ג'וקים מסוממים, גבינה שוויצרית ומכה קלה בכנף

רוביק רוזנטל | 18 בינואר 2019

מהם משפטי המפתח שהותירו אחריהם הרמטכ"לים של צה"ל, איך נכנסו מונחים  בעברית לשפות היומיום של היהודים בתפוצות, ולמה הישראלים אומרים 'לטעמי' כשהם מביעים דעה, ופותחים כל משפט ב'אני רוצה'

חילופי הרמטכ"לים הם הזדמנות להיזכר במשפטי מפתח המזוהים על חלק מהם. לפעמים מה שנותר מזכרו של אדם הוא משפט אחד, בעת כהונתו או בהתייחסות לעברו הצבאי, ולאו דווקא משפט שהיה רוצה להיזכר בו.

לבן בעיניים, נעליים גבוהות וכלניות פורחות

יגאל ידין, הרמטכ"ל השני: "אזרח הוא חייל בחופשה שנתית של אחד עשר חודשים", בעקבות ההכרזה על חוק המילואים, ספטמבר 1949, ובהזדמנויות רבות אחרות.

משה דיין, הרמטכ"ל הרביעי: "לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי". מתוך נאומו המכונן בהלוויית רועי רוטברג בנחל עוז, אפריל 1956.

יצחק רבין, הרמטכ"ל השביעי: "אני, מספר אישי 30743, רב־אלוף במילואים, יצחק רבין, חייל בצבא ההגנה לישראל ובצבא השלום". נאום בקונגרס האמריקני, בעקבות חתימת ההסכם עם ירדן, יולי 1994.

חיים בר לב, הרמטכ"ל השמיני: "נדפוק אותם מהר, חזק, ובאופן אלגנטי." נאמר כסגן הרמטכ"ל לפני מלחמת ששת הימים, מאי 1967.

דוד אלעזר, הרמטכ"ל התשיעי: "אנחנו נמשיך לתקוף, ואנחנו נמשיך להכות, ואנחנו נשבור להם את העצמות". נאמר ביום השלישי למלחמת יום הכיפורים, אוקטובר 1973.

מוטה גור, הרמטכ"ל העשירי: "נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים". אמירה אומללה במערכת הבחירות של 1981.

רפאל איתן, הרמטכ"ל ה-11: "הערבים יתרוצצו כמו ג'וקים בבקבוק, אפילו כמוג'וקים מסוממים". בעיצומה של הלחימה והשהות בלבנון, אפריל 1983.

דן שומרון, הרמטכ"ל ה-13: "צבא גדול בשבילנו היום הוא כמו גבינה שוויצרית – יותר חורים מגבינה", ספטמבר 1987, במסגרת הצהרתו שיש להפוך את צה"ל ל"צבא קטן וחכם".

אהוד ברק הרמטכ"ל ה-14: "ראיתי לאויב את הלבן בעיניים", בראיון לניסים משעל, 1995.

משה בוגי יעלון הרמטכ"ל ה-17: "שאלו אותי פעם מדוע אני ממשיך ללכת עם נעליים גבוהות בקריה, ועניתי להם: בגלל הנחשים". יולי 2005.

דן חלוץ, הרמטכ"ל ה-18: "כשאני משחרר פצצה אני מרגיש מכה קלה בכנף. כעבור שניה זה עובר". ראיון למוסף הארץ, יולי 2002.

בני גנץ, הרמטכ"ל העשרים: "יש פה קיץ חם. הסתיו יבוא אחריו. הגשם ישטוף את אבק הטנקים. השדות יוריקו, ו'דרום אדום' במובן החיובי של המילה, של כלניות, פרחים ויציבות, יהיו פה, ויהיו פה להרבה מאוד שנים קדימה. אוגוסט 2014.

אביב כוכבי, הרמטכ"ל ה-22: "מתחייב להקדיש את כל מרצי לחיזוק צה"ל והעמדת צבא קטלני ויעיל". בטקס כניסתו לתפקיד, גירסה עדכנית של "צבא קטן וחכם". ינואר 2019.

משה ואהרן מדברים על כסף

בימים אלה הופיע גיליון חדש של כתב העת כרמילים, בעריכת פרופ' יהודית הנשקה, העוסק בחקר העברית ולשונות סמוכות, ומתמקד בעיקר בלשונות יהודי ארצות המזרח. המאמר הפותח של הגיליון נכתב על ידי פרופ' משה בר-אשר, נשיא האקדמיה ללשון, ובו עסק בר-אשר בשאלה מרכזית בהיסטוריה של העברית. יהודים בתפוצות השונות, במזרח ובמערב, דיברו במה שקרוי "שפות יהודיות", שנשענו על שפת הסביבה ושילבו בה מונחים בעברית ובארמית. מטבע הדברים אלה היו בעיקר מונחים מן המקורות, אך הם השתלבו בלשון הדיבור של היהודים.

מונחים רבים בקבוצה הזו לקוחים מאוצר המילים המלווה את לוח השנה היהודי ומחזור החיים היהודי: פסח ושבועות, ראש השנה וסוכות, מילה ופידיון, עירוב ומקווה ועוד. יש גם צירופים: יום הכיפורים, חתן וכלה, משלוח מנות, המלך המשיח, ואפילו פתגמים כמו "ושלח לחמך על פני המים" מקהלת. לצד אלה, שהם כמעט מובנים מאליהם, נוספו מילים ששינו משמעות, וגם יסודות חדשים.

אז מה נשתנה במשמעות המונחים. למשל, הצירוף "הם המדברים" מספר שמות, שנאמר על משה ואהרן, מתועד בין יהודי המזרח במשמעות "הכסף הוא המדבר", בעקבות "הכסף יענה את הכל" מקהלת. בר-אשר שמע יהודי מאלג'יר שואל: "למה משה ואהרן מדברים עם פרעה על כסף?" בעקבות הפסוק מישעיהו "קחי כינור, סובי עיר זונה נשכחה", זכתה "נִשְכָחָה" למשמעות של זונה. המילה "שמירה" המופיעה במשנה ובתפילה זכתה למשמעות 'קמע', על פי האמונה שבקמעות יש כוח שמירה מפני מזיקים ועין הרע.

מאריך טרחא וקידוש לבנה

בין טעמי המקרא מצויים גם 'מאריך טרחא'. יהודי המזרח הפכו אותו לכינוי למי שמאריך בדיבורו ומטריח את השומעים, בנוסח "היהודי הזה מאריך טרחא מספר אחד" הביטוי נשמע עד היום בשיח יוצאי המזרח.

המונח הידוע 'קידוש לבנה', המקובל אצל האשכנזים בתחילת כל חודש עברי, זכה למשמעות חדשה: נישואין של בחור ספרדי לבחורה אשכנזייה, "לבנה". בר-אשר נוכח בטקס שבו אמר מסדר הקידושין "ליום ענדנא קידוש לבנה", כלומר, היום יש לנו מעמד קידושין של בחור מוגרבי ובחורה לבנה.

צאצאי האנוסים נהגו להשתמש במונחים יהודיים בהקשר חילוני. כך 'מזוזה' ו'תפילין' הפכו כינוי לחוטם גדול במיוחד: "לאשה זו יש מזוזה גדולה, מזוזה ראויה לציון".

בר-אשר מספר שרשם כ-400 ביטויים חדשים לגמרי שנוצרו בקהילות היהודים. כך התגלתה בכתבי יהודים במזרח המילה 'מִרְגָז', שפירושה מסגד, וגן 'מַסְגֵף' באותה משמעות. הצירוף הנפוץ 'מעלה מטה' פירושו בקהילות שונות בצפון מרוקו 'בערך' או 'בקירוב'. דוברי יידיש יצרו את המילה 'פסלנות', נהגיית פַסְלוֹנֶס, במשמעות עוולה או עבירה, בעיקר בענייני עריות. בקהילות אלה התגלגלה גם 'שקצה', ביידיש שִקְסֶה, למשמעות אשה או נערה לא יהודייה, והיא הופיעה גם בספרות העברית החדשה.

חידושים רבים נוצרו מן הצורך של היהודים לדבר בלשון סתרים. כך 'לָמֶד קָמֵץ' נהגה בקהילות מרוקו כמילת שלילה, במקביל למילה הערבית לָא. המילה שֶפַח שימשה חלופה לעֶבֶד במשמעות כושי או אדם שחור. מילים רבות נוצרו באמצעות סיומת המושג המופשט –וּת: עמקות, שוחֲטות, חניפות, צוררות, חציפות, כפרנות, שִקְרות ועוד.

בר-אשר כותב בסיכום דבריו, שהיסודות האלה מעידים שהעברית המשיכה להיות לשון חיה במידת מה בדיבור בלשונות היהודים. כל לשון הלכה בדרכה, ולכן החידושים מאפיינים קהילות מסוימות, ולא עברו לכלל היהודים. כאשר הקהילות נדדו מארץ לארץ ומשפת סביבה אחת לשנייה, המילים המיוחדות השתמרו.

לטעמי או לדעתי?

פרופ' מאיה בר הלל כותבת: "תחום המחקר שלי נקרא 'שיפוט והחלטה בתנאי אי-ודאות'. כשאני מלמדת או סתם מדברת, שמתי לב לכך שאנשים אינם מבחינים בדיבור סתם בין דיעה - opinion לבין העדפה  – taste. אנשים אומרים ‘לטעמי’ גם לזה וגם לזה. למשל, גם ‘לטעמי ביבי כבר ראש ממשלה הרבה שנים’, וגם ‘לטעמי טוב שביבי יהיה ראש ממשלה הרבה שנים’. הראשון צריך להיות ‘לדעתי’, ולא ‘לטעמי’. המילה ‘לדעתי’ כמו נעלמה מהלקסיקון, ו’לטעמי’ השתלטה".

וכך עניתי למאיה: הסיבה לטשטוש התחומים בין 'דעה' (מנומקת) לבין 'טעם' (תחושה שאינה מחייבת נימוק) נעוצה בכך ש'טעם' בעברית אינה רק תחושה (חוש פיזי או הרגשה פנימית) אלא גם נימוק, ההיגיון שביסוד הדברים, וזאת כבר במקרא ובאופן גורף בלשון חז"ל. מצד שני 'דעה' או 'ידיעה' בתפיסה היהודית אינה רק ידע מנומק ומוכח אלא גם אמונה. טשטוש התחומים הזה נובע מהאופי הפיגורטיבי של העברית, ומעברים רבים מן הפיזי אל המנטלי או הנפשי. ראי מילים כמו רגש, רוח, מעמדו של הלב כמרכז הרגש והתבונה במקרא ועוד.

עם זאת, בדרך כלל יש בידול בשימושים בין 'דעה' ל'טעם'. אומרים: זו דעתי, אבל לא זה טעמי, ומצד שני 'הוא הביא כמה טעמים לחיזוק דבריו' (ולא 'כמה דעות'). אפשר להסכים שהתיבה 'לטעמי' אכן ירשה את 'לדעתי', והעבירה בכך דגש סמנטי. הסיבה לכך היא הגורם התרבותי: עליית מעמדו של הסובייקט כנגד 'האמת', המאפיין את הפוסט-מודרניזם.

אני רוצה להודות, לקוות ולברך

ומענייני טעם לענייני רצון. רינה ברוך כותבת: "רציתי להתחלק איתך בהרהור לשוני. נדמה לי שבשנים האחרונות התחילו דוברי העברית להשתמש בפועל ‘רצה’ כהקדמה לפעלים מסוימים, ועדיין קשה לי להגדיר מהי תרומתו של ה’רצה’ הזה לשיח.

להלן דוגמאות. הודעה בטלפון מקופת חולים: ‘שלום רינה, רצינו להזכיר לך שיש לך תור’. חייל הבוקר בגלי צה’ל: ‘אני רוצה לאחל לכל החיילים...’. מרואיינת ברדיו: ‘אני אפילו רוצה להגיד ש...’. מעלוני קיבוץ סאסא: ‘אני רוצה להודות לאיציק פרנטי שעזר לי המון’. ‘עם תחילתה של שנה חדשה אנו רוצים לרענן את הנהלים בנושא נסיעות מרפאה.’ מן האינטרנט: ‘אני רוצה לקוות שהפעם המפלגה שלך תתמוך...’ ‘אני רוצה לברך כאן את פעילות הארגון’. מה דעתך?"

'אני רוצה' משתייך לתחום הבלשני הקרוי פרגמטיקה, ומכונה ‘פעולת דיבור מפורשת’. הדובר אינו מסתפק במשפט המביע רעיון או כוונה, אלא מוסיף לכך מילות פתיחה המגדירות את הפעולה, כמו ‘אני אומר’, ‘אני קובע’ ועוד.

המקרה של ‘אני רוצה’ ייחודי. הרי הדובר לא רק 'רוצה' לומר דבר מה, אלא גם אומר בפועל מה שהוא רוצה. לכאורה יש כאן תוספת מיותרת. עם זאת יש ב'אני רוצה' מעין הצטנעות, הבעת ספק עצמי וטעם של נימה אישית. נראה שיש כאן השפעה של השפה האנגלית החובבת הצטנעות והנמכה, וכן שפות נוספות. באנגלית פתיחה כזו מקובלת ואפילו מצטנעת יותר: ’I would like to…’. לצד זאת, מ'אני רוצה’ מהדהדת האמרה המשנאית בענייני גיטין ועוד: "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", וכאן פעולת הדיבור המפורשת הכרחית.

פוסט חדש בבלוג אתר רב מילים: המרובע, המזגזג, רחב הלב וצר העין: שפה וגיאומטריה

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה ההבדל בין מפתח ומברג ובין נפלא ומופלא, מה מקור המילים טחורים, ופיטים מלשון הילדים של פעם, האם השמות מרקוס ומרדכי קרובים זה בזה ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
ראובן קסטרו תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

גילה רונאל
תודה על הפנינים. מן הראוי היה להוסיף גם ציטוט משל הרמטכ״ל היוצא, גדי איזנקוט. לטעמי :)
17 בינואר 2019 הגב
דב ששון
איזנקט: לצערי, הוא מתקבל כמו גיבור. אבל הוא רחוק מלהיות גיבור יותר כמו אנטי – גיבור.
17 בינואר 2019
איציק
רוב הדוגמות עם אני רוצה מופיעות פה באירוע "רשמי"
17 בינואר 2019 הגב
ברוך
המשמעות של דפקנו באותם ימים לא בהכרח זהה להיום. מקריאת תמלולי חיילים מששת הימים "ראינו את הטילים, דפקנו אותם" דפקנו במשמעות של כסחנו, השמדנו. כמובן שלא מן הנמנע שהמשמעות הגסה יותר הגיעה לפני כן, אבל זאת הייתה המשמעות הרווחת בהקשר הצהלי באותם ימים.
17 בינואר 2019 הגב
מרטינה בובר
האם רינה ברוך לעיל לא היתה צריכה להשתמש ב"אני רוצה לחלוק איתך" ולא ב"אני רוצה להתחלק איתך"? אלא אם התכוונה להתחלק איתך על הקרח.....
17 בינואר 2019 הגב

הוספת תגובה