לכל מפלגה יש שם, ושירי חנוכה שנעלמו מחיינו

רוביק רוזנטל | 18 בדצמבר 2020

מפלגות קמות ונופלות בישראל, ומותירות שובל שמות. לכבוד המפלגה החדשה שקמה השבוע, בדקנו מהיכן מגיעים שמות המפלגות ואילו ערכים הם מייצגים; עשרות רבות של שירים לחנוכה הושרו לאורך שנים ונעלמו, כמה מהם הוצאו מתהום הנשייה לכבוד החג; ומשהו על הקושי לייצג זמן בעברית

מפלגה חדשה קמה בישראל. שמה – זמני או קבוע – תקווה חדשה. מפלגות צצות בישראל כפטריות אחרי בחירות ובעיקר לפני הבחירות הבאות, חלקן נעלמות כלעומת שבאו, חלקן מתמזגות עם אחרות, גושים וחזיתות נוצרים ומתפרקים, ולכל אלה יש שמות.

23 מערכות הבחירות שעברנו הולידו 93 מפלגות ו-93 שמות. הזירה הלשונית נותנת בהם סימנים.

גוש, חזית ומחנה

כעשרים מפלגות מוכרות באמצעות ראשי תיבות. כמה מהן בחרו בראשי תיבות – נוטריקונים – שיש להם משמעות, בדרך כלל בעלת אופי חיובי. זה אופייני לרשימות ערביות כמו מד"ע, רע"ם וחד"ש, לרשימות שמאל ציוני כמו מרץ, שלי ושח"ר, רשימתו של יוסי ביילין: "שלום, חינוך ורווחה". מרץ נולדה מחיבור אותיות הקלפי של מפ"ם ורץ. רשימות בעלות אופי מסורתי בחרו גם כן בשם בעל משמעות. השם הפרטי תמ"י (תנועת מסורת ישראל) של אהרן אבו חצירא, וש"ס: ספרדים שומרי תורה, ברמז לשישה סדרי משנה. תל"ם הוא שמה של מפלגתו של בוגי יעלון: תנועה לאומית ממלכתית, ובעבר תנועה להתחדשות ממלכתית של משה דיין.

בניתוח התכנים של שמות המפלגות התייחסתי לשם המלא של המפלגות בראשי תיבות, לצד כל היתר. אז לפי מה נבחרו שמות המפלגות?

בשמות רבים הדגש הוא ארגוני-פורמלי. בדרך כלל הוא ניתן לכמה תנועות או רשימות המתאחדות יחד. איחוד (מפלגות הימין), גוש (חרות ליברלים), המחנה (הציוני). כאשר התאחדו מפא"י ומפ"ם הן נקראו 'המערך', וכאשר התאחדו מפלגות הימין הן נקראו, עד היום, 'הליכוד', שהפך למותג מנצח. מונח ארגוני לוחמני הוא 'חזית' -  'החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון' (חד"ש), 'חזית דתית לאומית' ועוד. והייתה גם, בפשטות, מפלגה שכזו – 'התנועה'.

קובעי השמות למפלגות חיבבו מילים המציינות אחדות. לשונית מדובר באוקסימורון, שכן 'מפלגה' מייצגת דווקא את הפיצול והפילוג. כך קיבלנו מילים מאחדות כמו 'יחד' בכמה גרסאות, מולדת, עם אחד, גשר, ישראל ביתנו, והשם המאחד מכולם – כולנו. אפשר למצוא את הרעיון המאחד גם בשמה של המפלגה הלוהטת בבחירות קודמות – כחול לבן.

מפלגת הלוחמים והאיש הבודד לכנסת

בעבר הכילו שמות המפלגות אזכור לאידאולוגיה שלמה המנחה אותן. בשמאל המונח המוביל כאן הוא 'פועל' המייצג עמדות סוציאליסטיות הקשורות לתנועת הפועלים העולמית: מפלגת פועלי ארץ ישראל, הפועל המזרחי, פועלי אגודת ישראל ועוד. שמאלה מהן מצאנו את 'הרשימה הקומוניסטית הישראלית' ו'הרשימה הקומוניסטית החדשה'. במרכז ניצבו המפלגה הליברלית שנטמעה בליכוד, הליברלים העצמאיים ואימן הורתן המפלגה הפרוגרסיבית. עמדה אידיאולוגית מפורטת פחות אפשר למצוא בשמה של התנועה העכשווית 'ימינה'.

הקבוצה הרחבה ביותר של שמות היא ייצוג ערכים. הערך המוביל בשמות המפלגות הוא הדמוקרטיה: התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש), הבחירה הדמוקרטית, המחנה הדמוקרטי, וכן בשמות מפלגות ערביות רבות. ערך הלאומיות מופיע גם הוא: האיחוד הלאומי, חזית דתית לאומית, תנועה לאומית ממלכתית. ערכי החופש הם 'חרות', וכן 'המרכז החופשי'. 'שלום' מופיעה ברשימות שמאל כמו חד"ש, של"י ושח"ר, וברשימתו של אריק שרון, שלומציון. מרשימת הגימלאים התפלגה 'צדק לזקן', ובעבר הייתה לנו גם 'מפלגת הלוחמים'.

מפלגות בעלות אופי דתי מקפידות לשלב מונחי דת ומסורת בשמן. 'דגל התורה', 'הבית היהודי', 'חזית דתית תורתית', מורשה, ספרדים שומרי תורה (ש"ס) ותמ"י – תנועת מסורת ישראל.

קבוצת שמות מעניינת מייצגת תנועה וכיוון עתידי. לשמות האלה יש אפקט דינמי לעומת שמות סטטיים כמו מחנה או חזית. כך קיבלנו את 'שינוי' ואת 'התנועה הדמוקרטית לשינוי', את 'הדרך השלישית', וכמובן 'קדימה' ו'יש עתיד'. מעניין שרוב הרשימות בקטגוריה הן תנועות מרכז. ועכשיו, המפלגה החדשה, דווקא מן הימין, הולכת באותו כיוון: 'תקוה חדשה'.   

ונקנח בכמה שמות ייחודיים. 'כך' של כהנא לקוחה מסיסמת התנועה "רק כך". שתי מפלגות נשענות על מפעל או שם של אדם אחד, שניהם נוחם עדן: "העולם הזה כוח חדש" של אורי אבנרי, ו"פלאטו שרון – האיש הבודד לכנסת".

השירים האבודים של חג החנוכה

לכל חג נוצרה מסורת של שירים, בדרך כלל המיועדת לילדים ולמוסדות החינוך. כמה מהם הפכו נכסי צאן ברזל, כמו "לכבוד החנוכה" של ביאליק, ומחרוזת שירי לוין קיפניס: "נר לי דקיק", "חנוכה, חג יפה כל כך", "קמח קמח מן השק", "מי זה הדליק נרות רבים" ועוד. לצידם יש עשרות שירי חנוכה שהושרו ונעלמו, אך הם נשמרים באתר המופלא זמרשת. כמה מן השירים וסיפוריהם מובאים כאן. המבקשים לשמוע את הלחן ימצאו אותו באמצעות מילות חיפוש באתר זמרשת.

אל הדודה, מחברים לא ידועים

אֶל הַדּוֹדָה אֶל הַטּוֹבָה/ אֵלֵךְ, אֵלֵךְ לִי/ דּוֹדָה טוֹבָה, דּוֹדָה טוֹבָה/ דְּמֵי חֲנֻכָּה תְּנִי!/ חֲנֻכָּה הַיּוֹם! חֲנֻכָּה הַיּוֹם!

דּוֹדָה טוֹבָה נָתְנָה פְּרוּטָה/ אֹמַר לָה חֵן חֵן/ עַתָּה אֵלֵךְ לִי אֶל דּוֹדִי/ דּוֹד, גַּם אַתָּה תֵּן!/ חֲנֻכָּה הַיּוֹם! חֲנֻכָּה הַיּוֹם!

אֵין יוֹדֵעַ אַתָּה יֶלֶד/ אֶל הַפְּרוּטָה פְּנֵה!/ רוּץ נָא מַהֵר יֶלֶד חָבִיב/ סְבִיבוֹן לְךָ קְנֵה!

החורף הגיע. מילים עזר ויצמן (?), לחן לא ידוע

הַחֹרֶף הִגִּיעַ/ הַחֹרֶף הוּא בָּא/ בְּלִוְיַת אוֹרֵחַ/ חַג הַחֲנֻכָּה.

יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי/ יְהוּדָה הַגִּבּוֹר/ הִכְרִיחַ אֶת שׂוֹנְאֵינוּ/ לָסֶגֶת אָחוֹר.

העיתון העולם הזה מייחס את השיר לעזר ויצמן, שכתב אותו בגן הילדים. כמו כן נכתב שם כי "כיום מכחיש עזר בתוקף שכתב את ה'טה-רה-לה-לה'".

סביבון. מילים יחיאל רוזנצוויג, לחן ישראל פייבישס

סְבִיבוֹן, סְבִיבוֹן,/ סְבִיבוֹן, סְבִיבוֹן,/ עָגֹל, קָטֹן/ עָגֹל, קָטֹן/ קָטֹן, עָגֹל/ וְלֹא גָּדוֹל/ אֲנִי.

אָרוּץ, אָרוּץ/ אָדוּץ, אָדוּץ/ בַּחֶדֶר כֹּה/ בַּחֶדֶר פֹּה/ וְגַם בַּחוּץ/ אֲנִי הַגּוּץ/ אֲנִי.

אֶטֶּה אֶל שְׂמאֹל/ אַךְ לֹא אֶפֹּל/ רַק חוּל אָחֹל/ כִּי לֹא גָּדוֹל/ קָטֹן, עָגֹל/ אֲנִי.

אֶטֶּה יָמִין/ דִּין-דִּין, דִּין-דִּין!/ לַיְּלָדִים/ הַנֶּחְמָדִים/ אָבִיא, אָכִין/ דְּמֵי-חֲנֻכָּה/ אֲנִי.

זמרת חנוכה. מילים קדיש יהודה (לייב) סילמן, לחן חנינא קרצ'בסקי

מִן הָעָם/ קָם חָכָם/ מַתִּתְיָהוּ/ גִּבּוֹר הוֹד/ גָּדוֹל מְאוֹד/ הָיָה הוּא.

אָז הוֹי קָם/ עַל הָעָם/ יָוָן מַר/ אָז נִלְחַם/ כָּל הָעָם/ עִם הַצַּר.

יְהוּדָה/ יוֹחָנָן/ וֶאֱלִיעֶזֶר/ וְשִׁמְעוֹן/ יְהוֹנָתָן/ הָיוּ לְעֵזֶר.

עַל כֵּן אוּר/ וּ"מָעוֹז צוּר"/ נַדְלִיקָה/ שְׁמוֹנָה נֵרוֹת/ בַּמְּנוֹרוֹת/ בַּחֲנֻכָּה.

אוֹרִים, אוֹרִים/ לַגִּבּוֹרִים/ יָאִירוּ עַד/ וְגַם אָנוּ/ גַּם כֻּלָּנוּ/ גִּבּוֹרִים הֵידָד!

דן אלמגור ועודד בורלא

חג האורות. מילים עודד בורלא, לחן אפרים וייל

יְהוּדָה בֶּן חַשְׁמוֹנָאִים/ מִלְחָמוֹת עָשָׂה/ וְנִצַּח אוֹיְבָיו הָרְשָׁעִים/ שֶׁמֶן זַיִת הוּא מָצָא/ לִשְׁמוֹנָה יָמִים/ וְהַמִּקְדָּשׁ נָקִי טָהוֹר/ חַג לַיְּהוּדִים.

בּוֹאוּ נָא יְלָדִים/ לְבִיבוֹת נֹאכַל/ נִשְׂמַח נֵצֵא בְּרִקּוּדִים/ נֵס בַּיָּמִים הַהֵם/ וּבַזְּמַן הַזֶּה/ הֵידָד, הֵידָד לְחַג הַמַּכַּבִּים!

פֹּה בַּבַּיִת הַשִּׂמְחָה רַבָּה/ חַג הָאוֹרוֹת/ וְנֵרוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה דּוֹלְקִים/ כּוֹכָבִים בְּכָל חַלּוֹן/ חַג לִילָדִים/ לְזֵכֶר נֵס הַמַּכַּבִּים הַגִּבּוֹרִים.

חנוכה. מילים יעקב שטיינברג, לחן טוביה שלונסקי. נכתב ב-1901

עַל הַחַלּוֹן נֵר הִדְלַקְתִּי/ נֵר חֲנֻכָּה יֶלֶד נָעִים/ רַבִּים הֵמָּה הַזִּכְרוֹנוֹת/ וְהַזִּכְרוֹנוֹת מָה נִפְלָאִים.

גְּדוּד פָּרָשִׁים, אַנְשֵׁי קוֹמָה/ אִם יִתְיַצְּבוּ לְפָנֶיךָ,/ אַל תִּירָא נָא, יֶלֶד נָעִים,/ וְגַם אַל תַּעֲצֹם אֶת עֵינֶיךָ!

אֵלֶּה הֵם הַחַשְׁמוֹנָאִים/ אֲשֶׁר יָקוּמוּ מִקִּבְרֵיהֶם/ בְּכָל הַלֵּילוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה/ לִרְאוֹת שְׁלוֹם אֲחֵיהֶם.

המילים נדפסו לראשונה בעיתון "עולם קטן", ב-1901. השיר מוכר בעיקר בקרב מי שגדלו בירושלים.

לחנוכה. מילים יצחק קצנלסון, לחן אברהם צבי דוידוביץ'

הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ רָשָׁע/ חַרְבּוֹ חַדָּהּ וּמְלֻטָּשָׁה/ מִיהוּ?/ אַנְטִיּוֹכוּס, מֶלֶךְ רָשָׁע!

בָּא לִירוּשָׁלַיִם/ וְשָׁפַךְ שָׁם דָּם כָּמַיִם/ מִיהוּ?/ אַנְטִיּוֹכוּס, מֶלֶךְ רָשָׁע!

אָז קָם גִּבּוֹר, שְׁמוֹ יְהוּדָה/ הִצִּיל אַרְצוֹ הַחֲמוּדָה/ מִיהוּ?/ הַמַּכַּבִּי, הַמַּכַּבִּי!

זהו שיר משחק שנכתב בגולה. בבית הראשון של השיר הילדים לוטשים חרבותיהם, כף על זרועם. בבית השני הילדים דורכים על המקום, כאנטיוכוס בשעתו. בבית השלישי הילדים מעבירים יד על צווארם, ומבארים כיצד שפך אנטיוכוס דם.

מהבהבת השלהבת. מילים דן אלמגור, לחן יואל ולבה

מְהַבְהֶבֶת הַשַּׁלְהֶבֶת/ מְדוֹבֶבֶת בְּדָלְקָהּ,/ מְבַשֶּׂרֶת נֵס הַמֶּרֶד/ לְמַזְכֶּרֶת תִּפְאָרָה./ חֲנֻכָּה חַג אוֹרָה!

עַם אֵין-יֶשַׁע, הִתְנַגֵּשָׁה/ עִם הָרֶשַׁע וַתִּגְבָּר!/ מְדוֹבֶבֶת הַשַּׁלְהֶבֶת,/ מְהַבְהֶבֶת בְּדָלְקָהּ./ חֲנֻכָּה חַג הַדְּרוֹר!

דן אלמגור כתב את השיר כשהיה בן 14, ושלח אותו ל'דבר לילדים'. העורך מסר אותו להלחנה, והתווים נדפסו בעיתון לצד המילים.

עומד כל נר ומבקש

נרות אנו כולנו. מחברים לא ידועים. כל בית מסתיים ב'לה לה לה'

נֵרוֹת אָנוּ כֻּלָּנוּ/ וּמַתָּנוֹת אִתָּנוּ/ נִסְתַּדֵּר פֹּה בְּשׁוּרָה/ כָּל אֶחָד הֵבִיא תְּשׁוּרָה.

אָנוֹכִי נֵר רִאשׁוֹן/ הֵבֵאתִי סְבִיבוֹן.

אֲנִי שֵׁנִי בַּתּוֹר/ הֵבֵאתִי גִּיל וָאוֹר.

דִּגְלִי זֶה הַקָּטָן/ הוּא תְּכֵלֶת וְלָבָן.

אֲנִי הָרְבִיעִי/ מַעֲשִׂיָּה בְּפִי.

אֲנִי הַחֲמִישִׁי/ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה אָבִיא.

אֲנַחְנוּ מְבִיאִים/ שָׁלוֹם מִמַּכַּבִּים.

וַאֲנִי הָאַחֲרוֹן/ מֵבִיא הַזִּכָּרוֹן.

נרות דולקים. מילים לוין קיפניס, לחן חנינא קרצ'בסקי

נֵרוֹת דּוֹלְקִים, נֵרוֹת דַּקִּים/ עַל כָּל חַלּוֹן בָּרְחוֹב/ אוּרִים בּוֹרְקִים, אוּרִים זַכִּים/ בִּשְׁמֵי הַתְּכוֹל לָרֹב.

כִּי בָּא זֶה חַג הַחֲנֻכָּה/ חַגֵּנוּ, חַג הָאוֹר./ עַם צָר אוֹיֵב גֹּרַשׁ הֻכָּה/ וְלָנוּ בָּא הַדְּרוֹר.

אֶל הָאוֹרוֹת הַנִּיצוֹצוֹת/ מַבִּיט כָּל יֶלֶד חֵן./ עֵינֵי הַיֶּלֶד נוֹצְצוֹת/ נֵרוֹת שֶׁל חַג גַּם הֵן.

נרות חנוכה. מילים איטה (אידה) פקטורית, לחן: פואה גרינשפון

עוֹמֵד כָּל נֵר וּמְבַקֵּשׁ:/ שַׁמָּשׁ, תֵּן אֵשׁ, שַׁמָּשׁ, תֵּן אֵשׁ!/ וְהַשַּׁמָּשׁ לוֹ אֵשׁ נוֹתֵן,/ מִשְׁתַּחֲוֶה כָּל נֵר: חֵן חֵן!

חֵן חֵן לְךָ, שַׁמָּשׁ הָאוֹר/ אִתָּנוּ יַחַד נָא אֱמֹר:/ בָּרוּךְ חַג חֲנֻכָּה לַכֹּל!/ בָּרוּךְ לַקָּט וְלַגָּדוֹל!

יָאִיר הַנֵּר שְׁמוֹנָה יָמִים/ בָּרוּךְ הָאוֹר לְעוֹלָמִים!/ אָמֵן!

השיר היה מקובל בקיבוצים ובתי ספר שבהם נמנעו מתפילות בעלות אופי דתי.  

נרות נרות הרבו נא. מילים מחבר לא ידוע, לפי "יורה יקר" בלחנו של וולפגנג אמדאוס מוצרט

נֵרוֹת נֵרוֹת הַרְבּוּ נָא/ הַדְלִיקוּ זֶה הָאוֹר/ שִׁירַת שָׂשׂוֹן זַמְּרוּ נָא/ זַמְּרוּ שִׁירַת הַדְּרוֹר.

יָאִירוּ נֵרוֹתֵינוּ/ כְּכוֹכָבִים בָּרוֹם/ נָשִׁירָה שִׁירָתֵנוּ/ כִּי חֲנֻכָּה הַיּוֹם.

עניין של זמן

מירית שרון כותבת: "ברשותך, שאלה קצרה אך חשובה. האם יש זמן נכון שבו יש להשתמש בכתיבת מסמכים משפטיים? נתקלתי בשימוש בזמן עתיד (כמו בדוגמה כאן למטה), וכשמדובר במשפט תנאי משתמשים בזמן עבר במקום במילה 'אם', כמו במשפט השני בדוגמה כאן למטה. מה עמדתך בנושא?"

וזה המשפט: "הערעור יוגש בכתב למזכירת רשויות השיפוט לא יאוחר מארבעה עשר יום מן היום שבו נמסרה החלטת הממונה על המשמעת לסטודנט.  נשלחה ההחלטה לכתובת המייל המעודכנת במרכז, תיחשב ההודעה כנמסרה בו ביום". 

בחרתי להרחיב בתשובה כי היא חושפת סוגיה לא פתורה בתחביר העברי. בעוד שפות מוכרות לנו כמו אנגלית, שבה יש זמנים יחסיים, המתארים למשל שני אירועים בעבר שאחד התקיים אחרי אירוע שקדם לו, בעברית אומץ לוח הזמנים המשנאי שבו יש מה שנקרא זמן מוחלט או אוניברסלי, עבר, הווה ועתיד. חריג יחיד הוא האפשרות המשנאית לעבר מתמשך נוסח "היה מהלך".

במשפט הראשון גם המסירה וגם ההגשה היא בעתיד לכתיבת המסמך. ואולם ההגשה מאוחרת למסירה, לכן תבוא בעתיד, בעוד המסירה תהיה בעבר להגשה, אך מן ההקשר ברור שמדובר במצב עתידי גם כאן. במשפט השני 'תיחשב' עתידי ל'נשלחה' ל'נמסרה' שיבואו בעבר. עם זאת הנוסח במשפט שבשאלה קמצני, ובהחלט יש מקום להוסיף מילות קישור שלא יותירו מקום לאי הבנה: "אם נשלחה ההחלטה לכתובת המייל המעודכנת במרכז, תיחשב ההודעה כאילו נמסרה בו ביום". 

חדש בפינת עיון: כללי ההנגשה היעילה, איך לדבר ולכתוב בנושאים עיוניים ומקצועיים לציבור רחב

חדש בפינה של פול אוגדן: טהרנים, די לתקן אחרים על כל צעד ושעל

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך לקרוא למנוולים שפרצו לחברת שירביט, מהיכן הגיעו אלינו הבסטה והביטוי 'הלב נפל לתחתונים', מה מקור השמות וושינגטון, וזאנה ואדלר, מדוע מה שמותר ליופיטר אסור לפר עוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
חג האורות והנרות | צילום: הארכיון הציוני המרכזי, מתוך אתר פיקיוויקי תמונה ראשית

תגובות

מירב אלון
אפרופו שירי חנוכה, השנה אחד המורים מצוות בית-הספר בו אני עובדת הכין שירון לחנוכה, ושמתי לב לעניין הופכי למה שכתבת למעלה. אין שירים חדשים! כל שירי החנוכה הינם שירי הילדות שלי, בשנות ה-60, והם בדיוק אותם השירים שהנכדות שלי שרות... מה יהיה?
17 בדצמבר 2020 הגב
אלון ריבק
נכחתי בפגישת סטודנטים בטכניון עם עזר ויצמן ערב בחירות 1977, בה אמר: "אתם יודעים מה של 'המפלגה הדמוקרטית לשינוי' באנגלית? Democratic party for a change..."
20 בדצמבר 2020 הגב
אלון ריבק
נכחתי בפגישת סטודנטים בטכניון עם עזר ויצמן ערב בחירות 1977, בה אמר: "אתם יודעים מה שמה של 'המפלגה הדמוקרטית לשינוי' באנגלית? Democratic party for a change..."
20 בדצמבר 2020 הגב

הוספת תגובה