החיים על פי היידיש: קנקן מהודר, תוכו מר

רוביק רוזנטל | 22 במאי 2019

ספר פתגמים ופולקלור יידיש מציג את הגישה הפסימית-מרירה של היהודים לחיים, מיהו סבא נינג'ה, מה עשו אבותיה של רותם אבוהב ומה זה בדיוק חדג'ומט  

את היידיש כבר הספידו רבים לאורך המאה העשרים, אבל היא חוזרת אלינו בשלל דרכים וצורות, זכר לתרבות שהיא מייצגת, שרובה אכן היה ואיננו.

הוא מתוק מסוכר, היא מרה מלענה

בימים אלה יצא לאור ספר פתגמים ומטבעות לשון ביידיש, והפעם של רחל דביר, בהוצאת ידיעות אחרונות, ושמו "ביידיש היו אומרים...".  הספר בולט בעיצוב גרפי מקורי ומהודר, של המעצב הלל אבט. והערת ביקורת: הספר יפהפה אבל סובל מבעיות עריכה רבות. אין אחידות בבחירת הפתגמים או הביטויים, ובדרך הצגת הפתגמים. חלקם ללא תרגום או בתרגום שגוי, חלקם אינם מובנים ללא הסבר אבל ההסבר חסר. החלוקה לפרקים ופיזור האמרות בין הפרקים השונים אינם מנומקים ואפילו שרירותיים במקרים רבים. לצערי את המחמאה הגדולה שחלקתי למעצב לא ניתן לחלוק לעורכי הספר.

ספר יידיש

את הספר קראתי לא רק לשעשוע, והיידיש אכן נולדה כשבת צחוק אירונית-מרירה על פניה, אלא בניסיון להבין את הדרך שבה הסתכלו דוברי היידיש על העולם. המבט הזה, יש להודות, אינו תמיד מלבב. על פי חוכמת הסבתא היהודייה, אין הרבה מה לצפות מן החיים, המין האנושי מצטיין בעיקר במומים ופגמים, ועל העתיד לא כדאי להכביר מילים. יהודים הם עם שורד, אבל לא עם אופטימי. מסקנה דומה, אגב, עולה מספר הפתגמים היהודי-מרוקאי "חתונת ארטישוק, גירושי שזיפים" מאת מרכוס חנונה.

ולהמחשה, מסע טעימות בעקבות חידודי "ביידיש היו אומרים..."

על גידול ילדים:

  • העני עושה ילדים, העשיר – ירושה.
  • ילדים קטנים – צרות קטנות, ילדים גדולים – צרות גדולות.
  • הקטנים לא נותנים לישון, הגדולים לא נותנים לחיות.
  • בבעל ובילדים אין להתפאר.

על שידוכים, רווקים ואלמנות:

  • כשבעל מת, נולדת אלמנה. כשאישה מתה, נולד חתן.
  • חותן טוב קשה לקבל, חותן רע קשה לקבור.
  • חותנת וכלה בבית אחד הן כמו שתי חתולות בשק אחד.
  • אמנם רגלה האחת קצרה, אבל לעומתה השנייה ארוכה (אומר השדכן על הפיסחת).

ואם כבר החלטתם בכל זאת להתחתן ולעשות ילדים, זה מה שצפוי לכם. אם חשבתם שהיידיש מעריצה נשים ואימהות, טעיתם:

  • אישה שקוראים לה ברכה, יכולה להיות הקללה הגרועה ביותר.
  • הוא מתוק מסוכר, היא מרה מלענה.
  • היא נראית כמו חומץ עם יין.
  • אשה שוכחת את גילה, אבל לא שוכחת את יום הולדתה.

ומיהו יהודי? גם כאן אין שמחה רבה.

  • כשהגוי גונב – תולים את הגנב. יהודי גונב – תולים את היהודי.

משהו על הון ושלטון, אקטואלי למדי.

  • כשחנופה ושקר מתחתנים, נולד פוליטיקאי.
  • צורת אות לא הכיר, והפך להיות שר בכיר.
  • המגבעת בסדר, אבל הראש קטן מדי.

על המין האנושי:

  • מנין יודעים שהאב קצב? רואים את הבהמתיות בפני הבן.
  • כל חתול אוהב את פח האשפה שלו.
  • החזיר מציג לראווה רק את רגלו הכשרה.
  • בעל גאווה גרוע מבעל תאווה.
  • חיים שבעים שנה ומתים טיפשים.

וצרור קללות:

  • שיאיר מזלך כמו הירח בסוף החודש
  • שתהיה כמו לולב, שבעה ימים יטלטלו אותך וביתר ימות השנה תשכב.
  • שתלך לשירותים כל שלוש דקות או כל שלושה חודשים.
  • שתקבל את המכות של פרעה עם השחין של איוב.

מוטציה חדשה באה לעברית

הדקדוק והתחביר העבריים עוברים שינויים העולים מן השטח, חלקם מגמישים את השפה, אחרים אינם אלא עילגות לשמה. בעבר הוצגה באתר תופעת "היא אינה ידעה", שימוש ב'אין' ונטיותיה לפני פועל בעבר או בעתיד. למי שלא הצטמרר דיו, צצה תופעה נוספת, המתגלמת במודעה הבאה, שהופיעה באינטרנט לאורך חודשים ארוכים, כלומר, לא מדובר בפליטת מקלדת של טוקבקיסט.

ישראלים הנולדו

"ישראלים הנולדו"?  אות היחס 'ה' משמשת במקרים מבוימים כמילית שעבוד, וזאת אך ורק לפני בינוני: 'הישראלים הנולדים...' 'האיש ההולך' וכדומה. גם כאן אפשרית המילית הנפוצה ש-, אישית אני מעדיף את ה' מטעמים אסתטיים. לעומת זאת, ה' השעבוד לפני פועל בעבר היא מכה כבדה מאוד בכנף הדקדוק. עוד דוגמאות יתקבלו ויצוטטו.

איך קוראים לסבא רבא

יהודה זיו, איש השמות הלאומי (כשמדובר בשמות יישובים) מספר על חידושיו בתחום קשרי המשפחה הישראלית. "אני מוצף זה מכבר בשפע נינים, וטורח לפיכך בבחירת כינוי קולע מדי כל נין חדש. תחילה  הקדמתי לשמי את תואר-האצולה הבריטי 'סֶ"ר' – ראשי-תיבות הכינוי המקובל 'סַבָּא רַבָּא'. הטרחה לשוב ולפרש את משמעות הכינוי הארמי הוליכה אותי אל 'סַבְ-נִינְ-גָ'ה', שאף הוא חדל עד מהרה להיות מעודכן, משנתרבו ניניי בקצב גדל והולך היה עלי לטרוח בשלישית בביקוש אחר כינוי קולע חדש. מזלי, שאני חבר בוועדת השמות הממשלתית, כיו"ר ועדת המשנה לשמות  יישובים, ואף מכנה את עצמי: 'יהודה איש-קריאות'. כך עלה בדעתי כינוי מעודכן וקולע לקצב התרבותם הגדל והולך של ניניי ונינותיי: היום אני נושא בתואר 'נִינוֹחַ': סבא-רבא של שפעת נינים,  המתווספים לאחרונה על בית זיו אף בזוגות – כבתיבת נוח".

הילד רועי ומשפחת אבוהב

ועוד בענייני  שמות. רותי לבנה כותבת: "אני מגיבה לרשימתך בעניין שמות פרטיים עבריים. לא הזכרת את השם רועי, שהיה בזמנו שם יחידאי והפך לשם נפוץ מאד. הראשון היה רועי רוטברג ז"ל, חבר נחל-עוז, שנרצח בידי מסתננים בשנת 1956. מקור שמו הוא בתהלים כג: 'אדוני רועי לא אחסר'.  הכשרת נחל-עוז, שרועי היה חבר בה, שהתה בקיבוץ מעין-ברוך בעת שירותה בנח"ל. אני חושבת שהראשון שנקרא על שמו היה בן קיבוץ מעין ברוך, רועי חמל  ז"ל, יליד 1956.  גם השם שי הפך עם השנים נפוץ מאד. שי מלמוד מכפר גלעדי הוא הראשון שנקרא כך, בעקבות שירה של רחל 'שי'. השיר הולחן בידי יהודה שרת, והוא השיר המולחן היחיד שרחל זכתה לשמוע בחייה".

דוד גלעד שופך אור מרתק על שם המשפחה הנפוץ 'אבוהב': "במוסד הסיעודי בו אני עובד כפיזיותרפיסט, נמצא דייר אשר שם משפחתו אבוהב. הוא נוהג לומר לי, מדי פעם, כי שם משפחתו נעוץ בשורשי הקהילה היהודית בספרד, טרם גלותם. שם משפחתם במקור היה: אבו דהב (בעלי הזהב, או העוסקים בזהב). כך כינוי אותם שכניהם המוסלמים. זאת משום שהמשפחה עסקה בצורפות, תכשיטנות, וכמובן בזהב. ברבות השנים נשמט או קוצר השם, ואוחד לכדי מילה אחת: אבוהב. אחד מבני המשפחה, עשיר מופלג, אף תרם ממון רב לבניית בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם, בהגיע חלק מן המגורשים והנודדים לעיר זו".

צפירה ערבית והווי בני עקיבא

ד"ר עבד רחמן מרעי מוסיף על העיסוק במילה 'צפירה' מטור קודם: "בערבית יש למילה צפר שימוש נוסף. בערבית באזור שלנו, הסורי והעיראקי, אומרים 'כסר (שבר) אלצפרא'. כאן אלצפרא פירושו כמו בארמית, בוקר, לכן המשמעות: אכל את ארוחת הבוקר. זה מקביל ל'כסר אלצום' = שבר את הצום. המילה 'צפרא' התגלגלה בערבית ל'ספרה' במשמעות אוכל. על כן אומרים 'טאולת אלספרה' = שולחן האוכל".

גיא מתייחס לשאלה שעלתה באתר ביחס למונח הסלנג הפנימי של בני עקיבא 'חדג'ומט'. התשובה (הנכונה ככל הנראה) מובאת מתוך פורום בני עקיבא באתר תפוז: "במדרשיה יש אליפים, ביתים, ג'מילים ודליתים.. ולפני כמה שנים לא היו מספיק מקום בחדרים של הדליתים אז חדר אחד היה במקום של שכבה אחרת (נראה לי של הג'מילים) וזה היה חדר מס' 6. אלה שהיו בחדר הזה היו חולי בני עקיבא וכל הזמן היו מדברים על זה... וזה היה מושג כזה "חדר שש דליתים" (חש"ד).. ומי שהיה שם היה חש"דומט... אבל כבר לא כותבים את זה עם ר"ת כי זה כמו דו"ח שכותבים דוח....". 

בקרוב: "משפת אמונה לשפת מדינה", לימודיעין 2019, יום רביעי, 29.5, 1900

חדש בפינה של פול אוגדן: עשירי העולם מלמדים את ילדיהם סינית מנדרינית

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': האם לבמבה וביסלי יש צורת רבים, מתי נולדה מדורת השבט, מה נכון - העשרה בחודש או העשרה לחודש ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Google images תמונה ראשית

תגובות

חמוטל עתריה
נהגת בחמלה רבה עם עורכי הספר "ביידיש היו אומרים"... שכן, צָפיתי, לפני כחֹדש, בריאיון עם הכותבת (שמטרתו היתה, כנראה, לקדם מכירת הספר). המראיין שהתנהג יותר כ"מדובב" נסה לסחֹט איזה פתגם מפיה, דבר שלא קרה, תוך הסבר מגומגם שבעצם אינה דוברת השפה, היא רק מכירה אותה מבית אבא...
23 במאי 2019 הגב
אהרן בלום
יהודה זיו המוזכר לטובה היה מדריך שלי בקורס מורי דרך ב-1968 ,כמובן השיעורים שנתן היו היו היותר מעניינים ,יותר עסיסיים ( הוא היה מתבל את השעורים בהומור רב )וכמובן בעלי ה"רייטינג " הגדול ביותר ( בשנים ההן מילה זאת עוד לא הייתה באופנה ),אני מזכיר "הברקה " של יהודה כאשר הדריך אותנו באזור עפולה ,בברכת יעקב לבניו הוא ברך את יששכר " יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים וכו'",יהודה הסביר כך ,כנראה שבט יששכר שכן בפאתי מזרח של עמק יזרעאל ,באזור עפולה ,מה הם "משפתים ?", משפתים הן שלושת האבנים שביניהן מדליקים אש ועליהן שופתים את הסיר או הדוד ,מה הן שלשת האבנים ? השלוש הן ,גבעת המורה , הגלבוע והר תבור ,בדיוק אזור נחלת יששכר ,הנה לכם דוגמה עד כמה היה יהודה בעל דמיון, מעניין ומקורי .
23 במאי 2019 הגב
טהרנים לטהרניה
ישראלים הנולדו - או המדובר בהיפר קורקציה של קופירייטרים שטחנו בראשם ועד טהרני השפה, או שמדובר בשינוי דקדוקי ממשמש ובא, שנולד גם הוא עקב פמפומיהם של אוצרי שפתנו. לפטור הכל ב'עילגות' זה חסר מעוף, שהרי אף אחד לא היה כותב 'ישראלים דנולדו', ויש סיבות לכל דבר. חדג'ומט - אם זה נראה כמו אטימולוגיה עממית, נשמע כמוה, ומתנהג כמוה, זה כנראה אטימולוגיה עממית. יותר מדי סיפורי סבתא על "חבר שלי המציא את המונח ב78'" ופחות מדי עובדות מוצקות.
23 במאי 2019 הגב
קלמן הרץ
לעניין "ישראלים הנולדו" אזכיר כאן שלושה שימושים מוזרים של ה' הידיעה במקרא: א. והנם טמונים בתוך האהלי (יהושע ז' כ"א) ב. חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל (יהושע י' ל"ג) ג. ויעל גדעון דרך השכוני באהלים (שופטים ח' י"א)
23 במאי 2019 הגב
יצחק (איקא) ריס
... ובכל זאת נמצא חריג בתנ"ך: ...ויאמר אל קציני אנשי המלחמה ההלכוא אתו... יהושע י,כד סתם הזדמזם לי במוח.
24 במאי 2019 הגב
קלמן הרץ
גם - וכל ההקדיש שמואל הרואה. (דברי הימים א' כ"ו כ"י)
24 במאי 2019
אלכס בק
שלום רוביק, מי הצייר של התמונה של הקלייזמרים המלווים את בחתן והכלה לחופה? אבי ז"ל היה צייר וצייר משהו דומה מבחינת הקומפוזיציה.מעניין אותי לדעת מתי ציור זה בוצע ואם שימש כמקור השאה או ההפך? תודה אלכס בקר albendavid@gmail.com
28 במאי 2019 הגב

הוספת תגובה