ביבי דרמטי, נאוה משתפת, ומי אמר למי "קירות לכותל"

רוביק רוזנטל | 11 בינואר 2019

אצל ביבי המציאות היא דרמה וכל העולם אולפן טלוויזיה, אצל נאוה בוקר האמת היא מה שנכתב לפני רגע בווטסאפ, איש הפרלמנט של רישון דוק מאירוביץ מפליא בשיבושי לשון, ועוד על החרא של גבאי

"ההודעה הדרמטית" של נתניהו תפסה את הכותרות מהסיבות הלא נכונות, גם מבחינתו. 'דרמטית' היא לא הייתה, וזאת על פי סקר חדשות עשר סבר הרוב הגדול של הציבור. לצד תוכנה, השנוי במחלוקת משפטית, זה הזמן לשפוך אור על השימוש במילה הזו, 'דרמטי'.

עושה סצינה ואוכל סרטים

המקור, כמובן, מעולם התאטרון. 'דרמה' היא ביוונית ובלטינית הצגת תאטרון, ומכאן שם התואר, 'דרמטי'. השימוש בשם התואר הזה כדימוי לדבר מה מסעיר, משנה מציאות, מספר על סוג של היפוך תפקידים. התאטרון, הדרמה היא עיצוב אומנותי של חומרי המציאות. עם הזמן התפקידים התהפכו: המציאות היא דימוי של הדרמה, והאירועים שלה הם על פי הקביעה השייקספירית שהפכה לקלישאה, "כל העולם במה".

להיפוך התפקידים הזה דוגמאות רבות נוספות. חלקן מעולם התאטרון. התנהגות אקסצנטרית או מוגזמת היא "תאטרלית". מי שפורץ בצווחות זעם על זולתו "עושה סצינה". עם מותו של אדם חשוב "יורד המסך" על חייו ופעולותיו. שלא לדבר על הביטוי הרב-תרבותי "זו כבר אופרה אחרת". הפדיחה בשידור חי שעוד ידובר בה של נאוה בוקר היא "אתנחתא קומית" בימים סוערים אלה.

גם הקולנוע והטלוויזיה נוטלים את חלקם כתשתית להדמיית המציאות. אירוע מסעיר הוא "כמו בסרטים", אירוע מטריד הוא "סיפור מהסרטים". אדם למוד ניסיון יאמר על אירוע שעבר "בסרט הזה כבר היינו". מי שאינו מבין את המציאות "חי בסרט", או כפי שאמרו לפני עשרים שנה "התקשרו מבלוקבאסטר וביקשו שתחזיר להם את הסרט שאתה חי בו". מי שחייו מלאים מהמורות וייסורים "אוכל סרטים", מונח הנשמע גם בקהילת הסטלנים. סיוט מתמשך הוא "סרט אימה". סיפור עסיסי על חיי המשפחה והחברה של ידוענים הרצופים בבגידות ובסכסוכים הוא "טלנובלה", וכתבה מזילת דמעות על טרגדיה אנושית היא "סרט טורקי". וכמו שאמרו פעם על כך שהמציאות רק הולכת ונעשית מרתקת ומסובכת יותר: "זה רק היומן", זכר ליומני החדשות שהוקרנו לפני סרטי קולנוע בשנות החמישים. גירסה מעודכנת: "זה רק הפרומו". בענייני בחירות, ביבי ושרה, שימועים ועימותים – ההודעה הדרמטית של השבוע היא רק היומן.

כל ישראל חברים. ברשת

"אני רק משתפת" אמרה נאוה בוקר בפנים סמוקות לאחר שמיהרה לצטט פייק ניוז בוטה שהגיע אליה בווטס-אפ לעיניהם המשתאות של אורלי וגיא. הטוקבקייה געשה במגוון ואריאציות על "לא העיפרון הכי חד בקלמר", אבל בהיבט הלשוני נדרשות שתי הערות.

"אני רק משתפת" מייצג את הלך הרוח של העולם הסמרטפוני שאותו עיצב סטיב ג'ובס, שבו ככל שהטלפון הופך חכם יותר, משתמשי הטלפון, כלומר, אנחנו, ההומו סאפיינס, הופכים טיפשים יותר. במקום טקסט קוהרנטי המביע רעיון שלם, נסחף הקשב האנושי ב'פיד' של חצאי משפטים וקטעי מילים המתאימים לפלטפורמות המתחלפות ברשת. ההיררכיה בין אמת ושקר, בין המבוסס למצוץ מן האצבע והמניפולטיבי מתמסמסת מול מצוות 'השיתוף', שהיא מנוע הצמיחה הגדול של הרשת.

הפועל 'לשתף' אופייני למונחי רשת המצביעים על אתוס מעין-קהילתי, שאליו מצטרפים גם 'חבר' (בפייסבוק ודומיו) ו'קהילה'. ה'שיתוף' הוא דיגיטלי, שיתוף עם אנשים (או בכינוים העדכני 'משתמשים') שאת רובם לא ראה המשתף מעודו ולא יראה, והם חסרים את היסוד המכונן של 'שיתוף': יחסי גומלין, יחסי קח ותן, פעולות הנעשות יחד. הקיבוץ הישן ז"ל היה בנוי על יסודות השיתוף (והשוויון), ולסוציאליסטים קראו בתקופת התחייה "שתפנים". האמרה "כל ישראל חברים" ואתה המילה המכוננת 'חבר' המשוקעת באתוס הישראלי עברו אל הרשת, ועכשיו כולנו, כל ישראל, ובעצם כל העולם, חברים. לכאורה.

ברית הארנקים של ביבי ובולסונארו

בעקבות ביקורו של ראש הממשלה בברזיל כותב יהודה זיו, איש השמות הלאומי, על מה שהוא קורא "ברית ארבעת הַבֵּיתִים". "לאחרונה נתבשרנו כי בנימין נתניהו שב מביקור בריו דה-ז'אנרו. שם קיבץ, כדרכו, אל סל הבריתות שלו גם ברית-אחים עם נשיאה החדש של ברזיל, זַ'אִיר בּוֹלְסוֹנָארוֹ, אשר שמו מלמד על היותו צאצא משפחת תופרי ארנקים מדורי-דורות.  bolsa בספרדית: ארנק/נרתיק/שקית, וכן כסף/הון, ואף בורסה ופרס כספי. ברית זו של 'ארבעת הַבֵּיתִים' (בי-בי/ברזיל/בולסונארו) תגרום לכך שמעתה שוב לא יוכל עוד ביבי לטעון, כדרכו לאחר בליסה בצוותא: 'צר לי, אך בדיוק אין עלי ארנק'".

עשיר כמו קרח ובלתי מיליונר

אחת מאושיות ההווי של ראשון לציון, שהוצג במילון ראשון לציון, הוא הפרלמנט של רישון. בחבורה הזו, שכללה בין היתר את יהושע הידוע, את לייזר המפוזר ואת איציק הצ'מפיון, בלט זאב (דוק) מאירוביץ, בן למשפחה ראשונית ותיקה. בין יתר מעלותיו הוא נהג לתבל את דבריו בשיבושים מקסימים, מכוונים, או שלא.

להלן מקבץ שיבושי דוק, על פי הספר "הפרלמנט של רישון" שכתב אורי פורת. פורת מציין שהשכלתו הפורמלית של דוק הנ"ל הסתיימה בכיתה ג', וכי הוא נהג להרצות על יהדות ליטא וקובנה, למרות שלדעת רשעי רישון העתיקה לא היה לו מושג היכן הן נמצאות על המפה.

בהרצאותיו בפני קהל על תקופת השואה נהג לומר שהיהודים הלכו אל מותם "ככבשים לצאן".

כאשר מישהו מחברי הפרלמנט דיבר על נושא בטחוני קפץ דוק ממקומו וקרא "הס, בלום ת'פה, קירות לכותל!"

כאשר דוק הסכים עם זולתו נהג לומר "יש בזה בגו".

כאשר נסחף בתיאור עושרו של מישהו אמר שהלז "עשיר כמו קֶרַח".

כאשר התלהב מאדם עתיר נכסים סיפר: "אל תשאלו, האיש הזה הוא בלתי מיליונר".

דוק מאירוביץ

זאב (דוק) מאירוביץ בבית הוריו בראשון לציון

כאשר חזר מהרצאה בפני תלמידי בית ספר אמר: "הייתם צריכים לראות באיזה עיריית כבוד התייחסו אלי".

כשרצה לרמוז שהוא מחזיק סודות כמוסים הודיע "אני מנוי מלדבר".

פעם כעס על סנטורים אמריקניים שמתחו ביקורת על ישראל: "חלאס, כבר אי אפשר לסמוך על הסָניטָרים האלה".

כאשר פרצה שביתה בעירייה הסביר: "העובדים דורשים תשלום רדיו-אקטיבי".

בדיון על יום האהבה מתח ביקורת על "ההומו-סוציאליסטים הממלאים בזימתם את גן העצמאות בתל אביב", ובהזדמנות אחרת זעם על "המפלגה הסקסואל-דמוקרטית" בגרמניה.

דוק היה טוב בחשבון. השמאלנים והקומוניסטים היו בעיניו "גיס שישי", והתקשורת "המעצמה השמינית".

וכשעמוס, האנציקלופדיה של הפרלמנט, העז לתקן אותו על טעות היסטורית סילק אותו דוק מהישיבה: "אבקשך לעזוב את המקום, אתה לא תהיה לי כאן פיליבּאסטֶרְד".

מצנצנים, מתרנים ומשיחים במסיחון

ועוד חידושי לשון של ילדים וגדולים. אלון כותב: "בִתי תלמידת כיתה ג', ובבית הספר המורות משתמשות במילה "לְתָרֵן", כשהכוונה לביצוע תורנות מסוימת בין התלמידים. הילדה מספרת "תירנתי", "מחר אני מתָרֶנֶת". האם נכון להשתמש בהטיות אלו?" חידוש מצוין, יצחק. ובוודאי נכון.

שרית כותבת: "בעלי ואני מייצרים טחינה. את הטחינה אני שמה בצנצנת ולפעולה קוראת צנצון. ובהטייה: לצנצן, מצנצנת וכו'. האם קיימת המילה בעברית?" חידוש נהדר, ובזכותכם גם קיים בעברית. מזכיר חידושים שהתקבלו כמו לניילֵן (לצפות בניילון, פועל צבאי נפוץ) ולבקבֵק (למלא בקבוקים), שגם הם עלו מלמטה, מצורכי השימוש היומיומי.  

יצחק כהן מציע עבור 'טלפון חכם' את החידוש 'משיחון', שיתרונו שהוא נשמע גם 'מסיחון'. יצחק מסביר: "משיחון לפי תפקידו, מסיחון לפי תוצאתו – הרי הוא הגורם מספר אחת להסחת דעת".

מה באמת אמר אברהם שפירא

תגובות רבות הגיעו בעקבות הדיון המלומד ב"נאום החרא" של אבי גבאי. גיורא שנר כותב: "בספר מלכים ב' מופיעה המילה 'חריונים' שעל פי הפרשנות המקובלת על ידי רוב הפרשנים, היא הֶלְחֵם של 'חרא של יונים', ולכן נקבע שהקרי יהיה 'דביונים'".

ד"ר אלישע פרוינד מביא עדויות למקור המילים השימושיות בתחום פעולת המעיים העתיקה. "הפרוטו הינדו-אירופאית קראה לזה kakka. משם התפשטה ליוונית kakke וללטינית cacare. גם הפיפי הגיע אלינו מלעז, גלגול של pissiare בלטינית וולגרית. החלופה העברית 'להשתין' מגיעה מאכדית: ishtin".

עופר גביש תוהה: "האם יש סימוכין לכך ששפירא טען ששינו את דבריו, ושבעצם אמר 'זה נוער זה, זה בררה?' לדעתי זו המצאה של גמזו בשיר 'סימן שאתה צעיר', למען שמירה על נקיון הלשון, כשכולם הבינו בדיוק מה אמר שפירא". ואילו יוסף הלחמי טוען כי "ביום הולדתו ה-95 שמעתי מפיו של אברהם שפירא ממש הכחשה נמרצת לדופי שהוטל בו, והודעה נרגשת שהנוער שלנו הוא 'פרימה'". "ילקוט הכזבים", מכל מקום, מביא את הגירסה המקורית: "אתם נוער אתם? אתם חרא!" במהדורה המוערת כבדת המשקל של הילקוט נכתב שיש כמה גירסאות למשפט, וחלק טענו שאמר 'בררה', אך אין סימוכין נוספים.

הפולנים משחקים רמי וההונגרים אומרים 'את'

על השאלה בדבר משחק הרמיקוב ומקורו האנגלי rummy כותב מרק בוים כותב: "עוד בפולין שיחקנו רֶמי, וכך גם אבותינו לפנינו. השם כפי שהוא נהגה אצלנו עלה לארץ כנראה עם הפולנים".

ראובן מתייחס לשאלה בדבר השימוש ב'את': "קיימת שפה אירופית בה יש שימוש דומה למילה 'את' וזוהי הונגרית. כל מילות היחס בהונגרית צמודות למושא בסוף המילה. במקום מילת היחס 'את' מוסיפים בהונגרית t בסוף המילה. ההבדל העיקרי מעברית הוא ש-t משמש בהונגרית הן למושא מיודע וללא מיודע". 

בקרוב: מפגש בעקבות "מדברים בשפת התנ"ך" בקפה "תמול שלשום" בירושלים, שלישי 22.1.19, בשעה 1900.

חדש בפינה של פול אוגדן: הקשר בין צליל ומשמעות עומד לטלטל את התיאוריות הבלשניות

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': למה אומרים אמברקס, איך קוראים לאשה שהיא סגן אלוף, מהי החלופה העברית ל'ישן כמו תינוק' ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

דב ששון
מאירוביץ' הוא קצת כמו יוגי ברה רק בעברית...אף על פי שיוגי ברה כנראה שיבש במכוון, והשיבושים של מאירוביץ' פחות מתוחכמים ושובי לב, אך בהחלט מקסימים.
10 בינואר 2019 הגב
גבריאל בירנבאום
שלום רוביק, אהבתי מאוד את ה"שיבושים" של מאירוביץ! לעניין "השתין" - הקביעה "מגיעה מאכדית" מטעה: יש בתנ"ך, כמובן, "משתין בקיר". נכון שיש מקבילה באכדית, אבל יש גם באוגריתית, ולכן נכון לדבר על מקבילה אטימולוגית ולא שאילה ("מגיעה מ-"). בברכה, גבי
10 בינואר 2019 הגב
רחל רדר
שלום רוביק, הפתיחים האומנותיים שחידשת - יפים ומעניינים - אני מחפשת חתימה של האומן - ואין. כדאי להוסיף. ועוד, כשנכדתי הייתה בת 4 היא כינתה את מוכר הפיצה פִּיצָר והציעה לקרוא לרופא פילים פִּילִינָר.
10 בינואר 2019 הגב
אברהם דבדבני
לרוביק שלום. הונגרית איני יודע, אבל ברוב [כל?] השפות הסלביות יש "את". לציון המושא הישיר, אמנם לא כמילת יחס נפרדת אלא כתוספת לשם העצם. והיא משתנה בהתאם למין הדקדוקי וכו'. מצב דומה קיים כמדומני גם בלטינית וביוונית. משום מה לנו הישראלים נדמה שה"לועזית" היחידה היא אנגלית שבה אין דרך להבדיל בין המושא הישיר ובין הנושא. על השאלה מדוע בן-גוריון התעלם מן ה"את" . רק לו פתרונים. דבון
10 בינואר 2019 הגב
אבישי לבנה
לצנצן ולתרן, אינן נשמעות נורא כל כך אבל אישורן עלול, רחמנא ליצלן, לתת לגיטימציה למילה הנוראית "לצלחת"...
10 בינואר 2019 הגב
יוחאי
דוק מיותר וחסר חן .
11 בינואר 2019 הגב

הוספת תגובה