הפוליטיקה של הצבע השחור

רוביק רוזנטל | 12 ביולי 2019

אירועי המחאה האתיופית מחזירים למרכז השיח את הצבע השחור. מה הופך את הצבע הזה למאיים ואת הנושאים אותו לנרדפים, מדוע תרבויות שונות כל כך אימצו את השחור כסמל הדיכוי ואסון; וגם על בת זוגו של השטן, לילית, בעקבות אמרות הגננת המתעללת

יהודה כסיף כותב: "כדאי לבחון מה בין אתיופים "צרובי פנים",  לבנים, שחורים, מוקה,  "אדומי העור", "צהובי הפנים", שחורי הרגלים (אלג'יריה), אדומי העורף (טכסס), אנשי הצווארון הלבן, שחורי הגלימה (נזירים  קתולים / משפטנים), הצווארון הכחול (פועלים), החולצות החומות, החולצות הכחולות, דגלים אדומים...... הצבא הלבן, סין האדומה,  ועד דגל הקשת?"

הנחמה של רוברט מוגאבה

הקשר בין צבע ופוליטיקה אכן עשיר ורחב. האירועים האחרונים מעידים פעם נוספת על הקשר ההדוק בין הצבע והפוליטיקה, שלא לדבר על המפלגה הרצה כבר לכנסת שנייה, "כחול לבן", ובל נשכח את השגריר שהשחיר לובסטר מאימת אבירי הכשרות. בין אלה מחייב המצב לבחון את מעמדו של הצבע השחור.

נשיא זימבבואה, רוברט מוגאבה אמר, או ציטט: "הגזענות לא תעבור מן העולם כל עוד מכוניות לבנות ייסעו על צמיגים שחורים. הגזענות לא תעבור מן העולם כל עוד הצבע השחור יסמל מזל רע, והצבע הלבן יסמל את השלום. הגזענות לא תודבר כל עוד אנשים ילבשו שחורים בלוויה ובגדי לבן בחתונה. הגזענות לא תסתיים כל עוד מי שאינו משלם מיסים יירשם ברשימות שחורות. אפילו כשאנו משחקים סנוקר, אינך מנצח עד שהכדור הלבן לא ידחוף את הכדור השחור אל החור שבשולחן. אבל לי לא אכפת, כל עוד אני מקנח בנייר טואלט לבן את ישבני השחור".

ובעניין זה תוהה שרי שוורץ: "בעברית משתמשים במילה שחור כמילה נרדפת למשהו רע. למשל אומרים "היה לי יום שחור", ראיתי שחורות" וכו'. מה המקור של הרגל  הזה? בשפות שאני מכירה, שחור הוא שם של צבע  ולא יותר מזה. בספרדית, שפת האם שלי, באמירה היה לי dia negro (יום שחור) אין שום משמעות. באיטלקית: giorno nero, כמו בספרדית, לא אומר כלום.

אז לגבי היום השחור, הוא אכן מופיע בכמה וכמה שפות ומתייחס ליום שבו התרחשו אירועים קשים ומכאיבים. כך באנגלית: black day. בגרמנית: ein schwarzer Tag. בצרפתית: un jour noir. ברוסית: chiornyj den', ובלטינית: dies ater. ברומא הוגדרו ימים מסוימים כ'ימים שחורים', שבהם לא נערכו חתונות או אירועים אחרים. המשורר הרומי ורגיליוס כותב על תינוקות שמתו סמוך להיוולדם: "נגזרו ביום שחור וטבעו במוות המר" (אנאיס, 6, 429). בהיסטוריה מוכרים ימים שחורים שהפכו חלק מהאתוס הלאומי, כגון 'יום שני השחור' שבו צר המלך אדוארד השלישי על פריז (14.4.1360), 'יום חמישי השחור' שבו אירעה שריפת יער באוסטרליה (6.2.1851). יום ה-29 ביוני 1946 נקרא 'השבת השחורה', שבה  נאסרו ראשי היישוב על ידי הבריטים, ונחשפו מצבורי נשק של ההגנה. ולהבדיל, המטפלת כרמל מעודה הסבירה שהתעללה בילדים כי "היה לה יום שחור"

מרה שחורה והומור שחור

ואכן, הצבע השחור, כפי שכתב מוגאבה, מככב בדרך כלל בצד השלילי של המציאות גם מעבר לגבולות השפה. שחור הוא צבע האסון, 'חוזה שחורות' הוא מי שצופה אסונות קרבים. שחור הוא צבע החושך, ובעקבות היידיש והגרמנית מי שנקלע לאסון כלשהו 'נעשה לו חושך בעיניים'. כך גם במגילת איכה: "עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ".

הצבע השחור הוא צבע הייאוש. המרה השחורה נקראת כך גם על פי צבעה כאחת מן הליחות המעצבות את האופי האנושי, והיא אחראית על הדיכאון. שחור הוא צבע המוות. הומור שחור הוא הומור מקאברי המשלב בדיחות העוסקות במוות, וזאת בעקבות האנגלית. מסגרת שחורה מבשרת על מותו של אדם, והאלמנה השחורה הורגת את בני זוגה.

הצבע השחור קשור לאמונות תפלות. חתול שחור מסמל מזל רע ברוב תרבויות אירופה, אך עם זאת הוא נחשב גם כסימן למזל טוב בתרבות הסקוטית והקלטית. האמונות התפלות מבחינות בין כישוף לבן, שנועד לריפוי ולסיוע, לבין כישוף שחור, או מגיָה שחורה, שנועדו לגרום נזק.

ובחזרה לפוליטיקה. השופט בנימין הלוי הזכיר את הדגל השחור בפרשת כפר קאסם, בעקבות דגלי המצילים על חוף הים. אמיר אוחנה הרחיב את הדימוי בנאומו הראשון כשר משפטים. הדגל השחור, סמלם של הפיראטים, הוא גם סמלן של כמה תנועות שיצאו כנגד הסדר הקיים, כגון התנועה האנרכיסטית. תומכי מוסוליני  היו שחורי חולצות, והפלסטינים זוכרים לדיראון את סֶפּטמבר השחור, פעולות דיכוי שנערכו נגדם בממלכת ירדן בספטמבר 1970. האירוע העניק את שמו לארגון הטרור הפלסטיני שהיה אחראי לרצח 11 הספורטאים הישראלים במינכן ב-1972. מכאן קצרה הדרך אל "הפנתרים השחורים" בארצות הברית, ובעקבותיהם תנועה בשם זה בישראל של שנות השבעים.

ישיבה שחורה וכסף שחור

הצבע השחור של האתיופים ממשיך מסורת ארוכה של גזענות אשכנזית לבנה. הכינוי שניתן למזרחיים עוד טרם קום המדינה היה שווארצע חייס, ביידיש: חיות שחורות. הביטוי "דופקים את השחורים" המתייחס למצבם של המזרחיים נטבע על ידי עורך השבועון "העולם הזה" אורי אבנרי, בכותרת למאמר על מקרה רצח שאירע בשנות החמישים, שבו הואשם בן עדות המזרח ברצח צעירה אשכנזית. החרדים קרויים 'שחורים' עקב הלבוש שהם עוטים בחורף ובקיץ. 'ישיבה שחורה' היא ישיבה חרדית, והכיפות השחורות מעידות על חובשיהן שהם מן המתחרדים או המתחרדלים.

הצבע השחור נקשר לפשיעה כלכלית. 'כסף שחור'  הוא כסף המושג בדרכים לא חוקיות, 'כלכלה שחורה' ו'שוק שחור' מתנהלים בצידו האפל של החוק. בעולם הסמים הקשים שחור הוא כינוי לאופיום או חשיש הודי. כאן אין אפליה. הלבן, ההרואין, מסוכן לא פחות.

אמנם שחור הוא גם סמל ליופי. הנערה המאוהבת בשיר השירים שרה: "רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז, קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים, שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב", ואומרת על עצמה: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה". מרטין לותר קינג טבע את הסיסמה "שחור הוא יפה", והיא תפסה את האוזניים ואת הלבבות. ניסיון יפה, אבל עדיין כף השחור בתרבות האנושית נוטה לשלילה. שחור הוא צבע הייאוש, האסון והנידוי כי הוא צבעו של הלילה, הוא צבעו של העיוורון, הוא צבעו של האין, צבעו של המוות. בין האור והחושך בוחר רוב רובו של המין האנושי באור הלבן, רואה בחושך השחור את מקור כל צרותיו ופחדיו, ומדיר את עוטי העור השחור.

כרמל מעודה: שטן או לילית?

כרמל מעודה העידה גם לנוכח אחד הסרטונים המרשיעים כי "כאן הייתי שטן". נכון היה יותר להציג אותה כבת זוגו של השטן במסורת היהודית, היא לילית. איך נולדה לילית? חכמי ימי הביניים הוטרדו מן העובדה שחווה לא נזכרה בסיפור בריאת העולם הפותח את התנ"ך אלא רק בגרסת גן העדן. על כן נוצרה בלשון חכמים אגדה לפיה אשתו הראשונה של אדם הראשון נבראה כשוות ערך, אבל היא מרדה בו והפכה לשֵדה הפוגעת בגברים וממיתה ילדים, בת זוגו של אשמדאי.

השם שניתן לה הוא כאמור 'לילית', שהוא עוף לילה מן הדורסים, הנזכר בישעיהו לד 14. מקור שמם של העוף ושל הדמות האגדית הוא בדמויות המאגיות לילה ולילתו, המופיעות בתרבות הבבלית והאשורית. מסכת נידה עוסקת בנשים המפילות ולד שאין לו דמות אדם, וביניהן דמות לילית, ולד אנושי בעל כנפיים. לילית המקראית תורגמה על ידי השבעים ל-onokentayroi ובתרגום הוולגטה ל-lamia. בשני המקרים משמעות המילה היא מכשפה. הקישור בין העוף לבין הדמות המאגית מתחזק מן העובדה שאצל ישעיהו, ירמיהו וצפניה מופיעים דורסי הלילה במסגרת נבואות חורבן.

לאן הולך המלך לבדו ועם מי

אלישע פרוינד מתייחס לקשר האפשרי בין 'אפס' בערבית ו'ספרה' שנזכר בטור הקודם: "קשה להניח שמספר ו "סיפר" הערבית קשורים זה בזה. הצליל דומה אבל ההקשר נתון בספק. כבר בספר בראשית (טז 10)  מופיעה המילה "יספר" (מלשון מניה) "וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב". אלא אם המילה מופיעה בלשונות פרוטושמיות (ואני מסופק), אין סיבה לקשור בין שתי המילים. המילה הערבית cipher  משמעה "שום דבר", "ריק". במשמעות זו נדדה לשפות האירופיות. יש לשים לב לכך שבאריתמטיקה הלטינית ה"אפס" לא קיים. באיטלקית, לעומת זאת cifra  משמעה "מספר". גם הצורה שיועדה לספרה זו, "0", משמעה "ריק" . אגב, בעבר ניסיתי להתחקות על מקור המילה סיפרה  בעברית החדשה. גם יודעי רז וגם מילונים למיניהם לא קבעו חד משמעית את המקור למילה זו".

יונית מתייחסת לאמרה "המקום שגם אליו המלך הולך לבדו", כשהכוונה לבית הכיסא. "ככל שאני יודעת זהו מיתוס. למעשה בתרבות אנגליה וצרפת לפחות היה איש חצר, אפילו די משמעותי, שתפקידו היה ללוות את המלך לבית הכיסא ולשעשע אותו במהלך הישיבה המכרעת. עם הזמן התפקיד הפך להיות גם משמעותי וכונה 'איש ההדום', כי זה היה מקום להשפיע על המלך, לתת לו עצות וכדומה. 

בקרוב: על שפת התנ"ך והעברית המודרנית, הרצאה במסגרת מועדוני הגימלאים ברעננה, יום א', 21.7, 1030, בית יד לבנים ברעננה.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה הקשר בין לכרות ברית ולכרות אוזן, איך נכון לומר: קיקרו או ציצרו, מה ההבדל בין נבלה ופגר, מהיכן הגיעה המילה הימור ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

נמרוד חפץ
עטור מצחך זהב שחור - אברהם חלפי, היה כדאי להוסיף לקוראים צעירים יותר
11 ביולי 2019 הגב
קלמן הרץ
מספר כאקט מיני מופיע גם בתלמוד. שאלו את אימא שלום: מפני מה בנייך יפיפין ביותר? אמרה להן: אינו מספר עמי לא בתחילת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד, ואמרתי לו מה טעם? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת ונמצאו בניו באין לידי ממזרות. (נדרים כ:)
11 ביולי 2019 הגב
מיכאל נצר
האם כל אחד שמרגיש נפגע מביטוי מסוים, במקרה זה שחור, יחליט כי לצורך תקינות פוליטית נפסיק להשתמש במושגים מקובלים מדורות? די להיות צבועים, אפילו בשחור. סיפר לי מכר חבר בתנועה אנטי דתית כי השתמש במושג "ברוך השם" באופן שגרתי, עד שהתברר לו כי "השם", רחמנה ליצלן, הוא הקדוש ברוך הוא ואז הפסיק לאמר "ברוך השם". כך גם נאסר עלינו להשתמש במילים "צולע", "חרש", "עיוור" וכיו"ב אלא בעל מוגבלות הליכה, שמיעה, ראיה ... מישהו החליט כי הן מזלזלות. נו, די!!! שנהיה בריאים
11 ביולי 2019 הגב
איתי
רוביק, במטוטא ממך - בניוזלטר אתה מפנה, כבכל שנה, למאמר על שפת צוק איתן. המאמר הזה מכיל כמות מחרידה של תגובות ספאם, והן ממשיכות משום מה להתאסף כל הזמן. בצע בבקשה ניכוש של התגובות המיותרות וחסום את הפוסט להוספת תגובות נוספות.
11 ביולי 2019 הגב
רוביק רוזנטל
תודה, מצאתי פתרון והטור עכשיו נקי מהספאם
11 ביולי 2019
איתי
רוב תודות
18 ביולי 2019
צבי כנפי
וביידיש הייתה בדיחה במשפחתנו כשהייתי קטן, כדלקמנצ'יק: וואס איז דער אונטערשיט צווישען א נייגער צווי יארן אלט אונד א נייגער דריי יארן אלט? איין שווארץ יאר.
15 ביולי 2019 הגב

הוספת תגובה