על נסיינים וחורפנים, ושלושה ספרי לשון חדשים

רוביק רוזנטל | 13 בנובמבר 2020

העיסוק מעורר התקווה בחיסון לקרונה חושף ערבוב נפוץ בין הנסיינים, עורכי הניסויים, לנבדקים. ראיון עתיק עם נתן זך שנפטר בימים אלה מגלה נביא זעם הכואב את מה שאירע לשפה העברית. ממתי החליף החורפן העברי את המינק. שלושה ספרים עוסקים בשפה משלוש זוויות: לימוד הערבית, משקלי השם ולהטוטי שפה. וגם על משחק הצ'יפס ומקורו

פרופ' מיה בר הלל כותבת: "אני כידוע באה מתחום הפסיכולוגיה האקספרימנטלית. עשרות שנים שמעתי ונתתי אינסוף הרצאות על ניסויים, לא רק בפסיכולוגיה אלא גם ברפואה.  מקובל שהמילה ״נסיין״ היא התרגום של experimenter, וחלה על החוקר/ת או מי שבפועל מריץ/ה את הניסוי. למשתתפים קוראים כך:  משתתפים, participants, או נבדקים, subjects. אצלנו בתקשורת נהיה מקובל להחיל את המילה ״נסיין״ על המשתתף.  זה מחרפן אותי. לעיתון הארץ כבר הערתי, והם הבטיחו לתקן - אך מדי פעם מתרגם/ת זה או אחרת חוזרים לסורם.  גם למפיק של קרן נויבך הערתי. בינתיים התבשרנו אתמול שלניסוי בחיסון הישראלי גויסו מאות נסיינים. מה אפשר לעשות לפני שהטעות תתקבע ללא תקנה? מדברים עכשיו הרבה על הניסויים בחיסונים החדשים המפותחים כנגד הקורונה.  ומראיינים את ה ... לא! לא!  הם לא נסיינים!  הם משתתפים, מתנדבים, נבדקים - לא נסיינים!"  

מיה צודקת כמובן. נסיין, על פי מילון רב מילים המשקף את העברית העכשווית, הוא experimenter או experimentalist, והגדרתו מי שעוסק בניסויים, מי שעורך ניסויים במהלך החקירה של דבר מה, וכן אדם המתבקש לנסות מוצר ולדווח על התוצאות. ערבוב השימושים בין מבצע הניסוי למי שמשתתף בניסוי לא רק שאינו נכון, הוא עשוי במצבים רבים לבלבל בהבנת הנקרא.

125,000 לא"י אקספורט פרוות מאנגליה

השבוע נכתב בעיתונות על "מוטציית החורפנים". שלי פרגוס שואלת: מה מקור השם חורפן (החיה)?

חורפן הוא השם העברי שניתן לבעל החיים מינק, שמפרוותו מייצרים פרוות, הקרויות גם הן פרוות מינק. משמעות השם הלועזי היא מן האנגלית הבינונית המאוחרת, ותחילה יוחסה לפרווה ומאוחר יותר לבעל החיים עצמו. מקור המילה שוודי. הפעם הראשונה בה המילה מופיעה בעיתונות העברית היא בשנות הארבעים. ב-1945 דווח בעיתון הארץ על "125,000 לא"י אקספורט פרוות מאנגליה", והחורפן מוזכר בסוגריים כאחד מבעלי החיים שמהם מייצרים פרוות: חולד הרים, מושק, הבואש, ירודה, חורפן וכו'. ב-1972  מופיע השם במילוני האקדמיה ללשון.

מדוע נבחר השם חורפן? קשה להצביע על הנמקה מסודרת. ההסבר היחיד האפשרי הוא שהשם מתייחס לשימוש בפרוות החמות, המתאימות לתקופת החורף.

במשרד הבריאות רואים בעין אחת

אורי הייטנר כותב: בראיון ל"כאן ב'" אמר מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' חזי לוי, שיש נושאים שבהם משרד הבריאות ומשרד האוצר "רואים בעין אחת". ותמהתי. מה קרה? איבדתם את כל העיניים ונותרה רק עין מתפקדת אחת? כוונתו הייתה כמובן שבאותם נושאים משרדי הבריאות והאוצר – מסכימים על תיאור המצב ועל הפתרונות; שהם נוקטים אותה עמדה. נכון היה לומר שבנושאים אלה שני המשרדים רואים עין בעין. בעברית המודרנית, הביטוי 'רואים עין בעין' מבטא הסכמה. במקור המקראי, משמעות הביטוי הוא "פנים אל פנים": "אשר עין בעין נראה אתה ה'" (במדבר יד), וכך גם מובן הביטוי בישעיהו "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון".

צוואת העברית של נתן זך

מותו של המשורר הביא אותי למאמר ישן שהופיע בכתב העת בעריכתי "פנים" באחד מגיליונותיו הראשונים. זך מקונן בו על מדווי השפה, ובין היתר כותב:

"ללשון בלתי-מבוקרת מומנטום או תנופה משלה, כך שלפעמים נדמה כי הגרוע יותר עוד לפנינו (והגרוע יותר הוא, כידוע, אויבו של הגרוע, כדרך שהטוב יותר אויב לטוב). נראה שלא יעבור זמן רב ונתרגם את ה-this goes without saying האנגלי ל"זה הולך בלי לדבר" של ההלצה. הרי כבר תרגמנו את ה-sleep on it, שפירושו שהות למחשבה, ל"לישון על זה", שהוא דבר הבל בעברית.

המאמר המלא מופיע לראשונה כאן בבמת אורח: "בוקר טוב, יהופיץ!" 

ספר ראשון: הערבית בין החינוך והביטחון

שלושה ספרים העוסקים בשפה מכיוונים ובסוגות שונות הגיעו אל "הזירה הלשונית". הראשון הוא ספרו של ד"ר יוני מנדל "שפה מחוץ למקומה", בהוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד. מנדל עוסק ביחסי העברית והערבית בישראל ומעורב אקטיבי במאבקים להעלאת מעמדה של הערבית.

יוני מנדל

"שפה מחוץ למקומה" עוסק בסוגיה הכואבת של מעמד הערבית במדינת ישראל. הספר מצטיין בתיעוד מדוקדק ומפורט, והסיפור העולה ממנו עגום. לאורך כל השנים הייתה מגמה ללמד תלמידים ישראלים וכן מבוגרים את השפה הערבית. עד 1948 הנימוקים והמניעים לכך היו בתחום החברתי. המפגש בין החברה הערבית והיהודית התבסס על יחסי מסחר, חברה ותרבות, והערבית נדרשה לתקשורת דו סטרית. לאחר 1948 וכינון הממשל הצבאי החלה המטוטלת של לימודי הערבית לנטות אל הנימוק הביטחוני, נוסח "הכר את אויב". לאורך השנים הראשונות של המדינה היה מאבק של כמה מובילים חינוכיים להכניס את לימוד הערבית למערכת החינוך, אבל הוא הלך והצטמצם. תרמה לכך גם העובדה שרוב רובם של המורים לא היו ערבים ולא שלטו בשפה.

ככל שחלפו השנים הפכו לימודי הערבית לפרויקט משותף של מערכת החינוך ומערכת הביטחון. לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר השליטה בשטחים דרשה יודעי ערבית, הצורך התעצם ונוצרו מגמות מזרחיות בבתי הספר התיכון. מנדל קורא לתקופה שבין 1976 ל-1986 תקופת הביטחון והשלום, כאשר הסכם השלום עם מצרים פתח אפיקים שאינם ביטחוניים. מנדל מספר שדווקא יוצאי עדות המזרח, שהערבית הייתה שפת הוריהם, מיעטו להשתלב במגמת הלימוד והשימוש בערבית במערכות השונות, מתוך רצון להשתלב במדינה היהודית שהשפה הערבית מייצגת את אויביה.

ספר שני: המילון המקיף של המשקלים העבריים

הספר השני הוא מילון שמות העצם העבריים, שיצא בהוצאת ראובן מס. הספר כתוב אנגלית אך עוסק בשמות ובעיקר במשקלים עבריים. פרופסור שמואל בולוצקי פועל בארצות הברית מזה כמה עשורים. מחקריו וספריו מפורטים, והוא פתוח לרוחות המנשבות בעברית הישראלית ובלשון הדיבור. הספר מוגש בדרך האופיינית לבולוצקי – מידע רב המיועד לשימוש חוקרים. עם זאת הוא פותח פתח לאחת החטיבות החשובות של העברית לדורותיה – המשקל. כל תלמיד ממוצע מכיר בעל פה את שבעת בנייני הפועל, אבל התמונה משתנה כשמגיעים לשמות העצם ושמות התואר. כאן מציעה העברית מגוון עשיר מאוד של משקלים שמהם נגזרו מילים בעברית, וממשיכים להיגזר עד היום.

בולוצקי מציג לא פחות מ-999(!) משקלים. רבים מהם קרובים אלה לאלה, וזה עניין נוסף המאפיין את התחום: יש בו גוונים וגווני גוונים. נוסף לכך, יש בו חלוקה למשקלים הקשורים למערכת הפועל וכאלה שאינם. למשל: שמות פעולה. כאן מספר בולוצקי שמשקל קטילה, למשל, יכול לשמש על פי ההקשר לשמה של הפעולה, או כשם עצם לכל דבר. "ישיבה ממושכת קשה למי שסובל מטחורים" (שם פעולה), מול "ישיבת המנהלים השנתית".

הספר שופך אור על הקשר בין המשקל לבין התכנים השונים. כאלה הם משקלי המקצועות: קַטָּל (זגג, פקח), קטלאי (חשמלאי, עיתונאי). גם כאשר משקל מזוהה עם תחום, יש בו לא מעט שמות שאינם קשורים לתחום, והדבר מעיד על הגיוון והגמישות הרבה של העברית, ושל שיטת שורש-משקל המאפשרת לכל ילד לייצר מילים חדשות, גם אם לא קרא קודם את ספרו החשוב של בולוצקי.

ספר שלישי: פרץ יצירה של פרוזה מחורזת

הספר השלישי שונה מהראשונים וקשה לתחום אותו לסוגה מוכרת. "שומרי סף התהום" של אמנון יוגד בהוצאת אופיר ביכורים כתוב במה שהוא מכנה פרוזה מחורזת. זהו פרץ יצירה מרשים וייחודי של כותב לא מוכר. הוא מורכב ממאות רבות של קטעים קצרים שכל אחד מהם נוגע בשאלות שונות: יחסי זוגיות, פוליטיקה, הוראה, חיים ומוות ועוד. על הדרך יוצר יוגד מעין שפה פרטית שקשה לעיתים לחדור אליה, אבל אם נכנסים היא מקבלת חיים משלה.

אמנון יוגד

ולהלן שלוש דוגמיות שבהן יש גם דגש על משחקי לשון.

הטבע וגורי האדם

עָדִיף לִהְיוֹת סוֹפֵר סִדְרָתִי מֵרוֹצֵחַ סִדְרָתִי. מֵתָה עָלָיו, חַי עָלֶיהָ. שׁוֹאֵף לִשְׂרֹד, לַחֲשֹׁב עַל הִשָּׂרְדוּת אַף כְּשֶׁבּוֹדֵד וּמְכֻסָּה בָּעֲנָנִים. רוֹעֵה אוֹרוֹת בִּקְצֵה תּוֹלַעַת הַזְּמַן, רַכֶּכֶת בִּקְצֵה הַקֹּשִׁי. מֵעֵבֶר לְכָל הַתּוֹבָנוֹת, מֵעַל לַהֲכָנוֹת וְלַכֵּנוּת, זֶהוּ הָרָצוֹן הַבְּסִיסִי לְהִוָּתֵר וּלְהַעְפִּיל, לִשְׁהוֹת בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים לִזְמַן מָה.

על הלשון המכובסת

אֵין עוֹבְדֵי קַבְּלָן – יֵשׁ סַפָּקֵי שֵׁרוּתִים. אֵין הֲפָרַת זְכוּיוֹת – יֵשׁ אֲכִיפָה מֻגְבֶּרֶת. אֵין הַפְרָטָה פּוֹגְעָנִית – יֵשׁ מִיקוּר חוּץ יָעִיל. אֵין פְּגִיעָה בִּמְקַבְּלֵי הַשֵּׁרוּת – יֵשׁ הִתְיַעֲלוּת. אֵין יְשִׁיבוֹת תּוֹרָנִיּוֹת – יֵשׁ עֲמִידָה בְּיַעֲדֵי מַלְכוּת. אֵין פְּגִיעָה בְּבִטָּחוֹן תַּעֲסוּקָתִי – יֵשׁ תָכְנִית הַבְרָאָה. אֵין פִּטּוּרִין – יֵשׁ תְּקִינָה נִהוּלִית. אֵין נְסִיגָה מֵאַחְרָיוּת הַמְּדִינָה לְעוֹבְדֶיהָ – יֵשׁ נִהוּל אוֹן אֱנוֹשִׁי פִיקְטִיבִי וְהוֹן שִׁלְטוֹן אֵפֶקְטִיבִי.

על עצמו (אולי)

רָצִיתָ לִהְיוֹת דֻּגְמָן חַדְשׁוֹתִי. רַקְדָן לְהָטִים מְיֻמָּן, צַב הַשָּׁעָה, אִישׁ הַמִּלִּים, אֵשׁ הַשָּׂדוֹת, אַשַּׁף הַהֲבָרוֹת, נִבְעַת הַחֲבֵרוֹת, נְמֵר הַחַבּוּרוֹת, מְכַשֵּׁף הַקַּלְפִּיּוֹת, דּוֹגֵם הַיְּעָרוֹת בְּהַבְטָחוֹת עָבוֹת וַחֲלָקוֹת. מַפַּל נִיאָגָרָה שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נִכְשַׁל, וַדַּאי לֹא שָׁאַף שְׁאִיפוֹת. אַף גּוֹסֵס תּוֹסֵס לֹא הִתְחָרֵט עַל הַגְשָׁמַת חֲלוֹמוֹת.

צ'יפס עם כל דבר

אבישי סימון כותב:" נשאלת השבוע ע"י יצחק כהן על מקור המנהג לומר צ'יפס כאשר שני ילדים אומרים את אותו הדבר במקביל. זכור לי שילדים אמריקאים נוהגים לומר ג'ינקס בסיטואציה הזו וחשבתי שאולי זה המקור. אני מצרף את ערך הויקיפדיה בנושא. כותבי הערך אכן מניחים שהמקור הוא ג'ינקס, וצ'יפס הוא עיוות ישראלי בניסיון להצמיד את הצליל למילה מוכרת. 

ראם בנטל מוסיף: "אצלנו נהגנו להגיד צ׳יפס עליך - כלומר אתה חייב צ׳יפס. השניים שאמרו את אותה המילה מתחרים ביניהם, והראשון שאומר ״צ׳יפס עליך״, בקיצור ״צ׳יפס״, מחייב את השני לקנות לו צ׳יפס".

צרי מוסיף : "אני מכיר את המשחק הזה מילדותי (בשנות ה-90) והוא קיים גם היום (ילדי משחקים כך). אחרי אמירת "צ'יפס" אסור לדבר, והראשון שמפר את הכלל חייב לשני צ'יפס, לפחות בחלק מהגרסאות של המשחק. לדעתי זה שיבוש של המילה jinx (כישוף) באנגלית, בעקבות משחק דומה בו הילדים מכריזים מילה זו אחרי שאמרו בבת אחת את אותה המילה".

תודה לכותבים. מכל מלמדיי השכלתי.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה הרבים של מחזמר, האם הלועזית היא שפת הוצאת הלעז, מה מקור הקינוח שרבט והביטוי השתן עלה לו לראש, מה הקשר בין ערירי לעריות ובין אקדח לקדיחה ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה. 

תגיות :
Mink, Coston Public library, Flickr תמונה ראשית

תגובות

פרלמוטר דניאל
לגבי המילה נסיין אז זה בעצם תרגום והדיבור הפך אותו למי מנסה משהו. ככה מתפתחת שפה. מעניין שהעורכים הלשוניים ברשות השידור לא מתקנים את השגיאה
12 בנובמבר 2020 הגב
רמי
לגבי הציפס מילדותי זכור לי במעומעם השימוש ב'צמבל' כאשר שניים אומרים אותו דבר או גם לובשים אותו דבר. מעניין אם עוד מישהו זוכר את המילה הזו?
12 בנובמבר 2020 הגב
דן הראל
צ"ל, במחילה, גוֹנֵי גוָונים.
12 בנובמבר 2020 הגב
אמנון יוגד
רוביק רוזנטל היקר, מחמם את הלב לקרוא את מאמרך אודות ספרי "שומרי סף התהום". תודה בשמי, בשם סיגל צורף הצורפת הצרופה - העורכת והמנקדת ורותי אלאל מיילדת הספר - המפיקה.. להימנות עם הספרים אודותם כתבת. תודה והערכה לפועלך, בשם כל שומרי סף התהום. בהוקרה אמנון יוגד
12 בנובמבר 2020 הגב
חגית
לגבי הסנדלים עם ההפרדה בין הבוהן לאצבעות: נראה לי שמקור הכינוי פָּקוּרִים הוא במילה היפנית פּוֹקוּרִי, בה מתוארים סנדלים כאלה בספר הילדות "נוריקו סאן הילדה מיפן" שכתבה אסטריד לינדגרן על פי צילומיה של חנה ריבקין-בריק, ותרגמה לאה גולדברג
12 בנובמבר 2020 הגב
אלישע פרוינד
רק הנסיין מחרפן? (לא, לא קשור לחורפן). השימוש הבלתי מבוקר והשגוי במונח "חיסון" בתמורה ל VACCINE במקום הערך "תרכיב" מחרפנת עוד יותר. כול פניותיי למדיה הכתובה והמשודרת עלו בתוהו. האקדמיה ללשון "הסכימה" שהמונח "תרכיב" אכן ראוי לשימוש אבל... "אולי בתוספת תרכיב חיסון..." הלו! תרכיב סייבין,ותרכיב סאלק שמשו בשפה העברית בשנות ה 50, אז מה קרה? אנו מוצפים חדשים לבקרים במונחים ומילים פרי החלטות של האקדמיה ללשון אך מותירים את חללי השפה הקיימת בשדה הקרב התקשורתי "השגור".
12 בנובמבר 2020 הגב
חגית
לרמי זוכרת גם זוכרת את צמבל היה נפוץ מאד
12 בנובמבר 2020 הגב
יהודה 1935
המילה היא צמב"ל - ר"ת של "צביטה, מכה, בלי להשיב". היא הייתה נאמרת בו-זמנית עם צביטה ומכה קלה - וה"נפגע" היה מנוע מלבצע את אותן הפעולות לחברו.
26 בנובמבר 2020
אבנר ה
לפי wiktionary השם מינק פירושו בשוודית חיה מסריחה (כמו בואש) וייתכן שהוא תורגם לחורפן מהשורש חר"פ (היינו שריחו חריף).
12 בנובמבר 2020 הגב
אדי סער
שתי הערות: 1. לגבי נסיינים, ראוי להוסיף את המונח "נחקרים" כאשר מדברים על מושאי המחקר (נבדקים), מונח זה היה פעם נפוץ בכתיבה מחקרית. היום, משום מה הרבה פחות, אך לדעתי הוא מונח מתאים. 2. לגבי "צ'יפס" כאשר שניים אומרים אותו דבר (או שיש להם אותו חפץ, לדוגמה, לובשים אותה חולצה), בילדותי הרחוקה, כמו שכבר ציין מישהו למעלה, היה נהוג להגיד "צמבל" ולצבוט את מי שהבחין בדמיון מאוחר יותר מהאחר ואלה בעצם ראשי תיבות של: צביטה, מכה, בלי להחזיר.
14 בנובמבר 2020 הגב
אביבה רום
שלום, נראה לי שההתבטאות של מנכ"ל משרד הבריאות הייתה הומוריסטית..(עין אחת), ולא שיבוש... וגם אותי מעצבן השימוש ב"נסיין" עבור נבדקים.....😊
15 בנובמבר 2020 הגב

הוספת תגובה