משלי תרנגולים, סיפורי ערב, ועוד הערות לפסח

רוביק רוזנטל | 26 באפריל 2019

ספר חדש קושר בין סיפורים עממיים בפולקלור הערבי למטבעות לשון ולחוכמה העממית, התרנגול מככב בביטויים רבים בשפות שונות, מהם ראשי התיבות שהצמידו בלדינו לפסח, האם הזמיר בשיר השירים הוא ציפור או פעולה חקלאית, ושאר כופתאות לשוניות כשרות לפסח

התרבות העממית הערבית משופעת בסיפורים, משלים ופתגמים. ספר שיצא לאחרונה, "באין גברים קראו לתרנגול אבו עלי", מביא לקורא הישראלי מבחר מהסיפורים האלה. כל סיפור מופיע בגירסה הערבית, בתעתיק לעברית, ובתרגום לעברית, וכך אפשר לראות בו גם ספר לימוד לערבית מדוברת. את הספר כתבו אבשלום פרג'ון ובת'ינה שחאדה, והוא מענג ביותר.

סיפורים בערבית

הסיפורים שזורים בפתגמים ובמטבעות לשון מהפולקלור הערבי. כמה מהם עומדים במרכזו של סיפור, ואחרים משובצים לאורך הספר, וזוכים להסבר בסוף כל סיפור. ולהלן טעימות מכמה סיפורים שבמרכזם פתגם או משפט מפתח. באחד הטורים הבאים יובא מקבץ פתגמים עשיר מאלה המשובצים בספר, חלון לתרבות עממית ססגונית, שהשפיעה לא מעט גם על תפוצות היהודים בארצות ערב.

הייה חכם, ואחר כך סמוך על אלוהים

הכי חשוב שהתרנגולת תשתכנע. אדם אחד השתגע, כי דימה שהוא גרגר חיטה ובכל רגע תופיע תרנגולת ותטרוף אותו. לאחר שהשתכנע שאינו גרגר חיטה יצא מביתו וראה תרנגולת. ברח מפחד והסביר: "אני השתכנעתי, אבל הכי חשוב שהתרנגולת תשתכנע".

באין גברים קוראים לתרנגול אבו עלי. עוד סיפור שתרנגול במרכזו. אלמנה חסרת כל חששה שגברים יפרצו לביתה ויפגעו בה, ונהגה לדבר אל התרנגול שלה, לו קראה אבו עלי, כדי שהגברים ישמעו ויפחדו להיכנס. כשפרצו לביתה גברים כדי להרוג את הגבר בביתה גילו שמדובר בתרנגול.

שחרס ישבור חרס. אשה שלא הצליחה להביא ילדים מציעה לבעלה להביא אשה שנייה. הבעל מבוהל מהמחשבה על שתי נשים בבית, ושכנו אומר לו: שחרס ישבור חרס, כלומר, תן לנשים להתקוטט זו עם זו. הבעל מביא כד חרס לביתו, כולא אותו בחדר סגור, ומכאן מתפתח ריב אלים בין האשה שבבית לבין כד החרס, שסופו מר.

אל תפנה את ישבנך לקן צרעות, ותגיד אלוהים יעזור. כומר עמד לטבוע ופנה בעזרה לאלוהים. בזה אחר זה עצרו לידו שלושה אוטובוסים והנהגים הפצירו בו להיכנס, אבל הוא דבק בכך שאלוהים יעזור לו. לאחר שטבע ועלה לשמים והתלונן, אמר לו אלוהים: "שלחתי לך שלושה אוטובוסים, ולא הסכמת לעלות עליהם". לסיפור הזה גירסאות בתרבויות שונות, וכמה פתגמים, כולל הפתגם על קן הצרעות. פתגם ערבי אחר אומר: "הייה חכם, ואחר כך סמוך על אלוהים", בעקבות פסוק מן החדית', אוסף הלכות ואמרות מן האסלאם הקדום.

ביום שכלב ייכנס לגן עדן תאהב החמות את הכלה. סיפורי היחסים הסבוכים בין החמות והכלה מוכרים לא רק בערבית, ובספר שני סיפורים בעניין. באחד מהם מנסה הכלה להרעיל את חמותה, מפתה אותה לשתות מן הרעל בדברי חלקות, וכך הופכת את החמות לחברתה הטובה ביותר. על יחסי הכלה והחמות נאמר פתגם נוסף: "ביום שכלב ייכנס לגן עדן תאהב החמות את הכלה". גירסה נוספת: "החמות לא אוהבת את הכלה אפילו אם היא אחת מבתולות גן העדן הצחורות".

חֵבֶל השקר קצר. אשה מקדיחה תבשיל ומסבירה לבעלה שהחתול אכל אותו. הבעל שוקל את החתול ומתברר שמשקלו כמשקל התבשיל, ושואל "אם זהו התבשיל, היכן החתול, ואם זהו החתול, היכן התבשיל?" הביטוי "חֵבֶל השקר קצר" הוא גירסה ערבית של הביטוי התלמודי "לשקר אין רגליים".

טַבַּקַה מתאימה לשָן. הגבר שָן מחפש אשה כלבבו ברחבי הארץ, ומוצא את אהובתו טַבַּקַה בביתו של עני מרוד, בזכות חוכמתה. מכאן נולד הביטוי "טבקה מתאימה לשן", גירסה של הביטוי התלמודי "מצא מין את מינו", ואם תרצו, "לכל סיר יש מכסה".

תרנגול עיוור וביצי זהב

התרנגולים המופיעים בסיפורי הקובץ מככבים בפולקלור בתרבויות שונות, וזכו ללא מעט פתגמים ומטבעות לשון, להזכירנו שיחסי התרנגול והאדם מלווים אותנו כבר אלפי שנים. התרנגול עצמו הוא גלגול של הביטוי השומֵרי tar lugal, שפירושו ציפור המלך.

הסתכל כתרנגול בבני אדם. המקור ביידיש: קוקן ווי אַ האָן אין בני-אדם. הצירוף מבוסס על מנהג תרנגול הכפרות בערב יום כיפור. התפילה בנוסחה האשכנזי מתחילה במילים "בני אדם יושבי חושך וצלמוות", ובהמשך: "זה התרנגול ילך למיתה, ואני אלך ואכנס לחיים טובים". המקיים את הטקס מחזיק בתרנגול, וזה מביט במילים "בני אדם" שבסידור התפילה בלי להבין שמדובר בשחיטתו הקרבה.

עומד על כרעי תרנגולת. גם הוא התגלגל לעברית מיידיש: שטיין אויף הינערשע פֿיס. לביטוי הזה שורשים בתנ"ך. בספר דניאל מסופר על חלום המלך נבוכדנצר, שראה פסל גדול, ראשו זהב, חזהו כסף, ירכיו נחושת, שוקיו ברזל ורגליו ברזל וחרס. אבן פגעה ברגלי הברזל והחרס והפסל התמוטט ונהרס. בלשונות אירופה נוצר מכך ניב: עמד על רגלי חרס, וככל הנראה המילה הגרמנית tönernen (עשוי חרס) שובשה ביידיש להינערשע (של תרנגולת). מקור אפשרי אחר לניב הוא בסיפור באבא יאגא, המוכר ליהודי מזרח אירופה ומקורו באגדות סלאביות, על אודות מכשפה הגרה בבית העומד על כרעי תרנגולת.

תרנגולת המטילה ביצי זהב. מקור הסיפור במשל של איזופוס על איכר, שהיתה לו תרנגולת שהטילה בכל יום ביצה של זהב.

גם תרנגול עיוור מוצא לעיתים גרגר. הביטוי מופיע באנגלית, וזהו ככל הנראה המקור. לביטוי מקבילות המביעות אותו רעיון: "גם סנאי עיוור מוציא לעתים אגוז"; "גם חזיר עיוור מוצא מדי פעם בלוט"; והפתגם הרב תרבותי "גם שעון מקולקל מראה את השעה פעמיים ביום".

שֶתהיה לידה קלה כתרנגולת. איחול של המקובל שמעון כהן, שחיבר תפילה לאשה בהריון, ובה כתוב בין היתר: "ובבוא השעה ואשב על האובניים, תשמרני ברוב חסדיך מכל צער ומכל כאב, ואלד בשעה קלה כתרנגולת". זאת בעקבות רש"י, שכתב בפירושו למסכת שבת: "הרה ויולדת יחדיו: ביום שהרה זה – יולדת ולד אחר, כמו תרנגולת".

בין חג הפסח לחג המצות

שלל הערות מחכימות הגיעו מגולשי "הזירה הלשונית" בעקבות הטור הקודם, שהביא הערות לשוניות על החג.

עמיקם גיא כותב: "פסח וחג המצות הם שני חגים שונים, הנחַגּים בשני זמנים שונים. על שני חגים אלה מדבר ספר שמות פרק יב: החג הראשון, (פסוקים 3-6-11) הוא חג הפסח הנחוג בי"ד בניסן בין הערביים, זמנו מספר שעות, וזמן זה אינו אסור במלאכה. החג השני (פסוקים 15-20) הוא חג המצות, שזמנו שבעת ימים. מצב זה של שני חגים שונים הצמודים זה לזה חוזר גם בנקודת ההיפוך של השנה - 15 בתשרי - סוכות, שהוא חג אחד, וצמוד לו, אלא שהפעם אחריו ולא לפניו, שמיני עצרת, שכבר איננו סוכות".

ד"ר עוזי ע. מתייחס למקור של "מצה": "ההשערות על השורשים מצ"צ ונצ"ה אינם נראים לי. הפתרון היחידי שמתקבל על הדעת הוא שהמקור הוא יווני מן המילה היוונית 'מזה'  שנתגלגלה ללטינית במובן של לחם שעורים ונשמרה בשתי השפות, והיא עדות ברורה להשפעת היוונית על התורה הכתובה שלנו, שנתחברה והושפעה מן הסביבה כנראה מתחילת תקופת בית שני. מה עוד שה"מצה" מופיעה בתנ"ך עצמו הרבה לפני יציאת מצרים, בספר בראשית, כאשר לוט אופה מצות לאורחיו, ולכן במקורה לא היתה קשורה בכלל לפסח". קשה לקבל את ההשערה. סיפורי התורה החלו להיכתב במאה העשירית לפני הספירה, הרבה לפני ההשפעה היוונית. העובדה שהיו מצות עוד בימי אברהם רק מחזקת זאת. מצ"צ הוא עדיין ההשערה הסבירה מכולן.

חסיב שחאדה כותב: "בערבית היום יש נטייה להפריד בין الفسح הפסח לבין الفصح הפסחא, למרות שהאחרון גזור מהראשון, והסמך הופכת לצאדי".  

מברשת, סחבה וסמרטוט

פרופ' אורה שורצולד כותבת: "את הפסח דרשו דוברי הלדינו בשלוש דרכים על פי ראשי התיבות. 'פאראס סין חשבון'  - כסף ללא חשבון, ללא הגבלה, רמז להוצאות הרבות;  'פינאר סין חשבון' - לעבוד קשה בלי חשבון, רמז לעבודות הקשות; ' פ'וּרצָ'ה סְקוֹבָ'ה אי חאנדראז'וֹ': מברשת, סחבה וסמרטוט, רמז לעבודות הרבות.

גילה וכמן מתייחסת לעניין 'שבעה ימי שבתא':  "שבת איננה רק היום השביעי, אלא גם מילה נרדפת לשבוע, כמו בביטויים 'היום יום חמישי בשבת', וכן 'שבע שבתות' = שבעה שבועות".

שלמה בן שלום כותב: "הפירוש המקובל של דילוג במשמעות המילה פסח אינו יחידי. ר' יעקב מידן מציע, בעקבות דברי אליהו לעם ישראל בכרמל 'עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים', שמשמעות המלה היא 'לעמוד': אדם העומד על שני ענפיו של עץ ומתלבט על איזה ענף להמשיך את דרכו. במשמעות זו עמד כביכול הקדוש ברוך הוא על פתח בתי בני ישראל ושמר עליהם מפני המשחית, ובזאת ביצע פעולה אקטיבית של 'ואת בתינו הציל (שמות יב כד)'".

עדיאל לוי כותב: "בנוגע ל'ליל הסדר', ידועה השנינה העממית, שהיהודי מגיע לביתו ורואה את שולחנו ערוך, וכל הבית מצוחצח ומסודר, ומיד הוא שואל: 'מה נשתנה?'... וכבר כתב המהר"ל מפראג על האבסורד, שדווקא הלילה המסמל את סיום המכות ששיבשו את סדרי בראשית בדרך ניסית, דווקא לילה זה קרוי 'ליל הסדר', ללמדך שגם לניסים יש סדר מיוחד".

אהרן גל כותב בעניין הפסוק ״עת הזמיר הגיע״: "מהו '״הזמיר' המוזכר בפסוק? על פי רש״י ומפרשים אחרים, הזמיר הוא ציפור שיר או שירת הציפורים. אבן עזרא כותב שיש אומרים שהכוונה לזמירת הגפנים, אך מציין 'ואינו עתו'. ואומנם זמירת הגפנים, גיזום הענפים לשם התחדשותם, זמנה בחורף, לקראת סופו, ולא באביב. לכן מתקבל יותר על דעתי שהכוונה לזמרת הציפורים".

חדש בפינה של פול אוגדן: תשעת המאכלים בעלי השמות המצחיקים ביותר באירופה

חדש בבלוג באתר רב מילים: אין לו אלוהים, מרים את האף, והיא חולה עליו: על הקשרים המפתיעים בין שפת התנ"ך לסלנג הישראלי

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה מקור המילה נֶמֶש והשם נתנאל, למה למשוגעים קוראים מטורלל וקוקוריקו, מה בין גבינת הלַבַּנֶה לביצה, איזה גלגל לא ניתן להחזיר ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אהרן בלום
בעניין התרנגולים, שמעתי פעם פתגם נחמד על תרנגול ישיש המתאר איש זקן השם עיניו על נשים צעירות ,קודם אכתוב את לשון הפתגם בערבית כתובה באותיות עבריות " אל דיק ,רייח ימות ווא עינו ע טנקט אל זבל" ,התרנגול עומד למות ובכל זאת שם עיניו על פח הזבל .
25 באפריל 2019 הגב
אלישע פרוינד
...ולמי שחפץ בתרופה לברקית (גלאוקומה) הרי שלפי חז"ל (ת"ב שבת עח ע"א) יש למרוח את העין (לכחול) בדם של תרנגולת בר. איך נאמר: "תרנגולת היא עוף יעיל. אפשר לאכול לפני שהוא נולד ולאחר שמת".
26 באפריל 2019 הגב
יעקב ברזילי
אימי המנוחה הייתה אומרת "מן קלת אלבנין סמו אלכלב איסמאעין"באין גברים קראו לכלב איסמאעין.המשל הכי נפוץ על תרנגולים הוא"אלדיק אלפציח מן אלביצ'ה יציח"תרנגול נמרץ בעודו בביצתו יצווח(את צווחת התרנגול)
29 באפריל 2019 הגב
יעוד גונן
הביטוי התרנגולי הערבי שהביא יעקב ברזילי הזכירני מה שכתב בשעתו העיתונאי אהרן אבן-חן בעניין פתגמי תרנגולים בערבית, כולל הנ"ל, וכן: "קַאלוּ לִלְדיק 'צִיח', קַאל: 'כֻּל שי פי'ל וואקתיהי מְליח" - "אָמרו לתרנגול 'צְוַח', אמר: 'כל דבר טוב בזמנו' ".
29 באפריל 2019 הגב

הוספת תגובה