העברית של קרת, המפה הלשונית של נ"ת רמון

רוביק רוזנטל | 25 בינואר 2019

אתגר קרת שזכה השבוע בפרס ספיר נותן כבוד לשפת הדיבור הישראלית, נמל התעופה החדש רמון נזקק גם למפה לשונית מפורטת, מה באמת אמרו רפול ודן שומרון, ומבחר תגובות ל"שאל את רוביק"

הסופר אתגר קרת זכה בפרס ספיר על ספרו "תקלה בקצה הגלקסיה".  תרומתו של קרת לספרות מוכחת מזה שנים, ובולט בה העיסוק החופשי, הנון שלאנטי לכאורה שלו בשפה.

רזה או ספרותית מדוברת?

הקסם של קרת, שהצליח לחצות את גבולות הקורא העברי, נובע ממכלול של סגולות כתיבה. לקרת דמיון חופשי ואפילו פרוע, הוא יוצר  מעברים מפתיעים בין דמיון למציאות, בין ערות לחלום, בין חיים ומוות. קרת עוסק בחומרים מרים ובטרגדיה האנושית בטון משועשע, כאילו בהיסח הדעת.

לצד הסגולות הספרותיות האלה פיתח קרת את השפה המיוחדת שלו. בניגוד לקלישאה רווחת זו אינה "שפה רזה". שפתו של קפקא, למשל, היא "רזה", נקייה מדימויים מיותרים, מטבעות לשון בלתי נחוצות, או הנגנה רגשית של הטקסט. השפה שבה כתבו עמוס קינן ואדם ברוך היא שפה רזה. את השפה של קרת נכון יותר להגדיר כספרותית מדוברת. המספר בסיפוריו אינו כותב, הוא מדבר, בעברית של ישראלי בן גילו של קרת. בניגוד לסופרים אחרים המייצגים שפת דיבור בדיאלוגים אהל כותבים בשפה 'ספרותית' בלשונו של המספר, אין מעבר לשוני מוגדר בין המספר לבין הדיאלוגים, הטקסט זורם באותו ערוץ לשוני, הסופר מייצג את שפת גיבוריו.

על שימושי הלשון הדיבוריים של קרת, השפה המרושלת לכאורה, תיעוד של שיבושים נפוצים ואחרים, נכתב בעבר באתר הזירה הלשונית בהתייחסות לספר קודם שלו, "פתאום דפיקה בדלת". מוזמנים להיכנס לקישור.

רודד ונחושתן, עברונה ותמנע

השבוע נפתח בטקס ממלכתי מכובד שדה התעופה רמון שליד אילת. לפני כמה שנים פנה אלי המנהל המיועד של נמל התעופה המוקם, חנן מוסקוביץ, וביקש שאהיה יועץ לשוני של נמל התעופה החדש. הצגתי הצעה למפה לשונית שהתקבלה. מטבע הדברים לא הכל מומש בשטח, אבל זו הזדמנות לשתף את גולשי "הזירה הלשונית" במפה הלשונית שהצעתי. חלק מן המונחים, אגב, משמשים לצרכים הפנימיים של נמל התעופה ואינם חשופים לציבור.

מדוע דרושה בכלל מפה לשונית, כלומר, מתן שמות למתחמי שדה התעופה?  יש לה כמה פונקציות: להדריך ולעזור למבקרים, לסייע בלוגיסטיקה פנימית, לענות לצרכים משטרתיים, וגם ליצור אווירה ומכנה משותף תרבותי שישדרגו את הנמל, ויעצבו אותו כ'מקום' בעל זהות.

השמות שהצעתי נחלקים לשתי קטגוריות. קבוצה ראשונה מייצגת תוכן הקושר את מתחמי שדה התעופה לאזור הנגב הדרומי. בקבוצה הזו נכללים שמות כבישים, כיכרות, שערים וחניונים. על פי ההצעה הכבישים בנמל התעופה ייקראו על פי נחלים בנגב הדרומי. שמות מומלצים: שְחורֶת, רודֵד, נחושתן, ציחוֹר ועָתָק. הכיכרות ייקראו על שם ציפורים אופייניות לאזור. שמות מומלצים: כיכר סלעית וכיכר ורדית. שלושת השערים החיצוניים ייקראו על פי אזורים הקרובים לשער. שער הכניסה: שער אורה, שער חירום דרומי: שער עברונה, שער חירום צפוני: שער תמנע. השערים הפנימיים ייקראו על שם חניון העובדים הצמוד: שער צפחות, שער פועה וכדומה. לחניונים הצעתי לקרוא על שם הרים בנגב הדרומי. שמות מומלצים: שחמון, ידידיה, יהורם, בשמת, פועה, עמרם, חכליל, ארגמן, צפחות.

מפלסונים, גשרונים ומעברונים

בקבוצה השנייה שמות המייצגים את תפקידו ואופיו של המתחם: שמות הקומות, האולמות, המתחמים האקולוגיים-בוטניים, והמעברים הפנימיים.

לנמל התעופה רמון כמה קומות. הקומה התחתונה תיקרא על פי ההצעה 'המרתף'. הקומה העליונה תיקרא 'הגלריה'. האולם הציבורי לתהליכי רישום ובידוק ייקרא 'המבואה', בדומה לשם שניתן לאזור זה בנתב"ג. למתחם לבדיקת כבודת יד ושערי מגנומטר הנקרא בנתב"ג 'הריבוע', ובשדה התעופה שנסגר באילת 'גייט', הצעתי לקרוא 'התחנה' או 'התחנות'. אזור ההמתנה לטיסה וחנויות פטורות ממס (קרוי גם 'האזור הסטרילי'; בנתב"ג: 'הכיכר'). ייקרא: 'השְׂדֵרָה' או 'הטיילת'. הפאטיו האקולוגי שתוכנן אז הצעתי לקרוא 'הגינה' או 'גן החיים'. גן פיתוח סביבתי ייקרא אחת מהשתיים: 'נְאות רָמון' או 'הבוסתן'.

בשדה התעופה אזורי מעבר שונים. אזור קישור המחבר בין מבואות, הקרוי בז'רגון הפנימי  'קונֶקטור'; ובנתב"ג 'השדרה' ייקרא הפרוזדור או המסדרון. גשרי מעבר בין אולמות ייקראו גִשְרונים. חדרי מדרגות המשמשים למעבר בין מפלסים ייקראו: מִפְלְסונים, ביחיד מִפְלָסון. 6-7 מעברים המפרידים בין שטחים ציבוריים ייקראו מַעַבְרוֹנים, ביחיד מַעֲבָרוֹן.

הצעתי להוסיף במקום בולט פסוק מקראי המתייחס לעולם התוכן של שדה התעופה. הפסוק שהתקבל הוא "הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו" (ירמיהו מט כב). הפסוק נקשר לאזור שכן הוא עוסק במאבק עם עמי הדרום כמו אדום ותימן, ונזכר בו גם ים סוף, כפי שנכתב בפסוקים קודמים:  "לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת־ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל־אֱדוֹם, וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל־יֹשְׁבֵי תֵימָן, אִם־לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, אִם־לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם. מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ, צְעָקָה בְּיַם־סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ. הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל־בָּצְרָה, וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה".

שלט ברמון

המלצתי שהפסוק יוצב בכניסה לטרמינל. בסופו של דבר הוא מוצג בתוך הטרמינל, בכניסה לאולם הציבורי. טיסה נעימה!

מה באמת אמרו הרמטכ"לים

בעקבות ציטוטי הרמטכ"לים בטור קודם כותב מרק בוים: "הוצאת דברים מהקשרם היא סילוף. ציטטת את רפאל איתן: 'הערבים יתרוצצו כמו ג'וקים בבקבוק, אפילו כמו ג'וקים מסוממים'. וזה הציטוט על פי אתר הארץ: 'אם יקומו עוד 100 ישובים בין ירושלים לשכם יתרוצצו מיעדי האבנים כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק'.  על כך אומרים הצרפתים 'יחי ההבדל הקטן'.  רפול לא קרא לערבים 'ג'וקים', כמו שלא אחת נאמר מאז בתקשורת, אלא אמר שאם נעשה משהו (נקים עוד 100 ישובים), אזי הערבים, או "מיידי האבנים" (לפי הארץ, לא בדיוק שופר הימין) יתרוצצו כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק".

אורי הייטנר מעיר: "הגבינה השוויצרית, יותר חורים מגבינה, זה מה שברק אמר על הסכם אוסלו. צבא קטן וחכם – גם זה ברק. זו הייתה ההצהרה שלו כרמטכ"ל. הוא הוסיף עליה ש'כל מה שלא יורה – יקוצץ' (התכוון בעיקר לגל"צ, שכידוע חיה וקיימת גם אחרי כמעט 30 שנה)".

תודה על ההערות. בגיליון מעריב מיום 13.4.83 מובא הציטוט של רפול בסמוך לאמירתו: "ואז יתרוצצו הערבים כמו ג'וקים מסוממים בבקבוק". הוא אכן התייחס למיידי האבנים, אבל השתמש במילה 'ערבים'. הביטוי 'צבא קטן וחכם' מיוחס לאהוד ברק בטעות. הוא נאמר על ידי דן שומרון עוד לפני שנכנס לתפקידו כרמטכ"ל, והוא נקשר גם לדברים שאמר דן שומרון על הגבינה השוויצרית בהקשר לגודלו של הצבא. חורים בגבינה שוויצרית הוא דימוי נפוץ, והוא אכן שימש את ברק בהקשר אחר מאוחר יותר.

האוהבים וקוף המחט

משה שוחט מתייחס לפתגם שעלה במסגרת "שאל את רוביק" "אין קוף המחט צר לשני אוהבים". מקור הפתגם העברי הוא אצל אבן גבירול, במבחר הפנינים: "אין נקב המחט צר לשני אוהבים, ואין רוחב העולם די לשני שונאים". החוקר יהודה רצהבי מוסיף שהפתגם שאול מערבית, והוא מיוחס לאליזידי, שסיפר את המשל הבא: "ראיתי את אלכליל בן אחמד ומצאתיו יושב על שטיח. הרחיב לי מושב, אך שנאתי לדחוק אותו. אמר: קוף המחט אינו צר לשני אוהבים, והעולם לא יכיל שני שונאים".

סיפורה המלא של ג'וערה

יהודה זיו מתייחס למקור שמה של ג'וערה שעלה במסגרת "שאל את רוביק", ומצטט מספרו "רגע של מקום". ממזרח לקיבוץ רמת-השופט, בראש גבעה, ניצב בית הקומתיים של האפנדי הערבי, בעל קרקעות הסביבה בעבר. בצד הבית ישב בעבר כפרון האריסים גִ'עָארָה (נקבת הצבוע) שהתקיים עד שנת 1936,  עת רכשה קק"ל את אדמות ג'וערה. בשנת 1937 התיישבו כאן חברי קיבוץ עין-השופט ביישוב 'חומה ומגדל'. המתיישבים עלו על  הקרקע ברגל ונשאו את חלקי המבנים והציוד על כתפיהם במעלה הדרך ממשמר העמק לג'וערה,  לידה הקימו את יישוב הקבע שלהם. מאז החלה ג'וערה לשמש בסיס אימונים של 'ההגנה', ועד ימיה  הראשונים של מדינת ישראל נתקיים בה קורס מפקדי-מחלקות, ביה"ס לקצינים של אותה  עת. אנשי עין-השופט כינו את המקום 'גבעת נוח' על שם חברם נוח לינדהיים, שנספה בהתרסקות של מטוס קל.

משה דודו מוכר עיתונים

אילן מרקוביץ מתייחס למילון ראשון לציון. "כתבת כי השם מתייחס גם לתפילת מוצאי השבת, ואולם פסוק זה פותח את ההבדלה במנהג הספרדים, ואילו מייסדי ראשון היו כולם אשכנזים ולא הכירו את מנהגי הספרדים". מרקוביץ אף מוסיף ערך משלו:

אתה מאמין למה שכתוב בעיתון? הדובר – משה דודו, הלוא הוא משה דוד הכהן הלפרין, אחת הדמויות הצבעוניות ברחובות העיר. הוא היה שיכור וחסר בית והסתובב עם עגלת קניות ומכר עיתונים. על העיתון היה כתוב מחירו, נאמר 2 או 3 ש"ח, אך משה דרש 10 ש"ח. וכשהיה הקונה מתפלא "הלוא כאן כתוב אחרת" ענה לו משה דודו לקול תרועות השומעים: "אתה מאמין למה שכתוב בעיתון?!"  

חדש בפינה של פול אוגדן: יוהן גלטונג, שאפיין בשנות השישים את עקרונות העיתונות המודרנית, מזהיר: העיתונות הלכה רחוק מדי בהדגשת הקונפליקט והשלילה.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך לומר בעברית טמפרטורה, למה אומרים ערים ולא עירים, מהיכן הגיעו המילים מזח, חרפושית ושרלועה, האם לוי הוא שם ספרדי או אשכנזי ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
xoan baltar; Flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אבישי לבנה
אגיב כאן, ברשות בעל האתר, לרשימתו של אהרן מוריאלי בענין שמות ועצים (בשולי רשימתו אין מקום מיועד לתגובות): אכן "עץ" משמש גם כצמח וגם כחומר גלם. ואולם מקבילו המשנאי "אילן" הוא הצמח בלבד. ואי אפשר לאמר בימינו שהמילה "אילן" היא בארמית. אמנם מוצאה ארמי, אבל היא בזמן הזה עברית לחלוטין.
24 בינואר 2019 הגב
מתניה
משל האוהבים וקוף המחט מופיע בגירסא שונה כבר בגמ' מסכת סנהדרין ז ע"א: "כי רחימתין הוה עזיזא, אפותיא דספסירא שכיבן; השתא דלא עזיזא רחימתין, פוריא בר שִתין נרמידי לא סני לן [= כשהיתה אהבתנו עזה היינו שוכבים על רוחב החרב; עכשיו כשאין אהבנתו עזה, אפילו מיטה בת ששים אמה אינה מספיקה לנו]"
24 בינואר 2019 הגב
טור דוייד
טקס בר אילן. שלום. רוביק ראיתיך טקס בר אילן לפני. 10 ימים. לערך. כאשר תרומת. ההרצאות. הייתה. בשפה. העברית אני התרשמתי. בהרצאה. השלישית. שדיברה. על. משק. הפועלות. כלומר. איך. היה. פעם בלשונך. המבריקה. בהומור. וידע. רב. אולי. כדאי. ותתייחס. לאירוע. גם. ביומנך. זה. אגב. שירה עברית. של. הזמרת. היה. נפלא
25 בינואר 2019 הגב

הוספת תגובה