מבארט סימפסון עד יזהר כהן: משחקי לשון של ילדים

רוביק רוזנטל | 02 באוקטובר 2020

משחקי לשון של ילדים צוברים ותק רב ומגיעים מכל קצווי תבל, משפת הבית והגימל, דרך השפה ההפוכה ועד משחק השמות המרושעים נוסח אסף לוץ ואל קוהוליק; למה כולם מטרילים ומטרילות, על מי נאמר 'לוך ילך', ומהי באמת מילת השנה, החוגגת כבר כמעט שבעים

מילת השנה, לא מה שחשבתם

מילת השנה חוגגת כבר כשבעים שנה. הגה אותה אפרים קישון במסגרת הטיות הפועל שהמציא 'לגמוז'. בין היתר חידש את 'גמזור', כשהכוונה לרמזור המסרב להתחלף.

אז מה היה לנו השנה? פרופסור גמזו, הפרויקטור, הגה את תוכנית רמזור, ותוכניתו נגמזה על ידי האיש שקרא לו לדגל. שנת הגמזור.

לוך ילך ובוא יבוא

יקירת הזירה הלשונית נגה אשד שלחה את סיסמת המחאה הבאה המופצת בפייסבוק, שאינה משאירה מקום לספק למי הכוונה, אך גורמת להרמת גבה לגבי מעמדה הדקדוקי.

לוך ילך

הסיסמה כמובן אינה תקנית. יש לכתוב 'הלוך ילך', אבל לא בטוח שסיסמה תקנית הייתה עושה את עבודתה. מבנה הסיסמה הוא מקור מוחלט+עתיד. מדוע למרות השיבוש הסיסמה מובנת וקליטה? התשובה היא באנלוגיה לגזרת נחי ע"ו, סליחה על השיעור הקל בדקדוק. בשורשים האלה לא מעט צירופים באותו מבנה. נוע תנוע, שוב ישוב, וכמובן הצירוף הנרמז מהשורה "גם אם יתמהמה": בוא יבוא. אז למה לא 'לוך ילך', מה גם שהה' של הל"ך נופלת ברוב הופעות הפועל: ילך, הוליך וכדומה.

הטרול פורץ את מחסום הרשת

ראובן פרומר שואל: מה המשמעות ומה המקור של המילה "הטרלה"? מהו השורש של המילה, ובאילו משקלים דקדוקיים ניתן להטות אותה לבד מבניין הפעיל?

אכן, הפועל להטריל ושם הפעולה הטרלה  מציפים את השיח והתקשורת. דוגמאות:

"נפתלי בנט הטריל את בלפור בהארץ".

"פוטין הטריל את ארה''ב והציע הפסקת אש בסייבר".

איילת שקד: "לא כל מהלך של האופוזיציה הוא הטרלה".

'הטרלה' היא דוגמה לשורש חדש בעברית, טר"ל, שנגזר ממילה לועזית, במקרה זה 'טרול'. טרול אינו אותו יצור נורדי מיתולוגי, אלא מי שמשבש פעולות ושיחות, מפריע ומעצבן. הוא משמש בשפת השיח ברשת מזה שנים, ומתייחס לגולש הנכנס לפורומים ושרשראות שיח ומנסה להטות את השיח או ליצור פרובוקציות. השיטה להוציא אותו מהשיח נקראת "לא להאכיל את הטרול", כלומר, לא להגיב עליו. המקור ככל הנראה באנגלית: troll במשמעות פיתיון רשת של דייגים. לאחרונה פרץ הטרול את מחסום הרשת, תרתי משמע.

ראו את רוניבי לוקח את סבוניבי

יובל כותב: "בעברית קיימת תופעה שבה אפשר להמציא שמות מצחיקים לאנשים עם משמעות משעשעת כאשר מחברים את השם הפרטי והמשפחה כמו 'אסף לוץ'. רציתי לשאול איך קוראים לתופעה הלשונית הזו, ואם היא קיימת גם בשפות אחרות. בכלל בעברית יש כל מיני תופעות שלא מצאתי להם שם לשוני מקצועי. הדוגמא הבולטת ביותר היא שימוש בשם משפחה כפועל, למשל 'חיים יבין בקלות', או 'הפנס של גולדה מאיר'".

הרמנו את הכפפה והרחבנו את היריעה. ילדים ומבוגרים אוהבים משחקי לשון. משחק הלשון המוביל היא 'שפת הבֵית', הקיימת כבר קרוב למאה שנה בין ילדי ישראל. שפת הבית היא כידוע צופן שבו מוסיפים את העיצור ב' אחרי כל הברה, בתנועת ההברה. הזירה הלשונית: הַבַּזִיבִּירַבָּה הַבַּלֶבֶּשוֹבּוֹנִיבִּית. היא גם זכתה באירוויזיון בשירו של יזהר כהן למילים של אהוד מנור: "אַבִּנִיבִּי אוֹבּוֹהֵבֵב אוֹבּוֹתָבָּך": אני אוהב אותך. שיר מוקדם יותר בשפת הב' נכתב על ידי דוד עתיד והושר על ידי בנות להקת הנח"ל, "הרכלניות":  שבניבי רובוניבי/ אבניבי נובוניבי/ אוהב אותה שתחיניבי/ נובורבה מאד/ וגם ראו את רוניבי/ לוקח את סבוניבי/ לגן בובובוטניבי/ כאילו לעבוד". תרגום אפשרי: "שבֶני רוני/ אני נוני/ אוהב אותה נורא מאד/ וגם ראו את רוני/ לוקח את סוני/ לגן בוטני/ כאילו לעבוד".

עקבות שפת הבית מוליכים אל השפה התימנית, ואולי לא במקרה ביצע את השיר דווקא יזהר כהן. דן אלמגור הצביע על כך ברשימותיו "עונג שבת" בידיעות אחרונות. דן אלמגור שמע את התימנים ברחובות מדברים בשפה זו, וכן שמע מהם גם את שפת הריש ואת שפת הזין, שאותה הנציח הסופר שלום מדינה, בן-תימן, בספרו “המשיח מתימן”.

כך מספרים ילדי שכונת נחלת עדה שבהרצלייה, שכונה תימנית שהוקמה בשנות החמישים ולצידה מעברה: "מלבד העברית הטרייה שבפינו, שוחחנו גם בשפת הבית כשחיפשנו את המילים, כששבנו מהטיול, והיינו דביקים ומריחים מעסיס תפוזים".

א-גוזים ני-גוזים שר-גוזים שיר-גוזים

לצד שפת הבֵית מככבת שפה מפורסמת פחות, אופיינית דווקא ליהדות מרוקו, והיא שפת הגימל. מי שתיעד אותה היא הסדרה "שנות השמונים", שבה הצעירים מדברים  ביניהם בשפת הגימל במיומנות מעוררת השתאות. הוריהם חושבים שהם מדברים בהונגרית.

דוגמה עדכנית לשימוש בשפת הגימל כשפת סתרים מופיעה באתר אשקלון.נט, בידיעה על שני קטינים שנתפסו בעקבות שוד. שני הקטינים שביקשו לשוחח ביניהם עשו זאת בשפת הגימל כדי שדבריהם לא יפוענחו על ידי אנשי החוק. לצערם מתנדב משטרה שעמד בסמוך אליהם הבין את שפתם, ודיווח על פשר השיחה לחוקריהם.

למעשה, כמעט כל אות מתאימה לשמש בשיטה, שנקרא לה בעקבות בקשתו של יובל 'משחק ההברה החודרנית'. לפעמים מדובר ביותר מעיצור אחד, כמו שפת ב"ר, ולפעמים במילה שלמה, כשהמוכרת מכולן היא שפת האגוזים, כאשר 'גוֹזים' משלימה כל הברה. עוזי חיטמן כתב בעקבות זאת את שיר האגוזים: "אם אמא ואבא רבים לפעמים, אנחנו הולכים לפינה./ כי אנחנו פשוט לא מבינים, ומדברים בשפה משונה / ... אז בכדי שגם הם לא יבינו, נדבר בשפת האגוזים./ א-גוזים ני-גוזים שר-גוזים שיר-גוזים/ על-גוזים שפת-גוזים ה-אגוזים./ א-גוזים ני-גוזים שר-גוזים שיר-גוזים/ על-גוזים שפת-גוזים ה-אגוזים".

לטינית חזירית ופדריקו פליני

שפת הבֵית ומשחק ההברה החודרנית אינם המצאה מקומית. מסתבר שהמשחק הוא רב לשוני ורב תרבותי. באוסטריה הייתה מוכרת שפת הדלת, בצרפת שפת הגימל והדלת, ובפולין שפת הריש. ברוסיה משחקים הילדים בשפת הדִי, עליה מספר יורי מור. כך המשפט שפירושו 'הוא אמר שיבוא' -   On skasal, shto on pridjot - ייאמר בשפת הדי Di-on di-ska-di-sal, di-shto di-on di-pri di-djot.

המשחק הידוע ביותר במתכונת זו הוא 'פִּיג לָטִין' – pig latin  - האנגלי, לטינית חזירית. במשחק הזה מוסיפים את ההברה ay אחרי עיצורים או תנועות או מחליפים אותם. החוקים מורכבים למדי, הדוגמאות מספרות את הסיפור.

פיג לטין

בספר "יום סְמֶק הגדול" שתרגמה נעה שביט וערכה גילי בר הלל מופיעים משפטים בפיג לטין. העורכת והמתרגמת בחרו לתרגם אותם לשפת הבית: בְּבְּ-נִיבִּי אָבָּ-דָבָּם/ לִבִּ-כוּבּוּ לַבַּ-מַבַּמְ-לָבָּ-כָבָּה/ נִיבִּי פָבָּ-גַבַּשׁ/ מִיבִּי-תַּבַּ-חַבַּת. לַבַּ-טִיבִּי-רָבָּה: "בני אדם, לכו לממלכה, ניפגש מתחת לטירה".

משחק נוסף באנגלית הקרוב עוד יותר לשפת הבית שלנו הוא uvagv, שבו מוסיפים את עיצורי אוּוַגְבְ בין הברות המילה. כלב – dog – ייקרא uvadoguv. היסטוריה – history - תיקרא uvahisuvatoryguv.  בצרפתית מוכרת שפה דומה, מסובכת למדי, המשמשת בעיקר קַצָבים:  louchébem, או  largonji. למשל, המילה combien - כמה? – תהפוך ל-lombienquè.

אחד מגילויי משחק ההברה החודרנית זכה למימוש קולנועי מטלטל בסרטו של פליני "שמונה וחצי". גידו, גיבור הסרט, נזכר במעין לחש חוזר מילדותו: "אסא ניסי מאסא". הביטוי כמות שהוא אינו מוכר בשום שפה, והפרשנות המקובלת היא שזו צורת סתר של 'אָנימה', שפירושה נפש. הביטוי מופיע גם בסרט 'רוזבאד' של אורסון וולס, ובספרו של מרסל פרוסט 'בעקבות הזמן האבוד'. בעקבות הסרט של פליני נוצרו מותגים, מופעים ויצירות מוזיקליות.

יאחזהו חָדֵש. אֶנְיוֹב הוא כמונו

משחק לשון אחר שריתק את ילדי ישראל הוא השפה ההפוכה, הקרוי 'פשה פהוכה'. הגירסה המקובלת שלה היא קריאת המילה מן הסוף להתחלה, הדורשת מיומנות גבוהה. על פי עדויות היא ותיקה מאוד והייתה מקובלת בראשית המאה הקודמת בין ילדי זיכרון יעקב וירושלים. כך למשל, 'כן' נהגית נֵכּ, לא - אֹל, נכון - כָנוֹן, המשפט "תִירָזָהוּ מִנֶמוֹ הֶז רוֹטֵש" משמעו: "תיזהרו ממנו זה שוטר". לגירסה אחרת קוראים אמנון דנקנר ודוד טרטקובר "שפת ההפך", ובה הקריאה מהסוף להתחלה היא של הברות: נִיאָה הֵבְאוֹ תָכְאוֹ: אני אוהב אותך. על פי דן אלמגור גם השפה ההפוכה הגיעה מעולי תימן. אלמגור שמע אותה בילדותו מפי ילדי שכונת שעריים ברחובות. חוקר לשונות שמיות גילה שהיא מקובלת גם בכפרים אפריקאים נידחים.

המתרגם אמציה פורת נזכר בילד תימני מרחובות שלימד את השפה ההפוכה אותו ואת חברו, והם הגיעו לשליטה בשפה. לאחר שנים היה מדריך גדנ"ע במסגרת שירותו הצבאי ונשלח לעבוד עם מחלקה פרועה של פרחחים מרחובות, כלשונו. כשעמד מולם שמע משפט מזלזל: "נִהֵה אַבּ נָלוּ דוֹע דֶחָא": הנה בא לנו עוד אחד. אמציה הפתיע בתשובה ארוכה: "מִי תָאֶם בּוֹשְׁחִיא אֶשׁ־תָאֵם תִּרְמְכּוּ תוֹאִי אֶבּ-פָשָׂה פָהוּכָה, זָא נָאִי צוֹרֵה אֶשׁ־תָאֵם דִעְתוֹ אֶשׁ־נָאִי דוֹלַנְתִי אֶבּ-מַעֲרִיש, אֶוֹ-אֶשׁ־אוֹל שָׁעוּ תוֹאִי אֶבּ־צֶבְּעָא לֶתְמוֹא!": אם אתם חושבים שאתם תמכרו אותי בשפה הפוכה, אז אני רוצה שאתם תדעו שאני נולדתי בשעריים, ושלא עשו אותי באצבע אתמול. מאז הפך למדריך נערץ.

זמן לא רב אחר כך נסע אמציה מסיבוב בילו אל רחובות. והנה פנתה האשה שישבה על-יד הנהג המונית אל איש אחד, כנראה בעלה, שישב על המושב האחורי, ואמרה לו: “נֵת תֶא הַפֶכֶּס!”: תן את הכסף. אמציה פנה לבעל ואמרתי לו “נֵת יִל תֶא הַפֶכֶּס אֶו-נָאִי יִנֵת אַל”: תן לי את הכסף ואני אתן לה.

דן אלמגור מספר כי השפה ההפוכה מצויה גם בין האשכנזים. כך בסיפור של שלום עליכם “שודדיה של כתריאלבקה”, בתרגום י"ד ברקוביץ, מסופר על גזלנים המדברים בשפה הפוכה:

"הראהו כָּסִין, ותרחף נִמְשָתוֹ": הראהו סכין, ותרחף נשמתו.

"למה אתם ניבָצִים כלוֹגמי-עץ? יַאַרְסו לו את דָיָיו ואת גַרְלָיו?": למה אתם ניצבים כגולמי עץ? יאסרו לו את ידיו ואת רגליו?

רק אחרי שהם מגלים שקורבנם קבצן כמותם, מכריז הגבוה והצרוד שבחבורה: "יאחזהו חָדֵש. אֶנְיוֹב הוא כמונו!": יאחזהו השד, אביון הוא כמונו.

בני חוטה וסיימור באטס

משחק אחר שעליו מצביע יובל הוא משחק השמות. נקרא לו 'משחק השמות המעליבים'. דוגמאות מעטות מני רבות: מוכר האופניים מוטי לוּכים, הטייסים אבי רון ואֶלי קופטר, המורה לנהיגה שמחה גוֹרָה, המאפרת תיקי פּוּר, ממציאת החזייה קרלה בַציצי ועוד. מימוש אקטואלי למשחק הוא הכינוי שזכה לו בני גנץ, לא תמיד בטובתו: בֶנִי חוּטָה.

לפעמים מקבל המשחק אופי מרושע. כך במקרה של שדר הספורט משה גרטל, שביקש שהמאזינים ישלחו לו שאלות. גרטל קרא בין השאר שאלות של בֶּרִי צָקָלָה (בריצה קלה), שמחה ריף (שים חריף) ואסף לוץ (עשה פלוץ). המשחק קיבל את השראתו מבדיחה חוזרת בסדרה "משפחת סימפסון", שבה מתקשר בארט סימפסון לבר של מוֹ, ומבקש ממנו לקרוא לאחד הנוכחים בבר. בעקבות זאת נשמעו ברחבי הבר קריאות לטלפון עבור הומר סקסואל (הומוסקסואל), אל כוהוליק (אלכוהוליק), יוּרי נייטר (משתין) ועוד. דוגמאות נוספות בשפת המקור:  I.P. Freely - I pee freely, Seymour Butz - See more butts ועוד. אגדה אורבנית ישראלית מספרת על להט"ב שיצא מהארון בעל כורחו כאשר בחלל בית הקפה נשמעה קריאה: "עמית רומֵם, טלפון!"         

יורי מור מספר: "בילדותנו היינו שובבים, והיינו מביכים את חברותינו בכך שהיינו מציעים להן לתרגם לשפת הסוד איזו מילה עם הוספה מסוימת. החברה המסכנה הייתה מוצאת את עצמה אומרת מילה גסה. למשל, מבקשים לתרגם את המילה התמימה zvezda (כוכב) בעזרת ההוספה pi, ובחלק השני של המילה הייתה מתקבלת  המילה pizda שמשמעותה קוּס.  משחק קרוב הוא בקשה מאחד הילדים לומר ברצף מילה כמו 'תירס' – ולחטוף סטירה, או להשמיע ברצף את הביטוי חסר המשמעות 'יַנתי פָּרָזי'.

מתי חיים יבין שיהורם גאון

התופעה האחרונה היא משחק שמות חביב, כאשר שם המשפחה הוא בעל משמעות עברית, והמילה משמשת גם כשם וגם מספרת סיפור. נקרא לה 'משחק תפקידי השם'. הדוגמאות חלקן מוכרות, אבל נחמד להיזכר.

  • הפנס של גולדה מאיר
  • הפנס של יעקב אחי מאיר
  • זרקו על שרון חזיז
  • נולד לזהבה בן
  • ירד על ארז טל
  • פגע באהוד ברק
  • זרקו על יאיר לפיד
  • יורד לוואן דאם
  • נפל על דפנה דקל
  • מתי חיים יבין שיהורם גאון

וכמו שאומרים הגששים במערכון שיח הטבחים: "אם חיים יבין הבין, גם הוא יבין".

עם היד על האצבע

בעקבות התגובות הרבות על רשימתו של אלכס שפי ז"ל "מי שלא טועה לא שוגה ולהפך" שלחו הגולשים הנאמנים שיבושים טריים מהתקשורת העכשווית.

חגית ברקאי מצטטת מערוץ 12. מתראיין בשדה התעופה נמלט מהקורונה לחו"ל ואומר: "היינו עם היד על האצבע".

ורדה רוזן כותבת: "גם אני נתקלתי בשיבושי לשון במדיה השונות. להלן דוגמאות:

•        באהבת חינם נברא העולם

•        אבלים וכפויי ראש

•        כל הבן היאור הילודה תשליכוהו

•        איש הגון ישר כפיים

•        דגים רקיקים 

•        הכסף יְעַנֶה את הכול.  

חדש במת אורח: אליהו הכהן על מסעותיו בזמר העברי

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מהיכן הגיע  אלינו בית המרזח, ממתי תפילה היא סוג של פגיעה, מהיכן באו המילים טריקו, א-פרופו ומפונפן, מה מקור שמות המשפחה עפיף ופטרושקה ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
בארט סימפסון ומו, אלקוהוליק, יוטיוב, צילום מסך תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אלישע פרוינד
הי רוביק. שפת ה"קיצורים" שי"ן קו"ף רי"ש = שקר "וסבתא סיפור תספר" = כך היו הבנות מכנות 'בשפת סתרים' את הוסת. אפילו בדברי חז"ל מופיע הקיצור ... בשי"ן תי"ו שלו, קרי בשת (כדי להמנע ממילה גסה).
01 באוקטובר 2020 הגב
יותם רוזנטל
תקלות בסגנון משחק השמות המעליבים קורות לעיתים בטעות. למשל, אתר העזרה הטכנולוגית expertsexchange.com נאלץ להוסיף קו מפריד לשמו אחרי ה-s, כי קל היה לקרוא אותו כ-expert sex change.
01 באוקטובר 2020 הגב
ניר
הזכרת לי את התעלול שנעשה בשדה התעופה היתרו לפני שנים שמצליח להצחיק אותי כל פעם מחדש. https://www.youtube.com/watch?v=44zQRs-taOo
01 באוקטובר 2020 הגב
אילן ספיר
היי רוביק. אתה כותב ==הגה אותה אפרים קישון במסגרת הטיות הפועל שהמציא 'לגמוז'.== אני חושב שהמקור הוא בכתבה ב הארץ על ביקורת תיאטרון שכתב מבקר התיאטרון חיים גמזו.
01 באוקטובר 2020 הגב
רוביק רוזנטל
הפועל לגמוז היא המילה המפורסמת ביותר שיצר קישון, כמובן בעקבות ביקורותיו הקטלניות של חיים גמזו, והיא רשומה על שמו בטבו.
01 באוקטובר 2020
יעקב
בעוד שבישראל מדברים בשפת הבית, בארצות הדוברות ספרדית ופורטוגלית האות "המשבשת" היא P, בצרפת זאת ה F, ואילו באיטליה נוהגים הילדים להשתמש בשפת הפרפר (farfallino) באות F, או בשפת הנחש (serpentino) באות S - בה למעשה עשה שימוש פליני בסרט "שמונה וחצי" כדי להכמין את המילה ANIMA. מעבר למשמעות של נפש או נשמה, אנימה היא אחת מאבני היסוד בתורתו הפסיכולוגית של קארל גוסטב יונג, שפדריקו פליני נמנה עם חסידיו.
01 באוקטובר 2020 הגב
אביטל
אפריים קישון - כנראה דווקא בגלל שעברית לא היתה שפת אם שלו, - יצר כמה וכמה פניני לשון וביטויים, ובכלל "עברית קישונית" חדה ומצחיקה. גם לגששים יש "זכויות יוצרים" רבות. לא מכירה שפות אחרות אבל העברית היא "יצירה" מדהימה מתחדשת ומתפתחת כל הזמן. אשרינו
04 באוקטובר 2020 הגב

הוספת תגובה