הבורסה הנופלת, השטן, הפסיכולוגית והציפורן

רוביק רוזנטל | 28 בדצמבר 2018

גם השנה הפיקו הפוליטיקאים ומקורביהם מכתמי לשון, חלקם יפים, חלקם מעצבנים; הבורסות הנופלות חושפות את עולם הדימויים העשיר המלווה את העולם הכלכלי-פיננסי; עוד שירי הטרדה מינית, ואף מילה על הבחירות

העולם הפוליטי-תקשורתי מלא במכתמים שהנפיקו אנשי הציבור, חלקם בכוונה תחילה וחלקם נחשפו שלא בטובת הדוברים. וכמו בשנים קודמות, גם ב-2018 משפחת נתניהו מככבת. ואלה עשרת המשפטים המובילים, הבחירה על אחריות "הזירה הלשונית". הסדר אלפביתי.

קצה הציפורן, התרח השמאלן ומפצחת השואה

"אחי, אני אסדר לך את הזאתי". יאיר נתניהו נחשף בשיחת גברברים בכניסה למועדון חשפנות.

"איש איש לפריימֶרָיו ולטוקבֶקיסטָיו". בני בגין מגיב על סאגת חוק ההתגברות.

"אני מאוד מרוצָה מהדרך שבה הצלחנו לפצח את השואה". מירי רגב על עיצוב המסכת שהוצגה בטקס הדלקת המשואות.

"אני מתחילה לעבוד על הבעה הולמת של הפתעה מוחלטת". רונית פוזננסקי כץ לעו"ד שחם-שביט ב"פרשת המסרונים".

"הלוחמים שלנו פוחדים יותר מהפצ"ר מאשר מסינוואר". נפתלי בנט מסביר מדוע עליו להיות שר הביטחון. החריזה על אחריות התקשורת.

"המדינה שלנו לא גנובה, המדינה שלנו מגניבה". נתניהו בנאום לפתיחת מושב החורף של הכנסת.

"השטן הוציא צו שמונה". אריה דרעי מדרבן את תומכי משה לאון לצאת ולהצביע נגד עופר ברקוביץ'.

"פסי-כו-לו-גית! בי-איי-אם-איי! זהו!" שרה נתניהו במפגן צווחות בשיחה שנחשפה עם יועץ תקשורת נזוף.

"צייצנים ומפגינים לא מזיזים לי את קצה הציפורן". אביחי מנדלבליט יוצא נגד הביקורת על התמשכות החקירות.

"תרח שמאלן שעשה הכל כדי להכשיל את המינוי". בכירים בליכוד על התנגדות השופט אליעזר גולדברג למינויו של צ'יקו אדרי למפכ"ל.

עלייה מסחררת וצניחה חופשית

עם כל הכבוד להקדמת הבחירות בכמה חודשים, נפילת הבורסות ברחבי העולם היא הדרמה הגדולה של השבוע, ועלולה להשפיע על חיינו אפילו יותר מהורדת מחירי החשמל בכמה אחוזים. תחום הכלכלה בכלל והבורסה בפרט הוא כר נרחב לדימויים מסוגים שונים, שעליהם נכתב גם באתר בעבר.

הבלשנית עדינה עבאדי מביאה במאמר מאלף בכתב העת "חלקת לשון" ניתוח של שלל הדימויים הנוגעים לתחום הכלכלי. הניתוח בנוי על מודל שבו יש "תחום מקור" של הדימויים, ו"תחום יעד", במקרה הזה – כלכלה.

תחום המקור המוביל הוא "הדימוי האנכי": למעלה-למטה, להעלות-להוריד. התחום הזה מוטמע בשפה עד כדי כך שאיננו מזהים בו את הדימוי, ויש שמכנים אותו "מטפורות מתות". מכל מקום, דימוי העלייה/ירידה שולט בכלכלה. דוגמאות: "ירידה חזקה" אחרי "עליות מסחררות". הבורסה "חזרה לטפס", המניות "קפצו", מניה אחרת "צללה", הריבית "צנחה לשפל", ובכמה מקרים מדובר אפילו ב"צניחה חופשית" מול "צלילה חופשית". ובקיצור: מי שנכנס לעולם הבורסה מתנסה בספורט אתגרי לכל דבר.

מלחמת הגבינה נותנת פייט רציני

תחום דימויים נוסף, מעט מפתיע, הוא תחום החקלאות. את הכסף "משקיעים באפיקים שיניבו תשואות גבוהות". "קטפנו את פירות המשמעת הפיסקלית בזמן המשבר". "ענף ההייטק יכול להיות מנוע הצמיחה של ישראל". בפרסומת כלשהי מופיע עציץ ובו צומחים שטרי כסף, והכותרת: הכסף צומח מהפיקדון.

התחום השלישי, הנקשר בעיקר לתחרות בתחום הכלכלי, הוא תחום המלחמה. זוהי מטפורה נפוצה בעולם הכלכלי-תקשורתי. עבאדי מזכירה שבין שנות השבעים לשנות התשעים רווחה בארצות הברית הסיסמה "עסקים הם מלחמה". כך בכתבה על עסקי רמי לוי מובאות המילים 'כוחנות' ו'דורסנות' לתיאור התחרות בתחום. בין תנובה ושטראוס התגלעה "מלחמת הגבינה". מגה בול "נותנת פייט רציני" לרשתות הזולות. "יעדי התקיפה" של בנק הפועלים הם בכיוון "הבטן הרכה" של מזרחי טפחות.

עולם דימויים שלם הוא בגדר מה שקרוי 'האנשה'. השווקים "מתעוררים", השוק אמור "להתאושש", ו"העולם הפיננסי עוצר את נשימתו". תחום הבריאות בסדרת הדימויים האלה מרכזי. בנק לאומי "הצליח לבלוע את הגלולה המרה". בתיאור המשבר במשק האמריקני מוגדר המשק כ"פציינט הלום משבר" הזוכה ל"טיפול נמרץ", ו"מוזרם אליו דם חדש", בלשונו של הפרשן סבר פלוצקר. במאמר אחר מדובר על "בורסה שיכורה", ובאחר על "בורסה במניה-דפרסיה".

צונאמי כלכלי ללא גלגל הצלה

תחום עשיר בדימויים הוא תחום המים והים. הסיבות לעושר הזה, מסבירה עבאדי, הוא בכך שכשם שהמים עוברים ממקום למקום, כך גם הכסף עובר מיד ליד, וכפי שהמים הם מצרך יסוד של הקיום – כך הכסף. דימוי נפוץ מאוד הוא 'הזרמת כסף', ומכאן גם 'תזרים מזומנים'. הבנקים מציעים 'אפיקי חיסכון', והפרשן הפיננסי מזהיר מפני 'הצפה של מניות'. לב לבייב, למשל, "מצפה לימי הגאות" ונאמר עליו שהוא "נמצא בלב ים", ואפילו לא "זורקים לו גלגל הצלה". בערוץ 2 מדברים על "גלי הדף" המטביעים חברות כלכליות, סבר פלוצקר חוזר ב"סופת אלניניו פיננסית", ודן מרגלית מדבר על "צונאמי כלכלי ללא גלגל הצלה או מעיל רוח".

אוצר הדימויים הוא פתוח ועתיר דמיון, ועל כן, כפי שכותבת עבאדי, דימויים לא מעטים ממזגים בין תחומים. כך התיאור "רשת הביטחון נתנה רוח גבית לסוחרים" משלב את הקרקס עם הניווט הימי. רשת ב' מדווחת שיש "לסובב את ספינת המשק על מנת שתנוע לכיוון צמיחה": דימויי ים משולבים בדימויי חקלאות. אבישי ברוורמן טוען ש"המפולת הפיננסית הייתה יום הכיפורים המקצועי" של גורמי החיזוי. 'יום הכיפורים של..' הוא דימוי ישראלי בעקבות מחדל מלחמת 73. ויש גם דימוי מעולם הרכב והנהיגה: "הנשיא אובמה תפס את ההגה, והוא מעלה הילוך להצלת תעשיית הרכב".

אז מה יהיה עם המשבר הנוכחי בבורסות העולם? האם מדובר ב"מכה אנושה" שתדרוש "הבראה כואבת", ואולי חברות ענק "יטבעו בשיטפון", ואחרות "יילחמו על הישרדותן". לאלוהי הדימוי ול"יד הנעלמה", דימוי-יסוד שנוי במחלוקת המתאר את הקפיטליזם, פתרונים.

השלישי, אמן פיתוח, לה התיר חגורת בד

שרשרת השירים שכונו "שירי הטרדה מינית" מן הטור הקודם הביאו גל שני של דוגמאות.

אורי עמירם כותב: "הייתי מוסיף לשירי ההטרדה את "אהבת פועלי הבניין", "אני אצבוט לך", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה" ועוד. אבל מכל שירי ההטרדה המינית, השיר המטריד ביותר תרתי משמע, הוא השיר "טניה". המילים של חנניה רייכמן בעקבות שיר עם צרפתי, והן עברו עיבוד ושינוי מסוים של גיל אלדמע:

"בָּא אָבִיב. מֵרֹאשׁ עַד שֹׁרֶשׁ/ בָּעֵצִים תּוֹסֵס לְשַׁד./ פַּעַם טַנְיָה אֶל הַחֹרֶשׁ/ לְטַיֵּל יָצְאָה לְבַד.

אַרְבָּעָה פִּתְאוֹם כִּתְרוּהָ/ רָם כְּאֶרֶז כָּל אֶחָד;/ הָרִאשׁוֹן – בָּחוּר צָנוּעַ/ רַק צָבַט אוֹתָהּ בַּצַּד.

הַשֵּׁנִי, בְּלִי מֹרֶךְ-רוּחַ/ עַל הַחוֹל זְרָקָהּ מִיָּד/ הַשְּׁלִישִׁי – אָמָּן-פִּתּוּחַ/ לָה הִתִּיר חֲגוֹרַת-בַּד. 

הָרְבִיעִי – – – אַךְ מִשִּׁירֵנוּ/ יֵשׁ לִמְחֹק פָּסוּק אֶחָד/ פֶּן תִּנְהַרְנָה גְּבִירוֹתֵינוּ/ אֶל הַחֹרֶשׁ הַנֶּחְמָד".

שיר חביב ומצחיק? שיר מטריד? כל אחד והבחירה שלו.

אלישע פרוינד מגיב: "רוצים שיר סופר שוביניסטי – הנה: דינה ברזילי. חיילת ממחזור גיוס 1958 (נולדה 1940). שמנמונת עם עיניים כחולות (גובה 1.60 ס"מ משקל 58 ק"ג), שסגן גד רפאלי "חושק" בה. מסמכי השירות שלה פרוצים לכל דורש (טרום מחשוב ופרצנים). לא זכור לי שהיקף החזה של חיילות נמדד אי פעם... לחיים חפר הפתרונים".

יוני אילת מביא את גירסת היידיש ל"בייבי, קר בחוץ" שממנה נפתח הדיון. וכרגיל, ביידיש זה לא רק נשמע יותר טוב. זה נשמע הכי טוב.

אבקועים, נימפות וראשנים

דב ששון מתייחס לשאלה העוסקת בגורים, סייחים (וכן פרדות), בכרים, גדיים וגדיות, טלאים וטליות, עגלים ועגלות, פרגיות, אפרוחים, גוזלים ואבקועים: "את פרוקי רגלים צעירים לא מכנים אבקועים אלא נימפה (מילה לועזית שאיני מכיר מילה עברית) ופגית (larva) שבדרך כלל מתרגמים גם לגולם או גלמים.  לאלה יש להוסיף גם את הראשנים, שהם גם ראש (ושוטן), וגם השלב הראשוני בחיים". 

אייל בן דוד מתייחס למאמר של אשר יובל על מונחי מחשב בעברית: "השיח ההייטקי משלב עברית ואנגלית בתוך תבנית עברית, אבל מונחים מקצועיים נכנסים למשפט באופן טבעי. לפני חודש בערך, בשיחת קבוצה בחברת טכנולוגיה ידועה, שמעתי משפט ובו מילים מארבע שפות: 'בתכל'ס קיבלנו וואחד מִנְעָד של קָאפָּאסִיטִיז'".

מוזמנים להצטרף ולהירשם: נפתח קורס בן חמישה מפגשים בקתדרה החדשה במבשרת ציון, תחת הכותרת "עברית בכיף". פרטי הקורס וההרשמה בקישור.

חדש בפינת עיון: הפרדוכסים של ישראלי דובר עברית, מחשבות ליום השפה תשע"ט

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה ההבדל בין רכוש וקניין, מדוע קוראים למי שמדריך את התזמורת מנצח, מהיכן הגיע הביטוי נזר הבריאה, מה הקשר בין הנַפַּח והנפיחה ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
@doug88888; Flickr תמונה ראשית

תגובות

אביבה רום
השיר עם 4 הגברים, שתקפו את טניה, הוא "חביב ומצחיק"???
27 בדצמבר 2018 הגב
רוביק רוזנטל
לא בעיני, אך כך הוא נתפס והושר בעבר.
27 בדצמבר 2018
איציק
אני סטודנט להנדסה ומדמח . אני מכיר שבהייטק, נולדו הפעלים לדבג( DEBBUGING ) במקביל לניפוי שגיאות\תקלים( או בקיצור ניפוי) ושם הפעולה דיבוג. יש גם קימפול( מCOMPILER או מהדר) או לקמפל. יש גם נרמול והפועל נורמל (ונגזרותיו). בעבר , חזל יצרו את הפועל ספג מהמילה ספוג היוונית. יש מונחים עבריים למהדרין כמו חברה , משתנה ,רשומה , שדה , תוכנה, פעולה, לולאה, מחלקה ובמקביל ביטויים מקצועיים מלעז . בנוסף, למילים שמשמשות את כולם ביום -יום כמו שציינת, התבנית עברית.
28 בדצמבר 2018 הגב
איציק
בקצור, מדברים עברית ושואלים מלעג כשצריך
28 בדצמבר 2018 הגב

הוספת תגובה