מיהו סמרטוט, ואיך אומרים אהבה בעברית

רוביק רוזנטל | 16 באוגוסט 2019

לאהבה העברית אין כמעט מילים נרדפות, אבל היא שזורה מטבעות לשון, והשפה מוכיחה פעם נוספת שהיא מסוכנת לגוף ולנפש; 'סמרטוט' ממשיך לככב בראש רשימת מילות העלבון גם בפוליטיקה, ועוד על מחלות הרטוריקה אקדמית

לאהבה אין שפה. לכאורה. היא מתרחשת במחוזות הנפש לפני שנמצאו לה המילים המתאימות, וכל ניסיון לתאר אותה במילים נדון לכישלון. ובכל זאת, בלית ברירה, שולחת השפה העברית את ידה אל אש האהבה, שגם מים רבים לא יכבו אותה.

אחותי כלה, מחמל נפשי

1. התנ"ך רצוף סיפורי אהבה וגילויי אהבה. המילה 'אהבה' מופיעה 40 פעם, וכן 'אהבים' בשתי גרסאות ניקוד. השורש אה"ב מופיע 208 פעם. אהבה מופיעה ביחסי גברים ונשים, ביחסי משפחה, באהבת האל את עם ישראל ובאהבת המאמין היהודי את אלוהיו.

2. מטבעות לשון בתנ"ך מציגות את האהבה כרגש השלם ביותר: 'אהבת נפש', 'אהבת עולם': "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו לא 2). מן הפסוק בשמואל ב' "שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם, בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ" (א 23) נגזר הניב הרווח בהספדים 'בחייהם ובמותם לא נפרָדו'.

3. השפה מלמדת אותנו על הקשר בין האהבה לבין יחסי המשפחה. אל האהובה פונים בשיר השירים "אחותי כלה". 'דוֹד' הוא גם אהוב וגם בן המשפחה: "זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם". 'דודים' היא אהבה ארוטית.

4. ל'אהבה' מעט מילים נרדפות. 'חיבה' מופיעה בתלמוד, ואילו בתנ"ך הנרדפות הן 'רחמים' ו'חמלה'. 'רחמים' היא התרגום המקובל והשכיח של אונקלוס לאהבה ולפעלים הקשורים בה. הקשר בין חמלה לאהבה מתבטא בצירוף 'מחמל נפש'  מספר יחזקאל. 'חמדה' היא מצד אחד אהבה, נעימות ומשיכה. ביחזקאל מופיע הצירוף "בַּחוּרֵי חֶמֶד", אליו הצטרף "צמד חמד" בספרות ההשכלה. אהובה של השולמית בשיר השירים "כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים". מצד שני 'חמדה' היא גם חטא קדמון שנגדו יוצאים עשרת הדיברות. 'חמדן' הוא בעיני משוררי ימי הביניים יצור שפל. 'חמדנות' היא מידה רעה, ולא רק בתרבות העברית.

5. הביטוי 'אהבה ממבט ראשון' מופיע בשפות רבות, יידיש, אנגלית, גרמנית וערבית ומהן תורגם לעברית. הסופר היהודי ישראל זַנגוויל כתב: "האהבה האמיתית היחידה היא אהבה ממבט ראשון; במבט השני היא חולפת". יהודי מרוקו אומרים: "אהבה פתאומית מתפרקת עם הזמן".

גנוב עליה, גזורה עליו, דלוק עליה 

6. בעברית חסרה הבחנה בין אהבה כרגש עמוק וסוער, לבין יחס חיובי כללי, המתבטא באנגלית בהבחנה בין love ל-like. 'איך הייתה ההצגה?' 'אהבתי'. 'אני לא אוהב את הדרך שבה אתה מדבר אלי'. 'אוהבים נקניקיות?' החלופה המקטינה 'חיבבתי' נתפסת כעלבון.

7. מי שפתחו את הדרך לשימוש ב'אהבה' כיחס חיובי בכלל הם חז"לינו. האהבה היא נושא לפרשנים ודרשנים ללא הלהט הרגשי-יצרי המאפיין את המקרא.  'אהבה התלויה בדבר' היא התקשרות חיובית לאדם או לעניין משום התועלת שהוא עשוי להביא. 'אהבה מקלקלת את השורה' מציינת שיחס אינטימי ורגש עז משבשים את שיקול הדעת.

8. הפולקלור היהודי מציג עמדה ספקנית ביחס לאהבה. ביידיש: "אהבה מתוקה, אבל היא טובה עם לחם", וגם "אם העוני חודר דרך הדלת, אהבה עפה דרך החלון". בלדינו: "אין יום שלישי בלי שמש, אין אהבה בלי כאב". ויהודי גאורגיה אומרים דווקא: "חיים ללא אהבה הם חלום בלהות".

9. הסלנג הישראלי מספק שלל פעלים המציינים אהבה לוהטת. המשותף להם הוא המטען השלילי, המעיד שהאהבה מסוכנת לבריאות, לגוף ולנפש: גנוב עליה. גזורה עליו. דלוק עליה. חולה עליו. הרוס עליה. מתה עליו. שָׁפוּט עליה. משוגעת אחריו. שרוף עליה. קרועה עליו.

10. מילון הפניות הישראלי מכיל פניות משפות שונות שטמונה בהן קונוטציה של אהבה או חיבה עמוקה. באנגלית: בֵּייבִּי. הָאנִי. דארלינג. סוויטהארט. ביידיש: זיסְקַייט. טאטעלע. מָאמָאלֶה. פּוּצִיניוּ מוּצִיניוּ. בערבית: יָא עֵינִי. יָא רוּחִי. עַיוּנִי. ביהודית מרוקאית: כַּפָּרָה. כַּפָּרָה עליך.

הסמרטוט, השרמוטה והאסקופה הנדרסת

אהוד ברק כינה את מבקר המדינה החדש "סמרטוט רצפה". 'סמרטוט' מככב בעברית הישראלית ככינוי גנאי מוביל לאדם מושפל וחסר דעה. ברק הרחיב את הדימוי, גם בהתייחסות למונח האנגלי doormat, שטיח הדלת שעליו מנגבים את הרגליים, שגם הוא כינוי לאדם מושפל. מכאן גם הביטוי התלמודי "כאַסקוּפָּה נִדרסת".  בתלמוד מדובר מילולית בסף הבית, שעליו דורכים בכניסה. רבנו בחיי בן אשר מן המאה ה-14 שנודע בפירושו לתורה, כתב בהקדמה לספרו "שולחן של ארבע" על הלכות סעודה והרחיב את הדימוי: "אני העלוב, נבזה תולעת, אסקופה נדרסת, נבער מכל דעת".

'סמרטוט' היא מילה תלמודית, שלדעת החוקרים התגלגלה מבניין ספעל/שפעל של השורש מר"ט. היא קרובה למילה הארמית מַרְטוּט, באותה משמעות. ההופעה הראשונה שלה היא במסכת שבת במשנה, בדיני מילה בשבת, שבהן על המוהל נאמר שהוא כורך על העורלה סמרטוט. בתלמוד סמרטוטים הם כבר בגדים בלויים וקרועים, ומסופר  על "שניים שבאו לדין, אחד לבוש סמרטוטין, ואחד לבוש איצטלית בת מאה מנה". אצל מנדלי מוכר ספרים כבר מופיע מוכר הסמרטוטים, הסמרטוטָר. ויש גם שורש מחומש, סמרט"ט, ושם תואר: מסמורטט. דן אלמגור כינה עיתון רכילות נחות 'סמרטוטוֹן', בשיר "פנקס הקטן": "למחרת היום כתבו פתאום בסמרטוטון משהו מוזר".

ומהו סמרטוט אדום? באנגלית, בגרמנית וברוסית, כמו בעברית, הוא מיוחס לאדם, מעשה או אמרה הגורמים לתחושות זעם ומלבים מחלוקת. מקור הביטוי בתחום מלחמות השוורים, שבהן נהוג שימוש בבד אדום. לפי אמונה עתיקה אף כי מופרכת, הצבע האדום מגרה את הפר.

לסמרטוט מקבילות לא מחמיאות בשפות נוספות. טראַנטע, כלי רכב שעבר זמנו, פירושה ביידיש גם סמרטוט וגם גרוטאה. ואילו 'שַׁרְמוּטָה', כינוי ערבי לזונה שהתרחב כקללה גסה לנשים ולגברים, אינה אלא מילולית סמרטוט.

אזובי הקיר וידידות שנקטעה

רזיה יפה מתייחסת לשיבוש "מה יגידו אזובי הקיר", במקום הצירוף המקורי "מה יעשו", שהוצג בטור הקודם. "מלחין השיר יזהר ירון היה דוד שלי. אכן, כפי שהנחת, השיבוש היה מטעמי מקצב גרידא. יזהר היה חבר קרוב מילדות של הלשונאי ראובן סיון. החברות נמשכה שנים, עד כתיבת השיר "אם בארזים" בשנות הארבעים. ראובן סיון דרש מיזהר שיתקן את "הטעות", ולו במחיר שינוי קל בלחן, ואילו יזהר עמד על דעתו ולא היה מוכן לגעת בטקסט, ובוודאי לא לשנות את הלחן. ראובן סיון לא סלח ליזהר על כך, מה שעשה אותם 'צ'ילבות' עד יום מותם".

איך מדברים האקדמאים, שתי דעות

ד"ר אלישע  פרוינד כותב: "כל מה שכתבת על סוגי המרצים ועל הרטוריקה האקדמית בטור הקודם היא אמת לאמיתה  וזה רק קצה הקרחון. כמי שהעביר אין ספור הרצאות במהלך 35 השנים שאני עוסק במקצועי, תמיד עמד נגד עיני המשפט האלמותי: 'מוח האדם מתחיל לפעול ברגע לידתו ואינו פוסק עד למותו, למעט בזמן שהוא עומד ומרצה בפני קהל'. הרצאה בכל נושא (מדעי או אחר) היא מדע בפני עצמו, ומאמרים רבים נכתבו על כך.  מדובר לא רק במרצים באקדמיה, אלא גם במערך הבסיסי של מורים בבתי הספר. ההבדל בין שיעור משעמם שבו התלמידים קשובים ולא עוסקים בשליחת מסרונים או בגלישה בטלפונים החכמים הוא/היא המורה.  הסמינרים למורים חוטאים בחוסר הבנה בסיסי של הצורך במתן כלים לטכניקה של ההוראה. גם קבלת תעודת הוראה, בכל רמה אקדמית, אינה מחייבת קורס ייעודי שכזה.   

פרופ' יהושע גיתי סבור אחרת: "בהרצאה בת 20 דקות בכנס האקדמאי הרטוריקה משנית, והעיקר גם לא התוכן אלא החידוש. יתר על כן, כאן הקהל הוא הומוגני, כך שמיד נוצר החיבור, בניגוד לסוגית הרטוריקה הפוליטית, שכאן יש למשוך את הקהל".

יש לי הערכה רבה לגיתי, אבל טענתו מוזרה בעיני. הרטוריקה האינטלקטואלית היא מאושיות עולם התרבות, והיכולת של אדם משכיל להעביר באופן קוהרנטי, מעניין ודיאלוגי את רעיונותיו לכל קהל ובכל תבנית חייבת להיות מצרך יסוד בארגז הכלים שלו. מצב הדברים בעולם האקדמי המודרני בעניין הזה עגום, ובוודאי אינו  מצדיק הגנה.

השחר הפציע והמאורות לקו

פרופ' חננאל מאק מתייחס לכמה מטבעות לשון שנענו ב"שאל את רוביק" לאחרונה.

ליקוי מאורות. ייחוס הליקוי למאורות מוכר מכמה מקומות בספרות חז"ל. אכן, אין ביטוי כזה בדברי הנביאים, אבל הרעיון נמצא בישעיהו, סוף פרק כד: "וחפרה הלבנה ובושה החמה".  

פישוק רגליים. הביטוי פישוק רגליים מבוסס על דברי יחזקאל הנביא, המדמה את ירושלים לזונה חסרת מעצור: "ותפשקי את רגליך לכל עובר" (טז, 25). לא ממש מלבב. אין ביטוי מקביל לפתיחת הידיים. 

הפציע השחר. בעניין זה ראה את דברי התלמוד הבבלי, יומא כט: "למנצח על אילת השחר – מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן, אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן". זה נראה כמו דרוש מעניין על הפעלים פצל והפציע. ואולי יש כאן יותר מדרוש בלבד.

עשרת הדיברות. המונח "עשרת הדברים" נמצא כבר בתורה מספר פעמים בהקשרו המוכר. שמות לד 28; דברים ד 13; דברים י 4. 

המין שאיננו מאמין. חריזת המין (הכופר) במאמין היא תרגיל ספרותי מוכר מימי הביניים. ראה למשל את דברי אבן עזרא לפסוק שמות כ 23: "וככה יקרה לכל מין, אשר בדברי קדמונינו לא יאמין!". אביו של רד"ק, ר' יוסף קמחי, חיבר במאה ה-12 ספר שנקרא "ספר הברית", שעיקרו ויכוח סכמטי בין המין למאמין. ויש עוד כאלה.

חדש בבמת אורח: הזוג הנסיעותי חלב עם הרוח: אהרן מוריאלי על משחקי לשון בכותרות העיתונים.

חדש בפינה של פול אוגדן: נלחמים בסרטן? לא בטוח שזה המינוח הרצוי.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מאילו שפות הגיעו פטיש האוויר קונגו ושמה של מחלת הסרטן, מה הקשר בין ציר הדלת לציר תנועה ובין החמצן והטעם החמוץ, איך אומרים ביסקוויט ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Gordon; Flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

Alex Inbar
בתרגומים הקודמים אצל שלונסקי למשל, הופיע המילה "רחימאי" שמשמעה אהובי, יקירי..
15 באוגוסט 2019 הגב
אבישי לבנה
למיטב ידיעתי, המונח סמרטוטון הגיע לדן אלמגור מתרגומיו של טדי כרמי לספריו של דיימון ראניון.
15 באוגוסט 2019 הגב
גיל לרנר
וגם - צ"ל סמרטעיתון, אם אינני טועה, כמו בתרגום המקורי לראניון.
15 באוגוסט 2019
אמיתי אלקיים
פועל (וגם שם) נוסף, בהקשר לאהבה הוא א. ה. ד.
15 באוגוסט 2019 הגב
עמיחי סובול
שלום, אני סברתי כי המילה ''שרמוטה'' נגזרה מהמילה הצרפתית charmante שמשמעותה מקסים, מושך.
15 באוגוסט 2019 הגב
רוביק רוזנטל
זוהי אגדה אורבנית ידועה, הבנויה על אטימולוגיה עממית. שרמוטה היא מילה ערבית, ובכל מקרה, התואר 'שרמנטי' אינו מתאים לדימוי הזונה, לא בעברית, לא בערבית ולא בצרפתית.
15 באוגוסט 2019
נגה אשד
בעניין פנקס הקטן, אלמגור הקדים את זמננו וגרס "סמרט-עיתון", שיוצא, עפעס, הפוך על הפוך.
15 באוגוסט 2019 הגב
נגה אשד
בעניין פנקס הקטן, אלמגור הקדים את זמננו וגרס "סמרט-עיתון", שיוצא, עפעס, הפוך על הפוך.
15 באוגוסט 2019 הגב
יעקב
בהקשר לשעשועי לשון חייבים להזכיר את יעקב פרוינד בעל "לשון ברוטב" ועוד ספרים העוסקים בנושא, וכמובן התשבצאי המחונן של ידיעות אחרונות, דקל בנו שנותן לנו מדי יום שישי (ב-7 ימים) טעימות מ"חידודי דקל" פרי עטו השנון.
15 באוגוסט 2019 הגב
יעקב אנגלרד
ואני שמעתי פעם: שמרטף הוא מי ששומר על הטף ושמרטוט -הוא מי ששומר על זאטוט.. לו יהי
15 באוגוסט 2019 הגב
יעקב
בנוגע לשאלה 10 ב"שאל את רוביק" במשחק השש-בש קיים מונח אנגלי בשם BEAVER (בונה) שמשמעותו "הכפלת ההימור"
15 באוגוסט 2019 הגב
אהרן בלום
למיטב ידיעתי סמרטוט בערבית זה שרטוטה ובעלת המקצוע העתיק היא כחבה או אכבה .
15 באוגוסט 2019 הגב
צבי כנפי
לגיל לרנר: צודק. "סמרטעיתון" מופיע אצל תרגומו של ט. כרמי לסיפורי דיימון ראניון. יחד עם שם התואר "כתבלב". לגבי סמרטוט, שמעתי לא פעםבקרב נשים תימניות שהיו עובדות במשק בית אצל בעלות בית אשכנזיות את התואר "שמאטעס" לבעל הבית. למשל: "כשאני מגיעה אליה, השמאטעס שלה כבר יצא לעבודה".
17 באוגוסט 2019 הגב

הוספת תגובה