הקשר הצרפתי של בני גנץ

רוביק רוזנטל | 01 בפברואר 2019

נאום טבילת האש של הרמטכ"ל לשעבר היה זרוע ברמזים המכוונים אל בית המלוכה הצרפתי, מנהגיו וגורלו, ממארי אנטואנט ועד "המדינה זה אני". מה עוד יכולה הצרפתית לתרום לגנץ, וגם על כנס לשון ראשון ה-12 היוצא לדרך בשבוע הבא בראשון לציון

הדימוי האפקטיבי ביותר בנאומו של בני גנץ היה בדבר "המשפחה המלכותית". הדימוי הזה התכתב עם מילת מפתח אחרת בנאום -  ממלכתי, וממלכתיות. ה'ממלכתי' לעומת ה'מלכותי'. לכאורה אלה תארים נרדפים, שנגזרו שניהם מאותו עניין: מלך, למלוך, מלוכה. בפועל אלה הפכים. 'מלכותי' כאן מתייחס לגינונים שמייחס גנץ למשפחת נתניהו, שאינם יאים לדמוקרטיה. 'ממלכתי' הוא שם תואר שטבע דוד בן גוריון בעקבות השפה הרוסית. 'ממלכתי' בניגוד ל'מלכותי' הוא מי שמעדיף את האינטרס הכללי על האינטרס הפוליטי הצר.

לחם, עוגות, ואחריי המבול

הקישור של גנץ למשפחת המלוכה הצרפתית היה ישיר וברור באזכור המשפט "המדינה זה אני", ובצרפתית:  L'état c’est moi. מקובל שאת הדברים אמר לוּאִי ה-14 מלך צרפת בפרלמנט הצרפתי בשנת 1655, בהיותו בן 17, בתגובה לדברי יושב הראש שדיבר על האינטרסים של המדינה. האמירה מיוחסת גם לאליזבת הראשונה, מלכת אנגליה מן המאה ה-16. משפט קריצה נוסף של גנץ לחצר המלכות מרחוב בלפור: "זו תהיה ממשלה ללא אדונים ומשרתים, ללא מתנות מגונות וללא ליצני חצר". מיהם ליצני החצר? כל אחד יבחר את מי שמתאים לו.

האסוציאציה הצרפתית של גנץ עשויה לספק לו תחמושת גם לנאומיו הבאים. השוואה בין שרה נתניהו למארי אנטואנט כבר נשמעה לא אחת  בשיח, ו"השמפניות הוורודות" בוודאי תרמו לניחוח הצרפתי של ההשוואה. לפני שנתיים צייץ אהוד ברק בהתייחסות למלוכה הצרפתית: "כשהגיעו הטענות על שחיתות ומחסור, הוא אמר: לא יהיה כלום כי לא היה כלום. רעייתו אמרה: אם אין להם לחם שיאכלו עוגות. לא עזר להם ביום הדין". ברק זכה לתגובות נזעמות והסיר מיד את הציוץ. גם הסטיריקן הבריטי ג'ון אוליבר קבע כי שרה נתניהו היא מארי אנטואנט הישראלית. ומגיב בדה מארקר התפייט: "אם אין לחם שיאכלו בריוש. אין להם גם בריוש, שרהל'ה". ובקיצור, בכל הסיפור הזה – חפש את האשה, צרפתית כמובן: cherchez la femme. מקור האמרה הוא במחזה שהוצג לראשונה בשנת 1864, "המוֹהִיקָנִים של פריס", מאת אלכסנדר דיוּמָה האב.

האסוציאציה הקולעת עוד יותר להלך הרוח שמייצגת משפחת נתניהו בעיני חלק מהציבור, ונשקפה מנאומו של גנץ  היא "אחרַי המבול". האמרה נשמעה לראשונה בימי המהפכה הצרפתית, והיא מיוחסת לאחת מגבירות החצר של צרפת, שסירבו להכיר במציאות. אמרה נוספת עשויה להתייחס לקמצנות המיוחסת לנתניהו: On ne peut pas avoir le beurre et l'argent du beurre, עברית: לא ניתן לרצות את החמאה ואת הכסף עבור החמאה. זוהי גירסה צרפתית לאמרה האנגלית הידועה "אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה".

טבילת אש ומשולש רומנטי

החשדנות של נתניהו כלפי המדליפים למיניהם מזכירה את האמרה התלמודית "אוזניים לכותל". לאמרה הזו מקבילות בשפות שונות, כולל בצרפתית, ויש שמייחסים אותה למלכת צרפת מן המאה ה-16 קתרינה דה מדיצ'י, ששתלה תעלות האזנה בקירות ארמון הלובר בפריס, כדי שתוכל לשמוע מה מדברים בחדרים אחרים.

גנץ עבר השבוע את טבילת האש הציבורית הראשונה שלו. מקור הביטוי 'טבילת אש' הוא בברית החדשה: "הן אנוכי טובל אתכם במים לתשובה, והבא אחרי חזק הוא ממני, ... והוא יטבול אתכם ברוח הקודש ובאש" (מתתיהו ג 11).  בתרבות הנוצרית התייחס הצירוף אל אנשים שקיבלו עליהם את הדת הנוצרית, אך הומתו על קדושת האמונה, בטרם הספיקו להיטבל כדין על ידי הכומר, ומות הקדושים שלהם נחשב להם כטבילה. נפוליון השלישי השתמש בצירוף זה במלחמת צרפת-פרוסיה ב-1870 במשמעות של היחשפות ראשונה לאש האויב, ומאז אנו משתמשים בו במשמעות זו.

ומה צופן העתיד לבני גנץ? בטווח הקצר יש ציפייה למשולש הרומנטי, מֶנאז' א טרואה: בני, בוגי ואורלי. אם בניגוד לכל התחזיות ייקרא לבית הנשיא להרכבת הממשלה, יוכרז בראש חוצות כי המלך מת – מטפורית כמובן – יחי המלך! קריאה שמקורה גם היא במונרכיה הצרפתית: !Le roi est mort, vive le roi. הקריאה הושמעה לראשונה ב-1461, עם מותו של המלך שארל השביעי, והכתרת בנו לואי ה-11.

אם זה יקרה, יינתנו לגנץ מאה ימי חסד, תקופת זמן שבה מקובל להימנע מביקורת נוקבת על מעשיו של ממשל או מנהיג חדש. בצרפתית: Les Cent-Jours. מקור הצירוף בתקופת שלטונו הקצרה של הקיסר נפוליאון,  משובו מהאי אֶלבָּה ועד למפלתו הסופית בווטרלו באביב 1815. הצירוף זכה לפרסום רב כשהשתמשו בו לציון התקופה הראשונה לנשיאותו של פרנקלין דילנו רוזוולט בשנת 1933, כאשר העביר חוקים רבים שנועדו לייצב מחדש את כלכלת של ארצות הברית, אחרי המשבר הגדול של שנת 1929.

בעיניים כלות, ובגאווה

ומעניין לעניין באותו עניין. נילי אושרוב שואלת: "רק אני חושבת שהמשפט של גנץ 'בעיניים כלות אני מסתכל במנהיגות שעסוקה בעצמה', הוא שגוי? מתבוננים בעיניים כלות בדברים נחשקים. הלא כן?"

המקור של הביטוי הוא בספר דברים: "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם" (דברים כח 32). כאן אכן המביט בבנים ובנות מסתכל אל אנשים אהובים. עם זאת, השימוש בביטוי הוא תמיד בהקשר של עצב, וגם במקרה של גנץ הוא לגיטימי. אפשר לפרשו: "אני מסתכל בעיניים כלות (המשתוקקות למנהיגות ממלכתית) במנהיגות העסוקה רק בעצמה".

ואגב, בג'ינגל (זמריר) של מפלגת חוסן לישראל שרים "דגל ישראל מתנוסס בְגְאָוָוה". אז זהו, שאין מילה כזו בעברית, חברים. אומרים וכותבים גַאֲוָוה. גְאָוָוה היא גירסת שיבוש משתרשת, אבל בוודאי אינה מתאימה לתשדיר של מפלגה עברית הרוצה לכבוש את השלטון במדינת היהודים.

חוק הלאום, עברית נאוה ושפת האימוג'י

בשבוע הבא יתקיים בהיכל התרבות בראשון לציון כנס לשון ראשון, זו השנה ה-12. גם השנה יתקיימו שורה של אירועים העוסקים בלשון העברית, לצד אירועים מוזיקליים המדגישים את הקשר בין השפה למוזיקה. גילוי נאות: אני משמש כיועץ האקדמי של הכנס.

מתוך שלל האירועים, כמה המלצות:

דיון לעומתי על חוק הלאום בהיבט הלשוני. האם חוק הלאום פוגע בשפה הערבית ומדיר אותה, האם ההיררכיה בין העברית והערבית במרחב הישראלי ראויה? צפו לניצוצות בין זוהייר בהלול ויורם שפטל, ואחרים. יום שלישי, 5.2, 1700.

עברית נאוה. ערב היוצא מיצירתה של הסופרת נאוה סמל המנוחה לנושאים שבהם עסקה. ביניהם המדרש החילוני על התנ"ך, היחס ליידיש ולשפות הגולה, שמות הצברים ושמות הוריהם ועוד. עם זלי גורביץ, צביה ולדן, בן ארצי ועוד, ובהנחיית קובי מידן. יום חמישי, 7.2, 2030.

שפת האימוג'ים. האם זהו שלב מרענן ומסעיר בתולדות הכתב והשפה, או חזרה לשפת המערות, ואולי שניהם? עם עמרי הרצוג ואמני אימוג'י. יום חמישי, 7.2, 1900.

שיח מתרגמים. על לבטי ההעברה של ספרות ושירה משפות העולם לעברית, שפה השונה מהן כל כך. עם חוה פנחס-כהן, רפי ווייכרט, עפרה בנג'ו ועוד. יום רביעי, 6.2. 1600.

השפה המשפטית הישראלית. מהי, איך נוצרה, מדוע היא מנותקת מהשפה הטבעית ועמוסה מליצות ומונחים בארמית? עם שופטת בית המשפט העליון ענת ברון, הפרשן המשפטי ברוך קרא, יובל אלבשן ורן לוסטיגמן. יום חמישי, 7.2., 1700.

כל אלה ואחרים בהרשמה וללא תשלום. ובערבים המוזיקליים, בתשלום שווה לכל נפש: ריטה, טיפקס, ואהבה עברית. תיהנו!

המזח הפיניקי והגבינה של איוב

יקיר הזירה הלשונית חננאל מאק מתייחס לשני עניינים שעלו ב"שאל את רוביק" לאחרונה. "ביחס למילה 'מזח': היא מוכרת מישעיהו כ"ג, פסוק 10. הפרק מכונה "משא צור", וה"מוענת" של הנביא היא תרשיש. לפי ההקשר יש לחפש זיקה כלשהי בין 'מזח' ובין התרבות הפיניקית. עם זאת נזכר בפסוק זה היאור, והדבר רומז גם לכיוונה של מצרים".  

באשר למילה מתכת: "מקור הפועל 'להתיך' הוא באיוב י' 10: "הלא כחלב תַתִּכֵנִי וכגבינה תקפיאני".  הגבינה נתפסת כאן כחלב מוקפא, ואילו החלב הנוזלי הוא מעין גבינה מותכת. אכן, המשנה היא שהרחיבה את הפועל להתיך אל המתכות המוכרות, אבל לא נכון לכרוך יחד את הגבינה הקדומה עם הפלסטיק המאוחר, ולומר שייחוס ההתכה לגבינה הוא תוצאה של התפתחות הציוויליזציה המאוחרת.

חדש בפינה של פול אוגדן: שריקת הכלב, איך מחדירים פוליטקאים מסרים גזעניים לתעמולה

בקרוב: "אין עלייך אחותי", ספרית מעלה אדומים, 12.2, 1930.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה זאת תלמידאות, מי המציא את הביטויים גן עדן של שוטים ו'הבין לרעו', איך אומרים לאדם נשוי "עד החתונה זה יעבור" ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה. 

תגיות :
ציור חתונתו של לואי ה-14, google images תמונה ראשית

תגובות

איציק
גאוה היא במשקל קַטְלָה או קַטָּלָה . אפשר להתיחס לשבוש כמילה באותו שורש במשקל קְטָלָה אבל לא מצאתי מקרה דומה(השוא נע כי קשה לצור שווא נח במקרה הזה)
31 בינואר 2019 הגב
איבראהים אבו ח'ליל
הביטוי הצרפתי “Après moi le déluge" מיוחס לכמה דמויות היסטוריות. אבל שימוש טיפה הומוריסטי או מקאברי, איך שתרצו, נעשה לביטוי הזה שכשטייסת 617 של ה-RAF אימצה לעצמה כסיסמה או מוטו (כידוע שלכל טייסט בחייל זה יש סמל וגם סיסמה, לרוב בלטינית). נזכור רק ש- SQUAD 617 היא הטייסת המפורסמת של "פורצי הסכרים" 'The Dambusters' שמטרתה, בימי מלחמת העולם השניה, הייתה להרוס את הסכרים שעל הריין, שלאחר הריסתם והסתלקות מטוסי הקרב הבריטיים עמק הריין היה מוצף ב-"מבול". יש לזכור גם בעבר הלא כל כך רחוק אישיות ביטחונית ישראלית אחת שערש תרבותה רוסית דווקא, שהתכוונה, ככל הנראה, לאימרה זאת, כשרמזה על אפשרות הפגיעה בסכר אסואן והצפת עמק הנילוס בעקבותיה.
31 בינואר 2019 הגב
איתי שלמקוביץ
לגבי "מלח ים מעולה" - מעולה היא הגדרה שקיימת מדי פעם בתקנים, כאשר נדרש להבדיל בין איכויות שונות של מוצרים (לדוגמה אחוז מוצקי הקקאו בשוקולד או אחוז הטוהר במלח). מתוך אתר מכון התקנים: .התקן חל על מלח הנועד לשימוש ביתי ולתעשיית המזון הוא כולל 5 מינים של מלח לפי טיבו. מלח משובח לתעשיה, מלח שולחן מעולה, מלח שולחן רגיל, מלח למאכל ומלח לתעשיית המזון. ההבדל בין המינים השונים ,הוא לפי דרגת הזיכוך, ולכן קבע התקן, לכל מין בנפרד .את ההרכב הכימי
31 בינואר 2019 הגב

הוספת תגובה