ביבי חוזר לימי הסזון, ומלחמות הכתיב חסר הניקוד

רוביק רוזנטל | 28 ביוני 2019

ביבי נתניהו ודונלד טראמפ מרגישים שהציידים רודפים אחריהם, אצל ביבי זה חוזר לימי 'עונת הציד' נגד אצ"ל ולח"י; כללי הכתיב המלא עדיין מעוררים ויכוחים ותהיות, ועוד סיפורי שמות יישובים, מרמת השופט ועד כפר יחזקאל

דונלד טראמפ ובנימין נתניהו נדמים יותר ויותר לתאומים סיאמיים פוליטיים. הם חולקים ידידות, השקפה פוליטית קרובה ושיתוף אינטרסים. לצד זה מרחף מעל שניהם צל משפטי וניסיונות הדחה. במקרה של טראמפ לא מדובר בכתבי אישום אלא ב"חקירות", אצל ביבי החקירות כבר הבשילו להמלצות ושימועים.

מהסנטור מקרתי ועד הדמוקרטים

וכאן מתגלה עוד מכנה משותף. שניהם מרגישים שהם בחזקת "ניצודים".

טראמפ יצא לא פעם ולא פעמיים וגם בשבועות האחרונים בטענה שנעשה לו "ציד מכשפות". זהו ביטוי רב לשוני ורב תרבותי. הוא מופיע באנגלית: witch hunt, בגרמנית: Hexenverfolgung, בצרפתית: chasse aux sorcières, ברוסית: ochota na ved'm ועוד. מקור הצירוף ברדיפת המכשפות שהיתה מקובלת באירופה בימי הביניים. ההוראה המורחבת נפוצה בעקבות משפטי הסנאטור מקרתי בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת כנגד אנשי ממשל ורוח שנחשדו בשיתוף פעולה עם ברית המועצות, נחקרו בשיטות פסולות ומעמדם הציבורי קועקע. במקרה של טראמפ המשוואה מתהפכת. המכשפה אינה יצור דחוי בשולי החברה, או האויב הגדול של המערכת לכאורה כמו בימי מקארתי, אלא המנהיג בכבודו ובעצמו, ראש המערכת.

ממשיכים לצוד את אנשי הימין

מאז החלו החקירות נגדו משתמש נתניהו שוב ושוב בביטוי "מסע ציד". בעיקר נגדו, ולאחרונה גם נגד "רעייתו ומשפחתו". גם כאן התגלגלה משמעות מילולית למשמעות פוליטית. בארצות אירופה מסעות ציד היו חלק מתענוגות האצילים של פעם והאלפיון העליון של היום, היום הם פחות תקינים פוליטית אבל בהחלט לא נעלמו. היציאה לציד התרחשה בעונות מתאימות, וכך נחקק הביטוי "עונת הציד". באנגלית: hunting season. בגרמנית: Jagdsaison. בצרפתית: la saison de chasse. ברוסית: okhotnichij sezon.

המעבר מעונת הציד של בעלי חיים לעונת ציד של אנשים על רקע רדיפה פוליטית הוא בעיקר ישראלי, ושורשיו בשנות הקמת המדינה, לפניה ומעט לאחריה. הרדיפה השיטתית אחרי אנשי האצ"ל והלח"י כונתה 'עונת הציד', ובצרפתית, כאמור: la saison de chasse. הביטוי הצרפתי התקצר, וכך נולד "הסזון".

הסזון הוא טראומה היסטורית, אבל מאז נחקק הביטוי 'מסע ציד' והוא צץ בעניינים שונים. אנשי האצ"ל עצמם ערכו "מסע ציד" כנגד מרגלים למען הבריטים, ואפילו הוציאו להורג נערה חשודה בריגול. בשנות החמישים התאוננו ערביי ישראל על "מסע ציד הקולות" של מפ"ם בקרב האוכלוסייה הערבית. המיסיון הואשם על ידי החרדים ב"ציד נפשות", האשמה שהטיחו החרדים גם אלה באלה.

מתי נחת מסע הציד בשדה הפוליטי העכשווי? מסתבר שאת נתניהו הקדים בעניין זה לא אחר מאשר אביגדור ליברמן, שטען בשנת 2008 על "מסע ציד" שעורכים נגדו גורמי אכיפת החוק, בימי החקירות המתוקשרות. נתניהו, מכל מקום, אימץ את התיבה "מתנהל מסע ציד נגדי (ונגד משפחתי)" כמעט מן היום הראשון של החקירות נגדו ועד לשבוע האחרון ממש, והוא הפך חלק מדף המסרים הנוגע לעניינו, וחזר גם בפי דוברו (עד לפני זמן מה) שמעון ריקלין.

מסע הציד מנגן על התת-מודע של הימין הישראלי, שהסזון עדיין מפעפע בו, גם אם רוב אנשיו לא שמעו על הסזון מימיהם. ביבי מצטרף לפירמידה ההפוכה של טראמפ: מסע הציד אינו נגד אסיר נרדף או מבקשי מקלט מאריתריאה, אלא כנגד מי שעומד בראש הפירמידה. ביידיש קוראים לזה "קוזק נגזל", ואם תרצו: שמשון המסכן.

הבוקר בקר את הבקר בבקר

כללי הכתיב המלא ממשיכים להטריד את חובבי העברית, את העורכים הלשוניים וכמובן את קוראי "הזירה הלשונית". ברוך לוריא כותב: "בספרים רבים אני פוגש ביטויים כגון הורי (במקום הורים שלי), אחי (במקום אחים שלי), בני (במקום בנים שלי) וכ''ד. האם כתיב כזה נכון? חשבתי שלפי כללי האקדמיה החדשים צריכים לכתוב י''ד כפולה בסוף המילה?" ירון תמיר שואל: "אני מנסה להיזכר בדוגמא של משפט דו משמעי כאשר נכתב בכתיב ללא ניקוד. היו במשפט מילים כמו 'יבוא', 'בקר' ועוד שבניקוד שונה משמעותם שונה לחלוטין".

הלשונאית והעורכת עטרה אופק יצאה בעניין זה במאמר נסער במוסף הארץ בשבוע האחרון. עטרה יוצאת כנגד חלק מהכללים החדשים של הכתיב חסר הניקוד שאומצו על ידי מערכות העיתונים והוצאות הספרים. להלן כמה ציטוטים:

"באה אישה נחמדה, עורכת מדעית, ומודיעה לי שהיא כבר שנים כותבת 'הבייתה' ו'הייתה', אחרת יחשבו שזה habita  ו-hita. מי יחשוב? רק זה שאינו דובר עברית. שאלתי אותה אם היא כותבת גם מיים וזיית וביית, היא ענתה שהכתיב הזה בהחלט נראה לה הגיוני."

"האקדמיה החליטה משום מה להבדיל בין צורת הנסמך והנפרד של 'כל' לעומת 'כול'. עד לכללים החדשים איש לא העלה על דעתו לכתוב 'כול', כי פשוט לא היה צורך בכך."

"אני כועסת על 'מילה' במקום 'מלה', שהרי מילה כבר יש לנו בברית. אני כועסת על אימא, שעד היום נכתבה כל כך יפה והרמוני ליד ומעל ומתחת ל'אבא', ועכשיו היא חורגת לרוחב, השמיינה."

אמא דברה על מלים בדרך הביתה

תלמה גלובוס שלחה אלי את המאמר וביקשה לדעתי. דעתי, בדרך כלל, נוטה לטרוניותיה של עטרה אבל חשוב לראות את התמונה הכללית. הכתיב חסר הניקוד המלא ניצח את הכתיב  חסר הניקוד החסר ניצחון מוחץ, וזאת למרות התנגדות קברניטי הלשון בראשית תחייתה, וביניהם אליעזר בן יהודה. על כך נכתב באתר בעקבות ספרו של יאיר אור "בוראים סגנון לדור". הכתיב המלא מאפשר קריאה שוטפת, ופותר סוגיות כמו 'בקר' בשאלתו של ירון תמיר (בָקָר, בִּקֵּר, בֹּקֶר?) אם כי לא את יָבוֹא לעומת יְבוּא. אני סבור בניגוד לעטרה ש'מלה' ו'מלים' הומרו בצדק ל'מילה' ו'מילים', מאחר שמדובר במשפחה לשונית שלמה: אנחנו כותבים, בצדק, טיפה ולא טפה, ריבה ולא רבה, ועוד מקרים של דגש בע' הפועל בבניין פיעל: דיבר ולא דבר (כן, כך כתב בן יהודה). הדגש מבקש לפניו אם קריאה. ועם זאת, אמא, בלי י', עדיפה, מה גם שהיא מלעילית. הי' הנוספת פוגמת במילה הנהדרת הזו.

ההפרדה בין 'כול' ל'כל' מסרבלת ומיותרת. שני היודים, הלקוחים מהכתיב היידיש, מסרבלים גם לטעמי את הטקסט. הצורות אחריי, גבירותיי ורבותיי, והמוטציה 'הייתה' שכבשה את כל הטקסטים אינן חביבות עלי (ולא עליי).

אז האם מדובר באהבה ובענייני טעם? גם. כללי הכתיב חסר הניקוד אינם יוצרים מערכת שלמה וסדירה לחלוטין, וטוב שכך. חלק מהם נתונים להחלטות עורכים ולחוש הטעם שלהם. דוגמה לכך היא כתיב של מילה שיש בה ו' כאם קריאה ואחריה ו' עיצורית. בכמה כלי תקשורת הובנו הכללים בצורה מוטעית ונוצרה מוטציה: מגווון, רוווח ועוד מפלצות. באחד מספריי (אופס...) הבאים צצו המפלצות האלה ובעצה אחת עם העורכת מצאנו להן פתרון של ניקוד חלקי: מגוּוַן, רוֹוֵח. אין רע בניקוד חלקי, ועדיף לכתוב אִפשר ולא איפשר. ניקוד חלקי עדיף לעיתים (ולא לעתים) קרובות על הליכה בתלם של כללים, גם אם יש להם היגיון דקדוקי (וחס וחלילה, לא 'דיקדוקי').

שני קיבוצים שכנים, שני שופטים

לא מעט תגובות הגיעו בעקבות העיסוק בשמות יישובים מן הטור הקודם. חננאל מאק כותב: "למיטב ידיעתי נקרא המושב זרעית בראשיתו בשם זה. הנדבן יוליוס רוזנוואלד ביקש למעשה לקנות את המקום על יושביו ולהעניק לו את שמו. התושבים התנגדו, ויתרו על ממון רב וניצחו, תודה לאל".  

ועוד כותב חננאל: "הנה עוד מספר יישובים בארץ הקרויים על שמות אישים ראויים שאינם יהודים: גן יאשיה בשרון על שם יאשיה וודג'ווד אוהד הציונות; רמת יוחנן בעמק זבולון על שם יוהאנס (יוחנן)  סמאטס, ראש ממשלת דרום אפריקה אוהד הציונות. אגב המקום נקרא בראשיתו 'רמת הצפון' או אושא, אבל השם ההיסטורי אושא הועבר לקיבוץ אחר. גם כפר בלום מתאים לרשימה, אף כי ליאון בלום היה יהודי במוצאו".     

עמיחי סובול מזכיר את כפר סילבר על שם מנהיג ארגון ציוני אמריקה, הרב ד"ר אבא הלל סילבר שפעל בקונגרס האמריקאי באו"ם למען הקמת מדינת ישראל. עמוס האוזנר כותב: "ליישובים על שם אישים מארה"ב ניתן להוסיף את עין השופט, ע"ש השופט לואי ברנדייס". אליו יש להוסיף את רמת השופט שנקרא על שם השופט יוליאן מק, שופט יהודי-אמריקני שכיהן כנשיא הסתדרות ציוני אמריקה לאחר מלחמת העולם הראשונה. שלומית שניר מזכירה את רחוב לה-גרדייה בתל אביב, על שמו של ראש עיריית ניו יורק.

מי הקים את קיבוץ גב יוסף?

חננאל מוסיף דוגמאות ליישובים ששמותיהם השתנו עם הזמן:  נס ציונה, החל בשנת 1891. קודם לכן היא נקראה נחלת ראובן;  שריגים זכתה לשם ליאון בחבל עדולם, גם כן על שם נדבן; קיבוץ שעלבים בעמק איילון נקרא בראשיתו שלהבת, אבל ועדת השמות הממלכתית כפתה את השם ההיסטורי-מקראי;  יד בנימין נקראת על שם בנימין מינץ, ראש פועלי אגודת ישראל, אך קודם לכן שמה היה נתיבה, קיבוץ כושל שהתפרק; עזוז או מצפה עזוז שבקרבת ניצנה נקרא קודם בארותיים; מבשרת ציון הוא תוצר ההלחמה של מעוז ציון ומבשרת ירושלים.

אהרן בלום כותב: "קיבוץ ששמו הוסב פעמיים הוא עמי-עד שבגליל. מתיישבים ראשונים בקיבוץ עמי-עד קראו למקום גֵב יוסף, על שם החאן הטורקי העזוב והסמוך שנקרא בערבית ג'ב-יוסוף בעקבות סיפור יוסף ואחיו. מאוחר יותר הוסב שם הקיבוץ ל'חושלים'. גם שם זה לא מצא אחיזה, ולבסוף ועד היום שם הקיבוץ עמי-עד."

צחי לבנה כותב: "המושב כפר יחזקאל שנוסד בשנת 1921 ע"י חלוצי העלייה השנייה נקרא עם הקמתו בשם עין טבעון, על שם המעיין הסמוך. לאחר זמן מה החליטו המוסדות המיישבים לשנות את שם המושב לכפר יחזקאל, בהתאם לבקשת משפחת ששון, משפחת סוחרים עירקיים שהתיישבו באנגליה. הם בקשו להנציח את שמו של נער בן המשפחה שטבע בנהר הפרת באחד ממסעות המסחר המשפחתיים. משפחת ששון תרמו כספים לקרן הקיימת, ולכן הוחלט לשנות את שם המושב עין טבעון לכפר יחזקאל. התושבים התנגדו, ואפילו החזירו את הדואר שנמען לכפר יחזקאל לשולח. מאחר שלא זכו לקבל תקציבים נכנעו התושבים לבסוף".

הקונפייטר חי ובועט

חננאל מאק מתייחס לשאלה בדבר מקורו של 'הקונפייטר'. "הקונפייטר מוכר עוד מימי הפלמ"ח ונדמה לי שהוא מופיע בילקוט הכזבים. אחד ממבחני הכניסה לפלמ"ח היה - או לא היה - לשאת את הקונפייטר הכבד לאורך קילומטרים רבים ולגלות לבסוף שמדובר בשק אבנים כבדות ותו לא". אורה ביאליק כותבת: "כששירתי בצבא בראשית שנות השישים היתה בדיחה פרקטית בטירונות: בקשו ממישהו להביא את הביזֶלים של הקונפייטר. משם כנראה השימוש במילה קונפייטר". אז זה אינו המקור, אבל הוא מעיד על עמידותו של היצור הלשוני הזה. ואריאל קורנמל שואל: "האם קונפייטר אינו אלא קונפיטורה, כלומר ריבה?" אכן, לפי ההקשר אולי שאול ביבר, כותב השיר "קדימה אוכל", קשר בין השניים. למרבה הצער האיש היקר הזה איננו אתנו, וסודו הלך אתו לקברו.

חדש בבמת אורח: רינה בן שחר על הלשון הקרנבלית של נסים אלוני, במלאת 11 שנים למותו

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': למה קוראים לבנק בנק, ולנמלה נמלה? מה עושה השחר בביטוי 'אין לכך שחר'? האם המילה צקצוק והצליל המתלווה אליה הם המצאה ישראלית ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

האור והקסם של פעם

08 באוקטובר 2014

שישים משפחות ועוד שש

08 באוקטובר 2014

שיר עץ הגג

08 באוקטובר 2014

תגובות

אבישי לבנה
לדברי אבי ז"ל (שהיה חי כאן בתקופת המצאת המילה) המילה "קונפייטר" הומצאה על מנת שמי שישאל "מה זה קונפייטר?" ייענה במלים: "קיש אין טוכעס אונד גיי ואיטער..."
27 ביוני 2019 הגב
אבישי לבנה
כללי הכתיב חסר הנקוד הבלתי מרוסנים של השנים האחרונות הם, לדעתי, הדבר הנורא ביותר שקרה ללשוננו עד כה. נורא יותר מהסלנג הבלתי מרוסן ומהאנגלית האמריקאית הבלתי מרוסנת האוכלת כאן כל חלקה טובה. העברית היתה לשון חסכונית ולכן חיננית. היינו צריכים להבין דברים גם מהקשרם, ולכן זו היתה לשון אינטיליגנטית. הבורות והשטחיות השתלטו וכך נוצר הכתיב חסר הניקוד החדש שהוא בעצם יסוד לדיאלקט חדש הנוצר לצד העברית.
27 ביוני 2019 הגב
עתליה רוזנברג
תודה מראש ותודה בדיעבד ולמפרע. רוביק היקר, תודה ולכל המערכת. עתליה
27 ביוני 2019 הגב
צבי כנפי
שלום רוביק לציד המכשפות כדאי להוסיף את הכפר ההולנדי Oudewater שם נלחמו בתופעה בצורה חכמה והצילו הרבה מאד נשים. הן הגיעו מכל רחבי אירופה, עלו על מאזני הגבינה הצהובה המפורסמת ונשקלו. מרגע שהיו נחוצות משקלות כמשקל גופן, הן קיבלו אישור חתום על ידי ראש העיר שאינן מכשפות. גם היום אפשר להישקל שם ולקבל אישור בעברית או בכל שפה אחרת. מחיר האישור היה סנט אחד!
27 ביוני 2019 הגב
קלמן הרץ
לענין הבנק, אכן הבנקאי שבתלמוד נקרא שולחני. אך נקרא גם ביוונית טרפטיסיס במדרש במדבר רבה. ומעניין שגם ביוונית של ימינו נקראים השולחן והבנק בשם טרפז.
27 ביוני 2019 הגב
יגאל לוין
שלום רוביק, לעניין החלפת שמות ישובים וקריאתם על-שם אנשים, אפשר להוסיף את המושבה מזכרת בתיה, שנוסדה ב- 1883 בשם עקרון, על-שם העיר הפלשתית מן המקרא, שאז היה מקובל לזהותה בכפר הערבי עקיר הסמוך (זיהוי שהתברר כשגוי). ב- 1887 ביקר במקום הברון רוטשילד, והציע (כנראה תמורת הבטחה לדאוג לפרנסת התושבים) לשנות את שם המושבה ל"מזכרת בתיה", על-שם אִמו (ולא "אימו") בטי. אפשר להזכיר גם את "מצודות אוסישקין", קבוצת ישובים שהוקמה בעשור שלפני קום המדינה באצבע הגליל וכונו על-שם יו"ר הקק"ל המכהן מנחם אוסישקין, אשר היה טרוד בהנצחת עצמו (הוא גם קרא לרחוב שבו הוא גר ברחביה שבירושלים על-שמו עוד בחייו). לימים, לאחר מותו של אוסישקין, "העזו" הישובים לשנות את שמותיהם לדן, דפנה, נחלים (שעבר בעקבות מלחמת העצמאות למקומו ליד פתח-תקוה, ומקומו המקורי נתפס על-ידי קבוץ הגושרים) ובית הלל. גם המקום שעליו קם קבוץ שניר היה אמור להיות אחת מאותן "מצודות אוסישקין". זכר לפרשה אפשר למצוא ב"צומת המצודות" שבצפון קרית שמונה, ובמוזיאון "בית אוסישקין" הפועל סמוך לקבוץ (ולשמורת) דן עד היום.
27 ביוני 2019 הגב
GILA VACHMAN
המשפט שאליו מכוון ירון תמיר הוא כותרת מהעיתון: 'אושר יבוא הבקר', שניתן לקרוא אותה כעוסקת בייבוא בהמות אך גם כהבטחה אופטימית (אומנם מי שכותב 'אושר' osher מן הסתם יכתוב 'בוקר' ולא 'בקר').
27 ביוני 2019 הגב
עודד דגן
פריט קטן המראה את ההבדל בין ההגייה האיטלקית לזו הספרדית. שמו של ראש עיריית ניו יורק לשעבר, ששמו נקרא על רחוב בתל אביב, היה FIORELLO LA GUARDIA. אילו היה ספרדי היו מבטאים את שמו לה-גרדיה, אך בהיותו איטלקי מבטאים את שמו לה-גוארדיה, וכך שונה לפני זמן השילוט מעל נתיבי איילון.
27 ביוני 2019 הגב
אלישע פרוינד
אחד משמות הערים השנוי במחלוקת (ואולי לא) היא נתניה. היא נקראה ע"ש נתן שטראוס (הנדבן). אם כך הוא, הרי שם העיר צ"ל NATANYAH במלעיל, צורה שגורה בפי רבים. השם המופיע באתר העירייה (עיריה ? ) היא צורת המלרע NETANYAH - נְתַנְיָה. (לא קשור לנתניהו). תמהתני...
27 ביוני 2019 הגב
איציק
לדעתי, אנשים שמכפילים את וו או את י עושים זאת בשביל להדגיש את שמדובר בעיצור ולא בתנועה. מדובר בדבר סוביקטיבי. לרוב לא עושים את זה אבל יש מקרים
27 ביוני 2019 הגב
יוב
קיבוץ מנרה נקרא בראשיתו "רמים" כשם הרכס שעליו הוא יושב. כאשר החבר'ה מן הקיבוץ הלכו פעם למושב רמות נפתלי הסמוך, שאלו אותם אנשים בדרך "מאין אתם ולאן אתם הולכים?" ותשובתם היתה: "אנחנו מרמים ואנו הולכים לרמות". ... ובאסיפת החברים הבאה הוחלף שם הקיבוץ (מפי העם)
28 ביוני 2019 הגב
אילן ספיר
כתיב מלא וניקוד חלקי. שלום רוביק. רק בסופה של הכתבה על הכתיב המלא הזכרת את ה נ י ק ו ד ה ח ל ק י . ולדעתי - עליו יש לשים את הדגש. יש מחלוקת על חשיבות שינון כללי הניקוד. אך לדעתי לא צריכה להיות מחלוקת על חשיבותו של הניקוד החלקי. המבהיר. ראיתי שגדולי הכותבים העכשויים משתמשים בו, ובצדק. זה קליט, קריא ומבהיר. אני שואל, את עצמי ואותך, האם יש מקום להרחיב בעניין זה? או שיש רק לעודד את המובן מאילו? בברכה
28 ביוני 2019 הגב
אברהם ליפשיץ
שלום וברכה. יש לי שאלה שמציקה לי - למה קואים לכותנה "צמר גפן" מילא אני מבין מנין הצמר, אבל מה הגפן עושה פה?
28 ביוני 2019 הגב
יוסי רן
הלשונאית והעורכת עטרה אופק מלינה על כללי הכתיב המלא החדשים וכדוגמה מציגה את המילה 'הבייתה' ואת צורת הנסמך והנפרד של 'כל' לעומת 'כול'. שתי הדוגמאות אינן נכונות. - המילה 'הביתה' נכתבת על פי הכללים החדשים ביוד אחת. [סעיף 2 ב-https://hebrew-academy.org.il/topic/hahlatot/missingvocalizationspelling/#target-21629] - ההפרדה בין צורת הנסמך והנפרד של 'כל' לעומת 'כול' איננה חדשה. המילים שונות מאז ומעולם גם בכתיבן המנוקד. צורת הנפרד היא 'כּוֹל' בחולם וצורת הנסמך היא 'כָּל' בקמץ קטן. אפשר לראות זאת במילונים שקדמו לכללי הכתיב המלא החדשים וכמובן במקורותינו הלשוניים.
29 ביוני 2019 הגב
רוני ס
לגבי שם המושב כפר יחזקאל - כנכדה למקימי המושב ידעתי תמיד ששמו הראשון היה עין טבעון ( בני הכפר נקראו עד לא מזמן " טבונים " - בני עין טבעון) וכי המתיישבים נאלצו לקבל את השם שהוכתב להם ע"י המוסדות - כפר יחזקאל על שם יחזקאל ששון - יהודי שהיה שר אוצר מצליח מאוד בממשלת עיראק ותרם כספים לקרן קיימת לישראל לצורך קניית אדמות בארץ ישראל . יחזקאל ששון היה מדינאי חשוב , מנהיג יהודי נערץ וציוני נאמן ומן הראוי שכולנו נכיר ונוקיר את אשיותו וסיפור חייו : https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%90%D7%9C לפני כארבע שנים הרסו דחפורים את ביתו של יחזקאל ששון בבגדד , מעשה שהביא למחאה ציבורית רחבה : https://www.maariv.co.il/news/world/Article-553119 את הסיפור המובא בשמו של צחי לבנה ( גם הוא , עד כמה שאני יודעת , נכד למקימי הכפר ) לא שמעתי מעולם וראוי לבדיקה נוספת . ,
29 ביוני 2019 הגב
קלמן הרץ
מעניין שמקום "פיצפון" בשם טבריה נשכח מרשימת המקומות שנקראו על שם לא יהודים. גם התלמוד מזכיר שטבריה נקראה על שם טיבריוס.
29 ביוני 2019 הגב
אלי א.
שלום! בעניין כתיב מלא - נתקלתי בבעיה. גם בטלויזיה. איך כותבים ״ הבת שלהם״. ראיתי בלא מעט מקרים, גם בטלויזיה, שכותבים ״ביתם״. לעניות דעתי הכוונה בכתיב כזה היא לבית שלהם... אודה על התשובה בהתאם.
04 ביולי 2019 הגב

הוספת תגובה