הפייגלינים והסטלנים משלבים ידיים

רוביק רוזנטל | 15 במרץ 2019

בעקבות המפגש המוזר בין איש הימין המשיחי פייגלין למעשני הסמים הקלים בבועה התל אביבית מציעה הזירה הלשונית תחמושת מקראית ותלמודית לתומכי הלגליזציה. וגם: איך חדר המילון הסטלני לשפה הכללית, ולמה כשאנחנו מאוהבים אנחנו משתמשים במילים המעידות על סכנת חיים, מהרס ושריפה ועד מחלה ומוות

בחירות 2019 ייזכרו בין היתר בזכות המפגש המוזר בין משה פייגלין והסטלנים. הלוחמים ללגליזציה של סמים, שכשלו שוב ושוב במפלגות שהקימו בבחירות קודמות, חברו לאדם התומך בהקמת בית המקדש השלישי, בהחזרת השלטון הצבאי בעזה, בעידוד טרנספר לערביי השטחים ובכינון מדינת הלכה, וכן, הוא בעד לגליזציה. כמו כולם, כמעט. איך משתלבת מדינת ההלכה בתפיסה הליברטאנית של צמצום עד ביטול מעורבות המדינה בחיי האזרח? לפייגלין פתרונים, את הסטלנים זה לא ממש מעניין.

יבש חציר כלה דשא, ירק לא יהיה

עיון במקורות מגלה שהמפגש ההזוי הזה נשען על פסוקים קדושים, וחלקם משוקעים אפילו בבית המקדש עצמו.

עישון סמים היה מקובל מאוד כבר בימי המקדש הראשון, הוא המשכן, וזאת כמה פעמים ביום: "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, בְּהֵיטִיבוֹ אֶת־הַנֵּרֹת יַקְטִירֶֽנָּה: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת־הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶֽם".

ולא רק בבית המקדש. כולם עישנו, והעישון היה מלאכה קדושה, ככתוב בירמיהו: "כִּי עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶֽת־כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יָצָא מִפִּינוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם ... וּמִן־אָז חָדַלְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּֽךְ־לָהּ נְסָכִים חָסַרְנוּ כֹל וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב תָּֽמְנוּ". 

ומהי התורה? התורה אינה אלא סם שיש לעשן בוקר וערב, כדברי רבא רמי במסכת תענית: "כל העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים".

חכמי ישראל נהגו לנַפֵּס יחדיו באמצעות באנגים, כפי שמספר הנביא יחזקאל: "וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵֽית־יִשְׂרָאֵל ... עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם, וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ, וַעֲתַר עֲנַֽן־הַקְּטֹרֶת עֹלֶֽה".

החשיש היה מוכר לאבותינו, כפי שמספר לנו ישעיהו: "תַּהֲרוּ חֲשַׁשׁ תֵּלְדוּ קַשׁ, רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶֽם". רש"י מסביר: "חשש - מין מוץ, דבר שנוח לידלק".

הכמיהה לשימוש חופשי ב'גראס' בלתי חוקי, עשב בלעז, מופיעה בספר ירמיהו: "וּפְרָאִים עָמְדוּ עַל־שְׁפָיִם, שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים, כָּלוּ עֵינֵיהֶם כִּי־אֵין עֵֽשֶׂב".

וישעיהו יצא כנגד חוקי היובש: "כִּֽי־יָבֵשׁ חָצִיר כָּלָה דֶשֶׁא, יֶרֶק לֹא הָיָֽה".

ומהי אצבע החשיש, הלא היה הצינגלה? זוהי יחידת מידה בסיסית של חשיש, כ-7-4 גרמים, והיא בהחלט קדושה: "וַיֹּאמְרוּ הַֽחַרְטֻמִּם אֶל־פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא".

המסניפים זוכים לעידוד ממדרש בראשית רבה: "אהבה (לחומר הלבן) מקלקלת את השורה".

גם הדוּדָה, הלא היא התולעת המכרסמת בציפייה לסם, זוכה לכבוד בבית המקדש: "וְהֵם יִקְחוּ אֶת־הַזָּהָב וְאֶת־הַתְּכֵלֶת וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָן וְאֶת־תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ".

מקומם של המאנצ'יז, הלא הם הנשנושים למיניהם שאליהם עורג מעשן הסם, לא נפקד. אחרי ששאף העם את סם החיים, הלא היא כאמור התורה, אומר להם נחמיה: "אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַֽמְתַקִּים".

וכאשר פגה השפעת הסם, ובחורינו המצוינים מוגדרים באופן זמני 'סאחי', נאמר עליהם: "דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָֽה".

אז מי אמר שהדת היא אופיום להמונים? יהודי אחד חכם, עטוי זקן עבות. כדאי שפייגלין יכניס גם אותו למצע.

הסאחי הולך למאנצ'ייה

על שפת מעשני הסמים נכתב לא מעט באתר, והמילון המלא מופיע במסגרת "הלקסיקון הישראלי". אחת המגמות המעניינות היא זליגה של  מונחי סטלנות לסלנג הכללי. יש לכך שורשים מוקדמים, אך המגמה התעצמה בעשורים האחרונים.

גזור. במקור התייחסה המילה למעשן כבד של סמים קלים. היא התרחבה למשמעות של מי שעושה מעשי שטות, וזאת בקונוטציה חיובית: " חחחח איזה גזור זה שכל הזמן מעלה את זה" (פורום חדרי כושר).

דוּדָה. צורך פיזיולוגי בסם שהתרחב למשמעות חשק עז כלשהו: "יש לי דוּדה ללחם טרי וקריספי" (אתר כיפה).

מאנצ'ייה. מזנון או מסעדה למזון פשוט: "אז קודם כל שוררת שם אווירה של אוכל רחוב, מה שנקרא מנצ'ייה על הדרך" (רמקול, 2009); על פי 'מאנצ'יז', נשנושי מזון בעקבות דחף אכילה פתאומי לאחר צריכת סם.

מסטול. מי שמצוי תחת השפעת סמים. הוותיק בחבורה. התגלגל למשמעות כללית של מבולבל, מתנהג כמו שיכור: "אני בפתיחה של 10, מסטולית לגמרי" (אם מספרת על לידת בִתה השלישית, מאקו).

סאחי. צלול, שאינו נמצא  תחת השפעת סם, זכה להרחבה לגנאי. נאמר על מי שמתנהג בצורה רציניות בסביבה קלת דעת, ומסרב להתחבר לסביבתו וליהנות. כמו כן הוא מיוחס למי ששייך לזרם המרכזי, חסר ייחוד וצפוי.  ב"לה פמיליה" מסבירים זאת היטב לאב המשפחה.

פָלוּפּ. נמצא תחת השפעה של אל. אס. די. מאנגלית: פְלִיפ. התרחב למשמעות אדם מוזר, המתנהג בצורה מצחיקה.

שרוט. נאמר על אדם פגוע בנפשו בעקבות שימוש בל.ס.ד. התרחב למשמעות דפוק, מי שמתנהג בצורה לא מקובלת.

שיחה במסדרונות ערוץ עשרים

משה פייגלין ואני מצפים במסדרונות ערוץ עשרים לראיונות בתוכניתם של סגל וריקלין. באולפן יושב גלעד ארדן ומתגאה בכך שהממשלה הצליחה להדביר לחלוטין את טרור היחידים.

פייגלין (מדבר ספק אלי ספק לעצמו): הממשלה הדבירה את טרור היחידים? שטויות! יש רק בן אדם אחד שהדביר את טרור הבודדים. אלאור עזריה.

אני: אלאור עזריה ירה והרג בדם קר אדם לא חמוש.

פייגלין: אני לא אומר שהוא אדם טוב. אני רק אומר שאחרי אלאור עזריה נגמר טרור הבודדים.

מהפה שלו לאלוהים.

חולה, מתה, קרועה, מטורפת עליך

מיכל לימון כותבת: "הנה פוסט קצרצר שהעליתי אתמול וממש מעניין אותי לשמוע מה יש לך לומר בעניין: ‘שרופה, חולה, מתה, קרועה, מטורפת עלייך....’ ‘יא הורסת...’ ‘לא...זה מגניב, למות’, ‘זה מטריף, מגניב, אש, שורף...’. שאלה סופר רצינית: איך כל הביטויים הכי שליליים חברו להם יחד בסלנג, כדי להגיד את הדברים הכי טובים?"

הדוגמאות המצוינות שמביאה מיכל שייכות לחטיבת מילות האהבה בסלנג הישראלי, שבהן האהבה מוצגת כעניין מסוכן לבריאות. ולהלן רשימה מלאה, הנכונה לגברים ולנשים כאחד: גָזוּר עליה. גנוב עליה. דלוק עליה. הלך שבי אחריה. הרוס עליה. חולה עליו. חולה אהבה. חולה געגועים. חם עליה. מַחְרוּק (שרוף בערבית). מטורף עליה. משוגע אחריה. משוגע עליה. מת אחריה. מת עליה. מטורף אחריה.  נדלק עליה. נתפס עליה.  קרוע עליה. שָׁפוּט עליה. שרוף עליה. שרוף על התחת שלה. וכאמור, ניתן להפיכה מגדרית: משוגעת אחריו, מתה עליו.

כל אלה מספרים על הגבול הדק שבין אהבה לשיגעון, בעיקר בהתייחסות למה שקרוי 'התאהבות', השלבים הראשונים של האהבה, שבהם היא "לוהטת ויוקדת".

לחלק מהביטויים האלה שורשים בתנ"ך. וכך נכתב בשיר השירים: "כִּי־עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָֽה. מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת־הָֽאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ". בעקבות הפסוקים האלה שרה להקת כוורת: "אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי". ובמשלי אומר הפתגם: "נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב, וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵֽא".

הניב 'מת על (מישהו/משהו)' במשמעות הרגשית מקורו ביידיש: ער שטאַרבט נאָך עפּעס/עמעצן. הוא מצוי גם בערבית של יהודי עיראק: יַמוּת עַלַיהָא, וכן בלהגים נוספים. לניב בסיס בפיוטי ינאי מן המאה השישית: "ועל כן מתה רחל לנחול בנים", וזאת גם כן בעקבות רחל אמנו: "הָבָה לִּי בָנִים, וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית ל 1). 'מת עליה/מתה עליו' משמש בסיס לשאלה-בדיחה נפוצה: איך יודעים שרחל אהבה מאוד את יעקב? התשובה בספר בראשית: "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ" (מח 7). במקרה זה הפסוק מתייחס למותה של רחל ולא לאהבתו של יעקב.

חדש בבמת אורח: פרופ' זוהר לבנת: "יום אחד אתה פתאום תופס שאתה אימא". מדוע אנחנו משתמשים ב'אתה', כולל נשים, כשאנחנו מדברים על עצמנו, או על כל בני האדם.

חדש בפינה של פול אוגדן: לגרמנים נמאס מ'שטויות השפה המגדרית'

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך אומרים וכותבים אסטרטגיה, מהיכן הגיע הביטוי המעצבן 'אתם יותר ממוזמנים', מה מקור השמות מנג'ם ומדמוני, מה הקשר בין יובל, הובלה ויבלת ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
mark knobil, Flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

יוסף רוטמן
לעניין המלה הארוכה בעברית. זכורני מימי ילדותי כי צוינה מלה שהזכרת בתשובתך בנושא זה והיא = ולכשבאנדרלמוסיותיכם...
14 במרץ 2019 הגב
יעקב ב.
הטור מסב לי הנאה רבה מדי שבוע. חן חן.
14 במרץ 2019 הגב
ג׳ק המרגש
השיר "אלף כבאים" הוא של דודה, לא של כוורת. הרכב דומה. אותו סנדרסון גאון.
14 במרץ 2019 הגב
יעוד גונן
עוד בדיחה המתקשרת לנושא השימוש בביטויים מקאבּריים בענייני אהבה: בחורה ישראלית שואלת את החבר שלה: "מותק, מה תעשה אם אני ימות לך?" הבחור: "אני אמוּת". הבחורה: "אוי, איזה חמוד אתה". הבחור: "לא הבנת אותי; רק תִקַּנתי לך את העברית: ;'אני אמות', לא 'אני יָמוּת' ".
14 במרץ 2019 הגב
ד"ר מיכה נצר
עוד מושג שלילי שהפך לחיובי. אני עוסק בהנחלת מורשת תש"ח במקומות שונים. בפגישה עם חיילי גבעתי אמר לי המפקד: "אתה מרעיל אותם". שאלתי: "מה רע עשיתי?". אמר המפקד: "להפך, הכל טוב, להרעיל זה טוב!". מיכה נצר
14 במרץ 2019 הגב
יצחק פלד
שאלה : מה מקור המילים צמר גפן ומה הקשר של הגפן לעניין?
16 במרץ 2019 הגב

הוספת תגובה