הסוציומאט אכל גלידה והפריח את השממה

רוביק רוזנטל | 26 באוקטובר 2018

מהיכן הגיעה הנשיקה של הלחם, מה פירוש "ליטול ידיים", למה הזבובים הנבזים מסתובבים סביב החלב הלבן, איך הגיע השורש מן העץ אל הדקדוק, מה נסגר עם "פעם שלישית גלידה" ועוד * שאל את רוביק, המיטב

מה מקור המילה שעון? האם חשבו פעם לקרוא לזה ‘מד-זמן’?      

המילה ‘שעון’ חודשה כבר בראשית תחיית הלשון, ויש ויכוח מי אבי המילה. היא מיוחסת לאליעזר בן יהודה, גם על פי מילונו. ואולם, ראובן סיוון טוען שממציא המילה הוא יחיאל מיכל פינס, ומביא ממנו משנת 1885 את הציטוט ‘מכונני שעונים’ בעיתון ‘הצבי’. המתחרה העיקרי של המילה היה הצירוף ‘מורה שעות’ שהיה בשימוש במאה ה-19, בעקבות המילה היידית שבעקבות הגרמנית לשעון: זייגער (בגרמנית:  zeig - להראות, Zeiger  - מראה, מורה). שם אחר שניתן לו הוא ‘שעה’, בעקבות הגרמנית בה Uhr פירושה גם שעון וגם שעה, בשימושים מסוימים. שמות נוספים שעלו וירדו: ‘כלי מראה השעות’ ו’כלי שעה’.

נשיקה פולנית ללחם

הייתי בחברת חברותי והגענו במקרה למילה ‘נשיקה’ של לחם. אחת החברות טענה שלא קוראים לזה נשיקה אלא לשיקה. מה המילה הנכונה ומה מקורה?     

שתיכן צודקות, כיוון שהשימוש מוכר בשתי הצורות. 'לשיקה’ כבר כמעט איננה בשימוש. הדעה הרווחת היא כי הנשיקה נולד מתחום אפיית הלחם, מאחר שבזמן האפייה נושקות כיכרות הלחם זו לזו בקצוות. שורשי הביטוי בתלמוד. מסכת חלה אומרת: "העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה, פטורים מן החלה עד שיישוכו", ובהמשך: "קב חדש וקב ישן (חצי קילו) שנשכו זה בזה". מכאן הביטוי הישראלי ‘כיכרות נושכים’. יש טענה שהמילה נשיקה מוצאה מהשפה הפולנית. בפולנית פרוסת הלחם הראשונה נקראת  calusek. משמעות המילה בעברית: נשיקונת או נשיקה. הילדות הפולניות היו רבות מי יקבל את הנשיקה, שהיא סגולה טובה לחתן טוב וגם תביא נשיקות ממנו. ההסבר הזה קושר את השם למסורת יהודית חיה, ומחבר את ‘נשיקה’ עם ‘לשיקה’. טענה אחרת מצביעה על המילה הפולנית ‘לישינקה’, שפירושה פיסת קרחת.

כיצד נקבע סדר האותיות באלף-בית העברי, מה גם שיש דמיון לסדר האותיות באלף-בית האנגלי, וגם דמיון חלקי לסדר באלף-בית הערבי?        

סדר האותיות תועד לראשונה ככל הידוע בכתובת מתל-זית, שהחוקרים מתארכים אותה למאה העשירית לפני הספירה. בכתובת מוצאים את הא"ב בסדר כמעט זהה לזה המוכר לנו. בכל מקרה, היוונים שאלו מהפיניקים את הכתב ואת סדר הא"ב המוכר לנו כבר במאה התשיעית, ולכן יש להניח שהסדר נקבע קודם לכן. לא"ב האוגריתי סדר שונה. סדר האותיות האוגריתי דומה לסדר הא"ב הדרום-ערבי, והחוקרים מדברים על שתי וריאציות סדר קדומות: הכנענית לעומת האוגריתית/דרום-ערבית. קיימת טענה שהאותיות בסדר הנוכחי מסודרות לפי קטגוריות. למשל, האותיות הראשונות קשורות לבית ולמשק הבית: אלוף, בית, גמל, דלת, האותיות י, כ, ע, פ, ר, ש לאיברי גוף: יד, כף, עין, פה, ראש, שן. ותודה לד"ר אמנון ברוק.

איך נולדה המילה סוציומאט?

סוציומאט במשמעות אגואיסט היא פיתוח ישראלי המושפע מכמה הקשרים. המילה מזכירה את ‘סוציופאת’, מילה מדעית המתארת אדם מופרע מבחינה חברתית; מקורה הוא בעיקר מן ה’סוציומטרי’, מבחן כשירות חברתית המקובל בעיקר בצבא; והיא מתהדרת בסיומת המקובלת לקללות בפולנית וברוסית ‘מאט’, שפירושה ‘אמא’, ולא במקרה.

בן גוריון מפריח את השממה

אני מורה למקצוע מגמת תקשוב. המקצוע עוסק בתקשורת מחשבים ובטכנאות מחשבים. רציתי לשאול מה זה בכלל תקשוב, ואיך זה קשור למקצוע. אולי בכלל בחרו שם גרוע שלא מתאים?

גלגוליה של המילה תקשוב מרתקים. היא הומצאה בצבא כשם משודרג לחיל הקשר, על פי ראשי תיבות: תקשורת, שליטה ובקרה, ותחילה הוקם ‘אגף תקשוב’. החיל נקרא היום ‘חיל הקשר והתקשוב’. המילה נתפסת גם כהלחמה של המילים תקשורת+מחשוב. מכאן זלגה לשפה האזרחית ולמערכות החינוך וההוראה, והתקשוב הפך דרך מרכזית להוראה מרחוק. האקדמיה ללשון התנגדה זמן רב למילה, אך בשנת 2007 אושרה המילה ומשמעותה 'תקשורת ומחשבים במערכת משולבת'. לכל אלה אין קשר למילה הקשבה, ולכן המילה יוצרת תחושת צרימה, אך היא נקלטה היטב.

מה מקור הביטוי ‘להפריח את השממה’? האם זהו בן גוריון?         

הרעיון בניסוח שונה מעט מופיע בספר ישעיהו: "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה, וְתָגֵל עֲרָבָה, וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת". רעיון פריחת המדבר נמשך בפסוק העוקב. בעקבותיו נוצר הביטוי האנגלי making the desert bloom.  באשר לביטוי המודרני כרעיון ציוני-לאומי, העקבות אכן מוליכים לדוד בן גוריון, בוודאי כמפיץ הרעיון. הביטוי 'הפרחת השממה' מופיע בנאומים ומכתבים שלו, והוא נפוץ בעקבות קריאת בן גוריון להתיישב בנגב, והליכתו לשדה בוקר בשנות החמישים. ההופעה הראשונה של הביטוי בעיתונות היא משנת 1939, ומתייחסת דווקא לקיבוץ הלא מדברי עין גב, בהספד של אחד החברים לידידו שנפטר. לאורך שנות החמישים הביטוי זוכה לאזכורים רבים בעיתונות, וכאן לבן גוריון יש זכות בלתי מעורערת.

מי העלייה שהשפיעה במידה הרבה ביותר על השפה העברית, ומי במידה הקטנה ביותר? האם ישנן עליות שכלל לא השפיעו על השפה העברית?     

ההשפעה הגדולה ביותר היא של העליות מארצות מזרח אירופה, שגם היו הראשונות, והובילו את תחיית הלשון. כמו כן העולים הביאו מטען של שפות נוספות כמו יידיש, רוסית ופולנית, וגם גרמנית כשפת ההשכלה, ושפות אלה השפיעו גם הן על עיצוב השפה החדשה-ישנה. לעליות מארצות אסיה ואפריקה השפעה חלקית ומצטברת, בעיקר על שפת הדיבור. העליות שההשפעה שלהן היתה הקטנה ביותר היו העליות מדרום אמריקה והארצות האנגלו-סכסיות. האנגלית אמנם משפיעה מאוד על השפה שלנו, אבל באמצעים טכנולוגיים. לעלייה הרוסית החדשה ולעלייה האתיופית השפעה קטנה מאוד על התפתחות השפה. הסיבות לכך הן היסטוריות וסוציולוגיות.

נוטלים ידיים ואוכלים פירות ים

מאיפה החל השימוש במילה 'שורש' במשמעותה הלשונית?

'שורש' היא מילה מקראית, ופירושה בדרך כלל הוא חלק הצמח שממנו מסתעף הגזע או הגבעול, אך יש לה במקרא גם שימוש מטפורי כדבר העיקרי או היסודי. חכמי הדקדוק העברי בסוף האלף הראשון, שעמלו על ניסוח כללי הדקדוק, השתמשו במילה כדי לציין את היסוד הלשוני שממנו נגזרים פעלים ושמות. בפולמוס בין המילונאים מנחם בן סרוק ודונש בן לברט, שניהם מן המאה העשירית, יש למושג השורש תפקיד מרכזי. במחצית הראשונה של המאה ה-11 יצא "ספר השורשים" של יונה אבן ג'נאח, במסגרת "ספר ההשגה".

אני עובד במסעדה המגישה, בין היתר, גם שרימפס. שאלתי היא מה מקור הביטוי ‘פירות ים’. למה דווקא ‘פירות’, אם מדובר בבעלי חיים?   

המקור הוא צרפתי, הביטוי המקורי הוא fruits de mer. הוא נתקבל בשפות שונות, ובאיטלקית מגישים במסעדות  frutti di mare. גם הפולנים אימצו את הביטוי. למה דווקא פירות? נראה שהדמיון הקולינרי הצרפתי עבד כאן שעות נוספות, ובכל מקרה נדרשה הפרדה יצירתית בין דגים לבין יצורי ים שאינם דגים. דרך אגב, גם תינוקות אינם פרי, אבל אנחנו קוראים להם ‘פרי בטן’.

מדוע אומרים 'נטילת ידיים' כשמדובר ברחצת הידיים? מה נוטלים כאן?  

הצירוף 'נטל ידיו' מופיע בתלמוד, במסכת עירובין ובמקומות נוספים. לצירוף שני הסברים. האחד, שמדובר במשמעות המקובלת של 'נטל', כלומר לקח. הסבר זה מבוסס על מסכת ידיים במשנה שבה נאמר "מֵי רביעית נותנין לידיים". פירוש אלבק: "השמשים נותנים את המים על ידי הסועדים כדי לרחוץ אותם". המסקנה היא מכאן שמי ש'נותן לידיים' רוחץ ידי אחרים, ומי ש'נוטל לידיים' רוחץ את ידיו שלו. ההסבר הזה מופיע בתוספתא: "הנוטל מתכוון, והנותן אינו מתכוון". הסבר שני נשען על הפועל נַטַל בערבית שפירושו שפך מים. משמעות זו מופיעה בפיוט של יהודה הלוי בו נכתב: "עב לא נטלה טללי מים". זה כנראה גם מקור שם הכלי נטלה, המשמש בתלמוד לרחיצת ידיים, והוא נקשר למילה היוונית 'אנתיון' שפירושה דלי, ול'אנטל', במשמעות דומה.

גלידה שלישית ושבעים זבובים

מהו מקור האמרה "פעם שלישית – גלידה"?

המקור הוא בכמה ניבים באנגלית המתייחסים לדבר מה המתרחש שלוש פעמים ברציפות: third time lucky (פעם השלישית תהיה במזל), וגם: third time's the charm (בפעם השלישית יתרחש קסם). על דפוס זה נאמר גם !next time I scream (בפעם הבאה שאפגוש אותך אצעק), ששובש בישראל על פי השמיעה ל-next time ice cream (בפעם הבאה גלידה), ובחיבור לניבים הקודמים נוצר הביטוי "פעם שלישית גלידה". השיבוש היווה גם בסיס לפרסומת בריטית בשנות החמישים:  I scream for ice cream. משחק מילים דומה משמיע רוברטו בניני בסרט "נרדפי החוק".


קיימים צירופים שבהם לפני מילות התואר מופיעה ה' הידיעה, והנושא מופיע ללא ה' הידיעה, כגון, 'אור הגנוז', 'תיקון הכללי'. מה מסביר את הצורה הזו?        

המבנה של שם עצם לא מיודע+שם תואר מיודע מופיע כבר במקרא: 'יום השישי' (בראשית), 'שער העליון' (יחזקאל), 'מבוא השלישי' (ירמיהו) ועוד. בלשון חכמים זו כבר דרך מקובלת בשימושים רבים: 'לשון הרע', 'עין הרע', 'כנסת הגדולה', 'אב הרחמן', 'מים הרעים' ועוד. בעיניים עכשוויות זה נראה דגם מוזר, אך למעשה הוא משרת את הצורך ליידע את הצירוף. על פי חוקרי המקרא המבנה הזה משמש בתנ"ך רק בצירופים שיש בהם מהלך סידורי (ראשון – עליון וכדומה), ואילו המבנה נוסח 'כנסת הגדולה' מאוחר יותר, ונובע משיקולים אחרים, ככל הנראה דתיים, שכן כמעט בלי יוצא מהכלל הצירופים המדוברים עוסקים בעולם הדתי ובסוגיות דתיות מרכזיות, ונקשרים לחוקים והלכות.

שמעתי לא מזמן את המשפט עם הב' הדגושה האופייני לאנשי הגליל: ‘שבּעים ושבּעה זבּובּים מסתובּבּים סבּיבּ החלבּ הלבּן’. מה זה בדיוק מבטא גלילי?   

המבטא הגלילי, המתייחס בעיקר לצפון הגליל, מוכר היטב בפולקלור הישראלי. נוסף למשפט הנ"ל אפשר להזכיר את הסיפור בילקוט הכזבים, שבו נתפס מטוללה בן הגליל שהוריד סלע על ראשו של מסחאי אחד. העדות המרשיעה נגדו היתה שהוא אמר אבּטיח. אין מחקר מוסמך המגדיר מה כולל המבטא הזה ואיך נוצר, אך הדעה המקובלת היא שיש כאן השפעה ערבית והמקור הוא מלבנון. הערבים אינם הוגים ב' רפה, אם כי הם בדרך כלל מבטאים אותה כפ' רפה, ואולי יש כאן חיקוי יתר. המבטא הגלילי התאפיין גם באותיות גרוניות מודגשות כדרך הערבים.

חדש בפינה של פול אוגדן: החוקים המוזרים של הדקדוק האנגלי

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך אומרים בעברית כף טיגון, למה קוראים לצלם מטרידן פפראצי, מיהי הנקבה של הבריון, מה זה "קנה הטוב" ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אהרן בלום
אני חוזר לסיפור של שבעים ושבעה וכו' ,בבית דגושה , כתבתי בשבוע שעבר מה מקור השימוש בבית דגושה ,אני חולק על הכותב שמשער שהבית הדגושה מקורה בשפה הערבית , כבן ראש פינה ( נכד למייסדים ) אני חוזר על גרסתי וכפי הנראה היא הנכונה ,כאשר החלו ללמד בראש פינה בשפה העברית ,אחד מבתי הספר הראשונים שלימדו בשפה זאת ( הכוונה למורים וילקומיץ' ואפשטיין ואחרים ) ,היית בעיה איך להגות את אותיות ב.ג.ד.כ.פ.ת,את האותיות ב.פ.כ הגו הן דגושות והן רפות ,לעומתן את האותיות ג.ד.ת הגו רק מודגשות ואי-לכן הוחלט לבטא את כל אותיות ב,ג,ד,כ,פ.ת מודגשות וכך לימדו הראשונים בראש פינה את אבי ואת שאר הדור השני ליסוד המושבה לדבר באותיות מודגשות ,כדי להמחיש את השימוש באותיות דגושות יצרו את המשפט "שבעים ושבעה וכו'" כולו באות דגושה.
25 באוקטובר 2018 הגב
ד"ר מיכה נצר
נשיקה, או לשיקה במושבה רחובות לפני 80 שנה זה נקרא קְרָצִיק, אולי בגלל חריקת הקרום הקשה בשיניים, קרץ באידיש.
25 באוקטובר 2018 הגב
בני מאיר
ההגיה של הב הדגושה בפי הגליליים התחילה בראש פינה. המורה הראשון של המושבה היה הראשון בארץ שלימד עברית בעברית. הוא הכיר את האותיות מהמתנ"ך והתפילה אבל לא ידע להגות אותן, לכן ישב עם המוכתר של הכפר השכן, ג'עונה, ולמד מפיו. מכיוון שבערבית אין ו' ואין ב' שאינה דגושה, הוא ביטא את כל הב' שנתקל בהם בצורה מודגשת. שמו של המורה היה וילקומיץ' ועד היום יש בית ספר על שמו בראש פינה. דורות של ילדי המושבה וילדים אחרים בגליל העליון למדו אצלו, ודיברו בב' דגושה. זה הפך לסמל המסחרי של הגליליים, ומכאן "שבעים ושבעה זבובים מסתובבים בחלב הלבן ביבניאל". תגידו את זה עם ב' דגושה בכל המילים ותרגישו גליליים אסלים. בני מאיר, מורה דרך
25 באוקטובר 2018 הגב
אהרן בלום
בני מאיר שלום (גם אני מורה דרך ),נולדתי בראש פינה ב-1931 ,לא הרבה שנים מאז נפלה החלטה לדבר בב' דגושה,הורי נולדו בראש פינה ,גם הם דברו בב' דגושה ,מהם למדתי את "ההיסטוריה " של הב' הדגושה ,אי-לכן תרשה לי לחלוק עליך ,נכון שוילקומיץ' ( גם אפשטיין ) היו המורים הראשונים שנהגו כך,היינו שנים רבות שכנים לכפר הערבי ג'עונה ,דברנו ערבית ( ואידיש ) ,אבל לא מההיגוי הערבי ירשנו את הב' הדגושה (לדעתי ) ,מלוא הערכה וכל האיחולים אהרן .
26 באוקטובר 2018
נמרוד שתיל
לפי הספרות, המבטא הגליל הומצא בידי המורה לעברית במושבות הגליל בסוף המאה ה-19 ואילך, יצחק אפשטיין. ההיגיון התאורטי שלו היה שכל אות צריכה לסמן הגה אחד בניגוד למצב הקיים באותיות בכ"פ. בברכה, נמרוד.
28 באוקטובר 2018 הגב

הוספת תגובה