30 הערות לשוניות על ההגדה של פסח

רוביק רוזנטל | 19 באפריל 2019

מה הקשר בין האפיקומן לתאטרון, מה שותים הנוצרים בספרד לפני פסח, מי מכונה "בחור כהלכה", למה קוראים יהודי מרוקו לחג הפסח "חג החסה", לאיזה איבר בגוף התגלגל חול המועד? הזירה הלשונית יודעת לשאול, וגם לענות

ההגדה של פסח היא סוכן שפה מרכזי לאורך דורות רבים. זאת משום שהיא הושמעה שוב ושוב, מדי שנה, לכל המשפחה, וכך השרישה בשפת היהודים מילים וביטויים לרוב. שלא כמו מגילת אסתר בפורים או מגילת רות בשבועות, הטקסט של ההגדה מגוון, יש בו קטעי מקרא, משנה ותלמוד, פיוטים ועוד.

מצות, אפיקומן וקניידלאך

1. 'פסח' נתפס כחג הדילוג, במקרה זה הדילוג על בתי בני ישראל במכת בכורות. פסח היא אחת המילים העבריות שחדרו לשפות רבות, חלקן כשם לחג היהודי, וחלקן לחג הנוצרי המקביל, חג הפסחא. רשימה חלקית: ביוונית  pascha, בצרפתית pasque, בערבית עיד אלפִסְח, בספרדית pasaj לפסח או pasqua עבור חג הפסחא, וכך באיטלקית לפסחא. בגרמנית Pessach  עבור פסח, Ostern עבור הפסחא. ברוסית פַּסַחַה. המילה האנגלית היא passover, תרגום מילולי של 'לפסוח', ויש כאן גם דמיון למילה העברית המקורית.

2. לחג הפסח חמישה שמות: חג הפסח, חג החרות, חג המצות, חג האביב והשם המוכר פחות: חג הגאולה, בעקבות המשנה. 'חג הפסח' ו'חג המצות' מופיעים בספר שמות, 'חג החירות' הוא שם מודרני בעקבות הביטוי "זמן חרותנו" שטבע עמרם גאון. המילה חרות לא מופיעה בתנ"ך. "חג האביב" מופיע בספרות ימי הביניים, בעקבות פסוקים שונים כמו "בחודש האביב יצאתם ממצרים" (שמות לד 18).

3. הביטוי הפופולרי "עת הזמיר הגיעה" מקורו בשיר השירים: "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ". המשמעות היא שבא זמן האביב. זמיר הוא גידול הפרי בגפנים, מלשון 'זמורה'. היום הוא מובן כזמנה של הציפור זמיר, גם בהקבלה ל"קול התור".

4. השם 'הגדה של פסח', אסופת הקטעים שנוצרה ונערכה על ידי עמרם גאון, מופיע אצל רש"י. המקור בספר שמות: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות יג 8). בעקבות הארמית, נהוג היה לקרוא לסידור הפסח גם "אגדה של פסח".

5. המילה 'סֵדֶר' מופיעה פעם אחת בתנ"ך, בספר איוב, ברבים, סדרים: "אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל, צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים". 'סדר פסח' הוא מונח טכני: הסדר שבו מתנהלות ארוחת הפסח והקריאה בהגדה, ומכאן הפכה המילה לשמו של האירוע עצמו. במקור זהו סדר הקורבנות בפולחן זבח הפסח.

6. 'חול המועד' הם הימים שבין יום טוב ראשון ויום טוב אחרון בפסח ובסוכות, ובמסכת חגיגה מתלבטים האם הימים האלה אסורים במלאכה. בדיחה יהודית-יידישאית מפולפלת העניקה ל'חול המועד' משמעות של איבר המין הגברי המהולל, "זה שנמצא בין שני הרגלים".

7. מימונה, חגם של יהודי מרוקו, הפך מושג תרבותי ישראלי ושם כולל לחג של עדה כלשהי. יש שקושרים את המילה לרמב"ם, הוא משה בין מימון, אך מתקבל יותר על הדעת שהמקור הוא "למימון", מזל במרוקאית, ומכאן מימונה, שפירושה הצלחה.

8. השורש של המילה 'מַצָּה' שנוי במחלוקת. רוב החוקרים סבורים שמקורו בשורש מצ"ץ, ומצה היא על כן 'מה שנמצצו או נסחטו ממנו הנוזלים'. השערה מקובלת פחות אך מעניינת היא שהשורש הוא נצ"ה. אחד מפירושי השורש הזה הוא לברוח, להיעלם במהירות. על פי השערה זו מַצות הן 'מה שנאפה בבהילות ותוך כדי בריחה'.

9. מה הקשר בין האפיקומן לעולם התאטרון? מקור המילה הוא ביוונית: epikomion, שהוא טקס פולחני לאחר הארוחה, ואכן במקור זו משמעותו של האפיקומן: שבירת מצה כאות לסיום  הארוחה. מנהג החבאת המצה מאוחר יותר. המילה אפיקומיון פירושה ביוונית 'על המשתה או המסיבה":  epi  –  על, komios – מסיבה, שמחה, ומכאן המילה קומדיה.

10. עלילת דם, המשמשת כהאשמה זדונית חמורה וחסרת בסיס ונשמעת בשיח הפוליטי, מקורה בעלילות נוצרים כי היהודים שוחטים ילד נוצרי ומשתמשים בדמו לשם חג הפסח. הנוצרים בספרד שותים בשבוע שלפני פסח משקה בשם  matajudio, סוג של סנגרייה. מקורו של המשקה הזה הוא במילה  sangre, דם, ויש כאן מעין טקס של שתיית דם יהודי.

11. על אברך חסר סבלנות היושב לשולחן פסח אומרים שהוא "אומר את ההגדה וחושב על הכופתאות", ובהרחבה, מי שעוסק לכאורה בענייני רוח, אבל בעצם מעניינים אותו הנאות החומר. המקור ביידיש: "מע מיינט ניט די הגדה, נאָר די קניידלעך", והוא רווח בקרב בחורי ישיבה ליטאים. מן הניב התפתח השימוש ב'קניידלאך' בהוראת טובות הנאה חומריות במסגרת משא ומתן בין גופים פוליטיים.

גומרים את ההלל על בחור כהלכה

21. בפסח מגעילים כלים, אבל אין לכך קשר לגועל. הגעלה היא ניקוי וטיהור כלים לצורכי טקס ופולחן. יש קושרים את ההגעלה דווקא לשורש גא"ל.

13. הניב "חיפש אותו בנרות" מקורו בספר צפניה: "וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת" (א 12). הפצת הניב קשורה במצוות בדיקת חמץ בפסח, הנעשית בנרות, אבל בלדינו אומרים: בּוּשְקָאר קוֹן קָאנְדֵילָה דֵי חנוכּה (לחפש בנר של חנוכה).

14. קושיה היא במקורה מילה ארמית, קושיא, שפירושה קושי. על מי ששואל קושיות אומרים שהוא מקשה קושיות, ואדם שאוהב לשאול שאלות הוא מַקְשָׁן. בשיר "הודי חמודי" על ילד בשם אהוד, כותב המשורר משה דפנא, שהוא סבא של הודי: "עיניים לו תכלת וראש לבנבן, פה לו מתוק, מחייך ומקשן".

15. בניגוד לדעה המקובלת, הביטוי הארמי "כל דִכפין" אינו מכוון לבני אדם בכלל, פלונים-אלמונים, אלא ל"כל מי שרעב", כָּפָן פירושו רעב. על פי המסורת יש לקרוא 'כל דכַפֵין'.

16. הביטוי "מכה שלא כתובה בתורה" מתייחס לצרה צרורה, בעיה שקשה למצוא לה פתרון. המקור הוא בספר דברים: "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ" (כח 61). דוברי יידיש העניקו לפסוק משמעות אירונית.

17. הביטוי "חושך מצרים" מייצג  אפלה מוחלטת. זאת בעקבות ספר שמות: "וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיָּמֶשׁ חֹשֶׁךְ" (שמות י 21). המדרש מפרש את הפסוק המקראי: "חושך שיש בו ממש", דהיינו, ניתן למשש אותו. הביטוי אומץ על ידי הגרמנים: ägyptische finsternis, ויש לו גירסת יידיש: חושך ווי אין מצרים (חושך כמו במצרים).

18. "בחור כהלכה" הוא גבר ראוי ומוצלח, והוא מוכר מפיוט בהגדה של פסח שבו מזמרים: "אדיר במלוכה, בחור כהלכה". ומיהו אותו "בחור כהלכה"? אלוהים, אלא מה.

19. הביטוי "בכל דור ודור" מוכר לכל יהודי בזכות ההגדה של פסח, אבל מקורו בספר תהלים: "מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר" (קמה 13). להגדה של פסח הוא נכנס מתוך מסכת פסחים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

20. הביטוי 'גמר עליו את ההלל', כלומר, הרעיף שבחים על מישהו, נולד ממנהגי חג הפסח במשנה: "מזגו לו כוס שלישי, מברך על מזונו. רביעי, גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר" (פסחים י ז). הכוונה כאן היא שלאחר כוס רביעי יש להשמיע מזמורי הלל, שהם סדרת מזמורי תהלים קיג-קיח.

21. מאור אבני כותב: למה נכתב "שבעה ימי שבתא" בפיוט "אחד מי יודע"? מדוע לא "שבעה ימי שבוע"? האם מדובר בשבע שבתות? איפה יש שבע שבתות? הן מופיעות בספר ויקרא: "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה - שבע שבתות תמימות תהיינה". שבעה ימי שבתא הן איפה שבע שבתות ספירת העומר ולא שבעת ימי השבוע". השערה מעניינת, אך יש לזכור שהפיוט מתייחס לעניינים הקרובים לכל אדם, כגון חודשי ההיריון, ימי המילה וכדומה, ולכן הוא נתפס על פי הדעה הרווחת כשבעת ימי השבוע.

22. השיר הפופולרי חַד גַדְיָא נכתב בעקבות שיר עם גרמני, שיש לו גם גירסה צרפתית, שבה הגדי הוא חפרפרת. הוא מצטרף לנוהגים חג יהודיים שמקורם בפולקלור הגרמני, וביניהם הסביבונים ואוזני המן.  הכינוי "חד גדיא" לבית סוהר מקורו בפולנית, שם coziol (תיש) משמש בסלנג העבריינים הפולני בהוראת בית סוהר.

בפסח גווענו מרעב, ובשבועות שבענו

32. הביטוי "בל ייראה ובל יימצא", האוסר על נוכחות של דבר מה או מצהיר על היעדרו, מקורו במשנה, והוא נאמר על החמץ:  "לא זה הוא חמץ, שמוזהרים עליו בבל ייראה ובבל יימצא" (פסחים ג ג). הצירוף מתייחס לשני פסוקים מספר שמות: "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ" (יג 7), וכן "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם" (יב 19).

24. מהיכן הגיע הניב "החמיץ הזדמנות"? גם הוא מוליך אותנו לחמץ, לכך שאין לדחות את אפיית המצות, ובמכילתא דרבי ישמעאל נכתב: "כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמצין את המצווה". בברכה לפסח ששלח אליהו הכהן ליורם טהרלב כתב לו: "השתדל למַצּוֹת – ולא להחמיץ".

25. הביטוי "יצא ידי חובה", כלומר, עשה מה שנדרש ממנו, אך באופן שטחי וללא כוונה פנימית, מקורו במשנה, על דרך השלילה: "כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור".

26. הביטוי "נים לא נים" מקורו במסכת פסחים, והוא עוסק במי שמתנמנם במהלך הסדר, בהשוואה למי שנרדם ממש. עליו נאמר: "נים ולא נים, תיר ולא תיר" (ישן ולא ישן, ער ולא ער).

27. הביטוי 'שה"י פה"י' פירושו תירוצים הבאים לחפות על בטלנות. על פי התלמוד המן מתלונן שהיהודים בטלנים, "יוצאים בכל השנה בשה"י פה"י". רש"י מפרש: "שבת היום, פסח היום, ואנו אסורים במלאכה". ניב ביידיש אומר: "אָפּקומען מיט שהי פהי", המתייחס לבטלנים חסרי פרנסה. שלונסקי חידש את הביטוי: 'שהה ופהה', כלומר, עסק בשטויות, התבטל.

28. הביטוי "קנה במשיכה", שפירושו גנב. מקורו במשנה: "כל המיטלטלין נקנין במשיכה" (שביעית י ט), וכאן כפשוטו, אחיזת החפץ ומשיכתו מרחק מסוים, כאות לקנייתו. הביטוי המשנאי מוביל לנוהגי הפסח בספר שמות:  "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח". הוראת הגניבה מופיעה אצל יל"ג: "אבל מכיוון שקנה את הנוסע בכסף ואת צרורו במשיכה, מיד הוא נהפך לאיש אחר".

29. ליהודי מרוקאי עמדה פסימית ביחס לפסח, המדגישה את העבודה הרבה והכסף הרב הנדרש לקראת הסדר. בין הפתגמים: "חלף פסח, ונשאר מרור". "פסח הוא לאדונַי עד ליל החג, והאל יעזור למקבל מכתו". "פסח חג החסה", כלומר, חג המחסור.  "בפסח גווענו מרעב, ובשבועות שבענו", וזאת בעקבות האיסור על מאכלים שונים פסח. הם אומרים גם: "פורים אבי הכרסים, ופסח אבי הכספים", רמז לזלילות חג הפורים, וכן "סוכות מלביש אותנו, ופסח מפשיט אותנו". על חבר או בן משפחה המופיע בבית לעיתים רחוקות אומרים: "הוא לא בא אלא בין סוכות למכות, ובין פסח לשבועות".

30. דוברי הלדינו אומרים: "פורים הגיע, פסח בפתח", וגם "פורים הוא חבר של פסח". ועוד אומרים בעדה: "אין פסח ללא מצה, ואין בנים ללא חופה". בשפת סתר של דוברי הלדינו משתמשים בביטוי ביטוי "כמה לקו באצבע", וזאת  במסגרת משא ומתון במשמעות "כמה זה עולה". מקור הביטוי הזה במדרש המסביר שעשר המכות הם כדברי החרטומים "אצבע אלוהים", לעומת חמישים מכות שלקו המצרים בים סוף.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה מקור הפועל להתאקלם, מה ההבדל בין גרשיים למירכאות, מה משמעות הביטוי "נופת צופים" ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
שמואליק כץ, מתוך "הגדה ארץ ישראלית" בהוצאת כתר תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אורה שורצולד
בלאדינו: אין פסח ללא מצה ואין בת ללא חופה. את הפסח דרשו דוברי הלאדינו בשלוש דרכים על פי ראשי התיבות: פס"ח - פאראס סין חשבון 'כסף ללא חשבון, ללא הגבלה' (רמז להוצאות הרבות) paras sin heshbon - פינאר סין חשבון 'לעבוד קשה בלי חשבון' (רמז לעבודות הקשות) penar sin heshbon פ'ורצ'ה סקוב'ה אי חאנדראז'ו 'מברשת, סחבה וסמרטוט' (רמז לעבודות הרבות) furcha skova I handrazho חג שמח
18 באפריל 2019 הגב
גילה וכמן
1. לעניין 'שבעא ימי שבתא' - שבת איננה רק היום השביעי אלא גם מילה נרדפת לשבוע ('היום יום חמישי בשבת', וכן שבע שבתות = שבעה שבועות). 2. שהי פהי אינם ראשי תיבות אלא (כפי שכבר הראה הלשונאי זאב בן חיים, "ערכי מילים", ספר זיכרון לחנוך ילון, ירושלים תשל"ד, עמ' 58-56) ביטוי בארמית שפירושו שיהוי ודחייה.
18 באפריל 2019 הגב
שימחי שמיל
שבת היא שבוע בלשון המשנה, נכון. לגבי 6, סביר יותר שמדובר על ספירת העומר.
18 באפריל 2019
קובי סער
בזמנו שמעתי שאודי חמודי, עליו נכתב השיר, נהרג במלחמת יוה"כ...
18 באפריל 2019 הגב
עמוס בועזסון
על שבעת ימי שבתא: בעברית וגם לדעתי בשפות אחרות ימי השבוע נמנים: ראשון בשבת, שני בשבת וכו'. הם מתייחסים תמיד ל"מרחק" מהשבת או לאיזו "שייכות" לשבת. כך אני הבנתי תמיד את הביטוי "ימי שבתא". תודה עמוס בועזסון
19 באפריל 2019 הגב
שלמה בן שלום
בענין משמעות המלה "פסח": הפירוש המקובל של דילוג - אינו יחידי. ר' יעקב מידן מציע, בעקבות דברי אליהו לעם ישראל בכרמל "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים (מל"א יח כא)", שמשמעות המלה היא "לעמוד" (כמו דברי אליהו המתפרשים כאדם העומד על שני ענפיו של עץ ומתלבט על איזה ענף להמשיך את דרכו). במשמעות זו עמד כביכול הקדוש ברוך הוא על פתח בתי בני ישראל ושמר עליהם מפני המשחית, ובזאת ביצע פעולה אקטיבית של "ואת בתינו הציל (שמות יב כד)". חג שמח
19 באפריל 2019 הגב
עדיאל לוי
בנוגע ל"ליל הסדר" ידועה השנינה העממית, שהיהודי מגיע לביתו ורואה את שולחנו ערוך, וכל הבית מצוחצח ומסודר, ומיד הוא שואל: "מה נשתנה?"... וכבר כתב המהר"ל מפראג על האבסורד, שדווקא הלילה המסמל את סיום המכות ששיבשו את סדרי בראשית בדרך ניסית, דווקא לילה זה קרוי "ליל הסדר", ללמדך שגם לניסים יש סדר מיוחד. אשר להגעלה - ישנו פסוק בספר איוב (כ"א, י'): "שורו עבר ולא יגעיל, תפלט פרתו ולא תשכל" על פי התקבולת הגעלה פירושה פליטה, וזו מטרת ההגעלה לפני פסח, להוציא את החמץ הבלוע בדפנות הכלי. לגמור את ההלל - בניגוד לימים בהם אומרים את ההלל ב"בדילוג", ואין גומרין אותו (ראשי חודשים, וחול המועד פסח)
21 באפריל 2019 הגב
אבישי לבנה
תודה על המאמר המעניין והחשוב ברשות כב' כותב המאמר מס' תגובות: א. אולי יש קשר בין הגעלה לגועל. גועל מביא לידי הקאה, כלומר הוצאה או פליטה של מה שבתוכנו. הגעלה נועדה לפלוט את החמץ הבלוע בכלים. אלו מונחים של הוצאה. כך גם גאולה. בתורה ובהגדה הגאולה היא מ.... "וגאלתי אתכם מעבודתם" ו"אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים". לדעתי מקור גאל וגעל אחד הוא. ב.על שבעה ימי שבתא: שבת בלשון המשנה היא לא רק יום השבת אלא גם שבוע, ראשון בשבת, שני בשבת, וכן הלאה... "שבתא" היא צורתה הארמית של שבת, כלומר שבוע, לכן שבעה ימי שבתא הם שבעה ימי השבוע. ג. דומני שהראשון שהכניס את "חד גדיא" לסלנג הישראלי הוא טדי כרמי בתרגומיו המצויינים לספרי דיימון ראניון.
22 באפריל 2019 הגב
אהרן גל
בעניין הפסוק ״הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו״. על פי הפסוק כולו ניתן להבין שמדובר על תקופת האביב. מהו ״הזמיר״ המוזכר בפסוק? על פי רש״י, ומפרשים אחרים ״הזמיר״ הוא ציפור שיר או שירת הציפורים. אבן עזרא כותב שיש אומרים שהכוונה לזמירת הגפנים, אך מציין ״ואינו עתו״. נראה שהאבן עזרא אינו מסכים עם ה״יש קוראים״. ואומנם זמירת הגפנים (גיזום הענפים לשם התחדשותם) זמנה בחורף, לקראת סופו, ולא באביב. לכן מתקבל יותר על דעתי שהכוונה לזמרת הציפורים. אהרן גל
22 באפריל 2019 הגב
עדיאל לוי
אבל "זמרת הארץ" שיעקב ציוה על בניו לשאת כמנחה למשנה למלך מצרים (בראשית מ"ג), היא כינוי לתוצרת המשובחת הגדילה בארץ "מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים", ולא קשורה לענבים ולזמורת הגפן. גם הפסוק בשיר השירים: "עת הזמיר הגיע" מתפרש ע"פ התקבולת ("וקול התור נשמע בארצנו") לעונה בה נשמעת בארצנו זימרת הציפורים הנודדות ומופיעות בהמוניהן במרחבי הארץ. הפסוק העוקב שם אומר: "התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח", וברור שעם בוא האביב, לא זומרים את הכרמים.
23 באפריל 2019 הגב
יעל קינן
נשמע סביר יותר להתכוון ל"שבעה ימי שבתא" = שבוע , כי מיד אחריו מופיע "שמונה ימי מילה"..ועובר לחודשים.
24 באפריל 2019 הגב

הוספת תגובה