10 הערות בעניין השפם, וגם על דלקים, עומסים ונשנושים

רוביק רוזנטל | 28 באוגוסט 2019

מה אומרים השפה, הזמר והפתגם על השפם שהוריד עמיר פרץ, איך קרה שמילים רבות כל כך מקבלות פתאום ריבוי, מניגובים ומרקים ועד טרטורים וריביות, עוד סיפורים על סקס בשפה העברית, ומידע חדש על 'סמרטוטון'

גילוח השפם המתוקשר של עמיר פרץ העיר מעט את מערכת הבחירות המשעממת ביותר שידענו. גימיק או לא, מביך או מבריק, זאת נדע בקרוב. בינתיים ניתן כבוד לשיער העוטר את הרווח שבין השפה העליונה לחוטמו של הגבר, שידע עליות ומורדות. עשר הערות לשוניות-פולקלוריות.

מסטלין והיטלר ועד חיים השפם

  1. השפם מופיע חמש פעמים בתנ"ך. מפיבושת בן שאול ירד לקראת דוד המלך, "וְלֹא־עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא־עָשָׂה שְׂפָמוֹ, וְאֶת־בְּגָדָיו לֹא כִבֵּס".
  2. ומה עשתה לימור, היא אורנה בנאי, בסוף שיחתה עם חברתה הטובה? הלכה לעשות גבות, שפם ושחי.
  3. שאלה בשאלון בענייני התאהבות בשבועון "טיים אאוט": "אם שפם היטלר היה נקרא שפם צ'פלין, הייתם מגדלים אחד?"
  4. הכינויים שלהם זכה עמיר פרץ במהלך הקריירה: אבו שווארב, אבו שפם (במלעיל), שפם סטלין, וכמובן "האיש עם השפם".
  5. "האיש עם השפם" משלישיית "הכל עובר חביבי" בגירסת ארץ נהדרת הוא המוסיקאי קיקי רוטשטיין.
  6. ברוסית אומרים: "השפם מכובד, אבל זקן אפילו לעיזים יש".
  7. ביידיש נקרא המקק בין היתר 'פרנצויז', כלומר, הצרפתי. יש טענה שהשם ניתן כשיבוש שמו של הקיסר פרנץ יוזף, בעל שפם האדירים דמוי המקק.
  8. "חיים השפם", מגיבורי ילקוט הכזבים, הוא הלוחם האגדי והצ'יזבטניק היבנאלי חיימקה לבקוב.
  9. שירה של קורין אלאל "ארץ קטנה עם שפם" הפך להיות להיט של כותרות העיתונים בעקבות גילוח השפם של פרץ.
  10. ואריק איינשטיין שר, למילותיו של יונתן גפן: "שפם ובלורית, כאפיה על צוואר, ירון זהבי, אלתרמן, תמר, בחורות יפות, מכנסיים קצרים. יכול להיות שזה נגמר". האמנם?

יכולות, צחוקים, ציודים ונישואין

דוד הד כותב: "זה שנים אני תוהה על התהליך המתמשך בשפה העברית של הפיכת שם עצם קיבוצי (שבמקור אין לו צורת רבים) לשם בעל צורת רבים: נשקים, ציודים, ספרויות, רכבים, משטרות (במובן של כלי רכב של המשטרה), משקים, צחוקים, בגרויות, משאים ומתנים, דבשים, ריביות, בשרים (במובן של סוגי בשר שונים אותם לוקחים למנגל בפארק ולא "תאוות בשרים"). יש לי תחושה שהצבא הוא מקור מובהק לטרנספורמציה זו: שפת אפסנאים. אבל באופן יותר כללי - זו תצורה בירוקרטית, המועילה בהקשרים של מיון וסיווג".

קובלנתו של דוד מצביעה על אחת המגמות המעניינות והפוריות העברית הישראלית: מילים שלכאורה אי אפשר או אסור להעניק להן צורת רבים זוכות לצורת רבים, והעברית נותרת על כנה. אפשר לומר שהקטגוריה 'מילים שאסור לרבות' כמעט שנעלמה בפועל מהשפה, גם אם היא מופיעה פה ושם בספרי דקדוק. מדובר בשמות קיבוציים, מונחים מופשטים, רגשות, ראשי תיבות, מילות שאלה ועוד ועוד. התופעה הזו מעידה על התגברות השפה החיה והצרכים שלה על הדקדוק. אם הדקדוק אינו מתאים לשפה – משנים אותו, וזה אחד ממקרי המבחן. לזכותה של האקדמיה ללשון ייאמר שכאשר היא נשאלת בנושא היא מפנה למאמר מצוין של חיים כהן, הקובע שמדובר בתהליך של שפה חיה.

רבים מפנים אצבע בעניין כלפי הצבא, שיצר גם את ‘דלקים’, ‘נשקים’, ‘ציודים’ ועוד. בצבא אכן התופעה רחבה, וקשורה למה שאני קורא במחקרי על שפה זו "השפה היעילה". אבל הצבא לא המציא אותה. התופעה משוקעת עמוק בעברית הקלסית. היא קיימת כבר בתנ"ך כמו "חרה אפו ביהודה על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה" (מלכים ב 23). לשון חז"ל שילבה את הריבוי העצמאי במילים הקשורות למסלול המשפחתי: אירוסין, קידושין, נישואין, גירושין, ומי ששמח עם הזוג יתר על המידה מצוי בגילופין.

הלשונאי החשוב יצחק אבינרי מביא רשימה ארוכה של שמות מסוג זה שזכו לצורת רבים בשירת ימי הביניים כמו ‘איבות’, ‘איוולתות’, ‘יגונים’ ואפילו ‘מדועים’, ריבוי של ‘מדוע’. בעברית החדשה התופעה כבר חרגה מזמן מגבולות כושר ההמצאה הצהלי, וחלה על שמות עצם רבים, מ’יכולות’ ועד ‘אוכלוסיות’.

פיצוחים, בשרים, מלוחים וקינוחים

בעשורים האחרונים מתרחב ערוץ ייחודי של התופעה. צורת הריבוי מביאה בכנפיה שינוי משמעות. התופעה הזו מוכרת היום מאוד בתחום המזון.  כמעט כל מה שמגיע למקרר, למזווה ולשולחן בבית ובמסעדה עובר גלגול מעניין מהיחיד אל הרבים. ‘בישול’ היא פעולת הכנה המזון, ‘בישולים’ הם מאכלים. ‘ניגוב’ היא צורת אכילה של משפחת החומוס-טחינה, ‘ניגובים’ הם החומוס והטחינה בכבודם ובעצמם. 

במאכלים אחרים מתארת צורת היחיד את דרך האכילה, וצורת הרבים את המאכל.  ‘פיצוח’ היא פעולה הדורשת שיניים חזקות, ‘פיצוחים’ הם הגרעינים והאגוזים למיניהם. ‘נשנוש’ היא פעולת כירסום חטיפים או פיסות מזון המונחים על השולחן, ‘נשנושים’  הם החטיפים עצמם. לאחר הארוחה הראשונה בא זמן ה’מרקים’, שהמהדרין קוראים אותם במלעיל, וה’בשרים’. שאביא לכם תפריט קינוחים?

נראה שהאם המייסדת של שושלת הרבים בתחום המזון היא  ‘חמוצים’, אחת מהגדרות הישראליות, שהולידה גם את סקטת ‘מוכרי החמוצים’. אפשר לראות את המילה כקיצור של ‘מלפפונים חמוצים’, שהתרחבו לירקות מוחמצים רבים מסוגים שונים. ‘מלוחים’ מחזירה אותנו לתחום הנשנוש ומיוחדת בדרך כלל למאפים, ולצידה העולם המופלא של ה’מתוקים’. ‘חריפים’ נדירה יותר בשימוש. ומה שותים?  ‘בירות’, בקבוקי בירה, ‘קולות’, בקבוקי קולה, ו’מינרליים’. מה במקפיא, לשעת חירום? ‘קפואים’, כמובן. ומה אחרי האוכל, בסגנון הצימרים עתירי הג'קוזי והמסאז'ים? ‘פינוקים’, מכל הסוגים.

טלטולים, ריכולים, ביצועים וחימומים

לתופעת הריבוי העצמאי ענף מעניין בתחום הרחוק מהאוכל, תחום האלימות הפיזית: מעשה אלימות בודד הופך באמצעות צורת הרבים לתופעה. וכך, כדי להעניק לאלימות בשם המדינה מראית עין מכובדת הציעה ועדת לנדאו לדון בשאלת ה’טלטולים’ בחקירות השב"כ. ‘לתקתק’ הוא פועל בתפוצה מתרחבת שפירושו גם לבצע דברים במהירות וביעילות וגם לשגול. מכאן נולדה ‘תקתוקים’ שפירושה בסלנג הצבאי התעללות מינית. בפסק דין צבאי בעקבות פרשה שאירעה בבסיס אי שם נכתב: "אין מחלוקת כי מעשי התקתוקים הינם חמורים וראויים לכל גינוי, ויש לפעול לעקירת התופעה מן השורש". על תופעת ה’טרטורים’ הוכרזה בצה’ל מלחמת חורמה עם הישגים חלקיים. לכל אלה שורשים במשחק ילדים אכזרי משהו משנות החמישים: ‘חימומים’, הטחות כדור כבד זה בפני זה, מה שמזכיר את העתיק במשחקים, גם הוא בריבוי עצמאי: ‘מחבואים’.

אז זהו זה. הכול ‘דיבורים’, שהם לעיתים קרובות ‘רינונים’, ‘ריכולים’ או אפילו ‘לכלוכים’. דוד הד מוסיף: "בנערותנו היינו נוהגים לומר ‘איזה צחוק היה שם’,אך היום אומרים ‘איזה צחוקים’". יש גם מילים מכובדות במשפחה כגון  ‘ביצועים’ שפירושה ‘מכלול היכולות הממומשות של מכונה או אדם’, וסביבה הוקם גם תחום במינהל עסקים: ‘חקר ביצועים’. ונא לא לשכוח את אותו מוסד ישראלי דועך הקרוי ‘מילואים’. המילה מופיעה במקרא בהקשרים דתיים, ובספר ויקרא אפילו מצאנו את "ימי מילואיכם". 

הלשונאית רינה ברוך, המוטרדת מאוד מהתופעה, אספה רשימת ציטוטים מהתקשורת למיניה, והרשימה מדברת בעד עצמה.

  • הכניסו לטקסט עריכות.
  • אנשים יוצאים לפנסיות.
  • באיזור עדיין מורגשים עומסי תנועה כבדים.
  • הנגידים בעולם מורידים ריבית בקצבים שלא היינו חולמים עליהם.
  • בסלטים שנבדקו נמצאו עובשים.
  • הייתי יושב עם סחבה ועם שפכטל ומנקה את הרצפה מבּצקים.

וזוהי, כמו שכותבת רינה, רק טיפה באוקיינוס.

הייקה, הזמרת והמנוש

תגובות שונות הופיעו על העיסוק בסקס בשפה העברית מן הטור הקודם. מיקי גבריאלוב מספר בעניין הכינוי 'מנוש' לאיבר המין הנשי וכן לצוענים: "הזמרת טילדה רג׳ואן בהופעה שלה עלתה לבמה ורצתה לשתף את הקהל בחוויה שחוותה, וסיפרה שהופיעה צרפת בפסטיבל מנוש. לפני שהצליחה להמשיך לספר הקהל פרץ בצחוק, והיא לא הבינה למה. השאר זה היסטוריה". יעקב מרמלשטיין מוסיף: "מנוש בצרפתית הוא גם כינוי למוסיקת ג׳ז בסגנון צועני, בעיקר על גיטרה, בעקבות הגיטריסט הצועני ג׳נגו ריינהרט, שניגן הרבה עם כנר הג׳ז סטפן גרפלי".

ברוך תירוש מספר: "באשר למבוכת החכמים בהקשר לאות העברית שתייצג את איבר המין הזכרי, נתקלנו במבוכה דומה של ידיד יוצא גרמניה מבוגר, שהגענו לביתו ביום גשם, רטובים כדבעי. האיש מיהר לבקש את מעילינו בכדי לתלותם על 'זין', ומשהבחין במבוכת הבנות, ספר על אצבעותיו, ואמר:  סליחה, על וו".

אריאל קסטל כותב: "אצלנו שעברנו גיל גבורות נשאר הסקס לימי רביעי השבוע: סידורים קניות ספונג'ה".

איש הזמר העברי עופר גביש כותב: "בנוגע לשם האיברים ושם הפעולה, ואפילו תיאור שיאה של הפעולה, ואיך שזה מתכתב עם השפה הנקיה, הנה שיר שקוטנר קרא לו פעם בשידור: "הלבוש הכי לבן לשיר הכי כחול", שירה של צרויה להב "דרך המשי", בביצוע יהודית רביץ.

"בוא נעבור בדרך המשי/ דרך קירות התוך/ בוא ונטביע את כל הקושי/ בכל אגמי הרוך// גוף בתוך גוף, בתוך גוף/ חום בתוך חום, בתוך חום/ ציפור מתרוממת לעוף/ אשה נשברת בי פתאום".

גביש מוסיף כי בשיר נכתב תחילה "בוא תעבור בי דרך המשי...", אך הוא רוכך בהמרה לרבים: "בוא נעבור".

סמרטוטון לכלוכידס והקשר הפולני

המילה 'סמרטוטון' לא נחה, ומסתבר שיש לה היסטוריה מתמשכת מעבר לאליעזר כרמי ולדמון רניון. המתרגם אמציה פורת כותב: "הסופר היהודי האוסטרי משה בן-גבריאל כתב כשישב בארץ רומנים פופולריים בגרמנית, והם זכו להצלחה בארצות הדוברות גרמנית. באחד הרומנים שלו היה צריך שם לטיפוס יווני מפוקפק ביפו. הוא קרא לו 'סמרטוטון לכלוכידס', וסמך על קוראיו שלא יבינו". מרק בוים מוסיף: "האם מי שהגה את הביטוי 'סמרטוטון' היה דובר פולנית?  בפולנית לצהובון קוראים szmatławiec מלשון szmata, שפירושה – סמרטוט". אליעזר כרמי המתרגם היה יליד רוסיה.

חדש בפינה של פול אוגדן: הדרך שבה אנשים מדברים אל כלביהם מעידה בעיקר עליהם

חדש בבלוג אתר רב מילים: לא אומרים איכס על אוכל, פתגמי אוכל ודימויי אוכל בפולקלור עדות ישראל

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה ההבדל בין היתוך והמסה, מהיכן הגיע הביטוי 'פנס בעין', מה פירוש 'הביא לו את החלסטרה' והברכה 'אהלן וסהלן', מה הקשר בין שטר ושוטר ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה. 

תגיות :
Google images תמונה ראשית

תגובות

סיימון פומפן
מה עמדתך לגבי הקביעה של האקדמיה שיש לומר משופם בפ"א דגושה (mesupam)?
29 באוגוסט 2019 הגב
רוביק רוזנטל
דקדוקית הצדק אתם. בדיבור שוטף הייתי נמנע מלתקן.
29 באוגוסט 2019
איתי
בעניין שפם היטלר, צריך לומר את הידוע - והוא ששפם היטלר זה אכן שפם צ'פלין. היטלר גידל את השפם מכיוון שהעריץ את צ'פלין. שפם צ'פלין מצטרף לשם הפרטי אדולף ברשימת הדברים שבעבר היו לגיטימיים ונפוצים, אך "בזכות" היטלר הפכו למוקצים.
29 באוגוסט 2019 הגב
מיכל מירושלים
כשהיינו ילדים וזה היה מזמן - בתקופת המנדט - והזניית השפה הייתה בבחינת משהו מקורי - היו אומרים לנו הילדים הגדולים מאתנו - אם תרצו להרגיז ערבי - תקללו את שפמו, כי שפמו הוא כבודו. והכי גרוע אם תעשו תנועת קרזול השפם ותאמרו - "טוז". עד היום אינני יודעת מה זה "טוז" - אבל הייתה עוד הצעה - תשתדלו להיות ליד מקום מבטחים - כי הערבי במצב זה מאבד את עצביו - (ודי לחכימא אם אזכיר לכם בהקשר זה את שמו של ירון לונדון)
29 באוגוסט 2019 הגב
איתן אורנוי
רציתי להזכיר את השיר "ציירי לך שפם" של נוער שוליים, ובנוסף לשאול אם למילה "זין" אין קשר לכלי נשק. תודה.
29 באוגוסט 2019 הגב
אהרן בלום
מיכל מירושלים , "טוז" בתרגום חופשי זו נפיחה,העלבון ה"אידאלי" לבעל שפם ערבי , הוא התזמון של האיש המחליק את שפמו ובעת ובעונה השני משחרר נפיחה ,זה עלבון לא יכופר ואם אין נפיחה מצויה ? מגישים את האגודל והאצבע שליד האגודל אל הפתיים,מחכים עד שהאיש יחליק את שפמו ונושפים כפי שנושפים בחצוצרה ,יוצרים צליל דומה לצליל הנפיחה ,בערבית קוראים לפעולה זאת " טזטז " גם זה עלבון אבל לא מושלם ,(ב"ילקוט הכזבים" יש ספור נחמד בנושא ).
29 באוגוסט 2019 הגב
קלמן הרץ
לגבי צורות רבים משונות אפשר להוסיף את הצורות אתין, אכין, רקין, גמין ואואין שבתלמוד שבהן מציינים את המופעים של המילים את, אך, רק, גם ואו במקרא. ואפשר גם למצוא את הצורה משהויין במסכת עירובין פ"ז. ישנה גם מגמה הפוכה של צורות יחיד כגון פן, שול, מכנס ועוד.
29 באוגוסט 2019 הגב
אלישע פרוינד
ומה בלעז ? ה MOUSTACHE הגיע מיוונית MOUSTAKION, עבר לאיטלקית MOSTACCIO, ומשם לצרפתית ולאנגלית. היקים נותרו יקים. לא מבינים חכמות. השפם הוא "זקן חוט" SCHNURRBART. האיטלקים שכחו את המילה העתיקה ובשפתם השפם נקרא היום BAFFI . לא לשכוח את השפם הפרוסי המפורסם שגולגל ושומן בקפידה וגם נשמר כל לילה תחת סרט ייעודי. אגב, גם לדגים יש שפם ומכאן - "שפמנון" (שפם + נון).
29 באוגוסט 2019 הגב
דב ששון دب ساسون
שלש הערות, אשתדל בקיצור ;-) במיוחד בעבור איתי ואהרן בלום שכתבו לי. בעניין שיער פנים-ש"פ, מעניין שגם בעברית וגם בערבית המונחים לזקנה ולזקן(ש"פ) זהים- זקן ושייח'. ביטוי עברי-יהודי שנקשר ביחסי אישות "כמכחול בשפו(ר)פרת" (התיאור של קוטנר "כחל" הזכיר לי). אמנם יש לי איזה רקע "צבאי" אפסנאי, אך המונח "ציודים" מלמד בעיקר על עילגות. לעומת זאת ישנו ריבוי "בלתי ספיר" שהוא אכן נדרש מקצועית, למשל במונח 'סוכרים' (וגם 'דלקים') בכימיה אורגנית, שם המונח מאפשר למעשה ליצור קטגוריה בעלת קריטריון מקצועי, להבדיל ממקרה "ציוד" שהוא קטגוריה כבר ביחיד. כאשר 'סוכרים' ישמש לריבוי שלא במשמעות של קבוצת תרכובות, זו דוגמא לעילגות בהינתן מונחים חליפיים "דברי מתיקה" ואפילו "מתוק" (ארכאי: כרמל).
30 באוגוסט 2019 הגב
יוסף הלחמי
להערתו של איתי בעניין שפמו של היטלר וצ'פלין: התעו אותך בגדול, היטלר שנא את צ'פלין – וודאי אחרי הסרט "הדיקטטור הגדול". על יחסו של היטלר והנאצים לצ'פלין תקרא באתר "בית הסרט העברי", המאמרים AND HE IS FROM THE SEED OF THE JEWS באנגלית; וכן "כי מזרע היהודים הוא" בעברית. שניהם מאת כותב שורות אלה.
01 בספטמבר 2019 הגב
חגי
עמי מנדלמן. לא קיקי רוטשטיין.
13 בספטמבר 2019 הגב

הוספת תגובה