פתיתים או סושי, שמייכל או סמייכל, מדקות או מטקות

רוביק רוזנטל | 06 ביולי 2018

מי באמת המציא את הפתיתים ששרה לא אוהבת, איך באמת הוגים את שמו של שוער דנמרק, הקיבוץ המופרט עדיין פוחד משמות רחובות ומספרי בתים, והשקפה מעניינת על מוצאה של המטקה

שרה נתניהו מתעבת פתיתים, היא מעדיפה סושי. אני מודה שהפעם דווקא הזדהיתי אתה. פתיתים היא טראומת ילדות ממטבח בית הספר א.ד.גורדון שבו למדתי, ובו בישלו לנו כל יום ארוחות זוועה בנוסח עדות פולניה. פרט לכך, יצוין, זה היה בית ספר נפלא. הפתיתים נפלו בין הכיסאות, או אם תרצו, בין הסירים. לא היה להם את המרקם הפריך של אורז (פרט לאורז בית הספר שהפך לדייסה), ולא את הקסם הלא ברור של הפסטה הבצקית.

אורז בן גוריון ופתפותי ביצים

הפתיתים קרויים, כפי שידוע כבר לרבים, "אורז בן גוריון", והם חגגו לא מזמן יובל, מאז יצאו לשוק כמוצר ייחודי של אוסם. הם נועדו לחפות על המחסור באורז בתקופת הצנע ואחריה, או לפחות להציע לו חלופה זולה. לאחרונה מנסים השפים התקשורתיים ברחבי הסצינה הקולינרית לשדרג את הפתיתים ולשכנע את בעלי הטראומות לאהוב מתכוני פתיתים, ויש מכנים אותם אפילו "הקוסקוס הישראלי".

שמו של המאכל אינו חדש. 'פתיתים' או 'פתיתין' פירושם בלשון המשנה פירורים. השארת פירורים על השולחן נחשבה חטא, ובמסכת סנהדרין נכתב אפילו: "כל המשייר פתיתים על שולחנו - כאילו עובד עבודה זרה". גם המאכל, בכל הכבוד לבן גוריון ולחברת אוסם, אינו חדש כלל. הוא מופיע כבר במילון לכלכלת בית של ועד הלשון משנת 1913, כתרגום מאכל היידישאי פערפאלאך, המוגדר גם כ"מילואי מרק". ועל כך אמר המושבניק של שייקה אופיר: "אביסלע וואסר עם קאשע עם פרפאלך" (מעט מים עם דייסה ופתיתים).

פָתית היא צורה משנית של המילה התנכית פְתוֹת, המופיע פעם אחת, בספר יחזקאל: "בשעלי שעורים ובפתותי לחם". היא קשורה למילה פת, שפירושה לחם, מה גם שצורת הריבוי של פת, פיתים, פירושה פירור או פירורים. המונח 'פתותי שלג' מופיע לראשונה במילוני האקדמיה ללשון למטאורולוגיה בשנת 1971, אך זהו אימוץ בדיעבד למונח ותיק. כך בכתב עת "קול מחזיקי הדת" של חסידות בעלז משנת 1904 מופיעה רשימה שבה מסופר כי "ענני עופרת פתחו לועם [והורידו] שפעת פתותי שלג על הארץ". העיתון "דואר היום" מבשר בגיליונו מיום 26 בינואר 1934  כי "פה ושם ירדו פתותי שלג על ירושלים".

לכל אלה מצטרף הביטוי התלמודי "פתפותי ביצים", במשמעות דברי הבל. במסכת סנהדרין בתלמוד הירושלמי נכתב: "אמר רבי יוסי: פתפותי ביצים היו שם", וכן בשיר השירים רבה. במקור אלה פתיתי ביצים שנמעכו, אבל רבי יוסי השתמש בו כדימוי לדברי סרק או דברי הבל. הצורה התלמודית נכתבת היום גם  פטפוטי ביצים, בעקבות הדמיון הפונטי בין פתפות לפטפוט. ואם נחזור לפרשת המעונות, לאוזן הלא משפטית כל זה נשמע אכן כפטפוטי ביצים.

אז איך קוראים לשוער של דנמרק?

רמי וייץ הרעיד את הרשת הישראלית כאשר התעקש לקרוא לשוער המצוין של נבחרת דנמרק קספר סְמַייכֶּל, ולא שְמייכל, כמקובל. מאחר שרמי וייץ הוא שדר רציני ברור היה שהוא מביא גירסה של השם כפי שהוא נהגה במקור, ואכן השגרירות הדנית אישרה שהשם מבוטא במקורו סמייכל. בבדיקה של אתר הגיית מילים מסתבר שגם באנגלית נהגה השם כמו בדנית, סמייכל.

מהיכן  אפוא הגיע שמייכל למחוזותינו? התשובה פשוטה: מן הגרמנית. בגרמנית נכתב השם, בשונה מן הדנית, Schmeichel, ונהגה שמייקל. השוני הזה נקשר לדפוס קבוע במעברים מאנגלית לגרמנית. ש' ימנית (sch) בגרמנית, מול ש' שמאלית או ס' (s) באנגלית. דוגמאות: שלג הוא בגרמנית Schnee (שְנֶה), ובאנגלית – snow (סנואו). מעמד הוא בגרמנית Stand (שטאנד), ובאנגלית, בכתיב זהה – סטאנד. בגרמנית יש גם מילה הדומה לשמו של השוער. Schmeichelei (שְמַייקֶלַיי) פירושה מחמאה, הפועל schmeicheln (שמייקֶלְן) פירושו להחמיא או להחניף.

האם רמי וייץ צדק בהתעקשות על ההגייה הדנית-אנגלית, הזרה לאוזן ישראלית? הוא ודאי לא שגה, אבל לא בטוח שצדק בהחלטה. שמות אנשים ומקומות משתנים תדיר במעבר בין שפות, מסיבות פונטיות או תרבותיות. בשמות מקומות הדבר בולט כמעט בכל דוגמה מזדמנת. ישראלים אומרים לונדון ולא לַנְדֶן, פריס או פריז ולא פארי כבמקור, או פֶרִיס, במלעיל, כבאנגלית.

הדוגמה הקרובה ביותר לסוגיית שמייכל-סמייכל היא עיר הבירה של שוודיה, הנהגית במקורה סטוקהולם, אך ההגייה ההישראלית היא בדרך הגרמנית, שטוקהולם, וכך נקרא, ובצדק, ספרה של נעה ידלין שעובד עכשיו לסדרה טלוויזיונית. המחזר הנצחי קרוי אצלנו דון ז'ואן, כבצרפתית, ולא דון חואן, כבספרדית. ועדיין זכור הוויכוח על הגייה וכתיב של הרודן העיראקי: סדאם או צדאם? מה לעשות, צ' הערבית - ص - אינה מייצגת עיצור המוכר לישראלים, והיא נהגית על הספקטרום שבין צ' לס'. לכן גם נאמר סבאבה ולא צבאבה כפי שאומר המקור, סחבק ולא צחבכ ועוד. אז סמייכל זה נכון, אבל שמייכל זה בסדר גמור.

רחוב מעוללי רעש ורחוב גונבי השקדים

ההפרטה שינתה את פניו של הקיבוץ, גם בהיבט הפיזי. שכונות חדשות נבנו והן שונות מאוד מהשכונה הקיבוצית הצנועה מן העבר. את שרשרות החדרים החליפו וילות צמודות קרקע.

תחום אחר שבו חלים שינויים בקיבוצים הוא הנוף הלשוני. הקיבוצים של פעם לא נזקקו לשילוט פנימי. חברי הקיבוץ הכירו כל פינה ולא נזקקו להכוונה ולשלטים נוסח "בית ילדים", "מחסן חצר" (השם העתיק לצרכנייה) או "חדר האוכל". שבילי הקיבוץ לא דרשו שילוט גם הם. בקיבוץ החדש העניין עובר תהליך שינוי. את השינוי חקר הסוציולוג פרופ' אליעזר בן רפאל, המתמחה בין היתר בסוציולוגיה של הקיבוץ, בצוותא עם אשתו, ד"ר מרים בן רפאל. הממצאים הוצגו בכינוס האגודה לחקר השפה והחברה בישראל, שנערך ביוני בשלוחה התל אביבית של אוניברסיטת ניו יורק.

הממצא הבולט והגורף הוא שילוט של מוסדות. הקיבוץ של היום זרוע שלטי הכוונה למוסדות ואתרים שונים, כמו במקבץ השלטים הזה באחד הקיבוצים. הצילומים נעשו בידי החוקרים.

נוף לשוני הכוונה

המהלך הדרמטי והשנוי במחלוקת הוא מתן שמות לרחובות בקיבוץ ומספרי בתים. למרות מהלכי ההפרטה הגורפים, המהלך הזה מסמל עדיין בקיבוצים רבים את המעבר ממה שהוא עדיין בדרך זו או אחרת 'קיבוץ', לשכונה רגילה בעיר. עד כה עברו כמה עשרות קיבוצים בלבד למתן שמות ומספרים לרחובות, לפעמים לחלק מהקיבוץ בלבד, כדוגמת שכונת ההרחבה בקיבוץ גבעת ברנר.

נוף לשוני 3

בקיבוצים שלא עברו לשיטה, והם הרוב המכריע, נוצרה בעיה. מכתבים רשומים או חבילות המיועדים לאדם מסוים מחייבים ממשרד הדואר לקבל את כתובתו המדויקת של האדם כתנאי למשלוח. חברי קיבוץ רבים פיתחו שיטה של כתובות בדויות, רק כדי לעקוף את המחסום הבירוקרטי. חבר קיבוץ נגבה המציא לצורך העניין סדרת שמות רחובות שהיו מאכלסים כל תוכנית סטירית ראויה לשמה, ובהזדמנות סגר כמה חשבונות עם חבריו לקיבוץ: רחוב מעוללי רעש, רחוב ביצי פרה, רחוב הקרחים, רחוב ההפרטה, רחוב קיבוציהו, רחוב פילפ' פלופ', רחוב גונבי השקדים, רחוב סטאלין.

ולמי שלא מאמין: הרי מקבץ מעטפות שנועדו לחברי קיבוצים, ועליהם שמות רחובות, שכאמור לא היו ולא נבראו.

נוף לשוני 2

המטקות מכות שנית

בטור מן העבר נכתב על מוצאה של המילה מדקה. במהלך חקירה משותף עם הבלשן המנוח ראובן מרקין מצאנו כי מקור המילה הוא ערבי. מַדַכָּה היא עֵלי, והיא גם שם הפעולה של נקישה קצובה, מן השורש הערבי דכּ"כּ. עלי הוא, אם כך, הכלי הנוקש. צורת המדקה: ידית ובקצה חלק עגול, הזכירה לרוחצים על חוף הים את העלי הערבי, ומכאן השם. אולי תרמה לכך גם הנקישה הקצובה המאפיינת את המשחק. לצד "מדקה" צמחה הגירסה הנוחה יותר להגייה "מטקה", שבה ד' נהגית כת/ט בהשפעת ק' הבאה אחריה.

בעניין זה כותב אורי טל: "בסיור מעניין ביפו שכותרתו "מלאכות מתכלות" הגענו גם למי שמייצר  כבר עשרות שנים מטקות ועלתה השאלה מה מקור המילה. חיטטתי באיגרותיך וגיליתי התייחסות למילה, ואני מציע השערה שונה. לדעתי מקור המילה הוא אכן בערבית. בשני מילונים הנחשבים כמילונים הערביים הטובים ביותר (ערבי-עברי של שרוני וערבי-ערבי אלמונג'ד) מופיעה הפועל הערבי תמטק (تمطق)שהפירוש שלו הוא: ביצע פעולה של נקישת הלשון על גבי החך העליון. אני מבין מכך שהמדובר  בפעולה שהצליל היוצא ממנה זהה לצליל של פגישת הכדור על המטקה. זה אותו צליל ששמענו בילדותנו מהעגלונים שזירזו את הסוסים והחמורים, ויש לו דמיון מפתיע לצליל המטקות בעת המשחק".

על לוויתנים ודולפינים

יריב שיזף ואורי לאור מתייחסים לשאלה בענין מקור המילה "לויתן". שיזף כותב: "שמעתי בעבר הסבר כי הלויתן הימי שבמקרא (תהלים ק"ד 26, איוב מ' 25 ואולי גם איוב ג' 8) הוא למעשה הדולפין, והוא נקרא כך משום שהוא נוהג ללוות ספינות בעת השיט בים. האם יש רגלים (או סנפירים) לגרסה זו?" 

השערה חביבה אך ככל הנראה מקומה בקטגוריית האטימולוגיה העממית. כאמור, הלווייתן המקראי הוא ברוב המקרים נחש והקשר שלו ל'לוויה', התכשיט המתפתל, ברור. יש לזכור גם שבני ישראל הקדמונים לא היו יורדי ים, וההיכרות שלהם עם עולם החי בים הייתה מזערית. לראיה אין בתנ"ך אפילו שם אחד של דג, פרט להופעה בודדת של המילה לוייתן בהקשר של יצור ימי.

חדש בפינה של פול אוגדן: לכל חיוך יש משמעות

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מהיכן צצו המילים פלונטר וצ'פחה, האם קרנבל קשור באכילת בשר, מי המציא את "האקס המיתולוגי", מה בין קריצת בצק לקריצת עין ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
מתוך "עליסה בארץ הפלאות", google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

נרי שנידור
שלום לרוביק, לדעתי התעתיק של SCHMEICHELEI אינו שמייקליי אלא שמייכליי, בכף רפה. הצליל שבגרמנית מסומן ב-CH קשה להיגוי לדוברי אנגלית, צרפתית ועברית וכו', אבל הכף הרפה שלנו מתקרבת אליו. ובמילון יידיש-צרפתית שלי כתוב שמייכל = חיוך.
05 ביולי 2018 הגב
נרי שנידור
שלום לרוביק, לדעתי התעתיק של SCHMEICHELEI אינו שמייקליי אלא שמייכליי, בכף רפה. הצליל שבגרמנית מסומן ב-CH קשה להיגוי לדוברי אנגלית, צרפתית ועברית וכו', אבל הכף הרפה שלנו מתקרבת אליו. ובמילון יידיש-צרפתית שלי כתוב שמייכל = חיוך.
05 ביולי 2018 הגב
חגית מאיר
לעניין המטקות: המדכה הערבית יש לה מקבילה בעברית: מדוכה. אם כך, לשחק מטקות זה לעמוד או להתרוצץ על המדוכה....
05 ביולי 2018 הגב
גבי שחר
לטעמי יש להגות שמות של אנשים קרוב ככל האפשר למקור מבלי "לעברת" אותם. ראשת ממשלת בריטניה היא טריסה מיי ולא טרזה. ג'ק למון איננו יעקב לימון. שדרי הספורט החליטו (בהשראת מי?) להתעלם מהאומלאוט הגרמני, ולכן קוראים לתומס מילר בשם מולר. אבל אם אין אומלאוט - תהיו עקביים: תומס מולר מבאיירן מונכן...
05 ביולי 2018 הגב
גבי שחר
וכמובן, מארק זאקרברג ש"עוברת" אצלנו לצוקרברג.
05 ביולי 2018 הגב
מיכאל נצר
שאלה 16 עוסקת בשם סְנִייה. בדרום מערב אוקראינה, ליד העיר קולומיאה, נמצא יישוב בשם סְנִייָטִין. אולי לשם קשורה משפחת השואל.
05 ביולי 2018 הגב
ברק בסטר
נושא ה"דיוק" של רמי וייץ התחיל לדעתי במונדיאל 98 עם השחקן הנורבגי Tore Andre Flo. בין השדרים הישראלים היה מקובל להגות את שם משפחתו "פלו" (מן הסתם), אך באותו מונדיאל וייץ החל להגות משהו שנשמע כמו "פררר" (אולי הבדלים בין נינורסק לבוקמאל...). לטעמי, השיא של וייץ הוא השחקן הפורטוגלי Maniche, שהתחיל אצל השדרים הישראלים כ"מאניצ'ה" (פונטיקה אנגלית), הפך אצל וייץ ל"מאניקה" (פונטיקה איטלקית), וסיים אצלו כ"מאניש" (פונטיקה צרפתית). עד כמה שידוע לי, בפורטוגלית CH אכן נשמע כמו ש' אך E בסוף מילה לעולם אינה נבלעת, ולכן שדר פיינשמייקר כמו וייץ (ואני לא בעד...) אמור לבטא "מאנישה" או "מאנישי"
06 ביולי 2018 הגב
ד"ר דפנה קירש
מעניין מאוד. לגבי הפירורים, לא הכרתי את התפיסה שהשארת פירורים על השולחן היא חטא, ואת האמירה: "כל המשייר פתיתים על שולחנו - כאילו עובד עבודה זרה". אז מה היו אמורים לעשות איתם לפי הגמרא: לאסוף ולאכול, לזרוק, לאכול מלכתחילה מסודר ובזהירות כך שיווצרו מינימום פתיתים?
06 ביולי 2018 הגב
א
למה מזכירים את בן גוריון כמקור הפתיתים אבל לא מזכירים את איטליה והאורזו ? ORZO הוא הפתיתים האיטלקיים שהיו קיימים לפני פתיתינו המכובדים. וכן, יש קשר למילה העברית אורז אך היא מפותלת במקצת. בסה"כ פסטה. בתיאבון
07 ביולי 2018 הגב
שלמה בן שלום
בענין הפתיתים יש להוסיף כי קיים סוג של קרבן מנחה שנעשית במחבת, ואחר כך מפוררים אותה לפרורים. וכך נאמר בויקרא ב' ה-ו: "וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה: פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא". בברכה שלמה
09 ביולי 2018 הגב
שלמה בן שלום
בענין הפתיתים יש להוסיף כי קיים סוג של קרבן מנחה שנעשית במחבת, ואחר כך מפוררים אותה לפרורים. וכך נאמר בויקרא ב' ה-ו: "וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה: פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא".
09 ביולי 2018 הגב
יעקב ברזילי
אני לעולם לא אתווכח בכל הקשור לגרמנית.אני מביע רק דעה.חנפן בצפון גרמניה הוא שמיישל.בדרום גרמניה שמייכל.(כ רפויה).SCH במעבר לאהגלית הוא אכן עלפי רוב ס כמו שאומר רוביק אבל לפעמים הוא הצירוף סק .SCHULE הופכת לסקול
15 ביולי 2018 הגב
יעקב ברזילי
אני לעולם לא אתווכח בכל הקשור לגרמנית.אני מביע רק דעה.חנפן בצפון גרמניה הוא שמיישל.בדרום גרמניה שמייכל.(כ רפויה).SCH במעבר לאהגלית הוא אכן עלפי רוב ס כמו שאומר רוביק אבל לפעמים הוא הצירוף סק .SCHULE הופכת לסקול
15 ביולי 2018 הגב
יעקב ברזילי
אני לעולם לא אתווכח בכל הקשור לגרמנית.אני מביע רק דעה.חנפן בצפון גרמניה הוא שמיישל.בדרום גרמניה שמייכל.(כ רפויה).SCH במעבר לאהגלית הוא אכן עלפי רוב ס כמו שאומר רוביק אבל לפעמים הוא הצירוף סק .SCHULE הופכת לסקול
15 ביולי 2018 הגב

הוספת תגובה