המילונאי שהמציא את המחלף והשיאן, וסיפורן של אבני הנגף

רוביק רוזנטל | 21 בפברואר 2020

ביוגרפיה מרתקת על חייו של המילונאי, המתרגם והעורך ראובן אלקלעי מגלה גם עושר של חידושי מילים, מי ומדוע תכנן את "אבני הנגף" ברחובות גרמניה ומה חושבים על כך הגרמנים, ומה חשב בן גוריון על העברית של טייסי חיל האוויר

 

בימים אלה יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים ספרה של סמדר ברק "אוצֵר המילים", סיפור חייו של ראובן אלקלעי. אלקלעי היה איש רב פעלים ותחומי עיסוק, רובם ככולם סביב השפה העברית. הוא היה עורך במקצועו, ובין היתר ערך שנים רבות את שנתון הממשלה. כשהחל מפעל האנציקלופדיה העברית הוכתר כעורך הכבוד שלה. אלקלעי היה מתרגם פורה, ומילונאי שהוציא מתחת ידו שורה של מילונים, ביניהם מילון עברי-עברי שעמד מעט בצל לצד מילוניו של אברהם אבן שושן, ומילונים דו-לשוניים שהבולט בהם הוא מילון עברי-אנגלי.

ספר אלקלעי

הוי גפרורתי הנחמדה

סמדר ברק מביאה מבחר אנקדוטות מילדותו בירושלים ובגרותו של אלקלעי, שבהם גילה את רגישותו הלשונית. בביתו דיברו לדינו, ולתושב מומר בשכונה קראו אבולטאדו, "ההפוך". יום אחד ראה אותו אברהם הילד הולך זקוף על רגליו וקרא "הוא לא אבולטאדו!"

אלקלעי החל בעבודתו המילונאית בגיל 14, ובמילונו משנת 1922 נמצאו מילים חדשות שאסף. כבר אז נטה לחדש מילים, ובמילון הנער נמצאו המילים גופיף (גוף קטן), להאהיב ועוד.

באליעזר בן יהודה פגש פעם אחת, כאשר שימש כתלמיד כסדרן בהצגת אופרה בירושלים. בן יהודה היה חולה מאוד, ואלקלעי זוכר את לחיצת ידו החלשה. בהמשך דרכו הילל את תרומתו של בן יהודה לשפה העברית ואת מילונו.

כאשר קיבל כנער במתנה את המילון של יהודה גור ודוד ילין, למד את כל המילים שבו בעל פה, והודיע בגאווה שהוא מכיר למעלה מ-90% מהמילים שבו.

ראובן היה חבר בגדוד מגיני השפה, והתעקש לענות בעברית כשהיו פונים אליו בלדינו. הדוברים ענו לו בפליאה: "וכי אינך מבין ספרדית"?

הוא עסק במסגרת תפקידיו כעורך החדשות ברדיו קול ירושלים בתרגום חדשות באנגלית לעברית. התרגום זכה לשבחים, אך אחד המאזינים התלונן "על עושר שפתו ועל נטייתו לתבל מזמן לזמן את הטלגרמות במליצות עתיקות".

אלקלעי נהג לאסוף שיבושי תרגום בעיתונות ובסרטי הקולנוע המתורגמים. כך למשל כתב ברשימותיו על בחור בסרט קולנוע הפונה לבחורה ואומר לה we are a nice match, 'איזה זיווג מוצלח אנחנו'. על המסך נכתב התרגום "הוי, גפרורתי הנחמדה". את המחסור בכוח אדם – manpower - תרגם מתרגם כלשהו שלצבא היה "מחסור בכוח הגברא".

כעורך שנתון הממשלה זעם על השגיאות הרבות בחומר שהגיע אליו, והגדיר את המצב השורר במשרדי הממשלה 'בוּרוקרטיה'.

אלקלעי ריכז את ועדת השמות שקבעה שמות ליישובים חדשים. בין היתר הציע לקרוא למושב בבקעת הירדן חמרה, כדי לשמור על השם היישוב הערבי ששכן במקום. ההצעה עוררה ויכוח סוער, אך בסופו של הוויכוח התקבלה.

הוא טען שיש מילים רבות בלועזית שאין לתרגם. למשל, גאוגרפיה, העדיפה בעיניו על כתיבת הארץ כי אפשר להפיק ממנה מילים כמו גאוגרף וגאוגרפי. עם זאת התנגד למונחים מתורגמים בנוסח 'לרוץ לבחירות'.

במילון האנגלי עברי הביא אלקלעי גם ביטוים ונהג לתרגם אותם. את הביטוי today a king, tomorrow nothing תרגם "היום מֶלֶך – מחר הֵלֶך".

ארוחת ב"ץ עם מזלגון ופלפלייה

לצד הפעילות הענפה והמרשימה הרבה אלקלעי לחדש מילים. ברק כותבת כי הוא חידש למעלה מאלף מילים וביטויים. כרבע מהם נקלטו, ביניהן 'דובר' במשמעות נציג החברה, מחלף, קַניין, תברואן, תמחירן ותזונאי.

הוא חידש את המילה 'מסוף' עבור טרמינל, אבל נהג להשתמש במילה הלועזית, עד שהעידו לו שחודשה לנושא "מילה עברית יפה".

אלקלעי הציע לא מעט מילים למילון הצבאי. ביניהן הפגיז והפגזה, הפצצה משופדת והפצצת תשבץ, הצטהלות (גיוס לצה"ל), טנקאי, ציון (צי קטן), התקפת נגד ועוד.

לוויכוח על האבולוציה הציע את המונחים בריאתנים (המאמינים בבריאת העולם) מול התפתחותנים (המאמינים באבולוציה). לפציפיסט הציע לקרוא שלומאי.

אלקלעי הציע שמות לכלי בית. ביניהם מגלח (מכונת גילוח), מזלגון ופלפלייה. לבראנץ' הציע לקרוא ארוחת ב"ץ, לבורקס קיפוליות ולסופלה תפיחית.

בתחום הספורט הביא אלקלעי הצעות לשורת מונחים, חלקן התקבלו: גולפאי, משוכן (רץ משוכות) ושיאן. למשחק הסוליטר הציע לקרוא בדד.

אלקלעי חיבב מאוד מונחים המבוססים על שמות פרטיים. אביאסף: מומחה לאיסוף כספים. אדוניבזק: צורר הרוצה לכבוש את העולם. אדוניצדק – רודף צדק. גומֶר מספר הושע: זונה גדולה. חסדאי התלמודי הוא ספונסר, ויובב הוא המתבכיין.

אלקלעי הציע מילים רבות במשקל קָטִיל, המציין יכולת או פוטנציאל. ביניהן נקלטו כארבעים: אכיל, קריא, כביס, לביש, פתיר ועוד. לפעמים החידוש כלל הכפלה: ארכרך ורחברב, דקליל (דקל קטן) וכפריר (כפר קטן).

אחת ממילותיו הבולטות היא צֶנַע. היא נוצרה בראשית מלחמת העולם השנייה, כאשר שלטונות המנדט החליטו להנהיג חיסכון בחיי היומיום. היו שהציעו את המילים פשטות וקפידות, אך "החלטתי לחפש בכיוונים אחרים, עד שהגעתי לצנע, מלשון הצניע לכת". המילה זכתה לביקורת, אך נחקקה בשפה עם החלטת הממשלה ב-1949 להכריז על משטר קיצוב, הוא משטר הצנע. לצד צנע תרם אלקלעי מילים נוספות לצורכי המדינה הצעירה. ביניהן ייסוף, קיצוב ותגבור – שליחת תגבורת.

מי מפחד מאבני הנגף

ישי רוזנבאום מרחיב על סוגיית "אבני הנגף" ברחובות גרמניה שנזכרה ב"שאל את רוביק" (ראו צילום בראש הטור). "אבני הנגף – Stolpersteine - הן מצבות לוח המוטבעות על מדרכות בערים שונות בגרמניה, ועל כל אחת מהן שם של יהודי שנרצח בשואה. ישי, המתגורר בברלין, כותב: "'אבן נגף' הוא אכן תרגום ישיר מגרמנית ל'שטולפרשטיין' (stolpern פירושו למעוד), אבל לא הייתי אומר שהקונוטציה בגרמנית בהכרח שלילית פחות מזו שבעברית. פרויקט אבני הנגף נמצא כבר שנים במחלוקת ציבורית בגרמניה. לא כולם רואים אותו בעין יפה, ויש טיעונים כבדי משקל נגדו. למשל, שאף אחד לא שאל ולא יכול לשאול את קורבנות הנאצים האם הם מסכימים ששמם יוצג כך במקום ציבורי. טענה אחרת היא שאין זה מכובד שאבני זיכרון, או אנדרטה, יהיו דבר-מה שאפשר לדרוך עליו.

גם השם שטולפרשטיין זוכה לביקורת, בין היתר משום שהוא מהדהד מטבע לשון גרמני אנטישמי ישן, לפיו כאשר מישהו נתקל במשהו או מעד, נהוג היה לומר 'בטח קבור פה יהודי'. הביטוי האנטישמי הזה מקבל פתאום משמעות אמיתית וישירה: במקום שבו ניצבת האבן הגורמת לאדם למעוד, אכן התגורר פעם יהודי שגורש ונרצח. למיטב ידיעתי, הביטוי האנטישמי הנ"ל שימש גם השראה לאמן גונתר דמניק, שהגה ומוציא עד היום לפועל את פרויקט אבני הנגף, והוא זה שגם העניק להם את הכינוי שטולפרשטיין".

חדשות המילון לצבאית מדוברת

טל יומאל כותב: "אני חייל לקראת שחרור, וככל הידוע לי ראשי התיבות ל'שתוק צעיר' הם 'שצ' ולא 'שתצ'. בנוסף יש גם את 'שצתק' - "שתוק צעיר תעשה קפה".

יפתח אגמון כותב: "בפלמ"ח היה מושג שנקרא חרב"ש - ראשי תיבות של "חידוש רוח הגבורה בגייסות שנשתבשו". דֶני אגמון איש הפלמ"ח מספר בספרו "קווי גובה": "יוספל"ה גייס נשק מיחידות אחרות, ונתן למוריס את כל הגיבוי לשקם את הגדוד, ולהחזיר אותו למלחמה. והמצב היה חרב"שי מאוד, אבל יוספל"ה, מתוך שיקול דעת אמר: 'את ניתוק הרצועה נבצע בלילה על-ידי תפישת שטח בין הכביש לבין הים, בלי להתנגש עם הצבא המצרי'".

פרופ' רפי מן מצא את הציטוט הבא של דוד בן גוריון, בישיבת הממשלה כחודשיים לפני מבצע סיני, המבטא את יחס הכבוד שלו לשפה העברית: "היה לי בירור יסודי עם הסגל הגבוה, ... קיבלנו עכשיו רדאר, שטווח הראייה שלו מגיע לכל שדות התעופה במצרים, מעבר לתעלה, לסביבות קהיר ואלכסנדריה. אם ייצא משם מטוס הם יוכלו תמיד – כפי שהם אומרים – ליירט אותו. בכלל, שמעתי אתמול עברית נפלאה ומדויקת, הרבה מילים שלא ידעתי אותן. הם מרצים בדיוק לשוני ובצמצום, לשון כזאת שאני נדהמתי. יש בצבא בחורים העוסקים בענייני מונחי הצבא, אבל כל הדברים מאושרים על ידי האקדמיה".

ראש משביר ושיני הסוס

חננאל מאק מתייחס לצירוף "ראש משביר": הצירוף 'ראש משביר' נמצא כבר בשיר הכבוד, שמקורו בספרות הסוד של ימי הביניים (אשכנז, מאות 12-13). כיום נהוג לשיר אותו בבתי הכנסת בסוף תפילות השבתות והחגים. השיר בנוי במתכונת אלפביתית, אבל בראשיתו ובסופו נמצאות כמה שורות חופשיות. לקראת הסוף: 'ברכתי תעלה לראש משביר...' והכוונה לאל בכבודו ובעצמו, בעקבות הנאמר על יוסף במצרים שהיה 'המשביר לכל עם הארץ'. בבתי כנסת רבים נהוג ששיר הכבוד, שאיננו חלק מגוף התפילה העיקרי, מושר בפיות ילדים אף כי הוא רחוק מאוד מהבנתם של ילדים ומבוגרים כאחד".

יעקב מתייחס למקור הפתגם "לסוס שניתן במתנה אין בודקים את השיניים". "המקור הוא לטיני ולא ערבי: Noli equi dentes inspicere donate. הוא מופיע בשלל שפות שונות". מרק בוים מוסיף: "האמרה קיימת גם בפולנית, ונובעת מכך שגיל הסוס ניכר לפי שיניו". זן הימן מוסיף: "בגרמנית יש ביטוי עממי: Geschenktem Gaul guckt man nicht ins Maul, בתרגום מילולי: לסוס שהתקבל במתנה לא מסתכלים בתוך הפה. כלומר: קיבלת סוס, אל תבדוק את שיניו. יתכן שהביטוי הגיע לארץ עם היקים".

אריה לוי מתייחס לשאלה על מקור שמו של קובי בריאנט: "קובי kobe בריאנט קיבל את שמו על שם מנת סטייק ידועה בעיר קובה ביפן, שאותה הוריו ראו בתפריט של מסעדה".

שאלות שנשאלו ונענו ב"שאל את רוביק": מה ההבדל בין ידיד וחבר, האם המרתף רותף, מהיכן הגיע הביטוי 'פי שניים', איך הפך החיבור ליצירה ספרותית או מוזיקלית, מה זה לעזאזל "אני רק שאלה" ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
"Stolpersteine" by Pfarrei St. Bonifatius Berlin is licensed under CC BY 2.0 תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

יצחק דר
עד היום, עיריית מינכן (שבה החל הנאציזם לפרוח) אינה מסכימה להתקנת אבני נגף בתחומה.
20 בפברואר 2020 הגב
יצחק דר
א-פרופו Geschenkten Gaul מכירים בגרמנית את הביטוי (שמובא כבדיחה) Geschenkten Barsh guckt man nicht im Arsch שפירושו: Barsch (סוג של דג) לא מסתכלים לו בפי הטבעת.
20 בפברואר 2020 הגב
אפרים צ
צהריים טובים כיליד וינה / אוסטריה ה STOLPERSTEINE גרמו ב2008 להמון דיונים באולוסיה הוינאית. המקומיים מאוד לא אהבו את הרעיון של תזכורת. אני זוכר עוד כילד (בשנות ה70), כשבן אדם מעד ברחוב כל הסובבבים "צחקו" עם האמירה HOPPALA, DO LIEGT SICHA A JUD BEGRABEN (אופס, כאן בטח קבור יהודי).
20 בפברואר 2020 הגב
בני לשם
לעניין ״אני רק שאלה״: למיטב ידיעתי, הביטוי נטוע בנוהג שהשתרש בשנות ה50 של המאה הקודמת, בתורים שהשתרכו בקופות החולים לפני חדר הרופא . רבים "השתחלו" לחדר הרופא, לפני תורם ("בלי מספר") כשהכריזו "״אני רק שאלה״. לימים, מוּסד הנוהג ונקבע חלון זמן של חצי שעה, בתחילת שעות הקבלה של הרופא, למענה על "רק שאלות".
21 בפברואר 2020 הגב
Gabriel Ravhon
█ לגבי אבני הנגף - Stolpersteine, גם אם כוונתו של היוזם והמצעים לא טהורה, התוצאה היא זיכרון אמתי שקשה לשכוח, לאירועים הטרגיים שתרחשו. העוברים והשבים ברחוב, יכולים להיזכר בכך יום יום. ( השכחה היא תומכת הרוע נלהבת. )
28 בפברואר 2020 הגב
צבי בנימיני
היבט חשוב באבני הנגף הוא שהמתבונן צריך ללכת לאט ובראש מורכן, גם כדי לקרוא וגם כדי לא למעוד. עובדה זו יוצרת - בהכרח - הליכת זכרון מתונה, מכבדת, דמויית הלוויה.
05 במרץ 2020 הגב
dobson
5l414A http://pills2sale.com/ cheap viagra
08 באוקטובר 2020 הגב
dobsonz
eAt9wo http://pills2sale.com/ levitra nizagara
18 באוקטובר 2020 הגב
johnanx
vT8kyb http://pills2sale.com/ viagra cialis buy
01 בנובמבר 2020 הגב
Merziuz
QRGt72 http://pills2sale.com/ viagra online
14 בנובמבר 2020 הגב

הוספת תגובה