עליהם מגדל שלום". במערכון "הכה את המומחה" זהו ביטוי של מפח נפש ומבוכה של פולי, השואל המתוסכל ברדיו. המומחה אברהם חטף פתח מתקן אותו: "יחרב ביתך". לעומת זאת ב"שיר הפגישה" של חיים חפר "יחרבתק" היא מילה חביבה המבטאת התרגשות ואפילו שמחה: "כי תמיד, כשפלמח'ניק נפגש עם חבר - יחרביתק! בלב משהו מתעורר והומה מבפנים".

אחול מניוקי בסבאבה

מילים וביטויים בערבית פלסטינית הם חוט השדרה של הסלנג הישראלי, מראשית נביטתו בראשית המאה העשרים בחוצות ירושלים, בחיפה וביפו ובגליל. לפחות 500 מאלה משמשים או שימשו בעבר בסלנג, כמילות מפתח המייצגות תכונות, רגשות, שיח יומיומי ועוד. לעיתים השימוש הסלנגי נדד היישר מן הערבית, אך במקרים לא מעטים זכה המונח הערבי לפרשנות או לשימוש ישראליים, ולא אחת חזר לשמש את הערבים בהשפעת השיח הישראלי. כמה דוגמאות.

אַהְלָן. מילת פגישה שהשימוש בה נמשך ואפילו מתעצם גם במאה ה-21. במקור זו ברכת "ברוך הבא" המייצגת את מסורת הכנסת האורחים הערבית, חלק מן הברכה אַהלַן וַסַהלָן, על פי אַהַל, קיבל אורח; סַהַל נינוח, קל. השימוש הישראלי איבד את היסוד המכבד של הברכה, ועל הדרך גם את העיצור הנטוש ה'. אנחנו אומרים אָלָן אָלָן, במלעיל. בעבר השתמשו גם בצורה הזוגית: אַהֲלֶן.

אָחוּל מַנְיוּקִי. מילת שבח ששימשה אפילו את דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה, שקראו למילון שלהם בחלקו השני "מילון אחולמניוקי לעברית מדוברת". צירופי אחו- בערבית הפלסטינית נחשבים לעלבון כבד: אחולמניוקי (אחי המזדיין), אחו-שרמוטה (אחי הזונה), אחול בלוע (אחי הבולעת) ועוד.

אַחְלָה וסבאבה. שתי מילים בשרשרת מילות השבח שמקורן ערבי: אַחְסַן (יותר טוב, התיישן), פָנָאן (הנאה, התיישן), אַחְלָה ובעקבותיה סבאבה. אַחְלָא היא 'המתוק ביותר', צבאבה היא בערבית ספרותית מילת געגועים לאהוב. אחלה וסבאבה הפכו עם הזמן מדבר שבח למילות אישור סתמיות.

דיר בלק, חלס דאווין

בִּחְיָאת. מילה המשמשת כהתרסה, תחנונים, ניסיונות שכנוע ועוד, אמה הורתה של "בחייך" העברית. בערבית היא חלק משבועה:  בִּחְיָאת אַבּוּי (בחיי אבי), בִּחְיָאת אַלְלָה (בחיי אלוהים), בִּחְיָאת דִינָק (בחיי  אמונתך), בִּחְיָאת זוּמְזוּם (בחיי הבאר הקדושה במכה), בִּחְיָאת רַבָּק (בחיי אלוהים).

דָאווִין. מעשה או התנהגות שנועדו להרשים. שיבוש ישראלי של המקור הערבי: דַוַאוִין, ריבוי שבור של דיוָאן.

דוּגְרִי. דיבור ישיר, ללא התחכמויות. המקור בערבית: דֻעְ'רי, מילה שהגיעה מטורקית. הפנייה של נתניהו בנאומו "לֶטְס טוֹק דוגרי" שכוּונה לפלסטינים לא התקבלה בעין יפה. תרבות הדוגרי היא ישראלית, לאו דווקא פלסטינית.

דִיר-בָּלָק! בשימוש הישראלי זו מילת נזיפה או איום קל. המקור הערבי מתון יחסית: דִיר בָּאלַכּ (סובב את מחשבתך, שים לב). בהקשרים שונים היא נתפסת כאיום, ובוויכוח סתמי ביפו שילם עליה ישראלי שכעס על פגיעה במכוניתו בחייו.

ווָאלְלָה. מילה רבת שימושים: התפעלות, השתוממות, זלזול, הסכמה או סתם מילה ריקה. הכל לפי ההקשר והנגנת המילה. במקור הערבי מדובר בשבועה: וַ+אַלָּה, באלוהים.

חַרְטָה. דברי הבל, שטויות. המקור בפועל הערבי חָ'רָט (סיפר בדיות). פיתוחים: חרטה-ברטה, והפועל לחרטט.

תיסלם, יא מנאייק

יָא. מילה קצרה שפשט בשיח הישראלי כאש בשדה קוצים. לפעמים כפנייה לאדם: "אתה ראשון, יא קזה" בקזבלן, ובעיקר כפתיחה לכינוי גנאי: יה סתום, יה אידיוט. באינטרנט נוטים לחבר את יה לפנייה המעליבה שאחריה: יסתום, ימפגר. במקור הערבי מדובר במילת קריאה לצרכים שונים. בסלנג הישראלי, שחלקו התיישן, אפשר למצוא גם ביטויים כמו "יה בָלֵילי", "יא ווראדי", "יא סלאם", ובסלנג הצבאי "יא מנאייק" המכוון לשוטרים הצבאיים.

יָאלְלָה. יכולה לשמש כקריאת זירוז ועידוד: "יאללה, בית"ר, יאללה", וכקריאת בוז ודחייה: "יאללה לך הביתה מוטי". בערבית זו קריאה לאלוהים: יָא אַלָּה.

יִנְעַל אָבּוּק. קללה בוטה שפירושה 'יקולל אביך'. בגירסה הזו יש שיכול אותיות של המקור הערבי יִלְעַן אַבּוּכּ. פיתוחים: יִנְעַל אָבּוּק עַרְס, יִנְעַל רַבָּק.

יַעְנִי, יַעְנוּ. מילת שיח, שהחליפה את 'אפעס' היידישאית והוחלפה על ידי 'כאילו'. המקור הערבי: יעני, מילולית: כלומר, בעקבות עַנָא, התכוון.

כּוּלָה, כּוּלוּ. רק, בסך הכל. כך בערבית, במשמעות כולוֹ או כולה.

סָאחִי. בלשון הסטלנים הכוונה לאדם צלול, שאינו תחת השפעת סם. פיתוח עכשווי: אדם מרובע, נורמטיבי ומשעמם. ערבית: צָאחִי (עֵר).

סַחְתֵיין. תגובת שבח ועידוד, כל הכבוד. במקור הערבית זו ברכה לבריאות כפולה ומכופלת: צַחְתֵיין.

עָלֶק. לכאורה, בכאילו, פסאודו. קיצור-הידוק של הביטוי הערבי אָאל לַכּ (אמר לך, ככה הוא אמר לך). גם קָלֶק, בעקבות קָאל לַכּ.

תִיסְלָם. ברכת עידוד כללית. המקור בערבית: תִסְלַם (תהיה שלם, תהיה בריא, תינצל).

ראש יהודי ושכל של גוי

מול היחרבתק של אבו מאזן הציב האלוף פולי מרדכי את הראש היהודי: "מצאנו שתי מנהרות בתוך השטח הריבוני של ישראל. הגאונות הישראלית והמוח היהודי מצאו פתרון".

הביטוי "הראש היהודי" או המוח היהודי מייחס ליהודים יכולת מחשבה ותכנון ברמה גבוהה. המקור ביידיש: ייִדישער קאָפּ. יהודי הולנד אומרים כשמסבירים להם דבר מה: isch bin aach a yehude (גם אני יהודי), כלומר, אין צורך להסביר לי באריכות. בלדינו אומרים: גִ'ידְיוֹ בּוֹב'וֹ נוֹ אָיי (אין יהודי טיפש). אורי זוהר שר את שירו של חיים חפר: "זה עסק יסודי, מספיק עם סנטימנטים, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים!"

לעומת הראש היהודי ניצב הביטוי "שֵׂכֶל של גוי", המיוחס לטיפש. יידיש: גוייִשער קאָפּ. הצירוף התגלגל מצירוף מוקדם יותר ביידיש בהוראת טיפש: פּויעשער קאָפּ (שכל של איכר), שהוא תרגום של המונח הגרמני Bauernschädel (גולגולת איכר), ושובש במכוון כדי להלעיג על הגויים.

"הגאונות הישראלית" של מרדכי מזכירה את הצהרתו העצמית של דונלד טראמפ הרואה עצמו "גאון יציב". 'גאון' היא מילה תנכית, מן השורש גא"ה, ומשמעותה רום או גובה, ובהרחבה גאווה וגאות המים. בספר נחום מופיעים הביטויים "גאון יעקב" ו"גאון ישראל", כשהכוונה לגדולתו של יעקב – הוא ישראל.  בעקבות זאת כונו חכמי היהדות בראשית ימי הביניים  גאונים. ז'בוטינסקי סבר שבארץ ישראל יקום עם "גאון ונדיב ואכזר", בניגוד לתכונות היהודי הגלותי. בעברית החדשה 'גאון' הוא אדם הניחן בכישרון ובחוכמה. זאת גם בזכות הדמיון בין "גאון" למילה הלועזית genius, ואכן מדובר גם על "הגניוס היהודי". בשפת הדיבור המילה 'גאון' נאמרת בעיקר באירוניה: "איזה גאון", תרגום: איזה אידיוט.

מצא את ההבדלים

אסף רוזנטל מוטרד מכמה זוגות מילים שמשתמשים בהן כמילים נרדפות, למרות שלדעתו יש ביניהם הבדלים והשימוש הנרדף שגוי.

האם יש הבדל  בין שווה לכדאי, ומתי ניתן להשתמש בזה או זה?  כדאי ושווה אינן מילים נרדפות. 'כדאי' מתייחסת לתועלת, 'שווה' ליחס בין בני אדם, מספרים ועוד. בשפת הדיבור 'שווה' קיבלה גם משמעות של כדאי. לשימוש הזה יש מקור בתנ"ך. המן אומר לאחשוורוש: "וְכָל־זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי, בְּכָל־עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת־מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּֽלֶךְ" (אסתר ה 13).

האם יש הבדל בין כמות  למספר, ומתי ניתן להשתמש בזה או זה? כמות ומספר אינן מילים נרדפות.'כמות' היא מילה מופשטת המגלמת תשובות לשאלה 'כמה', והיא יכולה להתייחס לכל עניין, וגם לבני אדם. 'מספר' מעידה על ידיעה כמותית מדויקת. כשמדובר בבני אדם עדיף להשתמש ב'מספר', אך השימוש ב'כמות' לגיטימי.

האם יש הבדל בין שום (שום דבר) לאף (אף אחד), ומתי ניתן להשתמש בזה או זה? 'שום' משמשת רק בצירוף לשם עצם, ותמיד בהקשר שלילי: "לא ידעתי שום דבר", "שום ספינה לא נראתה באופק". 'אף' פירושה גם. הצירוף 'אף אחד', בדומה ל'שום דבר', יופיע תמיד לפני שם עצם, ותמיד בהקשר שלילי: 'אף אחד לא קם", "אף מילה!" יש שמות עצם שנדבקים רק לאחת משתי המילים, ולכן לא נאמר "שום אחד" או "אף דבר".

האם יש הבדל בין 'מלא' ל'הרבה', ומתי ניתן להשתמש בזה או בזה? 'הרבה' מתייחסת לכמות, 'מלא' מציינת יחס: החדר מלא אנשים, כלומר, גודל החדר תואם למספר (או כמות האנשים). בלשון הדיבור משתמשים גם ב'מלא' במשמעות הרבה: "הגיעו מלא אנשים להפגנה". זאת בהשפעת שימוש דומה בערבית: מלאן.

האם יש הבדל בין 'מותר' ל'אפשר' ובין 'אסור' ל'אי-אפשר'?  המשמעות שונה. מותר ואסור מתייחסות לנורמות או לחוקים, אפשר ואי אפשר ליכולת וזמינות. בשפת הדיבור נוהגים להשתמש ב'אפשר' במשמעות מותר (אפשר להיכנס?). רצוי למען הדיוק להימנע מכך.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': האם 'בת אדם' הוא ביטוי לגיטימי, מהיכן הגיעה המילה 'תקשוב', מהיכן הגיע הביטוי "הלך עלי', מהם לעזאזל אצטוונה ומרצוף ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

חדש בפינה של פול אוגדן: כל מה שרצית לדעת על השפות בתת-היבשת ההודית

תגיות :
google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

איברהים אבו ח'ליל
בהקשר למילה סַחְתֵיין صحتين היא לשון זוגית למילה סחה صحة שפירושה "בריאות" או "אסותא" (שפירושה בארמית "רפואה" או גהות כנאמר בבלי, מסכת עבודה זרה [כ"ז עמוד ב] "דלית ליה אסותא כלל" כלומר שאין לה רפואה כלל. אין ספק כי הביטוי בא להכפיל את הברכה, אך אולי לברך בבריאות בשני תחומים, למשל כמו בריאות הנפש ובריאות הגוף הגוף, האמת היא שאיני יודע ואשמח לקבל תשובה בנידון זה. אגב בשיח היום יומי כשאתה מאחל לסועד "סַחְתֵיין" יש מן המוכן תשובה לכך (כי בשיח הערבי אין לך ברכה או, חלילה קללה, הנשארת ללא מענה ולו הנשיא טראמפ היה מעוניין להשיב בערבית לאבו מאזן על ברכתו "יחרב ביתך" יש לי עבורו כמה הצעות עסיסיות בנידון, כן ובכן המבורך היה עונהלמברך מִנֵּיהּ וּבֵיהּ (منه فيه) "وعلى قلبك مرتين" כלומר, שברתך אלי תשוב על לבבך פעמיים. כלומר אנו מעלים במחיר ויש לנו כבר ארבע פעמים המילה "סחא"
18 בינואר 2018 הגב
רמי
בהמשך ל עלק - שני המושגים קאל-לכ ו אאל-לכ הם בדיוק אותה מילה ורק הגייתה שונה בין המבטא העירוני (אאל) לכפרי (קאל) ובהתאמה לריכוך עיצורים כמו בחוק גרים, אך בשני המקרים אין התאמה לע שיש ב עלק. יתכן ש עלק נוצר מקיצור ביטוי ערבי שבו מופיע עלכ במובן "עליך" כגון "איל חק עלכ" (הצדק לא איתך, בניגוד לביטוי "אל חק מעכ" - הצדק איתך) או ביטוי אחר דומה ואפילו "עלא אלבכ" (על לבך) שהזכיר המעיר לפני כתשובה לסחתיין.
18 בינואר 2018 הגב
איתן קילצ׳בסקי
בתיכון ׳אהל שם׳ ברמת גן, גדעון קצנלסון, המורה לדקדוק עברי, טען שהצרוף הנכון הוא: ״אף לא אחד״ ולא ״אף אחד״ (הוא היה צוחק עלינו: אף אחד, שני אפים...)
19 בינואר 2018 הגב
אמציה ארנון
באשר לכמות ומספר - לדעתי כל מה שניתן למניה (אנשים, נקודות בספורט וכד') צריך להשתמש במספר. מה שאינו ניתן למניה (bulk באנגלית) נשתמש בכמות. דוברי אנגלית מלידה לא יטעו בהבחנה זו.
20 בינואר 2018 הגב
יואל נץ
"מותר להכניס לכאן את הכלב?" "מותר אסור; אסור מותר."
20 בינואר 2018 הגב
ינשוף
ומהי צורת הנקבה הנכונה למילה "גאון"? האם ישנה השפעת משלב?
21 בינואר 2018 הגב

הוספת תגובה