מכתבי בן גוריון, בדיחות לוי אשכול, והמילה המעצבנת של העשור

רוביק רוזנטל | 17 בינואר 2020

מי עקץ את דוד בן גוריון על מאבקו למען שמות משפחה עבריים, מי עמד מאחורי מלחמת הבדיחות כלפי ראש הממשלה היורש לוי אשכול, מהיכן נפלה עלינו המילה "פיפי" במשמעות צחוק גדול, ועוד הפכים זהים

ראשי הממשלה בישראל היו שונים מאוד ביחסם אל השפה. היו ביניהם אבירי שפה כמו משה שרת, שתקנים כמו יצחק שמיר, ונואמים גדולים כמו מנחם בגין, שלא לדבר על הקמפיינר הרהוט ששבר את שיאי העמידה בראש המערכת, ביבי נתניהו. על כל אלה ואחרים יתקיים בכינוס "לשון ראשון", ב-5.2.20 בשעה 1800, מושב מיוחד בהשתתפות ד"ר ברוך לשם, פרופ' יחיעם וייץ, חוקרת שפת הגוף ענת הכט-פישר, ועבדכם הנאמן.

רב סרן גרמני ופעליה בן גוריון

המושב הנ"ל וגם שבוע העברית של ימים אלה הוא הזדמנות טובה לחזור למאבקו הגדול והנחרץ של בן גוריון כנגד שמות המשפחה הלועזיים. ארכיון צה"ל מתעד מכתבים רבים מאותה תקופה, וכן כרזות תעמולה. 

חייל דבר עברית

כמה מהמכתבים מעלים היום חיוך, ואחד גם עקיצה, לכיוונו של בן גוריון דווקא.

20.9.1949

הדו"ח השבועי האחרון חתום ע"י רב סרן גולדנצווייג. אם אין סיבה מיוחדת לרב הסרן להמשיך בשם הגרמני המסורבל, שלבני הארץ קשה לבטא אותו – הייתי בכל הכבוד והרצינות מציע לו לשנות שמו לשם עברי. רב הסרן יתכן שיצטרך להופיע בשם צה"ל, ולא רצוי שבשם צבא ישראל יופיע איש שיחשבו אותו לגרמני.

בכבוד רב, דוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הבטחון.

*

ירושלים, י"ד שבט תשי"ח, 4.2.1958

למר גדליה האלקושי.

אני שמח שגם אתה חרד לנוף העברי של שמות משפחה בארץ. ואשר לשם הרמטכ"ל: עוד במאי 1948, לפני שבועת האמונים, אספתי כל המפקדים הראשיים של הצבא והצעתי להם לייהד שמות המשפחה שלהם, וכולם נשמעו לי ועשו זאת. הקצין לסקוב ביקש ממני רשות להניח שמו, כי אבא מת, ואמא לו והיא יהודייה פשוטה, ולא תבין פשר הדבר ותחשוב כאילו בן מתבייש באבא. אמרתי לו כי כיבוד אב קודם לשינוי שם עברי. ולגופו של דבר, חשוב בנידון זה המשקל. והמשקל של לסקוב הוא לא סלאווי (אם כי הסיומת לגבי רוסים היא סלאווית ולא עברית), כמשקל ארגוב. וזה טעם לקולא.

בכבוד רב, דוד בן גוריון.

*

ירושלים, כ"ט טבת התשי"ד

מר בן גוריון, א.נ.מ,

במעריב של היום קראתי שכב' מחפש שמות עבריים לשני זוגות חברים העומדים לבוא בברית הנישואין בשדה בוקר, ותיתי לך על כך. ברם, עד שתמצא שמות להם ולאחרים כמותם, משום מה לא מצאת לנחוץ לתת שם עברי לזוגתך הכבודה, מרת פולה? ואם לא סגי בהצעות מתאימות, הרי הצעתי לפניו: 'פֹעל-יה'. והנגינה כפולה, בהברה ראשונה וגם האחרונה, ויאמר כאחת: פעליה. ואהיה שבע רצון אם תישר הצעתי לפניך.

בכל הכבוד, יוסף כהן-צדק.

האחרון יכבה את האור

ומראש ממשלה אחד לממשיכו-אויבו, לוי אשכול. מי שחושב שהבחירות הנוכחיות הן שיא הרפש וההכפשה, מוזמן להציץ לשיח הפוליטי של שנות השישים. באותה תקופה התגלה כלי נשק חד ואפקטיבי, בדיחות, והן היו מכוונות לכתובת אחת: לוי אשכול. יוצרי קמפיין הבדיחות היו ללא ספק אנשי רפ"י, נערי בן גוריון, שהיה כאמור אויבו המוצהר והחד של אשכול, ובין היתר הן הכשירו את הקרקע להדחתו מתפקיד שר הביטחון והכתרת משה דיין לפני מלחמת ששת הימים. הבדיחות יצאו בשתי חוברות, וכללו כמאה בדיחות.

בדיחות אשכול

את תקופת הבדיחות הזה מתעד מאמר מאת אלון גן שהופיע בימים אלה בעיתון "הומור מקוון" בעריכת אריה סובר. הבדיחות נולדו על רקע המיתון הקשה של 1965, ואווירת הנכאים וגל של ירידה מהארץ. בדיחת מפתח: "בנמל התעופה תלו שלט: היוצא אחרון – מתבקש לכבות את האור". אשכול היה המטרה של רוב הבדיחות, שהיו מרושעות יותר מאשר מצחיקות.

מהנדס שהחליט לרדת לארה"ב ארז את חפציו לקראת הנסיעה והכניס לתיקו גם תמונה גדולה של אשכול. "לשם מה אתה צריך את התמונה הזאת שם?" שאל אותו חבר. "זה", השיב המהנדס, "כדי להתגבר על הגעגועים לישראל".

"למה לא תיתכן הפיכה צבאית בישראל? כי אין ממי לקחת את השלטון".

"מה ההבדל בין אשכול לג'יימס בונד? 7".

"ליד משרד ראש הממשלה נעצרה מכונית ריקה – ומתוכה יצא אשכול".

חלק מן הבדיחות הציגו את אשכול כמפא"יניק הססן וחובב פשרות. המפורסמת ביניהם: "מלצר ניגש לאשכול במסיבת עיתונאים ושאל: 'תה או קפה'? אשכול חשב, חשב ולבסוף אמר: 'חצי חצי'". אגב, אשכול הגיב על ספרי הבדיחות בטענה ש"הבדיחות לא מצחיקות, פרט לזו שאני המצאתי". הוא התכוון לבדיחת החצי חצי.

אשתו השנייה של אשכול, מרים, נחשבה אשה חזקה, והבדיחות הציגו אותה כשליטה האמיתית. "הטלפון מצלצל בבית אשכול, והעוזרת מרימה את השפופרת. קול בטלפון: "אפשר לדבר עם ראש הממשלה?" העוזרת: "היא לא בבית". וגם חידוד של ראשי תיבות החדשים של מפא"י: "מרים פעילה, אשכול ישן".

הבדיחות כוונו כלפי אשכול וגם כלפי שר האוצר שלו, פנחס ספיר, וכן כלפי הממשלה כולה. רפ"י לא לקחה אחריות על הפצתן, אבל אין ספק שהן היו כלי נשק פוליטי, וכפי שהתברר בהמשך, יעיל למדי, ואולי אפילו קיצרו את חייו.

המילה המעצבנת של העשור

בראשית 2017 הוצג באתר סקר המילים המעצבנות של האתר ושל המילון המקוון מילוג. בראש הרשימה כיכבו קוסית, כפרה, מותק וכאילו. בין המילים ברשימה הארוכה צצה לה 'פיפי'. אז הייתה בחיתוליה במשמעות 'מצחיק מאוד', גם בצירוף 'מצחיק פיפי'. אפשר היה לשמוע אותה למשל בתגובה של אלילת הנוער נועה קירל, בקטע שעשו עליה בארץ נהדרת" ב-2017: "זה היה פיפי, מצחיק בטירוף". גם בפרק שהוצג בשבוע שעבר צצה המילה. דוגמה מן הרשת:  "לראות את המורה תמר נופלת מהכיסא זה פיפי". פיתוח יצירתי: "היה פיפי מוגז". בבחירה אישית שיש לה שותפים רבים, השימוש במשמעות הזו דוחה ממש, בעיני זו המילה המעצבנת של העשור.

'פיפי' היא מילת טאבו, כמו כל מה שקשור לאיברי המין ולהפרשות, אך היא נחשבת מילת טאבו מעודנת יחסית. פירושה גם איבר המין הגברי והנשי גם יחד, גם השתן וגם פעולת ההשתנה. מקורה בשפות שונות כמו צרפתית ורוסית. בתרגום לשיר של ז'ורז' בראסאנס שר יוסי בנאי למילותיו של דן אלמגור :"לא הוצאתי כלל מפי/ מילה גסה כמו פיפי". היא זוכה לחלופות מכובסות ומכסות רבות בהתייחס לעניין ההשתנה. הביטוי המשנאי, במסכת יומא, הוא 'להטיל מים': "זה הכלל היה במקדש: ... כל המטיל מים טעון קידוש ידיים ורגליים". כך גם 'מי רגליים'. ביטוי מן המדרש: "יצא לנקביו", וכן "נקבים קטנים", בעקבות ברכת "אשר יצר" בתלמוד. "נייר אשר יצר" הוא נייר טואלט בחרדית.  באנגלית אומרים number one, כאשר מספר שתיים הוא הטלת צואה. בשפה החרדית אומרים, במלעיל אשכנזי, קטנים (וגדוילים). 'פיפי' הייתה מקובלת מאוד בעבר, בעיקר בצירוף האלמותי "פיפי ולישון", הודעה על סיום היום לילדה ולילד.

איך נולד השימוש ב'פיפי' במשמעות צחוק, למעשה, צחוק גדול ומתגלגל? זהו קיצור של משפט רווח בעשורים קודמים, המופיע גם במילון בן יהודה-בן אמוץ משנת 1971: "עשה פיפי במכנסיים", שלו שתי הגדרות: נבהל מאוד, וצחק צחוק גדול. גירסאות נוספות: השתין מצחוק, עשה במכנסיים מרוב צחוק. לביטוי מקבילות בשפות נוספות, וביניהן בלדינו: פִּישָׁאר דֶי לָה רִיזָה. ביידיש אומרים: אָנמאַכן אין די הויזן, עשה במכנסיים. יש גם גירסאות באנגלית.

לביטויים האלה בסיס מדעי. על פי מאמר אקדמי בנושא, בריחת שתן מצחוק היא תופעה המתרחשת בקרב ילדים ומתבגרים, וכמעט שאינה מופיעה אצל מבוגרים. היא שכיחה במיוחד בקרב בנות סמוך לתחילת ההתבגרות המינית. באנגלית יש לתופעה הזו ישנם מספר שמות: enuresis risoria, giggle enuresis, וכן giggle incontinence. עם זאת, תשדירי פרסומת מהעת האחרונה מעידים שהבעיה מוכרת גם אצל מבוגרים. אשה פורצת בצחוק, ומיד מוסיפה "אוי". הפרסומת מציעה לה לצחוק בלי חשש, המוצר מגן עליה למטה.

לשרש ולהשריש, ומי הגיע ראשון לאילת

רשימת ההפכים הזהים מן הטור הקודם הביאה שורת תגובות ותוספות.

חננאל מאק כותב: "לפועל לשרש יש משמעות כפולה ומנוגדת: לעקור מן השורש וגם לחזק את השורש, אם כי האחרון בייחוד בבנין הפעיל: 'אויל משריש'. ואולי גם לסכל: להכשיל וגם ללמד.

לשבור הוא גם לקנות מזון: 'וירא יעקב כי יש שבר במצרים' (בראשית מ"ב, 1-2), ובהמשך כמה פעמים: 'לשבור אוכל'.

הפועל עזב מכיל גם את המשמעות עָזֹר: 'עזוב תעזוב עמו' (שמות כ"ג, 5) וגם את בָּנֹה: 'ויעזבו [את] ירושלים...' (נחמיה ג', 8), ומכאן גם 'המעזיבה' בלשון חכמים, שפירושה בקירוב: גג הבית". אבישי לבנה מוסיף: "ראוי לראות מה שכתבו על כך רש"י ואבן עזרא, הקושרים בין המשמעויות השונות של 'עזב'".

אילת ברגר מוסיפה את השורש  עמ"ת, שממנו נגזרים גם עמית, משתף הפעולה, וגם עימות - המתנגד. השורש גע"ל פירושו גם גועל נפש, וגם ניקיון בפעולת הגעלת הכלים.

איתן גלבוע מתייחס לטור זה בהקשר סיפורי הזמר של דוד אסף: "בטור נכתב "הפזמון הידוע 'היי דרומה, לאילת', בעקבות כיבוש אילת על ידי חטיבת גולני". לא חטיבת גולני אלא אנשי הפלמ"ח. והא ראיה, הטפסן קושר דגל הדיו הוא לא אחר מאשר ברן - אברהם אדן - שכידוע היה איש הפלמ"ח ולא גולני. הייתה אמנם תחרות בין שתי החטיבות מי תגיע ראשונה, והפלמ"ח ניצח בכמה שעות בלבד. גולני ירדו לאורך הערבה, והפלמ"ח לאורך הגבול המצרי, עם חציות אחדות שלו להקלת המסע. גולני נתקלו בבעיות שמעט האטו את התקדמותם".

חדש בבלוג רב מילים: חנון, פרחה וכפרה עולים לאיריס, היהודית המרוקאית והסלנג העברי

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה ההבדל בין כורכום לכרכום, מהיכן הגיעו המילים פתיתונים ודירקטור, מי אמר שצריך לקרוא לילד בשמו, האם זה בסדר לומר 'להשתחצן' ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה. 

תגיות :
pxhere; google images תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

גילה וכמן
יש להעיר כי הבדיחה "ליד משרד ראש הממשלה נעצרה מכונית ריקה – ומתוכה יצא אשכול" מבוססת על המשפט המיוחס לצ'רצ'יל: "מכונית ריקה עצרה ליד רח' דאונינג 10, וממנה יצא קלמנט אטלי".
16 בינואר 2020 הגב
רות ק.
עוד 2 תופעות של שיבושי עברית של הדור הצעיר: בניין הפעיל בחיריק הולך ונעלם. הצירה החליפה את החיריק. בכלל הצירה שולטת - ראו גאווה בצירה בגימל במקום בפתח. החלפת גמר בסיים; החלפת נתן בהביא; החלפת כתב ברשם והשיא האחרון, החלפת שמע בהקשיב ואז הם אומרים כך:"לא הקשבתי אותו" במקום "לא שמעתי אותו".... מה יהיה עם העברית שלנו? וכשאני מתקנת את הנכדות הם עונות לי שאני מדברת עברית "גבוהה"...העברית הנכונה של מילות היום יום הפכה לעברית גבוהה.
16 בינואר 2020 הגב
הד סלע
רוביק יקר, רק הערת שוליים למען הדיוק ההיסטורי: את החוברות "כל בדיחות אשכול" קיבץ והוציא לאור אבי ז"ל, אורי סלע (שגם עיצב את הכריכות וצייר את האותיות בעצמו). למיטב זכרוני וידיעתי, הוא עשה זאת ביוזמתו (כפי שפרסם עשרות קבצים אחרים של בדיחות ודברי הומור שונים ומשונים), קצת כדי להתפרנס וקצת כדי להשתעשע, ולא כחלק ממאמץ פוליטי מכוון, אבל בנקודה זו אינני בטוח לגמרי. אגב, כילד קטן, באחד מביקוריי אצל סבי וסבתי בדגניה בית, אבי שלח אותי להגיש לאשכול עותק של אחת החוברות האלה (בחדר האוכל). הוא חשב שזה מאד משעשע. אינני זוכר בוודאות אם הרהבתי עוז לבצע את המשימה...
16 בינואר 2020 הגב
אביבה רום
לעניין הנפת הדגל באום ראשרש. את גולני עצרו בדרך בכוונה, ולא נתנו להם סיבה. הם עוכבו בכוונה. מישהו נתן להם הוראה לעצור, כדי שהאחרים יספיקו להגיע ולהניף את הדגל. כל זה מסופר בספר על מוסה פלד. לידיעת כל המעוניינים באמת הסטורית....
16 בינואר 2020 הגב
מיכאל נצר
אכן, כך הוא. כבר אז מצאו דרכים לשים מישהו בראש.
16 בינואר 2020
מיכאל נצר
אכן, כך הוא. כבר אז מצאו דרכים לשים מישהו בראש.
16 בינואר 2020 הגב
אורן גרבט
בטור של השבוע נכתב בפסקה שכותרתה "המילה המעצבנת של העשור" על "נועה קילר". אלא ששמה הוא "נועה קירל", אלא אם התכוונת לכך שהיא "רצחה" עוד שיר....
16 בינואר 2020 הגב
יקי פריד
באשר לעברות השמות - עוד אחד שהתחכם- ר' השב"כ בשנים 1952-53 היה איזידור רוט - כשנתבקש ע"י בן גוריון להחליף שמו לשם עברי שינה את השם ל איזי דורות . תודה על המייל השבועי המעשיר ומעניין שבת שלום יקי פריד
17 בינואר 2020 הגב
עליזה פרי
ומה עם ״שיקר אותו״.... גם זאת המצאה ששומעים אפילו מפי עתונאים
17 בינואר 2020 הגב
אילן ספיר
שלום. בעניין "שבוע הלשון" וארועי ראשון לציון – אני מבחין שהאקדמיה ללשון (במלרע! במלרע!) ומומחיהּ – אינם נוטלים חלק בארועים. האם יש סיבה ? "חתול שחור"?
18 בינואר 2020 הגב
אלון גן
רוביק יקר, לגבי "כל בדיחות אשכול", היות ואנוכי כתבתי את המאמר עליו אתה מדבר, וקיבלתי תגובות ששמו של אורי סלע לא צוין, אז: א. אני בהחלט מציין את אורי סלע ומפנה למקורות העוסקים בכך. ב. אמנם ציינת שאני כותב המאמר, אך חשוב לציין שהמאמר שכותרתו: "מכל בדיחות אשכול לכל בדיחות נאצר: העם כתבנית נוף בדיחותיו", עוסק בהומור ככלי הפועל כ"סוכן כפול" גם משקף מציאות וגם יוצר מציאות. המעבר החד מבדיחות המיתון לבדיחות הניצחון מסמל את המעבר החד (שאת פירותיו הבאושים אנו סוחבים עד היום) מחרדת המיתון ותקופת ההמתנה לשיכרון הניצחון ותקופת האופוריה. במובן זה, בדיחות הניצחון תרמו תרומה משמעותית לדה-הומניזציה כלפי הערבים וזלזול מוחלט ביכולתם. זלזול שגרם לכמעט שלוש אלפים הרוגים שש שנים לאחר מכן...
18 בינואר 2020 הגב
יעוד גונן
באשר לביטויים שונים עבור פעולות ההפרשה: בתנועות הנוער ועוד בשעתי (שנות החמישים-ששים) היו שגורים הביטויים 'לקשור את הסוס' = להשתין, ו'לקשור את החמור' = לחרבן.
29 בינואר 2020 הגב

הוספת תגובה