הגרים של סמוטריץ', יפו של מנחם תלמי, וקובלנת המורים ללשון

רוביק רוזנטל | 06 באפריל 2018

מיהו הגר, האם הוא האיש הזר שיש לקבל אותו על פי התנ"ך, או מי שקיבל עליו את מצוות היהדות כמו במשנה ובתלמוד? שיעורי הלשון ממשיכים להיות העינוי הסיני של המורים והתלמידים; דמון רניון הישראלי, מנחם תלמי, האשכנזי שגילה את השפה המזרחית, הלך לעולמו

בצלאל סמוטריץ' נשאל ביומן הצהריים השבוע בעקבות תהפוכות גירוש מבקשי המקלט האם אין ללכת אחרי הציווי התנכי הקורא לתמוך בגֵרים. "על מה אתה מדבר", התקצף הח"כ, הגרים הם גויים שקיבלו על עצמם את היהדות ואת מצוות הדת. ברור שצריך לעזור להם. מה הקשר למסתננים שאין להם קשר ליהדות?

הגר, האזרח והתושב

התשובה של סמוטריץ' מעידה על אחת מהשתיים: או שהוא לא היה העיפרון הכי חד בישיבה, או שהוא משתמש במצוות היהדות ובמוסר התנכי לפי צרכיו. בסך הכל פוליטיקאי, לא כן?

וזו תמונת הדברים. בתנך מופיעה המילה גֵר על נטיותיה 92 פעמים. פרט לשלושה מקרים הכוונה ברורה: הגר אינו תושב ואינו אזרח, אינו שייך לעם שבתוכו הוא יושב, ובודאי לא הצטרף אליו. ועם זאת, הציווי המוסרי לגביו ברור:

וכי יגור אתך גר בארצכם, לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר אתכם, ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים (ויקרא יט 34-33).

גר יתום ואלמנה לא תעשוקו (ירמיה ז 6)

ואתם ידעתם את נפש הגר (שמות כג 9)

ואהבתם את הגר (דברים י 19)

כגר כאזרח יהיה (ויקרא כד 22).

הגֵר עליו דיבר סמוטריץ' הוא הגֵר המשנאי-תלמודי. בתלמוד זכתה המילה 'גר' למשמעות חדשה. גר הוא גוי שקיבל על עצמו את עול המצוות. התלמוד מבחין גֵר צדק, נוכרי שקיבל את דת ישראל מתוך הכרה, לבין גר תושב, נוכרי שקיבל על עצמו את שבע מצוות בני נוח, ומקבל את השלטון היהודי בארץ ישראל. הגר התושב מופיע בשלושה פסוקים בתנ"ך. נראה על פי דיוני החכמים שהם הוטרדו מנדיבות היתר של התנ"ך כלפי הגרים ונסוגו ממנה. התנ"ך, המדבר על חיים ומציאות ארץ-ישראלית ולא על הלכות בחברה לא ריבונית ומסתגרת ברור ופשוט: יש לקבל את הגר, הזר היושב בתוכך, לתמוך בו, להעניק לו מטרייה משפטית ומוסרית, ואפילו לאהוב אותו.

הסקירה הממזגת כעינוי סיני

השבוע כתבו מאה מורים ללשון מכתב למפמ"ר הלשון, ובו הם כותבים על קריסת המקצוע. הם מוחים בעיקר על העומס ועל אי ההתאמה של תוכנית הלימודים לכלים הניתנים להם להוראת המקצוע, ולעולמם של התלמידים והידע שלהם. המכתב שלהם חושף שאלות מהותיות יותר. מורי הלשון מגלים שבעצם לא השתנה כמעט דבר בתחום. הלשון העברית אהובה וקרובה ללבו של כל אדם, בכל גיל. לימודי הלשון היו שנואים בעבר וממשיכים להיות שנואים על התלמידים. את דעתי בנושא וכן הצעות לשינוי מהותי של התחום פרסמתי במאמר המופיע באתר. כמה הערות:

ההמצאה החדשה הקרויה "סקירה ממזגת" עומדת בלב טענות המורים. השאלה הפשוטה היא מה לה וללימודי לשון? מדובר, כפי שהוסבר לי על ידי המורים, בעיבוד חומרים הרחוקים מעולמו של התלמיד באמצעות טבלאות כדי ליצור מהם טקסט אחד. זוהי פעולה החשובה לסטודנטים העורכים מחקרים על בסיס טקסטים, מה הקשר בינו לבין הוראת הלשון העברית? מה אירע לקונספט הישן והטוב של "הבעה בכתב", יכולת של תלמיד להביע את רעיונותיו שלו בדרך קוהרנטית ובנושאים הקרובים ללבו.

פותחים את השערים הלא נכונים

השער המרכזי ללימודי הלשון הם עדיין תורת הצורות והתחביר. התחביר הוא תחום חשוב בחקר הלשון, אבל העיסוק בתחביר בתיכון מופרז ובחשבון אחרון אינו מוסיף לתלמידים כמעט דבר. הוראת התחביר כפי שהיא נעשית אינה משפרת את הידע הלשוני, אינה מסייעת לכתיבה רהוטה, ומייבשת כל לחלוחית מן השפה החיה. המשפטים המוגשים לתלמידי לניתוח בחוברות ובמבחנים הם מסוג משפטי המורה לעברית מ"ארץ נהדרת", חסרי משמעות, מלאים מהמורות ומגוחכים. די בכמה מונחי יסוד בתחום, ולהשאיר את התחביר המלא, אם בכלל, ללימודי ההתמחות (חמש יחידות בלשון המשרדית). בעיה דומה יש לתורת הצורות, אך כאן השערים לשפה ולשיפורה פתוחים יותר. אלא שתורת הצורות טובעת במערכת מינוחים ושינונים של גזרות ונטיות, בעוד שליבת תורת הצורות העברית היא הקשר בין השורש והמשמעות.

הדיבורים על הוראת רטוריקה מנסרים בחלל כבר שנים רבות. פה ושם נעשים מהלכים, אבל הרטוריקה לא הפכה מרכיב מרכזי ומחייב בתוכנית הלימודים, הדורש הכשרת מורים מתאימה. האדם הוא קודם כל יצור מדבר, דיבור רהוט וקוהרנטי חיוני לאיש תרבות ומי שיידע לדבר באופן ראוי, גם ידע לכתוב באופן ראוי.

לימודי הלשון אמורים לפתוח את הלשון דרך שערים הקרובים לעולמו של התלמיד, ומהם להגיע לכל מקום: לתורת הצורות, להיסטוריה המרתקת של השפה העברית וגם לתחביר. השערים ידועים: המילים, מטבעות הלשון, המשחק הלשוני, השימוש הלשוני בחיי היומיום, ברשת, במוזיקה. יש להפוך את הפירמידה, לצאת מהקרוב אל הרחוק, מהחי אל המופשט, מדמותה השלמה של השפה אל הניתוח. זה אפשרי בהחלט, אבל במקום שהשערים האלה יהיו ליבת הלימוד הם נפתחים רק ביוזמות מקומיות, וכמובן, אין בהם תועלת להוד מעלתה, בחינת הבגרות.

בא מושון הביתה – אין אשה

מנחם תלמי הלך לעולמו. בשנות השבעים הוא היה גיבור תרבות, כאשר חשף, עיצב ואפילו המציא את שפתם של אנשי יפו, אנשי "הפריפריה", הסוחרים, העבריינים הקטנים, אנשי השוק, בדרך כלל מזרחיים. תלמי היה בין הראשונים שזיהו את העברית המזרחית. קראו לו "דמון רניון הישראלי", וכמן דמון רניון הוא המציא מערך לשוני שלם וגילה לנו שאין עברית אחת. יש עבריוֹת. ולהלן מקבץ דוגמיות מתוך "תמונות יפואיות".

תמונות יפואיות כריכה

מקבץ משפטים יפואיים, במבנה המזכיר את "הניב המזרחי" שהוצג גם באתר בעבר:

  • בא מושון הביתה – אין אשה
  • בן אדם מה שנמאס לו מהחופש
  • התחילו הפצעים לרדת מהפנים של חיים פצע
  • סוגר במכה אחת את התריס ברזל. רק צריך לקרר לו את הדם והראש בטון ייפתח לו.
  • לאה הצולעת ... לא היתה יכולה לעשות שני צעדים בלי מקל. פחד איך צלעה.
  • הייתי מפחד יותר לתפור מִשֶלחתוך.
  • נהיה אילם מרוב התפחדות. כשאנחנו נזכרים בבטן של מרסנדה, בא לנו לבכות מרוב התגעגעות.  הלב שלי מלא התפוצצות של הצטערות.

אפשר למצוץ מהפוסטמה הזה כמה גרושים

גיבורי תלמי אוהבים פעלים מסוימים החוזרים שוב ושוב בדיאלוגים: אכל, לקח, נתן, שכב, שם:

  • חסר רק איזה סיפור מעניין שיאכל את הזמן בכיף; מברוק לעקילה מה שאכל חמישייה מלאה בפרנקפורט.
  • לקח את המדרגות בסחיבה אחת.
  • עכשיו אתה נותן סחיבה ימינה, עובר את הקפה אספרסו.
  • שוכבים כל מיני סיפורים מאיפה בא לה הכסף.
  • התחלתי לשים לה דיבורים של דבש באוזן.

צליל הלדינו המיוחד משולב במילים מהלקסיקון הספניולי עולה מן הדיאלוגים ומזכיר מאוד את הגששית:

  • אולי אפשר למצוץ מהפוסטמה הזה כמה גרושים?
  • איזה יופי מכינה דה מוארטוס. תרגום: מכונית המוות של חברה קדישא.
  • אתם מתכוננים לעשות פה אצלי איזה טורניר קטן?

תלמי מתעד מילות סלנג רבות. חלקן נעלמו מן השפה:

  • בא הגבר מלא מלא הביתה – ואין ציפור (תרגום: הגבר בא חרמן, האשה איננה).
  • יה עקרוט, יה צ'ורה!
  • מדביק לה הרצלים (שטרות של מאה לירות) על הבונבונים (הפטמות).
  • נוסעים פנאן
  • יוסף חליווה, מה שעומד סבאבה אחד מול שלושה.
  • לנגב חומוס = לאכול חומוס בתנועת ניגוב
  • מכינים כמה צינגאלאך (סיגריות חשיש) לעישון.
  • אני עוד אתפוס את האבן-שראמיט הזה.

וביטוי המיוחס למנחם תלמי וסיפוריו: לנגב חומוס. הסברים מיותרים.

חיים אכספורט ולופו שקשוקה

הדמויות היפואיות זוכות למגוון כינויים, בדרך כלל המרמזים על תכונות הדמות. מזכיר מאוד את מקבץ הכינויים הדמון-רניוני:

  • אלימלך קוקוריקו
  • ברכה אמבולנס (אחת שקוראים לה כדי לספק צורכי גבר רעב למין)
  • חיים אכספורט / חיים היצואן / חיים ארויס ווארפר / חיים הזורק החוצה (כינוי לבריון הנוהג להשליך טיפוסים לא רצויים מבארים).
  • לופו שקשוקה – אחד שיש לו קול של ילדה

ויש גם סלנג עבריינים, חלקו התיישן:

  • הכספת של רמלה - בית סוהר.
  • התנחלויות – ישיבה בכלא.
  • חמש עשרה גדולות ברוטו, עשר גדולות נטו - מספר השנים בכלא.
  • שלישייה קטנה - שלושה חודשים בכלא.
  • חוואסים - דמי חסות.
  • פוסטה – מכונית אסירים.

תלמי וגיבוריו חובבים דימויים:

  • אומרים עליו שהוא יכול לחתן חוט ברזל עם נחש.
  • יש לו ביצים משיש.
  • איזה גבר של ירח! צהוב ושמן כמו הבפנים של ביצה של ברווז!
  • איך הבנאדם קטן ורזה. לא שוקל נוד של חתול מת.
  • ואיך תופרת ! המודה האחרונה הולכת על ידה לישון.
  • שלושה חודשים (בכלא) זה פחות מצפצוף של יתוש.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה בין שלומיאל לשלימזל, מאיזו שפה הגיעה המילה חייט, מה מקור הביטויים מסמר בלי ראש וקור כלבים ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

חדש ברגע של פיוט: מחרוזת שירי שטות כשירי ערש

חדש בפינה של פול אוגדן: אילו שפות ישלטו בעולם ב-2050?

בקרוב: א יידישע מאדרה: 15.4, הרצליה; בוא שיר עברי: ירושלים ותל אביב, יום העצמאות, רמת החייל, 22.4; אין עלייך אחותי: מגדלי הים התיכון, 21.4, קיסריה, 25.4

תגיות :
מתוך "תמונות יפואיות". איור: שמואל כץ תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

שרון ליבוביץ
כמורה לעברית, לא מעט שנים, וכרכזת מקצוע המכינה את מתווה הלמידה לחמש שכבות בבית הספר- חייבת לצעוק פה ולחזק את דברי רוביק: מרגישה פספוס רציני, עצום, כביר. מרבית הזמן עסוקה בלהסביר במה תעזור למידת המקצוע ולא בחשיפת אוצרות השפה. חייבים לשבת ולדבר. חייבים לשבת, לדבר ולשים דגש על החשוב, המהותי והיעיל עבור ככל התלמידים (חלשים כחזקים). חייבים לחשוב על יתר מרכיבי השפה (מערכת הצורות המורכבת יותר או תחביר ברחל בתנו הקטנה) כיחידות תגבור ומעבר לבסיסי. בקיצור- בואו נשנה. 70 שנה למדינה- אין כמו חידוש לפני עשור חדש. מתנה למדינה ולשפה. חג שמח
05 באפריל 2018 הגב
אורי רותם
מאמר נפלא על כותב (תלמי) מיוחד, שיצירתו עומדת במבחן הזמן (רצה בימים אלו הצגה נוספת "תמונות יפואיות" על בסיס היצירה). (תיקון קטן, לעניות דעתי, "הרצלים" - שטרות של 100 לירות)
06 באפריל 2018 הגב
עמליה חקל
סמוטרידג' והגֵר - מצחיק קצת... גדולי האומה היו בעליהן של נשים שאינן עבריות: נתחיל משרי, ששינו לה את ה-י' ל-ה' והרי לכם גיור. ומשה - שלא קם כמותו, נשא את צפּורה בת יתרו... יוסף - את אסנת המצריה... והעיקר: בֹּעז בן השבט המפואר ורות אשר צאצאם הוא דוד. אולי הגֵרה הראשונה היא הגר, אשר שֹרש שמהּ מרמז על כך. ויש לנו כאן גם חסידות געֶר. הערבים אינם "גרים" כאן, והם אזרחים, והח"כ הנאור לא הסכים שאשתו המעוברת תשהה בחדר אחד עם אשה הרה ערביה. פנים רבות לחשכה.
06 באפריל 2018 הגב
אברהם בלום
כל הנזכרים נשאו את נשותיהם לפני מתן תורה ולא היה צורך בגיור באשר לרות היא בפרוש אמרה עמך עמי ואלוהיך אלוהי על אזרחי הארץ שאינם גרים התורה צוותה לא תחיה כל נשמה
09 באפריל 2018
אבישי לבנה
לימודי הלשון, על כל היבטיו צריכים להיות צמודים ללימודי מקורותיו החשובים כגון ספרות עברית קלאסית: עגנון, ביאליק, טשרניחובסקי, שלונסקי, ספרות ושירת ימי הביניים, ועוד ועוד... אך מה נעשה שדורנו לא מוכן ללמוד את מקורותיה של כל הספרות העברית העשירה הזו (תנ"ך, משנה ומדרשים וכיו"ב)?
08 באפריל 2018 הגב
רותי בית אור
בהתייחסות לספרו של תלמי ראוי לציין גם את שם המאייר (שמואל כץ), שאיוריו מופיעים גם בפוסט זה. לאיורים בספר חלק גדול בהחיאת הדמויות המתוארות, והם יותר מתנא דמסייע לתיאורים המילוליים.
09 באפריל 2018 הגב
אברהם בלום
הגרים ה''משנאיים'' אינם נבדלים מהגרים ה''תנכיים'' אלא הם הפירוש המסורתי שלהם ל ידי חכמי ישראל אם ברצונך לפרש אחרת את התנ''ך אתה הוא זה שבא לשנות ולא סמוטריץ
09 באפריל 2018 הגב
יוסי פלס
אברהם בלום הנכבד, צא ולמד הבנת הנקרא והבנת המקרא: ״ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה״ - הגם ״גר״ זה זהה לגרים המשנאיים שלך ושל סמוטריצ׳ך?!
14 באפריל 2018 הגב
יעקב ברזילי
יש גם "גר"נוסף בתנך והוא פשוט שכן.המילה ג'אר בערבית פרושה פשוט שכן.אז בואו נבדוק."ושפט בין איש ובין אחיו ובין גרו.מה ענין גר כאן?פשוט ושפט בין איש ובין אחיו ובין שכנו(יתרו למשה והצעתו למנות שופטים.ביציאת מצרים מנחים את האישה העבריה לגנוב משכנתה המצריה תכשיטי כסף וזהב."ושאלה(לקחה בהשאלה (אני אחזיר אני אחזיר)אשה מגרתה דברי כסף וזהב....מה יותר פשוט מזה.לצורך הדיון אוסיף רק שאלה אחת ללא קביעת עמדה-למה אומרים שמי שהתייהד הור זה שהתגייר?
16 באפריל 2018 הגב

הוספת תגובה