החרא של גבאי, היהלום של עמוס עוז

רוביק רוזנטל | 04 בינואר 2019

החרא צף במרחב הפוליטי וגם בשיח היומיומי מכל פינה, לא רק במפלגת העבודה; ראשון לציון זוכה למילון משלה המשקף את חיי אחת הערים-מושבות הוותיקות בישראל; והצצה מאוחרת ליהלום לשוני של עמוס עוז, ולא, לא מדובר ב"סיפור על אהבה וחושך"

הציטוט של אבי גבאי מהישיבה הסגורה "אכלתי ממנה חרא", הציף את השיח הציבורי והאפיל גם על המילים שהטיח בה בישיבה הפתוחה.

'חרא' היא מילה מבוזה, מילת טאבו שלכאורה אין לה מקום במרחב הציבורי, אבל היא אחת המילים הנפוצות ביותר בעברית המדוברת, וזאת גם על פי בדיקה סטטיסטית שהוצגה באתר בעבר. חרא היא מילה מבוזה כבר במקרא. בהופעתה היחידה בספר ישעיהו יש לכתוב 'חראיהם', אך לקרוא במקומה "צואתם'. עם זאת, לסלנג הישראלי היא התגלגלה מן הערבית הפלסטינית.

היא אומרת לי חתיכת חרא

'אכל חרא' אינו אלא תרגום מיידיש: עסן דרעק, והיא מופיעה גם אצל הגששים, במערכון "שירים ושערים וטכנאים" של הגשש החיוור: "בסוף אנחנו שאוכלים את החרא". 'חרא' עצמה היא רבת שימושים. 'היה סרט חרא' – כלומר, גרוע. אדם רשע הוא 'חתיכת חרא', וגם "חרא של בן אדם", שהונצח במערכון "הוא היה סקפטי" של החמישייה הקאמרית. אדם מצוברח "מרגיש חרא". ברקע מהדהד הציטוט "אתם נוער אתם? אתם חרא" מילקוט הכזבים המיוחס לאברהם שפירא. שפירא טען שהוא אמר דווקא "אתם בררה".

'חרא' צץ לו גם בשירים. באתר זמרשת מושמע בחדווה שיר השטות "גימנזיסט חלב פרה, במקום חלב יצא חרא". ומאיר אריאל שר ב"זנב הלטאה של שיר המקצוע": "חתיכת בוץ עם חוש מאוד מפותח להוציא זהב מברארה – נרשמתי בשוק ההון המאובטח כחברה שמייצרת חרא".

היציאה (תרתי משמע) של אבי גבאי בהחלט אינה ההופעה הראשונה של 'חרא' בפוליטיקה הישראלית. שתי חברות כנסת לשעבר התכתשו ביניהן באחת מוועדות הכנסת. "אני לא מאמינה, היא אומרת לי חתיכת חרא", הטיחה רונית תירוש ביולי תמיר. "לא אמרתי חרא. אמרתי, יש לך חרא וזבל במערכת, תטפלי בה", ענתה יולי. רון קופמן עורר בשעתו סערה כנגד חברי כנסת שנסעו לדרום קוריאה ברדיו 102: "הדרעקעס האלה יושבים באגם של חרא". רובי ריבלין, אז יו"ר הכנסת, הודיע שיגיש תביעת דיבה מטעם הכנסת. ולמי ששכח, החרא כיכב גם במערכת הבחירות של קדימה, בהנהגת שאול מופז, רגע אחרי שציפי לבני המובסת פרשה ממנה: "למה לאנשים טובים אסור להיכנס לפוליטיקה? פוליטיקה זה חרא".

כשהצבא משתין עליך אתה טובע

ל'חרא' מילים נרדפות שמצאו אף הן מקום במרחב הציבורי, וביניהן 'דרעק' היידית-גרמנית שהולידה את הביטוי 'חרא בלבן', שהוא תרגום/שיבוש מן היידיש: 'דרעק מיט לעבער' (חרא עם כבד). הגידוף הנפוץ 'שיט' נשמע מהוגן יותר מ'חרא', שהרי הוא באנגלית הגלובלית, שלא לדבר על 'קאט דה בולשיט' של מירי רגב, מילולית: חתכו את החרא של הפר. על הפועל 'לחרבן', המתייחס הן להפרשות והן לקלקול גמור של דבר מה נכתב בעבר באתר.

גם הצד השני של ההפרשות, מה שקרוי בלשון החרדית 'קטנים' מול 'גדוילים' משמש בסלנג במשמעות של ביזוי, תיעוב והשפלה. אדם שמזלזלים בו "לא משתינים לכיוון שלו", ובביטוי מהופך: "משתינים עליו", ואפילו "משתינים בקשת". על כך נאמר בביטוי צבאי המופיע בספר "נח יש רק בתיבה": "כשאתה משתין על הצבא הוא נרטב, כשהצבא משתין עליך אתה טובע". מי שעושה בפומבי מעשה אסור, שבדרך כלל עושים אותו במסתרים, הוא "משתין מהמקפצה", בעקבות מערכון "המציל" של גדי יגיל. מי שכולם מזלזלים בו הוא ביידיש 'פישר', המשתין, ובנקבה: "פישרקה". אדם בזוי, מזולזל או סתם רשע הוא 'קָקֶר'.

לכל אלה יש כבר מקור בתנ"ך, וזאת בשש הופעות בסיפורי דוד ובסיפורי ירבעם. כך בשמואל א': "אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עַד הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר". על פי פרשני המקרא הכוונה לכלבים, אך 'משתין בקיר' הפך שם נרדף לאדם עלוב ומבוזה.

ובאותו עניין שואלת גילי כץ: "מעניין אותי למה ילדים (וגם מבוגרים) אומרים 'פיפי' ו'קקי' במקום שתן וצואה?" שתי המילים הגיעו מכמה משפות אירופה, ובראשן השפה הרוסית. 'קקי' היא מעין כינוי חיבה בעקבות המילה הרוסית (ולא רק) קקה. 'פיפי' זכתה בשנים האחרונות לשימוש נרחב בסלנג במשמעות 'מצחיק מאוד'.  דוגמה מהרשת: "לראות את המורה תמר נופלת מהכיסא זה פיפי". 'פיפי' במשמעות הזו נבחרה לאחת המילים המעצבנות של 2017. בצדק.

אוסף דמויות אגדיות שהפכו למונומנט

בשבוע הראשון של פברואר 2019 יתקיים כנס "לשון ראשון", זו השנה ה-12. לכבוד הכנס נכתב על ידי עבדכם "מילון ראשון לציון", וזאת בשיתוף עם מוזיאון ראשון לציון ובית לעברית, ובייעוץ וסיוע ארכיוני של ד"ר דליה גרפי. המילון שופך אור על ההווי המיוחד של העיר, בדגש על שנותיה הראשונות ועד היום, ובו כ-80 ערכים. המילון יילמד בבתי הספר בעיר. המילון השלם מופיע באתר החל מהשבוע במסגרת "פינת עיון". והרי מקבץ ערכים לדוגמה.

אנשי הכפר ואנשי העיר. שני צדדים בוויכוח הסוער על הפיכת ראשון לציון לעיר בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת. ראשון לציון הפכה ממושבה לעיר בשנת 1950.

באר "מצאנו מים".  הבאר הראשונה שבה נמצאו מים שאפשרו את קיום המושבה. ממוקמת בדרום-מזרח המדרחוב, ולצידה מגדל המים הישן. הביטוי "מצאנו מים" מופיע  במכתב של זלמן לבונטין, המתאר את גילוי הבאר.

הגברת והשפחה. כינוי ליחסי העברית והצרפתית, במסגרת הוויכוח האם יש ללמד במושבה בצרפתית. ב-1899 החליט ועד המושבה שהעברית היא השפה השלטת. אחד ממורי בית הספר קבע כי העברית היא הגברת והצרפתית השפחה, "אך אוי לה לגברת שיש בביתה צרה כזאת".

הסופר קלאסיקו של הכדוריד הישראלי. מפגש בין שתי הקבוצות המובילות בכדוריד הישראלי לאורך שנים רבות: מכבי והפועל ראשון לציון.

הפרלמנט של רישון. מפגש שבועי של קבוצה מובחרת מאנשי ראשון לציון שנהגו להתכנס עוד בימי היישוב ולהחליף דעות נחרצות בכל נושא שעל הפרק. הוא שימש השראה לפרלמנטים דומים בערים אחרות. העיתונאי הראשוני אורי פורת פרסם את עלילות הפרלמנט בספר, וכתב בסופו: "רישון שלי היא אוסף דמויות אגדיות שהפכו למונומנט/ וכל קורותיהם הריהם כתובים בדברי ימי הפרלמנט".

יהושע הידוע. דמות מרכזית בפרלמנט של רישון, שהיה רואה שחורות ושונא אדם. פעם אמר למי שביקש ממנו טובה: "אני מזמין אותך לעבור את רישון לאורכה ולרוחבה, אם תמצא אחד שפעם עשיתי לו טובה, אתה תהיה השני".

עיר היין. כינוי לראשון לציון בעקבות היקב שפעל בה לאורך 120 שנה. רמי דקל כתב לכבוד חג היין בראשון לציון שיר שנפתח במילים "פה נחיה בראשון עיר היין / הביאו אשכולות הענבים".

ציפור מעופפת. כינוי שהעניק הניו יורק טיימס ליעקב חודורוב, השוער האגדי של נבחרת ישראל, תושב ראשון לציון שהחל את דרכו במכבי המקומית.

ראשון לציון. שמה של העיר, בעקבות הפסוק מספר ישעיהו: "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם, וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּֽן" (מא 27). את השם הציע זלמן דוד לבונטין ביג ניסן תרמ"ב. הוא כותב בספרו "לארץ אבותינו": "ואקרא שמה ראשון לציון עד היום הזה". על בחירת השם השפיע גם שילוב הפסוק בתפילת מוצאי השבת. העיר נקראת גם בדרך קיצור 'ראשון', במלעיל, ונכתבת לפעמים 'רישון'.

שמֶנדריק. כינוי לגלוג לתומכי השפה העברית בראשון לציון בראשית דרכה. 'שמנדריק', ביידיש, פירושו פרחח, שובב. המילה חדרה ליידיש ולסלנג הישראלי בעקבות שמו של טיפוס חסר אישיות במחזותיו של אברהם גולדפדן.

הספר המושלם של עמוס עוז

"סיפור על אהבה וחושך" הוא לדעת הכל היצירה השלמה, המרשימה והמשפיעה ביותר של עמוס עוז. ועם זאת, בעיני, בהיבט הלשוני, עומדת מעל כולן נובלה קצרה שכתב עוז ב-1971, והוא בן 32, הנובלה "עד מוות". עוז חוזר כאן לתקופה הצלבנית, ויוצר בשפה מוקפדת, מלוטשת את תמונת ימי הביניים. בחירת המילים, הטיפול המוקפד וההתאמה בין העולם בו מתרחשת הנובלה ללשון יצרו פנינה ספרותית. לא פנינה, יהלום.

עד מוות

והרי פיסקה, לטעימה בלבד.

"רואה היה את אנשיו, איש-איש מהם ותנועת פניו וגופו באכילה, בשחוק, בתרדמה, ברכיבה. וכי יש טעם לחפש סימנים בספירה המוחשית. ומה יהודי ביהודי, ודאי לא צורה או דמות כי אם יסוד מופשט. אפילו תנועות הנפש אינן מקומו של הניגוד. הנה, אולי כך: נוכחות נוראה. ממארת. הלא זו מהות הבגידה, לחדור פנימה. להיות בתוך. להתמזג. לשלוח שורשים ולצמוח במוגן ביותר. כמו אהבה. כמו זיווג בשרים. איש יהודי בתוכנו. אולי התפזר היהודי ונטמע, קצתו בזה, קצתו בזה, וכבר נגועים אנחנו עד אחד".

פרוזה שהיא שירה. שירה טהורה.

חדש בפינת עיון: מ"אברהם בגדים חדשים" ועד תרמ"ב: מילון ראשון לציון, הגירסה המלאה

חדש בפינה של פול אוגדן: השפה שייכת לצעירים, ולרשתות החברתיות

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מהיכן הגיעו הביטויים 'אהבה אפלטונית' ו'זרק לו עצם', מתי החלו לדבר על 'עמדות החתלה', האם מותר לומר 'אני מודהמת' ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
google images; מערב ראשון לציון תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

האור והקסם של פעם

08 באוקטובר 2014

שישים משפחות ועוד שש

08 באוקטובר 2014

שיר עץ הגג

08 באוקטובר 2014

תגובות

ליאורה אור
חרא. כותב על עצמו דיוקנו של המשורר כחרא. גם בשיר של נתן זך. שירים שונים. משנות השבעים. אני לא בבית לתת מראה מקום מדויק אבל לא בעיה עבורך לבדוק. אם תרצה שאבדוק בכז. lioraor@gmail.com אעשה זאת
03 בינואר 2019 הגב
אבישי לבנה
הביטוי "מצאנו מים" של לבונטין (ראוי לציין כי גם מופיע על סמלה של העיר), לקוח באמת מספר בראשית שקדם ללבונטין בכמה שנים... (פרק כו פסוק לב), אמנם שם בהקשר של עיר אחרת.
03 בינואר 2019 הגב
מירה הראל
הַדֶּשֶׁן שֶׁל מָחָר הַזֶּבֶל שֶׁל הַיּוֹם הוּא הַדֶּשֶׁן שֶׁל מָחָר, לַמְרוֹת רֵיחו הָאָיום, רַב עֶרְכֹּו, מְאַחַר שֶׁהוּא חֹמֶר אוֹרְגָנִי מֵהַוָּתִיקִים הַמִּתְפָּרֵק בְּאֶמְצָעוּת חֲרָקִים וְיוֹדֵעַ לִסְפּוֹג מִכֹּל הַצְּדָדִים, וּלְשַׁדְרֵג אֶת מַצָבו, בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ לְשׁוּרַת הַנִּכְבָּדִים. תְּחִלָּה, תּוֹסְסִים רַק מִיצָיו בְּצֵרוּף מֵימָן וְחַנְקָן, אַחַר-כָּךְ יֻחְמְרוּ בְּנֵי מֵּעָיו לְהֵיטִיב אֶת תְּנוּבַת הַמִּרְקָם עִם דִּשְׁנוֹן מְעֻלֶּה לְכֻלָּם ! מירה הראל (ברין) בארות יצחק
03 בינואר 2019 הגב
יוסי ברדוגו
לא תגובה אלא בקשה: ביום ששי האחרון, 28.12.2018, ברשת ב בצהריים, בתוכנית של סיוון רהב מאיר ובעלה, דובר על מילים בודדות שמקצרות אמירה משמעותית ובאות במקום מספר מילים. לדוגמה : "לך" [ללכת} - מילה שאמורה להבהיר לאחר, כי הוא לא רציני, או לא מאמינים לו. האם אפשר לכוון אותה להגיע לכתבה זו , ועדיף למאמר.
03 בינואר 2019 הגב
יוסי ברדוגו
לא תגובה אלא בקשה: ביום ששי האחרון, 28.12.2018, ברשת ב בצהריים, בתוכנית של סיוון רהב מאיר ובעלה, דובר על מילים בודדות שמקצרות אמירה משמעותית ובאות במקום מספר מילים. לדוגמה : "לך" [ללכת} - מילה שאמורה להבהיר לאחר, כי הוא לא רציני, או לא מאמינים לו. האם אפשר לכוון אותה להגיע לכתבה זו , ועדיף למאמר.
03 בינואר 2019 הגב
עופר
חרא מופיעה באופן מפתיע אפילו בתנ"ך, מלכים ב יח כז. כשהקרי הוא צואה ויאמר אליהם רב שקה העל אדניך ואליך שלחני אדני לדבר את הדברים האלה הלא על האנשים הישבים על החמה לאכל את חריהם [צואתם] ולשתות את שיניהם [מימי רגליהם] עמכם
03 בינואר 2019 הגב
מיכל מירושלים
כשהיינו ילדים לא העזנו להשתמש במלה הזאת אלא לדבר אחד: כשמצאנו ב"מקלטים", שניבנו במלה"ע השנייה, שאנשים עשו את צרכיהם שם וקראנו לזה בשם האיום ח-ר-ע ביודענו מי עשה ואת זהותו הלאומית. ללכלוך מעין זה קראנו בדרך כלל "דומן". היום מי שרואה עצמו כרוה"מ להעתיד לבוא - אינו חש בושה להוציא מלה כזאת מפיו קבל עם ועדה
03 בינואר 2019 הגב
גבי
קיים מיקרה די יוצא דופן בו מלה המתארת הפרשה משותפת הן לסגנון הדיבור הנמוך ביותר והן לשפה המכובדת, ואפילו התנ"כית: להשתין. אז למה הרופאים נמנעים מלהשתמש בפועל זה ומעדיפים "לתת שתן"? למי?
03 בינואר 2019 הגב
שחר קליין
לעניין החרא: בקוסטה ריקה שמעתי את ההסבר הזה ל"קקאו": לאירופאים הראשונים שראו אותו הוא נראה כמו קקה ומשם, כמובן, המרחק קצר
03 בינואר 2019 הגב
יוסף הלחמי
לעניין אמירתו של רברהם שפירא על הנוער - ביום הולדתו ה-95 שמעתי מפיו ממש הכחשה נמרצת לדופי שהוטל בו, והודעה נרגשת שהנוער שלנו הוא "פרימה". לעניין קקר - הכינוי שימש גם כשם חיבה לילדים בגיל הרך, קודם ששלטו בצורכיהם. בדוק ומנוסה. השתנה = להטיל מים.
04 בינואר 2019 הגב
יוסף הלחמי
לעניין אמירתו של רברהם שפירא על הנוער - ביום הולדתו ה-95 שמעתי מפיו ממש הכחשה נמרצת לדופי שהוטל בו, והודעה נרגשת שהנוער שלנו הוא "פרימה". לעניין קקר - הכינוי שימש גם כשם חיבה לילדים בגיל הרך, קודם ששלטו בצורכיהם. בדוק ומנוסה. השתנה = להטיל מים.
04 בינואר 2019 הגב
גבריאל בירנבאום
שלום, המקור של "מצאנו מים" הוא בראשית כו, לב, ומשם לקחו לבונטין. בברכה, גבי
06 בינואר 2019 הגב
יצחק ריס
רוביק שלום, מן הראוי היה להוסיף לערך "מצאנו מים" את העובדה שמקורו בבראשית כ"ו ל"ב. בברכה איקא (יצחק) ריס
07 בינואר 2019 הגב

הוספת תגובה