שתי דילמות לשוניות: אנשים עם מוגבלויות ושפת התלמיד הערבי

רוביק רוזנטל | 06 בדצמבר 2019

איך מתמודדת השפה בעידן התקינות הפוליטית עם נכים, מוגבלים ופגועי נפש? לפער הגדול בין תלמידים ערבים ויהודים יש גם סיבה תרבותית מוצהרת, החוצצת בין השפה הספרותית והמדוברת; והאם "בן ברית" במשמעות שותף היא שגיאה?

השבוע צוין ברחבי העולם "יום האנשים עם מוגבלויות". היחס לנושא והעניין בו עלו מאוד בשנים האחרונות. מצד אחד עומדים ערכי שוויון הזכויות ושוויון ההזדמנויות, והתפיסה שכל אדם נולד בצלם. מצד שני, בעלי המוגבלויות סובלים כמעט בכל היבט. כלכלית, חברתית, נפשית, וגם ביכולתם ליהנות בחיי היומיום המרחב הציבורי. יש פער בין היחס המוצהר אליהם כבני אדם שווים, לבין היחס שאותו הם מקבלים בפועל.

ילדי הפיות ובעלי התסמונת

לשפה יש בעניין הזה תפקיד חשוב. המילים או המונחים שבהם החברה מכנה את בעלי המוגבלויות מעצבים את היחס אליהם. שפה המבליטה את המוגבלות ואת השוני מרחיקה את המוגבלים מן החברה. שפה שוויונית או מקרבת, אך לא מתעלמת, עשויה לקרב אותם. כאן נכנסת לתמונה התקינות הפוליטית, במובן הטוב של המילה. התקינות הפוליטית היא כלי של החברה האזרחית להגן על הקבוצות החלשות בתוכה, נשים, להט"בים ובני מיעוטים אתניים, וכן למוגבלים. שיטוט בין המונחים הרבים בתחום חושף דילמות, וגם בלבול. האם לקרוא לילד בשמו וכך לסייע לקבל אותו, או לעקוף את הנכות בדרך יצירתית באמצעות השפה.

אוטיסט. עד לא מזמן אפף את הקבוצה הגדולה הזו מסתורין, והילדים שבהם זכו אפילו לשמות כמו "ילדי הפיות", "מלאכים" ועוד. כאשר רווחה האבחנה החדשה נתפס האוטיזם כנכות קשה, ובין ילדי ישראל "אוטיסט" היה גידוף. היום יש לגיטימציה לשימוש במונח, בזכות כמה דמויות פורצות דרך. וראו "על הרצף".

בעל צרכים מיוחדים. כינוי גג לכל סוגי הנכות, המדגיש שככל אדם יש להם "צרכים", אך אלה צרכים שונים, ובעוצמה גבוהה יותר. נטבע בעקבות הביטוי האנגלי special needs. וראו "מיוחד".

בעל תסמונת דאון. דרך להציג מוגבלויות מסוימות באמצעות אבחנה מדעית ניטרלית. "בעל תסמונת דאון" החליף את "מונגולואיד" הפוגעני. אנשים עם תסמונת דאון נוהגים לומר בגאווה אירונית "אני התסמונת".

חולה נפש. האם לקרוא לילד בשמו? יש טוענים בעקבות פרויד שדווקא הביטוי מחלת נפש הוא הנכון, הטוב ואף ההומניסטי ביותר כלפי הלוקים בנפשם, שכן הוא מאפשר לטפל בהם, ולא לראות בהם יצורים שאיבדו צלם אנוש. האסכולה האנטי פסיכיאטרית מתנגדת לעצם ההפרדה בין הלוקים בנפשם לאחרים.

חריג. ניסיון בעייתי להתייחס למוגבלים, בעיקר ילדים, כדי לאפשר טיפול נכון בהם. אלא שהביטוי יוצר הדרה ואפילו פגיעה.

כבד ראייה, כבד שמיעה. אדם שראייתו או שמיעתו לקויים. מציג את הלקוי כמי שהחוש לא אבד לו לגמרי. לעיתים נוהגים לייחס אותו גם לעיוורים או חירשים גמורים.

מאותגר אנכית ומעוכב התפתחות

לקוי למידה. פתרון פופולרי המאפשר להצביע על קושי ומחסור בלי להדיר את המוגבל משאר בני האדם. עם זאת נוצרה כאן הבחנה בין הנכה לבין המוגבל שכלית או לימודית. לק"ה הוא שורש תלמודי, מקבילה  לנכ"ה. אם 'נָכֶה' הוא מי שהוכה, 'לקוי' הוא מי שהלקו אותו. מקור השורש הוא באכדית, שם laku פירושו חלש. החיבור בין "לקה" לבין מוגבלות או מום פיזי או נפשי מופיע בלשון חכמים. בתוספתא מצוטט בן עזאי: "כל שלקה בגופו מפני חכמתו, סימן יפה לו. חכמתו מפני גופו, סימן רע לו". 'לקות' התגלתה כמילה מנצחת. אפשר להדביק אותה כמעט לכל עניין, ויש לה מרחב פעולה נרחב בשפה. יש לקות אינטלקטואלית, לקות שכלית, לקות לימודית ולקות קוגניטיבית.

מאותגר. מונח מתורגם מאנגלית: challenged, המציג את המוגבל דווקא כאדם חזק יותר, שכן הוא מתמודד עם קשיים רבים יותר מהאדם הרגיל. מכאן, באנגלית, נוצרו צירופים כמו מאותגר שכלית, מאותגר פיזית ועוד. בישראלים לא אהבו את מה שנתפס כהתחכמות, וגם הוסיפו על המילה תוספות מגחכות: נמוך הוא 'מאותגר אנכית' ושמן הוא 'מאותגר אופקית'. אתר דורבנות הציע את 'מאותגר פנ"פ', פנים אל פנים, מי שאיננו מסוגל לדבר עם חברו ישירות או בטלפון, אלא רק במחשב.

מוגבל. המונחים מגבלה, מוגבלים ומוגבלות חדרו לשיח החל משנות השבעים. הצלחת המונח נובעת מכך שהוא מאוזן: גם קורא לילד בשמו, וגם אינו מדיר אותו משאר בני האדם. והרי כל אחד מאתנו מוגבל ברמה זאת או אחרת, הכל עניין של מידה ורמת הקושי.

מופרע. הפרעה התנהגותית או נפשית היא אבחנה נפוצה ולגיטימית. עם זאת, 'מופרע' הוא סטיגמה.

מיוחד. הוא אינו פחוּת מאדם רגיל, הוא אינו דחוי, הוא שונה, והוא אפילו מיוחד, כלומר, בעל שונות בולטת. באנגלית החלו להשתמש במילה special, והיא הפכה דרך מלך בעיקר בתחום החינוך: טיפול מיוחד, כיתות מיוחדות ועוד.

מעוכב. מונח תקין פוליטי עבור מה שקרוי מפגר. גם: 'ילד מעוכב התפתחות'. בישראל הכינוי מזכיר את התחום הפלילי-משטרתי ודיני האישות, מ'מעוכב יציאה' ועד 'מעוכבת גט'.

הרצף האוטיסטי ונכה החושים

מפגר. פיגור היא אבחנה קוגניטיבית, המתייחסת לרמות נמוכות של מנת משכל. מורון (moron) הוא מי שסובל ממנת משכל בין 50 ל-70, דביל הוא בעל מנת משכל מ-70 עד 90. אידיוט הוא בעל מנת משכל מ-25 ומטה. כל אלה הפכו לביטויים שגורים לטיפש. כך אירע גם למילים אחרות הנושקים לז'רגון הפסיכולוגי וגם הצבאי: דֶגֶנֶרָט, דֶפֶקְט, פְּסִיכִי, דפ"ר, קָבָּא ועוד. 'מפגר' הושפעה מאנגלית (retarded) והגרמנית (behindert), במשמעות מי שמתקדם לאט. בארצות הברית הפכה המילה retarded אסורה בתכלית, ובמקומה משתמשים, וגם זאת בזהירות רבה, במונח "The R word". גם בעברית המילה נחשבת פוגענית, למרות מעמדה המדעי.

משוגע. מילה תנכית שהתיישנה בשיח, גם מטעמי תקינות פוליטית. כמוה גם "בית משוגעים"

נכה. על המילה הזו ניטש מאבק לשוני. הניסיונות להחליף את המונח כדי לא לפגוע נתפסים יותר ויותר כהתעלמות של החברה מצרכיו המיוחדים של הנכה. על כן היא חזרה כמילה רשמית מטעם הנכים עצמם. באנגלית חל מעבר על פי התקינות הפוליטית מ-handicapped או cripple  ל-disabled.

נכה חושים. עיוור או חירש. מונח נדיר המשמש רק בקהילייה המקצועית.

על הרצף. תרומת המחקר המדעי לתקינות הפוליטית. 'הרצף האוטיסטי' מפרק את החבילה חסרת הפרצוף של 'האוטיסטים'. הבידול שעשו החוקרים לקבוצה הקרויה 'אספרגר'  סייעה לשחרר את הקבוצה הזו מן הסטיגמה הכללית, ואפילו להציג את האספרגרים כ"אוטיסטים מוכשרים".

עִם... מילת יחס המאפשרת להפריד בין האדם ומוגבלותו. "תלמידים עם פיגור שכלי", "אדם עם לקות אינטלקטואלית", "ילד או בוגר עם תסמונת דאון", וכללית: "אנשים עם מוגבלויות".

פגוע נפש. מונח המרחיב את האפשרויות בעולם המגוון של פגיעות נפשיות, ומכליל מחלות נפש סטיגמטיות עם פגיעות נפשיות שלא זכו לסטיגמה דומה, כמו הלם קרב או דיכאון קליני.

ערבית ספרותית, ערבית מדוברת והתלמיד שביניהן

התוצאות הקשות של מבחני פיז"ה בקרב התלמידים ערביים הביאו גל של תגובות. רובן מתייחסות להשקעה הנמוכה בחינוך הערבי, ובמחסור במורים ראויים. אבל לפער הזה גורם נוסף שעליו מדברים פחות, למרות שהוא מוכר היטב כבר שנים. הוא פוגע בעיקר בכישורים השפתיים של הילדים הערביים, ולכך יש השפעה על כל מקצועות הלימוד.

לפני מספר שנים הוזמנתי להשתתף בוועדה של האקדמיה למדעים, שעסקה בין היתר בהרחבה בהוראת השפה בבתי הספר הערבים. את הנושא הובילה ד"ר אלינור סאיג חדאד, שהציגה מחקרים מקיפים בנושא. התופעה, שהיא גם מקור הקושי, היא שהערבית בנויה על היררכיה בין הערבית הספרותית, הפֻצחה, לדיאלקטים של שפת דיבור. בנושא זה מקובלת עמדה קשיחה לפיה כתיבה ולימוד מתקיימים רק בערבית הספרותית. כך קורה שילד ערבי שולט בלשון הדיבור, בדיאלקט שבו הוא גדל, אך כשהוא מגיע לבית הספר הוא אינו יכול להשתמש בידע הלשוני שלו. למעשה, עליו ללמוד שפה חדשה. בתנאים מסוימים דו-לשוניות יכולה להיות טובה להתפתחות הלשונית, אבל לא במקרה הזה. היא גורמת לעיכוב.

הדיגלוסיה, טוענת סאיג-חדאד, מאופיינת ע"י מצב קיצוני בו הפער בין שפת האם המדוברת שעימה הילד מגיע לבית הספר שונה בממדים רבים משפת בית הספר, השפה הכתובה. היא יוצרת מעין נכות לשונית, המשפיעה על כך שאינו מסתגל לכללים ולדקדוק של הערבית הספרותית או הנורמטיבית, וחש בה אי ביטחון. התופעה, היא אומרת, מאפיינת גם מבוגרים דוברי ערבית. למעלה מזה, השפה הנלמדת בבית הספר אינה משרתת את החיים האמיתיים. הרופא שיסביר למטופל את בעייתו ישתמש בשפה המדוברת כי כך יבינו ויתקשרו אתו.

סאיג-חדאד מנסה להוביל יחד עם עמיתים מהלך של יצירת תוכניות לימוד המשתמשות בדיאלקט השפה המדוברת, שפת האם, בלימוד בבית הספר, וקישור בינה לבין הערבית הספרותית. התוכניות, יש לומר, נתקלות בלא מעט התנגדות מצד גורמים שמרניים במערכת החינוך הערבית, המתנגדים לזליגה של השפה המדוברת למחוזות הספרותית. גורם משנה מציאות בעניין זה הוא הרשת החברתית, שבה כותבים ערבית מדוברת. החומות מתחילות להיפרץ, אך זו אינה תשובה מספקת. הפתרון צריך להיות במערכת החינוך, ומן הכיתות הנמוכות.

בן ברית או בעל ברית?

ארנה כותבת: "אני מתייחסת לדברים שכתבת על יחיאל מיכל פינס באתר רב מילים: 'היה בן בריתו של בן-יהודה'. האין בן ברית הוא יהודי, בעוד שכאן הכוונה לשותף, היינו בעל ברית?" רובי מוסיף: "בנעוריי טענו כי בן ברית הוא נימול, ובעל ברית הוא שותף, חבר. היש שינוי או שמא זכרוני מטעני? אולי עבריתי מיושנת?".

הטענה ש'בן ברית' היא ביטוי שגוי מבוססת על משמעות הצירוף במקורות. במסכת בבא בתרא במשנה נכתב: "נכסים של בני ברית, נכסים המיוחדים ובכל מקום חוץ מרשות המיוחדת למזיק". כאן הכוונה ליהודי, שבא בבריתו של אברהם אבינו. ואולם, בעברית החדשה התפשט השימוש ב'בן ברית' במשמעות שותף, והוא משמש במידה רבה יותר מאשר 'בעל ברית'. אין כל סיבה לפסול את השימוש הזה, גם אם במקורות משמעותו שונה.

פינת המילון לצבאית מדוברת

לוסי איוב שואלת: לגבי הביטוי ״חמש חמש״ בנדב״ר שכתבת עליו, בשירותי בחיל האוויר מישהו אמר לי פעם שזה אומר ציון של 5/5 לשתי תכונות: ״חזק וברור״, ושזאת התשובה שכשפנינו בקשר לטייסים ב״X שומע?״, הם לרוב היו עונים ״חמש חמש״. זה נשמע לך סביר?

נשמע סביר בהחלט. "חמש חמש" מייצג ברשת מצב מושלם תקין לחלוטין, ולכן חדר גם לשיח הצבאי החופשי, וגם לשפה הכללית במשמעות הזו.

יורי נחושתן מתייחס לערך "שש בש תשע", כינוי ליחידת החילוץ 669: "ליחידה כינוי נוסף: שש בש קטע".

פוסט חדש בבלוג אתר רב מילים: העגבנייה, הגברבר והחתלתול: עוד על מחדשי מילים מימי תחיית הלשון ועד אורי אבנרי

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק':  מה ההבדל בין ארס ועוקץ, מהיכן הגיעו המילים שוליה וחוויה, מהיכן הגיע לעברית הביטוי 'לעשות רוח', מה מקור השמות זנדמן ושילוביצקי ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Jean-Louis Zimmermann; Flickr תמונה ראשית

תגובות

יעקב ברזילי
לפי שמה הגברת סייג חדאד מוצאה מארץ צפון אפריקאית שם הדיאלקט המקומי שונה מהערבית הספרותית באופן מהותי.אכן העולים מארצות אלה לא שמעו רדיו בערבית ולא מבינים בכלל את השפה הזו.באותן מדינות לימדו צרפתית ולא ערבית.הערבית המדוברת של המזרח התיכון ולא חשובה הארץ לא שונה מהותית מהערבית הספרותית.זו אגדה שמפיצים בוגרי החוג לערבית שלא מסוגלים לדבר לא ספרותית ולא מדוברת.הילדים במזרח התיכון שומעים מילדותם סרטוני ילדים בערבית ספרותית ונכנסים ללא שום בעייה לכיתה א.אחרון הפלחים שאינו יודע קרוא וכתוב בבואו לשמוע חדשות הוא הולך לאלג'יזרה או שומע למהדורת החדשות ברדיו ומבין היטב.זאת לא שפה אחרת אלא רובד של מילים ברמה גבוהה יותר מהשפה שאותה הוא דובר.צריך לחפש את הבעיות במקום אחר ולא להסתמך על מחקרים מפוקפקים שמחבריהם משליכים את בעיותיהם על כלל התלמידים הערביים.
05 בדצמבר 2019 הגב
רוביק רוזנטל
פרופ' אלינור סאיג חדאד היא ערבייה ישראלית, חוקרת מוערכת ורצינית. הדיון במחקריה נעשה בוועדה של האקדמיה למדעים לאורך שנה שלמה. לאחרונה זכתה במענק מחקר גדול של משרד החינוך לפיתוח תוכניות לימוד במגזר הערבי. התגובה לעומת זאת בנויה על השערות וקביעות שגויות, ויש בה יותר מאבק גזענות. בעיית הדיגלוסיה בקרב ערביי ישראל מוכרת כבר שנים, אין עליה עוררין, והיא אחד הגורמים לקשיים בתחום הלימוד.
05 בדצמבר 2019
יעקב ברזילי
רגע רגע גזענות כלפי מי?העולים מצפון אפריקה או הערבים בארץ?לא כלפי אלה ולא כלפי אלה.היהודים מצפון אפריקה עזבו את ארצותיהם לפני שהחלו ללמד בבתי הספר ערבית ספרותית .לימדו רק צרפתית.הם לא מכירים את הערבית של המזרח התיכון.זו אמת לאמיתה.אלה מהם שעבדו עם ערבים קלטו חלקים מהשפה והם לא מבינים ערבית ספרותית.כלומר יאזינו לרדיו ולא יבינו.הואיל ולא ידעתי בכלל שהגברת סייג-חדאד היא ערביה אני לפחות פוטר עצמי מכל אשמה.איך אומרים? הרבה מחבריי הם ערבים... ואני נהנה מאוד מחברתם.אני עדיין חושב שלא מדובר בשתי שפות שונות והסיבות להבדלי הרמות הן אחרות.(לא תורשתיות ולא גזעיות)
05 בדצמבר 2019 הגב
מיכאל נצר
הביטוי "חמש חמש" בנהלי דיבור היה כבר בשנת תש"ח. מיכה
08 בדצמבר 2019 הגב
יעקב ברזילי
בעיקבות הוויכוח שהתפתח בנושא הערבית המדוברת והסיפרותית ניכנסתי למחשב והתעניינתי במה מדובר.אכן יש מחקרים רבים בעיקר של חוקרים ערביים מהארץ שטוענים שלגבי התלמיד הערבי לימוד הקריאה בעברית דומה בדרגת הקושי לקושי שהוא נתקל בו בבואו ללמוד לקרא ערבית ספרותית.(ד'ר רפיק איברהים כמשל).לא אתווכח עם מחקרים כי אני לא חוקר אביע עמדה התרשמותית.המושג הזה "דיגלוסיה בשפה הערבית"הוא תירוץ נהדר ליחס אליו את המדווים והחוליים של רמת הלימודים והידע של התלמיד הערבי בארץ ובעולם הערבי.הפער בהישגים יש ליחסו לדעתי לגורמים סוציואקונומיים תרבותיים וסביבתיים.(ושוב אדגיש לא גזעניים ותורשתיים)יש לי הסברים לכל אחד מהתחומים שציינתי אבל לא אלאה את הקוראים.
09 בדצמבר 2019 הגב
יעקב ברזילי
ועוד הערה קטנה השפה הערבית היא אחת השפות הקלות ביותר לקריאה כי שי בה תנועה גדולה וקטנה באופן הכי מוחלט.כמו בחלק מהמילים באנגלית DIP-DEEP BEEN-BIN העברית היא הרבה יותר קשה לקריאה כי צריך להכיר את המילה ולהבין את ההקשר שלה במשפט כדי לקוראה נכון-ספק- וספק של סחורה .אז נפלאה מבינתי איך תלמיד ערבי נתקל באותו קושי בבואו ללמוד לקרוא את כמעט שפת אמו ושפה זרה כמו העברית.לחוקרים הפיתרונים.
09 בדצמבר 2019 הגב
יעקב ברזילי
למיכאל נצר חמש חמש -אחרי מבצע קדש פירסמה להקת הנחל שיר נחמד -כשנגמר מבצע קדש ישבו ה-?ים סביב האש וצ'יזבטו חמש חמש עד שחקים אדמו מרוב צ'יזבטים יבה יי יבה יי איזה צ'יזבטים.
09 בדצמבר 2019 הגב
דוד דוד
בעיקרון מסכים עם התזה של ברזילי ,אכן כערביסט גם מהבית וגם יציר לימודים אקדמאיים אין הבדלים משמעותיים באוזן של התלמיד בין שפה מדוברת לספרותית באזור שאנו חיים בו ,מעבר לשפת ״החולין״ ,הנוער הערבי ,שומע גם ג׳אנרים ספרותיים ,ככתבי הקודש , בניהם ספר הקראן , כתבים קנוניים ( החדית׳ ) ודומיהם , ככה שאוזנו של הילד מורגלת במידה מסויימת גם לטקסטים ספרותיים , ועל כן אני לא חושב שיש הבדל רציני בין בין מה שהילד הערבי שומע בית לבין לימודי הספרותית בבית הספר , ובודאי אין מדובר לדעתי ״בדיגלוסיה בשפה הערבית״ בחומרה שהוצגה לעיל , עד כדי גרימת ״עיכוב״ בלימודים , אצל הנוער הערבי . יחד עם זאת ברור שבערבית המדוברת כמו בכל שפה אחרת בכל אתר ואתר , נכנסו מילים ומושגים שלא נמצאים בשפה הספרותית , אם מדובר במילים טכניות ומקצועיות מהתקופה המודרנית , או בהשפעה של שפות זרות , אבל מדובר במינון זניח בשפה עם ספרות שירה ופרוזה עשירה ביותר במהלך הדורות הנקראת ונשמעת בלי סוף כמעט בכל בית ערבי .
09 בדצמבר 2019 הגב
יעוד גונן
שאלה ליודעי הערבית: ערבית ספרותית צויינה כאן כ'פֻצחה', וכך גם מופיע בויקיפדיה. עם זאת, למדתי בשעתי, ואף שמעתי בהזדמנויות שונות, את המונח 'אִנַאחָוִי' ככינוי לערבית ספרותית, כנגד ה'אלעַמִיָה' - הערבית המדוברת. היוכל מישהו להאיר את אוזני? בתודה מראש.
09 בדצמבר 2019 הגב
יעקב ברזילי
מילים נרדפות
10 בדצמבר 2019 הגב
עתליה רוזנברג
'פֻצחה' בבקשה, מה הפירוש?
21 בדצמבר 2019 הגב
dobsonz
y3qnbX http://pills2sale.com/ levitra nizagara
18 באוקטובר 2020 הגב
Merziuz
OVU9Ym http://pills2sale.com/ viagra online
14 בנובמבר 2020 הגב

הוספת תגובה