סיפורי הזמר של דוד אסף, ומילון ההפכים הזהים

רוביק רוזנטל | 10 בינואר 2020

ספר חדש עוקב אחרי גלגוליהם של 18 שירי זמר אהובים, בדרכי ההיסטוריה ובנדודי היהודים בעולם ובארץ ישראל. בשפה העברית קבוצה קטנה אך מעניינת של מילים או שורשים המביעים דבר והיפוכו, הפעם המילון

ההיסטוריון דוד אסף הוא מזן אנשי האקדמיה המגניבים. על עבודותיו ואישיותו שפוך חיוך תמידי, והוא נוגע בפיסות חיים ולא רק בהכללות ובתיאוריות, שכבודן במקומן מונח. לצד עבודתו האקדמית הוא מקיים בלוג מגניב לא פחות, 'עונג שבת', ובראשי תיבות: עונ"ש, ובו סיפורים, תמונות וקטעי מחקר מחיי היהודים בארץ ישראל ומחוצה לה, בדורות האחרונים.

בימים אלה יצא בהוצאת עם עובד ספרו של אסף "שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי". אסף מביא בו 18 סיפורים על 18 שירי זמר, ולכל אחד מהם סיפור חיים שאליו אפשר להתייחס רק בקלישאות: מדהים, מהמם, מרתק, מלמד, וכמובן, מגניב.

שיר הוא לא רק מילים

קראתי את הספר במה שקוראים בתחום הטלוויזיה בינג', צפיית רצף. ושתי דוגמיות בקיצור, להגברת התיאבון.

למות עם כוס יין, ממש מתחת לחבית

"כשנמות יקברו אותנו ביקבי ראשון לציון". השיר הושר במסיבות, בתנועות הנוער ובחבורות זמר. אבל סיפורו מוליך 150 שנה לאחור, אל שיר מאת משורר משכיל, מיכל גורדון, בשירו "שיר אהבה ליין": "לכשיכלו יתר שנותי בעולמי/ אבקש כי בקבר יניחו עמי/ חבית של משקה בסמוך אל הקיר/ ויתנו בימיני גביע אדיר/ שאהיה לשתייה מוכן ומזומן/ בתחיית המתים – ללא ביטול זמן!"

זו ההתחלה? לא ממש. השיר של גורדון מוליך אל הפייטן אבישי מהמאה ה-16, המבקש באחד מפיוטיו שכאשר ימות "חצוב קברי בשורשי הגפנים/ ואל תשים עלֵי קברי עפרים/ אבל כַדים תמורת האבנים ... וחִנטוני בזגים וחרצנים". השיר יוחס בטעות לאבן גבירול.

ימי הביניים? עדיין לא קרוב. אבו מחג'ן מן המאה השביעית, במעבר לאסלאם, כתב את השיר הבא: "כאשר אמות ליד גפן אותי נא קברו/ למען שורשי עצמותיי אחרי מותי ירַוו". מכאן נוצרו גירסאות רבות, כולל באחד המרובעים של עומר כיאם, ומכאן הוא התגלגל לאירופה מרובת השתיינים: שיר סטודנטים רוסי, שיר גרמני מהמאה ה-18, וגם שיר שיכורים יהודים מלפני מאה שנה המבקש להיקבר עם הראש ליד מגופת חבית היין.

הצרפתים שרו גרסה של השיר על אבירי השולחן העגול, מרים ילן שטקליס תרגמה בהתאמה ללחן: "כי אמות אנא תקברוני/ במרתף בו יש יין טוב". הלחן של השיר הזה הוא הלחן המוכר כבר בזמר העברי. ואיך נולד הנוסח שאותו שרים? הוא זכה, כדברי אסף, לאזרוח ציוני, והוצמד ליקבי ראשון לציון.

השיר הפך לשיר האהוב על לוחמים בשנות הארבעים, ונוספו למוות המתוק גם "בחורות המגישות כוסות, מלאות יין אדום אדום". על פי עדויות הוא הושר בכל חזיתות מלחמת העצמאות. הוא אף זכה לגרסאות מתאימות לאותם ימים, מקבריות למדי: "כשנמות יקברו אותנו/ בהרי באב אל-ואד/ שם ישנם ערבים/ היורים כדורים/ כדורים חודרי שריון". הטנקיסטים של גדוד 75 הפכו אותו אחרי מלחמת יום כיפור לשיר שריון מקברי במיוחד. המוות המתוק עם בחורות נאות התגלגל להוויית המלחמה הישראלית הקשה.

היי דרומה לדז'נקויה

השיר הפופולרי "היי דרומה" נולד משיר עם עליז ביידיש בשם "כשנוסעים לסבסטופול", או "דז'נקויה". מחברו אינו ידוע, והוא שימש לצרכים פוליטיים של המשטר הסובייטי הצעיר: לעודד יהודים לעזוב את העיירות ולהפוך לחקלאים. דז'נקויה היא תחנת רכבת של העיר דז'נקוי בחצי האי קרים, שהובילה למושבות החקלאיות. המושבות התפרקו מאוחר יותר, אבל השיר הושר עוד ועוד. אחד הבתים, בתרגום של אסף: "מי הוא שאומר שהיהודים עוסקים רק במסחר/ אוכלים מרק דשן עם שקדים/ ולא רוצים לעבוד?/ את זה יכולים לומר רק השונאים./ יהודים, תירקו בפיהם/ תנו מבט בדז'ן דז'ן דז'ן".

השיר תורגם לעברית שוב ושוב. האחים דב ומאיר נוי לימדו אותו במחנות בקפריסין בתרגומו של דב. הוא זכה גם לתרגומים של יוסף חרמוני ונחומי הר ציון, וכולם נשארו עם השם המקורי: דז'נקויה, ובקיצור דז'אן. אלא שב-1949, לאחר שהאחים נוי עלו ארצה, חל פיתול בעלילה. חיים חפר כתב על פי מנגינת "היי דז'נקויה" את השיר "בדרך לעקבה", ובו הפזמון הידוע "היי דרומה, לאילת", בעקבות כיבוש אילת על ידי חטיבת גולני. מאיר נוי, במהלך הנסיעה של להקת הצ'יזבטרון לאילת, התאים את המנגינה ללחן עברי, ואותו שרה הלהקה.

לצד אלה, "היי דז'נקויה" שרד את המשטר הסובייטי ואת מות המושבות החקלאיות, והתגלגל לארצות הברית. בשנת 1947 הקליט אותו פיט סיגר, בגירסה משולבת של יידיש ואנגלית. גם הטקסט עבר התאמות, וזכה לגרסה ליברלית: "נעבוד יחד כאחים/ יהודי וגוי, לבן ושחור/ למען עולם טוב יותר./ בעולמנו זה הטוב/ בני אנוש ימצאו אחווה/ בדז'נקויה".

הכופר כיפר והסכל הסתכל

עמיחי כותב: "כבר תקופה שאני מחפש מילים שדומות למילה "לקלס", ז"א שהן מכילות בתוכן משמעות מסוימת ואת ההופכית באותה המילה. במקרה שלנו - לברך ולקלל. יש לך עוד רעיונות לאוסף?"

דוגמת 'לקלס' מוכרת, והיא גם שופכת אור על כך שבדרך כלל מפגש ההפכים הזה מקרי. יש בשפה שורשים, ומכאן מילים שונות – בעיקר פעלים – המציגים דבר והיפוכו, לעיתים באופן מובהק ולעיתים בדרך אסוציאטיבית יותר. "הזירה הלשונית" מציגה את מילון ההפכים הזהים. הערך מוצג באמצעות אותיות השורש.

בלה. מצד אחד: התיישן והרקיב. מצד שני, בילה: נהנה מחייו, בעקבות 'בילה ימיו' מהמקרא, כלומר, השחית את ימיו בלי תועלת.

ברא. מצד אחד, יצר יש מאין. מצד שני, בירא: כרת ועקר. השורשים ממקור שונה.

גאל. מצד אחד: שחרר, הציל וחילץ. מצד שני: לכלכך וטימא, צורת משנה של געל.

הלם. מצד אחד, במקרא: היכה באלימות. מצד שני, בתלמוד: התאים, היה נאה ומדויק.

חלה. מצד אחד, נעשה חולה. מצד שני, חילה, המתיק, עשה מר למתוק.

חלש. מצד אחד, היה נרפה, חסר כוח. מצד שני: שלט. מדובר באותו שורש.

חסד. מצד אחד, חיסד: עשה טוב, עשה חסד. מצד שני, חיסד: חירף וגידף. אין קשר בין השורשים.

חשל. מצד אחד, נחשל: היה חלש ומפגר. מצד שני, חישל: חיזק, עיצב וגיבש. אין קשר בין השורשים.

כפר. מצד אחד, כפר, חדל להאמין, הפך לחוטא גמור בעיני המאמינים. מצד שני, כיפר, קיבל אחריות על חטאיו.

נכר. מצד אחד, הכיר: ידע, הבין והתחבר, וכן 'מַכָּר'. מצד שני, התנכר, נעשה זר, וכן 'מנוכר' ו'נוכרי'. השורש זהה, והתפתחו בו שתי משמעויות הפוכות.

סכל. מצד אחד, טיפש. מצד שני, הסתכל, התבונן והבין.

עזב. מצד אחד, נטש, מצד שני, עזר. אין קשר בין השורשים.

קלס. מצד אחד קילס: קילל, במקרא. שורש שמי. מצד שני, קילס: שיבח, במשנה, כנראה בהשפעה יוונית.

רגע. מצד אחד נרגע: חדל מהתרגשות וכעס. מצד שני, רגע: כעס ורגז. מקור שניהם במקרא, כנראה אין קשר בין השורשים.

רעע. מצד אחד חבר טוב, רֵעַ, מצד שני איש רַע ומנוול. אין קשר בין השורשים.

רפה. וגם רפא. מצד אחד: חלש ומסכן. מצד שני: זוכה לרפואה והחלמה. המקור משותף.

שׁבר. הניגוד מתגלם בביטוי "החלום ושׁברו". בספר שופטים פירושו: החלום ופתרונו. בשימוש היום: החלום והרס החלום.

שחר. מצד אחד, אור היום בוקע, שחר. מצד שני: הלילה יורד, שחור. המקור באותו שורש, ומתייחס לאפלה ממנה עולה הבוקר.

שכח. מצד אחד, נעלם מן העין. מצד שני, במילה 'שכיח': מצוי בכל מקום. המקור בגלגולי אותו שורש.

תאב. מצד אחד, רצה מאוד. מצד שני, שנא וחש בחילה עמוקה, צורת משנה של תעב.

עושים אודישן בקונסרבטוריון

חיים טוביאס מתייחס למקורו של האודישן. "המילה audition אכן מקורה, בסופו של דבר, משורש לטיני שמשמעותו שמיעה; אלא שהמשמעות המדויקת של המושג קרובה יותר לעולם המשפט. השמיעה כאן היא במשמעות של ביקורת, בדיוק כמו משמעות המושג (האקטואלי) שימוע". מיכאל יודקובסקי מוסיף ושואל: "האם audition אינו מהשורש audit שמשמעו ביקורת?" נראה שאכן כך. השמיעה והשימוע הביקורתי התלכדו תחת מקור לטיני אחד, ומכאן גם האודישן.

יעקב כותב: "לעניין מקורו של הקונסרבטוריון. במאה ה-17 נוסדו בנאפולי מוסדות צדקה, בדרך כלל פנימיות שנוהלו ע"י נזירות, שנועדו להקנות מקצוע ליתומים. הם נקראו קונסרבטוריו, כיוון ששימשו בתי מחסה (או שמירה) לחניכיהם. לימים, הוסבו מוסדות אלה לבתי ספר להוראת המוזיקה, וכך נשתמר שמם". 

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך קוראים לבעל של הנכדה, מה המשמעות המקורית של 'על מנת' וכלו כל הקיצין', למה בלהה וזלפה הודרו מחבורת האימהות, מהיכן הגיע תפוח האדמה ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Bird; Delta3;Flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אבישי לבנה
ה"הפכים" שהביא בעל המאמר ראויים להתיחסות מעט יותר מעמיקה. וחלק גדול מהשרשים שהוא אומר בנחרצות כזו או אחרת שאין ביניהם קשר, כנראה יש ביניהם קשר. ראוי לחקור ולמצוא את המקור המשותף. לפעמים זה ברור מאד כמו ב"להשריש" ו"לשרש"(שנשמטו מהמאמר ושהבנין עוזר למצוא את המפריד ביניהן) ולפעמים צריך לחקור יותר. המקום כאן צר מלדון בכל מלה ומלה.
09 בינואר 2020 הגב
רוביק רוזנטל
דוגמה אחת מבוססת לשורשים שנכתב שאינם מאותו מקור אך הם מאותו מקור, הייתה מעידה על התייחסות מעמיקה מצד כותב התגובה.
10 בינואר 2020
אורי שגיב
נראה שאפשר להוסיף את השורש שרש, שנושא את המשמעויות ההפוכות של להכות שורשים ולעקור מן השורש (להשריש ולשרש). בדומה לכך, גם המילים לעשב ולאבק מתייחסות לסילוק העשב או האבק, בניגוד למשתמע מהשורשים שלהן. כמו כן נראה שיש מקור משותף למילים לסרב ולסרהב אף שהמשמעויות שלהן הפוכות.
09 בינואר 2020 הגב
איתי
בהמשך לשאלת האן-דן-דינו, בניגוד למקור הפשוט יחסית של "אן-דן-דינו", קיים השיר הסבוך הרבה יותר "קווה קווה דה לה אומה". עד כמה סבוך? דורון פישלר, בהסכת שלו, עסק במקור ובגרסאות השונות להפליא של השיר, לא רק כפרק בפני עצמו: https://www.ranlevi.com/2019/11/18/hatshova-ep27/ אלא גם בפרק השלמות, שבו נמצא כנראה המקור האמיתי לשיר https://www.ranlevi.com/2019/12/16/hatshova-ep29/
09 בינואר 2020 הגב
מיכאל נצר
דז'אנקוי, פרוש השם בתורכית, וכנראה גם בטטרית, הוא "כפר אושר". בתכנית בטלויזיה בשבוע שעבר על "הספר השחור", השמדת העם היהודי בברית המועצות בזמן השואה מוזכר גם דג'אנקוי.
09 בינואר 2020 הגב
מיכאל נצר
שכחתי לציין כי השם דג'אנקוי ישנו במפת חצי האי קרים עד היום בקרבת מקום לחיבור חצי האי ליכשת.
09 בינואר 2020 הגב
מרים הררי
תודה רבה על המאמר. ראוי גם להוסיף לשורש ״ג.ע.ל״ את המילת ״הגעלה״ בצירוף ״הגעלת כלים״ שמשמעותה הפוכה ל״גועל״.
09 בינואר 2020 הגב
אבנר
נוסיף להערות דלעיל ש- דְזִ'יֵנְקוּיֶה dzękuję זה בפולנית "תודה".
09 בינואר 2020 הגב
קלמן הרץ
פנים צהובות הן פנים שמחות וגם פנים כועסות.
09 בינואר 2020 הגב
מאיר צמח
שאלה: שמו של "המנהיג העליון" של איראן, ח'מנאי, נכתב בעיתונות בחי"ת עם גרש. מה ההבדל בין חי"ת גרושה לבין חי"ת רגילה?
10 בינואר 2020 הגב
יעוד גונן
דוגמא נוספת לשורשים בעלי משמעויות הפוכות - השרש פ.ק.ד שיכול לשַמש כפעולה לווידוא נוכחות (מִפְקָד), וגם להֵעָדר(נפקדוּת).ראוי להוסיף כי המשפט "כל אשר יִפָּקֵד לא יחיה" (מלכים ב', י', 19) פורָש, בהסתמך על הנסיבות (שיהוא רצה להשמיד את עובדי הבעל) שבכל מקרה יהרגם - את מי שיִנְכַח ואת מי שייעדר.
12 בינואר 2020 הגב
null
28 בפברואר 2020 הגב
null
03 באפריל 2020 הגב
null
19 ביוני 2020 הגב
null
14 באוגוסט 2020 הגב
null
14 באוגוסט 2020 הגב

הוספת תגובה