בין מסתננים לפליטים, בין פריפריה למרכז

רוביק רוזנטל | 26 בינואר 2018

מדוע נבחרה המילה הטעונה "מסתננים" כמונח על המתייחס לבני האדם שעברו את הגבול מארצות אפריקה ומועמדים עתה לגירוש, מגוון טעימות של השפה הנפוצה בישראל שמעט שמים אליה לב: הניב המזרחי-מרוקאי, וסיפורה הנפתל של המילה 'תקשוב'

הדיון הסוער על גירוש האפריקנים ממדינת ישראל הוא דיון לשוני. פעולות הממשלה נעות בין "גירוש" לבין הביטוי "החזרה הביתה", שבו השתמש אריה דרעי רק השבוע. הכרעה על השם של בני הקבוצה הזו תקבע את גורלם. מובילות ארבע: פליטים, מבקשי מקלט, מהגרי עבודה, מסתננים.

בין מסתננים למחבלים

פליטים. המילה פליט מופיעה בתנ"ך 19 פעמים, ונקשרת בו תמיד למלחמות – הפליט בורח מאזור מלחמה ובכך מציל את חייו. אלה יכולים להיות הגויים שייכבשו על ידי ישראל, או בני ישראל שנכבשו בידי גויים. ארבע פעמים מופיע הצירוף "שריד ופליט" וכן "פליט ושריד". הפליטים של המאה ה-21, גם אלה שמגיעים לישראל, לא מגיעים בדרך כלל מאזור מלחמה אלא מאזור מצוקה. כלכלית ופוליטית. באירופה הם זוכים למטרייה לשונית אחת: refugees. בשיח הישראלי ובתקשורת הביטוי המקביל, פליטים, נדחק לשוליים. הסיבה שקופה למדי: המונח תפוס. הוא נקשר לפלסטינים שנאלצו לעזוב את בתיהם לאחר מלחמת השחרור ולאחר מלחמת ששת הימים. סיבה נוספת היא שהוא מעורר אמפתיה, יעד לא פופולרי בישראל של ימים אלה.

מבקשי מקלט. האסוציאציה המקראית ברורה: עיר מקלט, שאליה יכול פושע לברוח בלי שיאונה לו רע. "מבקש מקלט" הוא בעל מעמד משפטי בינלאומי המחייב גם את מדינת ישראל. בפועל האפשרות להשיג בישראל מעמד כזה דומה לניסיון של זוג צעיר להשיג דירה במרכז תל אביב. שואף לאפס.

מהגרי עבודה. ביטוי המשקף את תפיסת העולם הגלובלי, התומכת בגלוי או בחשאי בגלי הגירה גם אם אינם על פי חוקי ההגירה הפורמליים. בישראל מהגרי עבודה רבים, ודומה שהם התערו במרקם החברתי, ועדיין לגיטימיים - כל עוד אין מדובר באפריקנים.

מסתננים. הביטוי הכמעט בלעדי שבו בחרה ממשלת ישראל ורוב התקשורת בעקבותיה בהתייחסות לאוכלוסייה הנדונה. הפועל 'סינן' מתייחס בתלמוד להעברת נוזלים לצורך ניקוי הפסולת. השימוש בפועל 'להסתנן' במשמעות הבטחונית-פוליטית החל עם קום המדינה, משמש בתקשורת מאז 1949. הבחירה בו מושפעת מתהליך דומה באנגלית, שבה הפועל filtrate פירושו לסנן נוזלים, ו- infiltrate פירושו לחדור בחשאי לארגון או לאזור אסור, בדרך כלל לצורכי ריגול. הפועל והשם 'מסתננים' יוחסו לפני 67' לערבים שחדרו מעבר לגבול לצורך פעולות חבלה וגניבות. השימוש בהם היום יוצר חזית אחת גם אם סמויה בין 'המחבל' בן זמננו ל'מסתנן' האפריקאי, למרות שקווי הדמיון ביניהם אינם רבים.

לשון ראשון והניב המזרחי

בעוד שבועיים יתקיים בראשון לציון הכינוס ה-11 של "לשון ראשון", המפעל שהקימה רות מקבי, שכיהנה כראש המחלקת התרבות בעיריית ראשון לציון. הלהט והתבונה שלה הפכו את "לשון ראשון" לאירוע מכונן בחיי הלשון בישראל. שמחתי להיות שותף לאורך השנים בניווט ועיצוב המפעל. השנה עברה רותי מקבי לתחום פעולה אחר, ואת הכינוס מנהלת טלי צ'רנר.

הכינוס מכיל מגוון של אירועי תרבות ומוזיקה הקשורים לשפה, לצד מושבים הדנים בסוגיות הקשורות לשפה, לחברה ולתרבות בישראל בדרך הנגישה לקהלים רחבים. אחד המושבים יעסוק בנושא טעון, חשוב ועם זאת העיסוק בו בקהיליית הבלשנים מצומצם ביותר. שם המושב הוא "שפת הפריפריה", והוא עוסק במה שמכנה פרופ' יהודית הנשקה מאוניברסיטת חיפה "הניב המזרחי". במושב ישתתפו גם קובי אוז, שלומי חתוכה וחיים אוליאל.

הניב המזרחי שייך למכלול הקרוי "עברית ישראלית". מסתבר שליהודי צפון אפריקה השפעה רחבה על האופן שבו מדברים קהלים רבים במדינת ישראל, ומכאן על שפת הדיבור בכלל. השפה זוכה לביטוי במגוון תחומי הלשון: אוצר המילים, התחביר, ההגייה. הנשקה כותבת  שבמקרים רבים לשון זו אינה לשון דלה ושגויה גרידא, ואף לא לשונם של 'בלתי משכילים' בדווקא, אלא ייחודה נעוץ בכך שהיא מושפעת במובהק מן הערבית היהודית העומדת בבסיסה. על השפה הזו נכתב לא מזמן באתר בתיאור שפתה של פורטונה, יוצאת מרוקו.

תמזוג לי מהתפוחי אדמה

כאמור, מדובר בתופעה רחבה. ולהלן טעימות, הלקוחות בין היתר ממאמרים רבים שכתבה יהודית הנשקה בנושא. הן מתווספות לחבורת המילים שהתאזרחו והפכו כלל-ישראליות, כמו כפרה (במלעיל), חנון, פרחה ועוד, שעליהן נכתב רבות באתר.

ליוצאי צפון אפריקה, כותבת הנשקה, מילים ודרכי ביטוי ייחודיים. כך 'מֶכְּוְוחָה', המשמשת הרבה בניב זה. מקורה הראשון של המילה הוא למעשה בשם העצם העברי 'כוח'. בערבית של יהודי מרוקו שם זה הוּטה במשקל ערבי 'מְכּוּוַח', ואף קיבל משמעות ייחודית של בעל או בעלת אופי קשה. פועל עברי-ערבי זה ממשיך לשמש בעברית הישראלית שבפריפריה בַּמבנה ובַהוראה הערביים-יהודיים. דוגמאות נוספות מתחום אוצר המילים: אבויה (אבא); ג'זאלה (יפה); ז'ין (יופי). וכן מְהינדה (אישה חזקה), כוֹפה (פחד); מסקוקה (שבורה);  חְשומה (בושה), שנשמע מפי אבי גבאי. בְשָלָה (טיפשה), דבוז'ה (שמנה), שְלוּח (חסר תרבות, ראו פרשת קובי פרץ והחתונה).

מילים וביטויים זוכים בניב המזרחי למשמעות מיוחדת. בלשון הפריפריה 'מוזגים' אוכל מוצק. נוכל לשמוע: 'תמזוג מהעוף והתפוחי אדמה'. הרחבת הוראה זו של 'מזג' באה מן הערבית היהודית, שבה 'יְכְּבְּבּ' או 'יְסֶקִּי' מכוּון הן לאוכל מוצק והן לנוזל. דוגמאות אחרות הן עקשן במשמעות עצלן, מסכן במשמעות אדם טוב הראוי לתמיכה ועוד. השימוש בצורות היחיד 'מכנס', 'תחתון' ועוד למילים שצורתן זוגית מקורן מן הערבית המרוקאית, ומהדרך שבה אומצו לעברית בניב המזרחי.

דרך יצירת פעלים חדשים ממילים עבריות כמו גם לועזיות לא פסחה על היהודית המרוקאית. כך 'הבריז' התגלגל מהפועל המרוקאי בֶּרז לו, ברח. הפועל התגז'דר פירושו התאבל, התעצב, בעקבות פועל דומה במרוקאית. תְחַרְוֶט במשמעות שטויות התגלגל מפועל דומה שפירושו עיוות ובלבול. הביטוי 'לך תקווד', מעין "לך לעזאזל" התגלגל מהביטוי סִיר תְקָוָוד; קָוָואד בסלנג המרוקני: סרסור. ומאין הגיע "הלך פארש"? פארש במרוקאית: פסולת הטבק.

היו שלושה ארבעה תופסים אותי חזק

מאפיין בולט בניב המזרחי הוא שימוש שונה מהנהוג בעברית במילות יחס. למשל: "גם כשנופלת השמיכה ברצפה" (מתוך "שום גמדים לא יבואו"); "מה אתה משקר עלי?", בעקבות מילת היחס המקובלת בערבית-מרוקאית לפני הפועל כּזבּ. נוהג רווח הוא השמטת המילית ב' לפני תיאור זמן, המקובל מאוד בערבית המרוקאית: "[ב]שעה עשר היינו גומרים"; "[ב]שבוע הבא".

ביהודית המרוקאית ומכאן בניב המזרחי מקובלת צורת היה+בינוני, היה הולך, היו אומרים. הצורה הזו קיימת בעברית בכלל ומקורה בלשון חכמים. היא משמשת בדרך כלל לציון עבר מתמשך. הנשקה מציינת שבשימוש בניב המזרחי הצורה הזו משמשת כעבר רגיל: "היו שלושה ארבעה תופסים אותי חזק" (במקום תפסו אותי), "לא הייתי מאמינה לסיפורים שלהם" (במקום לא האמנתי).

מאפיין תחבירי אחר הוא הוא הקדמה  של כינויי גוף (אני, אתה) או רמז (זה, זאת) למשפט, דרך שאינה נהוגה בדרך כלל בעברית: "אני עכשיו הגעתי לבית שלך"; "אני תמיד הייתי עובדת"; "היא אין לה את הבעיה עם השם שלי"; "זה, כל מה שהוא אומר לך, זה לא נכון". יש גם משפטים שהנשקה מכנה משפטי הד, ואו משפטי סנדוויץ', משפטים המתחילים ומסתיימים באותה מילה: "אתה רעב אתה?" "למה את באת אתי את?" "זה מוזיקה טובה זה". יש להעיר שהדגם מוכר גם בלשון יהודי אשכנז. אפרים קישון עשה בו שימוש רב בעיצוב לשונו של סאלח שבתי.

ואחרון, שהפך כבר לפולקלור וצץ במערכונים הוא תיאור יחסי משפחה שכנות וכדומה באמצעות שרשרת: "אילן דדון, אחותו, גיסתה, פתחה מספרה"; "שכן שלי, החברה שלו, שכנים שלה לומדים אצלנו". את הבנת את זה, לימור?

מהיכן צץ לעולמנו ה"תקשוב"?

ב"שאל את רוביק" מן השבוע שעבר נשאלה השאלה הבאה: "אני מורה למקצוע מגמת תקשוב. המקצוע עוסק בתקשורת מחשבים ובטכנאות מחשבים. רציתי לשאול מה זה בכלל תקשוב, ואיך זה קשור למקצוע. אולי בכלל בחרו שם גרוע שלא מתאים?"

נוסף לתשובה שניתנה באתר שופך אמנון שפירא, העומד מזה שנים רבות בראש הוועדה למונחי מידע באקדמיה ללשון אור על גלגוליה של 'תקשוב': "בשנות השישים של המאה הקודמת נסעה קבוצת קצינים מחיל הקשר להשתלמות בארה"ב. במהלך הלימודים למדו את המונח CCC, המכונה גם 'triple C' או C3. הפענוח שלו הוא: Command, Control & Communications. כאשר חזרה המשלחת לארץ תרגמו את CCC ל"תקשורת שליטה ובקרה", ראשי תיבות – תקשו"ב. עם הזמן נשרו המירכאות ונותר מונח חדש, ללא מרכאות: תקשוב. המונח חלחל לאטו בצה"ל, עד שבשנת 2003 הוחלט להקים אגף חדש במטכ"ל, ולתת לו את השם "אגף תקשוב".   

בוועדה למונחי מידע כללנו את המונח בתקן 1080-35 שלנו שעוסק במונחי רישות ואני אישית נכחתי בישיבת מליאת האקדמיה בשנת 2004 שבה הצלחתי לשכנע את המליאה לאשר את המונח, בעיקר בטענה שלא ייתכן שאנחנו נתעלם מקיום אגף התקשוב בצה"ל ומהשימוש הנפוץ במונח בחוגי הצבא שגולש גם לסביבה האזרחית.  ההתנגדות למונח באה משני גורמים. חלק התנגדו ליצירת שורש חדש. אחרים התנגדו לעצם העובדה שהמונח נוצר בצה"ל". מכל מקום, המונח נדד כאמור לתחומי החינוך וההוראה והיכה שורש ומקורו כראשי תיבות נשכח מזמן.

בין גידי רוזנטל לדודו אלהרר

במדור "גידי" מופיע אחד משיריו של אחי גידי רוזנטל ז"ל, "הנסיך הקטן" בביצועו של דודו אלהרר. אלהרר שוחח אתי כמה פעמים על יחסו העמוק לגידי ולשיריו, אבל משהו השתבש. אלהרר הפך בשנים האחרונות לדובר לאומני מן הסוג הגרוע ביותר. אתמול הודיע גם כי "ישמח לראות את עמוס עוז מתפוגג בטרבלינקה".

אני חלוק ביני לבין עצמי. אינני רוצה שהלחן של מתי כספי לשיר ייעלם. מצד שני קישור בין דודו לאלהרר לגידי הוא בחזקת חילול הקודש ממש. גידי היה הניגוד המוחלט של כל מה שאלהרר מייצג היום, הרבה לפני ההערה המחליאה מהשבוע. אינני מסיר את השיר, אבל מוטלת עליו כוכבית וירטואלית, ניסיון אולי בלתי אפשרי לנתק בין השיר וגידי, לבין דודו אלהרר.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': למה אומרים שועית ולא שעועית, מה מקור השם גנסין, על מה ולמה צצו בשפה "הפוך על הפוך" ו"אאוט אוף דה בלו" ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

חדש בבמת אורח: חיים גורי על העברית של המשוררים, ההייטקיסטים ובני הנעורים

חדש בפינה של פול אוגדן: התרגום הסקוטי להארי פוטר הוא המקסים מכולם 

תגיות :
google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

יעקב ברזילי
מפריעה לי הקביעה שניב מרוקאי הוא הניב המזרחי בכללותו.נגיד שמחצית המילים שהציג רוביק אין להם זכר בערבית של המזרח התיכון .יש עברית של בני המושבןת שהולכת ונעלמת אלו דיברו אידיש וערבית בנוסף לעברית ושפתם העברית מתנגנת בניגון אופייני.הניגון הזה אופייני לא רק לבני המושבות אלא לדוברי ערבית שמדברים באופן שוטף ערבית פלסטינית.ירושלמים ותיקים טבריינים וצפתייםץהעברית שהייתה בפיו של שייקה אופיר והעברית של הגששים היא דוגמאות מצויינות.לא מזמן שמעתי את בעליה של מכבי חיפה יעקב שחר בראיוןבטלביזיה .לא הכרתי אותו קודם לכן .כאשר שמעתי אותו מדבר אמרתי לעצמי שהוא חייב להיות בן המושבות הוותיקות.בדקתי ומצאתי שהוא אכן בן נס ציונה המושבה.יליד 42
25 בינואר 2018 הגב
מנחם קוזלובסקי
שלום רוביק, לנושא תקשוב. בנגוד למה שכתבת, מדריך בקורס בבה"ד 15 (של חמ"ן), הסביר לנו שהמושג הוא הלחם בין תקשורת ןמחשוב (הרישא "תק" מן המלה הראשונה והסיפא "שוב" מן המלה השניה). מנחם.
25 בינואר 2018 הגב
רוביק רוזנטל
למנחם קוזלובסקי - הטקסט הוא של אמנון שפירא, והמקור הוא כפי שהוא כתב. כפי שכתבתי בתשובה לשאלה שבוע לפני כן אכן ניתנה למילה גם פרשנות נוספת, מאוחרת יותר: תקשורת ומחשוב.
25 בינואר 2018
יוסי אגוזי
איך אומרים בן-דוד במרוקאית? אבא שלי, אח שלו, הבן שלו.
25 בינואר 2018 הגב
אהרן בלום
דודו אלהרר ,איש גס רוח וקיצוני להקיא ,לפני מספר שנים ניסיתי בעדינות לחלוק על דבריו ותגובתו הייתה גסה ומלאת גידופים ,לרגע נדהמתי, לאחר ש"התאוששתי" ממקלחת הרותחין שהאיש " התרבותי " הזה שפך עלי העמקתי לחקור אודותיו וגיליתי אדם עם אישיות הזויה ובזויה ,חבל להקדיש לו אפילו רגע קט.
25 בינואר 2018 הגב
אהרן בלום
דודו אלהרר ,איש גס רוח וקיצוני להקיא ,לפני מספר שנים ניסיתי בעדינות לחלוק על דבריו ותגובתו הייתה גסה ומלאת גידופים ,לרגע נדהמתי, לאחר ש"התאוששתי" ממקלחת הרותחין שהאיש " התרבותי " הזה שפך עלי העמקתי לחקור אודותיו וגיליתי אדם עם אישיות הזויה ובזויה ,חבל להקדיש לו אפילו רגע קט.
25 בינואר 2018 הגב
ד"ר עוזי רביב
דבריו של דודו אלהרר על כך שהוא היה שמח לשבת על הגג ולראות את עמוס עוז מתפוגג בעשן המשרפות של טרבלינקה - האם לא זה מה שעשו קציני הגסטאפו שהיו יושבים על הגג ורואים בהנאה את עשן היהודים המתפוגגים בעשן המשרפות בכל מחנות ההשמדה? אינני יודע באיזה מחנה הושמדה משפחתה של אמי, משפחה שכנראה הושמדה באושוויץ, המחנה שהוקם ליד הכפר הפולני אושוויינצים, קרוב לעיר מגוריה בנדין. משפחת אבי הושמדה בעיר מגוריה פינסק בבלארוס, אשר תושביה היהודים נורו למוות ע"י מכונות ירייה בשתי אקציות. לעולם לא אסלח לדודו אלהרר על דבריו האיומים נגד עמוס עוז וכן, גם כנגדי! אמנם השם שלו מזכיר לי את שירו של חיים חפר ז"ל על הפלמחניק באותו השם -"הגישו פינג'אן והגידו: היש עוד פלמחניק כמו דודו?" -אבל איפה דודו היוצר המתוסכל והפלמחניק דודו שהונצח בשיר הנוגה הידוע?
31 בינואר 2018 הגב
יודיל טרוקר
למקור השם גנסין – יתכן שהמשמעות היא: של גנסיה - כלומר: ייחוס לאם קדומה בשם גנסיה (שמקור שמה הוא כדברי מוריאל). מקרה דומה הוא השם דבורין – של דבורה, או נשיאנו ריבלין (רבקה, ריבה), ועוד רבים.
31 בינואר 2018 הגב

הוספת תגובה