10 שאלות על המצב, והאם גנבנו מהיוונים את סדר פסח

רוביק רוזנטל | 17 באפריל 2020

איך אומרים בעברית 'אסטרטגיה', מה זה בדיוק 'לתכלל' ו'גידול מעריכי', האם מסכה עוטים או חובשים, מי ניצח: 'סגר' או 'הסגר', האם החג הזה באמת שמח: שאלות ותשובות בצידן. וגם מבט מפוכח על נוהגי ליל הסדר, ולמה הכוונה בכך שאלוהים "פסח על בתי היהודים"

דני טהרני שואל: כולם מדברים על 'אסטרטגיית יציאה'. האם המילה אסטרטגיה היא מילה עברית? והאם אין לה חלופה הולמת?

הקביעה אם אסטרטגיה היא מילה עברית נתונה לפרשנות. מקור המילה יווני, אך המילה אסטרטג היא מילה עברית המופיעה במדרשים ופירושה מפקד צבאי, בעקבות strategos היוונית. תוספת א' היא עברית, קרויה א' פרוסתטית, ונועדה להתאים את המילה לכללי ההגייה העברית. תוספת -יה אופיינית למילים סלביות, אך הבסיס הוא כאמור התאמה עברית. חלופה הולמת? באמת אין צורך.

להרכיב מסכה ולתכלל את הריאגנטים

מנחם קוזלובסקי שואל: מה פתאום "לחבוש מסכה"? הרי חובשים רק כובע. האם לא ראוי יותר לעטות, או אפילו ללבוש, או אולי להרכיב (כמו משקפיים)?

הפועל המדויק הוא 'לעטות מסכה'. בתנ"ך עוטים בגד, וגם שפם. עם זאת אין לפסול את 'חבש', שכן לבישת המסכה מזכירה חבישת תחבושת. הפועל 'הרכיב' מזכיר אמנם דמיון מסוים בין המסכה והמשקפיים, אך הוא מתאים פחות.

רפאל פרידמן שואל: "סגר", "הסגר", "עוצר", "בידוד" - מה תפקידה של כל מילה כזאת? מה אומרים על איסור יציאה מהבתים לאורך כל הרחוב? ומה ייאמר על איסור יציאת חולה ממתחם בדידותו?

בין 'סֶגֶר' ו'הֶסְגֵר' מתקיים מאבק לא מתוכנן על השימוש בימים אלה. 'הֶסגר' היא בעלת משמעות בריאותית, קרנטינה, סֶגֶר מתייחסת להוראות וצווים. נראה שידה של סֶגֶר על העליונה. 'עוצר' הוא המימוש הקיצוני ביותר של הסגר, כולל איסור יציאה מהבתים לרחוב. 'בידוד' הוא מצבו של מי שהוטל עליו סגר בכלל, ועקב היותו חולה בפועל או בפוטנציה.

עמרם קליין שואל: שמעתי לאחרונה ברדיו ובטלוויזיה את הפועל החדש לתכלל.  מה פירושו, והאם האקדמיה ללשון העברית אישרה את השימוש בו?

תכלול פירושו אינטגרציה. לתַכלל – להביא לידי אינטגרציה של גורמים שונים, חיבור של ת+כל"ל. הפועל נטבע בראשית שנות האלפיים בשפה הצבאית, ומופיע במסמכים צבאיים, כמו במסמך משנת 2005: "מתוך רצון ליצירת ענף אחד למקא”ם שיתַכלל מעגל עשייה שלם". בשנת 2009 אומץ הפועל וכן שם הפעולה תכלול במילוני האקדמיה לתחבורה יבשתית, ובהמשך במילונים נוספים.

ניצן דנציג שואל: מהו מקור המילה החדשה שצצה לחיינו, ריאגנט? האם זה נכון שזה מהתקופה שניסו להפוך מתכות לזהב?

ריאגנטים קרויים בעברית 'מגיבים'. הריאגנט הוא חומר כימי המחולל שינוי או ריאקציה בחומר אחר. השם הוא חיבור של re+agent, פתיח החזרה רֶה-+לפעול. ריאגנטים רבים הם חומצות. יש אכן קשר בין הריאגנט לניסיון האלכימאים להפוך מתכת לזהב, והוא קשור במעבר מן האלכימיה, שבה ניסו באמצעים כימיים להפוך מתכת פשוטה לזהב, אל הכימיה כמדע לגיטימי. במאה ה-16 התפתחו טכנולוגיות של כרייה ועיבוד מתכת, והודפסו ספרים שתיארו טיפול בעפרות מתכת, והכנת ריאגנטים (כגון חומצות) לטיפול בהן.

חג שמח בימים הזויים

אייל המבולבל שואל: אני קורא שהמומחים מדברים על "עלייה מעריכית". מה זה? והאם יש מילה כזו, "מעריכי"?

'מעריכי' היא החלופה העברית למילה הבלתי אפשרית אקספוננֶציאלית. המילה מופיעה במילוני האקדמיה החל משנות התשעים של המאה הקודמת.

גיורא שנר שואל: בכל מקום נשמעת המילה 'מידבק': "הווירוס מידבק, הקורונה מידבקת". האם זה נכון?

נכון בהחלט. האדם נדבק בווירוס, בנפעל, הווירוס מדביק אותו, בהפעיל, ובפני עצמו הווירוס מידבק, בהתפעל, גורם לעצמו להדביק. בצורות העתיד והציווי הפעלים כמעט זהים. בנפעל: תִדָּבֵק, הִדָּבֵק, בהתפעל: תִדַּבֵּק, הִדָּבֵק.

דליה הראל שואלת: אנשים שהלכו לעולמם עקב הקורונה דווחו בתקשורת לאחרונה כ"הרוגים". מאין זה לקוח? מי נתן את ההנחיה הזו?

בעברית מגוון עשיר של פעלים המציגים מותו של אדם ונוצר בידול בשימוש בהם. במקרה של 'הרוגי הקורונה' מדובר בשימוש לא מתוכנן ובהחלט לא קביל. 'הרוג' בעברית מתייחס למי שמת מוות אלים ופתאומי, במלחמה, בתאונה וכדומה. 'נספה' מתייחס למי שמת מוות פתאומי כקורבן חסר ישע. ממחלה, גם ממגפה, אנשים מתים, או נפטרים.

גנית הסקרנית שואלת: בכל מקום אני שומעת שהמצב הוא "הזוי". האם זה נכון לומר כך? למה בעצם הכוונה ב"הזוי"?

'הזוי' הפך לאחרונה שם תואר המתאים למגוון מצבים, מעין תלונה על המצב, או מילת גנאי בוטה לרעיונות ומעשים של הזולת. הפועל הָזָה מופיע במקרא, הֲזָיָה בימי הביניים, שם התואר הָזוּי בעברית החדשה. השימוש הרב בו מעיד שהמצב הנוכחי נתפס בלתי מציאותי, מעין הזיה מתמשכת.

אורלי מונדל כותבת: למה כולם אומרים "חג שמח". החג הזה אינו שמח משום בחינה עבור מיליוני אנשים במדינה הזו. למעלה ממיליון שכירים, איבדו את מקום עבודתם, עשרות אלפי עצמאים איבדו את מקור פרנסתם ועסקיהם התאיידו, אלפי חולים ומיליוני אנשים בודדים, שבחג הזה חשים את בדידותם ביתר שאת.

אין לזירה הלשונית אלא להסכים. החג השנה עצוב. נכון שברכות הן קלישאות המאבדות את משמעותן, אבל במקרה זה הצרימה גדולה מדי.    

בין המשתה היווני לסעודת ליל הסדר

רמי סריג כותב: "חבר שאל אותי לדעתי על סדר הפסח. וזו תשובתי לאחר קצת חקירה וחיפוש. בסוף ימי בית שני עם צמיחת הקהילות היהודיות הרחק מישראל, ובמיוחד לאחר חורבן הבית, עסקו חכמים בבניית פולחן אלטרנטיבי לפולחן במקדש. סדר הפסח שנבנה כחלופה לקורבן הפסח נבנה על בסיס צורת ההתכנסות המוכרת ביותר באותם ימים, המשתה היווני, בתוספת תכנים יהודיים. במקרים רבים הוא העתק כמעט מדויק של משתה יווני קלאסי.

  • במשתה יווני היו המשתתפים יושבים על ספות בחצי שכיבה, וכיום "כולנו מסובים" (ועוד על יד שמאל, כדי שיד ימין תהיה פנויה לאוכל).
  • האוכל היה מוגש על שולחנות קטנים ומונח על לחם שעורים שטוח, ששימש תחליף לצלחת. לחם השעורים נקרא ביוונית מלזה או מזה (שיתכן שהוא גם מקור המזטים), ובעברית היום מצה (הערת הזירה: מקור המילה העתיקה מַצָּה אינו יווני).
  • את הבשר המוגש היו מחזיקים, כדי לשמור על אצבעות נקיות, בעלים ירוקים מרירים. אצלנו נאמר על זבח הפסח "על מצות ומרורים יאכלוהו".
  • לכל משתה יווני היה ממונה מנהל שהיה שומר על סדר האכילה, השתייה והדיבור לסירוגין. בסדר הפסח יש עורך וקרואים, והפסח מתנהל במעברים ביניהם.
  • במשתה היווני היו מספר סיבובי שתייה. אצלנו ארבע כוסות.
  • בין האוכל לשתייה  היו נאומים וסיפורים. ואצלנו – כל המרבה לספר ... הרי זה משובח.
  • כל סועד יווני ששבע די צורכו היה שובר את לחם השעורים שלו כדי לאותת שלא יגישו לו יותר. אנחנו עד היום שוברים את המצה לאפיקומן. המקור הוא במילה אפיקומיון, מונח יווני שמשמעו "אחרי האוכל" או "מחוץ לאוכל", ומילולית: אחרי או לצד השמחה. הנוהג הקשור בו היה סיבוב שתייה נוסף ללא אוכל, ואצלנו כוס שלישית והלל.
  • אצל היוונים היו נכנסים בשלב זה המנגנים. אצלנו אחרי ברכת המזון - שרים. בהתחלה שירים כבדים כמו "אדיר במלוכה", וכטוב ליבנו ביין גם שירים מבדחים כמו "חד גדיא".

פסח - דילג או גונן?

זאב קינן מתייחס לשאלה בדבר האטימולוגיה של 'פסח', והתשובה שהיא קשורה בדילוג על בתי בני ישראל במכת בכורות. "בשום מקום במקרא אי אפשר להבין את הפועַל פסח במשמעות דילג. נהפוך הוא. למשל, בפסוק 'עבר ה' לנגוף את מצרים, וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, ופָסַח ה' על הפתח, ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף' (שמות יב 23), ברור שאם ה' פוסח על הפתח הוא אינו מדלג עליו, אלא דווקא נמצא שם! בישעיה לה 6 הפיסח אינו מדלג! רק באחרית הימים יוכל הפיסח לדלג, והאילם - לשיר: 'אז ידלג כאייל פִסֵּחַ ותָרֹן לְשון אִלֵּם'.

האטימולוגיה של פס'ח היא אם כן 'להגן'.  כך בישעיה לא 5: 'כציפורים עפות כן יגן ה' צבאות על ירושלים, גנון והִצִּיל, פָסוח והמליט". pess'u, פיסח באכדית, מקביל לשורש פס"ע בעברית. הפיסח אינו מדלג ומקפץ, בניגוד לאהוב משיר השירים, המדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות. את המשמעות של פסח כ-pass over הביא כמדומני תרגום הוולגטה לראשונה, בטעות, ומשם הגיע ללשונות המערב".

כמה הערות  לדבריו המחכימים של זאב. אכן קיים פולמוס פרשני עתיק על משמעות 'פסח', ויש רואים בו כבר במקורות משמעות של גונן. על פי התרגומים לארמית המשמעות היא ריחם, בקירבה לפועל לחוס. ועם זאת, משמעות 'פסח' כ'דילג, עבר על משהו בלי לעצור' מקובלת על פרשנים רבים, וביניהם רש"י ואבן עזרא, ומקובלת כמעט בלעדית במילונים העבריים. באשר לפיסח, הוא אכן מהלך במעין דילוגים. לגבי השימוש בפסוקים השונים: ה' הוא זה העובר לנגוף את מצרים, באמצעות המשחית שהוא שליחו, ולכן סביר בהחלט שהפסיחה על הפתחים משמעותה דילוג על הפתח. גם הפסוק בישעיה נתפס על ידי פרשנים כמי שהעונש או ההשמדה פוסחים או עוברים על ירושלים. שיקול נוסף הוא שאין בשפות שמיות משמעות של רחמים והגנה לשורש פס"ח. בכל מקרה, הדיון הפרשני פתוח, ובהחלט לא חד משמעי.  

חדש בבמת אורח: ד"ר אבי גבורה מבקש: תנו לנו מילים מרגיעות.

חדש בפינה של פול אוגדן: שיר הקורונה הבנוי על אימיילים מן התקופה מפוצץ את הרשת.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': ממתי אומרים 'מה נסגר אתך', איך קוראים לחלק המחבר את הפלפל לשיח, מה שמה של אשת פרעה, מה הקשר בין הצליח לצלחת, האם זה בסדר להגיד 'למרחוק' ו'מאצלכם' ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Corona Maskenpflicht Masque De - Photo gratuite sur Pixabay תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

רות ליטאי-יעקבי
במלכים א יח כ״א שואל אליהו ״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?״ דהיינו : אתם דומים לציפור המדלגת (פוסחת) לסירוגין על שני ענפים (סעיפים). מכאן שהפירוש של ׳פסח׳ הוא ׳דילג׳. ואולי הפיסח (מילה לא תקינה פוליטית) נראה כמדלג, ומכאן שמו.
16 באפריל 2020 הגב
מיכאל נצר
"חג שמח" הוא איחול ולא תיאור מצב. אז למה לא?
16 באפריל 2020 הגב
קלמן הרץ
כאשר משה יורד מהר סיני ואינו רוצה להדביק את הסביבה בקרינה שהוא ספג שם הוא נותן על פניו מסווה. לא חובש, לא לובש, לא עוטה ולא מרכיב ואפילו לא שם.
16 באפריל 2020 הגב
אבנר
ברכת "חג שמח" מקורה במצווה מהתורה לשמוח בחג - "ושמחת בחגך". אנו מאחלים לזולת שיזכה לשמחה, הן מצד המצווה והן מצד שהיה רוצה בכך גם אם לא היה מצוּוה. ובימים אלה מתאים לענ"ד שבעתיים לברך זה את זה בשמחה, כמו גם בבריאות ובחזרה לשגרה.
16 באפריל 2020 הגב
אלישע פרוינד
מילה ועוד על המצה. המקור אינו נהיר. חלק מהפרשנים (מילון BDB למשל) קושר את המילה למילה למצוץ להוציא נוזלים (תהילים - שמריה ימצו). המצה התנכית אינה בהכרח זו שאנו מכירים. (סולת בלולה בשמן - ויקרא). היהודים לא אכלו מצות רק בצאתם ממצרים אלא בכל התקופה ששהו שם (אם בכלל). שנאמר: "הא לחמא עניא ....בארעא דמצרים" . לפי הארכיאולוגים, במצרים היו שני סוגי לחם. לחם "מחמצת" יקר ואיכותי שנועד לשועים ולחם פשוט (דמוי פיתה "עירקית" ) לעניים ולעבדים. אבא אבן, בספרו "ההיסטוריה של היהודים" טוען שהפיצה המפורסמת אינה אלא שדרוג של המצה שאכלו יהודי רומא והחיילים הרומים הוסיפו לה שמן וגבינה. (מצות בלולות בשמן - ויקרא ב')
16 באפריל 2020 הגב
פריהד רבקה
תודה על התאור היפה של הסעודה היוונית - הסימפוזיון כלומר מסיבת הסבה . תאורים ניפלאים של סעודות מעין אלה ניתן לראות באיטליה בקברים המצויירים של העם האטרוסקי המיסתורי שמוצאו כנראה באזור יוון .השפעות צורניות של טקסים אלו ניתן לפגוש עד היום בסעודות בגאורגיה בהם יש ''ראש הטקס הנקרא ''תמדה'' המנהל את הסעודה ואחראי להכריז על הרמת כוסות היין.
19 באפריל 2020 הגב

הוספת תגובה