גורונה וקרנולה, מכבנה בת מדמנה, ושירי ממזרים ביידיש

רוביק רוזנטל | 22 במאי 2020

המילה קורונה הותירה שובל של ביטויים נלווים, שמות הנשים בתנ"ך מספרים סיפור משעשע ויפהפה גם יחד, ספר חדש של שירי זמר מתורגמים מיידיש חושף את החצר האחורית של חיי היהודים בארצות מזרח אירופה

העולם ואנחנו בתוכו נכנס לשלב הפרידה – הזמנית ככל הנראה – מן הקורונה. מילון הקורונה הלך והתרחב עם הזמן, וחלקו הגדול גם תועד בטורים אלה בעבר. את 'ליל הסֶגֶר' המיר 'לָ"ג בעוצר'. קבוצת מילים במילון בנויה על המילה עצמה: קורונה. לרשום ולשכוח:

התחקירונה מקימה חמ"ל קורונה

אווירת סוף קורונה. ובקיצור, אס"ק, אימוץ גלוי של הביטוי הצבאי "אווירת סוף קורס', המתייחס לשחרור הרסן והכללים בסוף תקופה לחוצה.

גורונה. המגמה הגורפת בישראל ובעולם לאמץ חיות מחמד כדי להקל על בדידות ימי הקורונה.

חולה קורונה. תרומת ארץ נהדרת: מי שהתאהב במחלה ובחוקי הבידוד הנלווים אליה ומייחל שתישאר אתנו ותשנה את חיינו.

חמ"ל קורונה. החדרים אפופי העשן שבהם סגרו נתניהו ובר סימן טוב את עם ישראל בבתים. ליצמן לא זומן.

סיירת קורונה. גדודי הפקחים הסובבים ברחובות, בשווקים ובחופים, דופקים דוחות ומרחיקים בני אדם זה מזה.

פק"ל קורונה. מסכה, אלקוג'ל, כפפות.

קורונה בלוק. מונח מעולם הפיק-אפ: הסגר שהטילה המגפה על יחסי מין מזדמנים הנסגרים במועדוני פיק אפ.

קורונה פֶן. מעריץ קורונה, גירסה מוקדמת של 'חולה קורונה', מי שמאמין שהקורונה היא הדבר הטוב ביותר שקרה לאנושות.

קורונופוביה. מחלת הרקע הנפוצה: אין לי קורונה, אבל אני פוחד שתהיה לי.

קרנולה. גירסת כוכב הרשת הצעיר דקל וקנין. במקור: ״אופיר יא בכיין. 48 שעות ואין קרנולה״.

תחקירונה. ועדת החקירה הבלתי נמנעת: איך נולדו מיליון מובטלים ויותר ולמה לא טיפלו בהם, מה קרה בבתי האבות, ועוד ועוד.

חלאה ומחלה פוגשות את רצפה וירושה

אילן שחם כותב: מצאתי בספר דברי הימים א' את הפסוק הבא:  וַתֵּלֶד שַׁ֚עַף אֲבִי מַדְמַנָּה אֶת־שְׁוָא אֲבִי מַכְבֵּנָה וַאֲבִי גִבְע֑א וּבַת־כָּלֵב עַכְסָה". איך נקשרת "סיכת השיער" מכבנה לאמור בספר? האם הסיכה על שם הנערה, או להיפך??

השמות שבפסוק אינם שמות נשים. מדמנה הוא גבר, ומכבנה הוא שם יישוב. 'מכבנה' היא בעברית החדשה סיכה להידוק השיער, בעקבות המילה התלמודית מכבַנתא, והשורש התלמודי כיבן שפירושו עטף או כיסה. הקשר בין שם היישוב לסיכת השיער נראה מקרי בהחלט. ועם זאת, השאלה של אילן שופכת אור על  העולם המרתק והמשעשע לפעמים של השמות בתנ"ך, וספציפית על שמות הנשים. בתוך אלפי השמות בתנ"ך מספר שמות הנשים קטן מאוד, כ-7%, ורוב הנשים נקראות על שם האב (בת יפתח), הבעל (אשת לפידות) או הבן (אם סיסרא). כמה שמות זכו למעמד הנכבד ביותר, אם כי רוב הישראלים מתנזרים מהם היום: האימהות שרה, רבקה, לאה ורחל, חוה אם כל חי, חנה ופנינה וגם עדה וצילה.

בתנ"ך שמות רבים שלהם משמעות עברית, אך הקשר בין משמעות השם והשם עצמו מקרי בדרך כלל, או לא ניתן להוכחה. כך זה גם ביחס לשמות נשים רבות בתנ"ך. 'ירושה' היא אם יותם, 'יריעות' היא בת כלב, 'רצפה' היא בת איה ו'נערה' היא אשת אשחור. 'גומר', אשתו השנויה במחלוקת של הנביא הושע, זכתה למדרש: "שהכל גומרים בה", אולי המקור הקדום של הפועל 'לגמור' במשמעות המינית.

כמה שמות נשים מצביעים, במקרה או שלא במקרה, על עמדה חיובית כלפי הבת הנולדת. 'ידידה' היא אם יאשיהו ו'מושלמת' היא אשת מנשה. נראה שהיא המבשרת הקדומה של הפקצות. ואולם, שמות נשים רבים נשמעים רע מאוד באוזני העברי הישראלי. למשל, איזבל. מלכה בעלת מוניטין שליליים, אבל גם שם המדיף צחנה בעברית. דווקא בשפות אירופה הוא נחשב נאה ומכובד: איזָבֶּל או איזָבֶּלָה. לצידה של איזבל מצאנו את חֶלאה אשת אשחור, מחלה בת צלפחד, מעכה אשת דוד, סֶרַח (או שֶׂרַח) בת אשר, עזובה אם יהושפט, צרועה אם ירבעם, כָּזְבִּי בת צור ועֵיפה פילגש כלב. עכסה בת כלב מזכירה את 'איכסה', אבל מקורה בתכשיט המקראי עֶכֶס, כפי ש'חֶלאה' מרמזת לחלאים, התכשיטים המקראיים. גם 'לאה' אינו שם מחמיא במיוחד. ויש גם שמות מוזרים, ובראשם 'הצללפוני' מספר דברי הימים.

לא מעט נשים נקראות על שם בעלי חיים, ככל הנראה כאן הדמיון אינו מקרי. לצד חמור, ציפור, וזאב הגברים מככבות הנביאות דבורה וחולדה, יעל אשת חבר הקיני, ציפורה אשת משה, צביה אם יואש, חגלה בת צלפחד ועֶגלה אשת דוד.

קבוצה מפתיעה במקרא היא שמות גברים הנשמעים כשמות נשים, ובישראל המודרנית ניתנים לנשים בלבד, או כשם דו מיני: דקלה מבני יקטן, איה אבי רצפה, ענת אבי שמגר, חשובה מבני זרובבל, עפרה איש שבט יהודה, והשמות הדו מיניים יונה (הנביא), ונגה משושלות דברי הימים.

ויש שמות נשים עם יופי מיוחד, בצליל ובמשמעות, ולא לחינם הם ניתנים עד היום לבנות רבות. אביגיל אשת דוד, אבישג השונמית, אלישבע אשת אהרן, נעמה אם רחבעם, נעמי ממגילת רות, אחינעם אשת דוד, מיכל אשת דוד, בשמת בת שלמה, חמוטל אשת יאשיהו, חפציבה אם מנשה, ימימה בת איוב, נועה בת צלפחד שהפכה לשם המוביל לבנות לאורך עשורים, שמרית אם יהוזכר, ושולמית, הלא היא השולמית, האהובה הנצחית משיר השירים.

חתן שהוא גנב רוצה אני

לפני 8 שנים הוציאו תמר ועמוס רודנר מבחר שירי זמר מתורגמים מיידיש בשם זמר'ל, שזכה גם לאזכור בזירה הלשונית. בימים אלה יצא לאור ספר המשך ושמו ממזמר'ל. הפעם ליקטו ותרגמו עמוס ותמר שירים שבהם כהגדרתם מאיר הזרקור על "יהדות שפל המדרגה", תחתית החבית של התרבות היהודית במזרח אירופה. שירי גנבים, שיכורים, נערות הפקר, אסירים ו"מיני חרוזים שהשתיקה יפה להם". לשירים מצורפים תווים, וכן תקליטור בביצועי זמרים כמו דפנה זהבי, שרון צור וחמי רודנר, בנם של עמוס ותמר.

הספר מוקדש לעמוס עוז ונעמי שמר, ידידים קרובים של הזוג. זמן קצר לפני צאת הספר הלכה תמר לעולמה לאחר שנים של סבל. עמוס כותב: "הספר הוא יד לכישרונותיה, ליכולותיה, לחינה ולקשר המיוחד שהיה מנת חלקנו".

ממזמרל

והרי מקבץ חרוזי זמר מתורגמים מתוך ממזמר'ל.

שירי העוני מספרים בין היתר על מוכרת הכעכים, בשיר הנקרא ביידיש בייגעלעך: "קנו את הבייגלך!/ טריים הבייגלך,/ קנו הזדרזו לקנות, כספי כבר תם./ מעוני עד אין די/ אבדו לי עצותיי/ אנוד את נדודיי/ כאן בעולם".

שיר שכר הדירה: "בלבית בא, נכנס/ עם מקל עבה (לא צחוק!)/ אם שכר דירה לא נשלם/ את מיטותינו הוא יזרוק// שכר דירה, אוי אוי אוי אוי!/ שכר דירה, אלי הטוב/ שכר דירה (גם בא שוטר)/ לשלם – כי חוב זה חוב".

שיר הגנבים "אולי תרצי" מספרת על הנערה הדוחה את כל המקצועות המהוגנים – היא מחפשת רק גנב: "- אולי תרצי חתן דווקא גנב?/ ... - חתן שהוא גנב רוצה אני, כן/ בת גנבים זו אנוכי, כן/ וגם לגנוב, יכולה אני, כן!"

השיר 'החבר'ה של ורשה' מתעד חבורת גנבים וַרשאית שבה חברים בין היתר שרוליק הקטן ונחומ'ל הגנדרן, יאנקל 'נָס-מהר' ומשה 'עוֹף מוכר'. "כשהלילה יורד/ הם יושבים ודנים/ את מי, עוד הלילה/ הם – חאפּ – מרוקנים". בחבורה אחרת נמצאים אהרן גוגה, ינק'ל כפפותניק, שרוליק טפֶטניק וקט-נוכֵלניק.

שירי האסירים מספרים על פושעים קטנים הבוכים על החופש שנלקח מהם, אבל כבר מתכננים לחזור לעיסוקם אחרי השחרור: "מבית הסוהר יצאתי/ מחונך, טוב טוב, מחדש/ ופתחתי סיפתח/  בשעון זהב של ממש". האסיר היושב בסיביר שר:  "אזיקי פלדה, הם בשלטון כאן/ המזל, הוא הוביל אותי הנה/ הוא שידך את סיביר הקרה לכלה לי/ לעולם לא אשוב עוד ממנה".

טוק טוק טוק נוקשה דלתי, נכנסת נקבה הלום

קבוצת שירים אחרת עוסקת באהבה ולמעשה, בשידוכים, בגורל המחייב את בני הזוג, בעיקר הנשים, לקבל את הגבר שבחרו עבורן. "אוי וי שדכן, שיספידו כבר אותך!/ אוי, מה קרה לי באשמתך:/ הוא לא מדבר, לא מכיר צורת אות/ אוי וי שדכן, ורק ברוֹך לך!/ ... מיטה? נשיקות? ליטופים? – באמת!/ שווה בעצם רק לגט!" ובשיר מאמי מתוודה הגבר לאשתו העתידית שהוא שידוך גרוע במיוחד: "הדוד בשוק – ללא פרקמטיא/ ברחוב רוכלת דודתי,/ האח יושב לו בחד גדיא/ קוזאק נוסף עם אחותי./ הסב היה שוחט/ וסבתא/ בלנית בבית מרחץ/ ובעצמי – ממזר, שבמטותא/ עזובי ומאומץ".

השיר הפופולרי טוּם בללייקה זכה לכמה גירסאות. בתרגום של הרודנרים שואל הבחור: "ילדונת, ילדונת אשאל רק אותך/ מה בלי גשם יגדל ויצמח?/ מה לא נשרף גם בלהבות?/ מה מתגעגע בבכי בלי דמעות?". והבחורה עונה: "בחור טיפשון, מה יש כאן לשאול?/ אבן תוכל בלי גשם לגדול/ בערת אהבה תשרוד להבות/ לב מתגעגע בבכי, בלי דמעות". לשיר גירסה שהושרה בקיבוצים ובתנועות הנוער: "מה עושה, עושה החלוץ/ כשהוא בא, הוא בא לקיבוץ?/ הוא בא לקיבוץ, רוצה לאכול/ רואה בחורה – שוכח הכל".

שירי השיכורים מהללים את כוח היין המשכיח את כל הצרות. כך בשיר "המשקה": "ואכן, חופה מיד העמידו/ למשקה, כל הליל שפתיים הצמידו/ כך שתו היטב כולם גם כולן/ לכבוד הכלה גם לכבוד החתן/ 'זְרַת המשקה אבא-אמא שימשו מיטתם/ 'זְרַת המשקה אני באתי אל העולם".

השירים המספרים על הזונות היהודיות הם שירים עצובים. 'היצאנית' של מרדכי גבירטיג  מספר על זונה שאיש אינו ניגש אליה והיא שרה: "בואו! בחינם, אין כסף/ בואו רגע, כרגיל,/ אני אנעץ בכם שיניים – בדמי אתכם ארעיל".

גם השיר הפופולרי צ'יריבום זוכה לגירסה רודנרית: "פעם רֶבֶּניו הטוב/ בדרך נע נינוח/ פתאום החל מטר להצליף/ ולהמטיר בכוח/ צעק הרבי כלפי שמיא: 'מספיק לשפוך כאן מים!' יבש נותרו כל החסדיא/ הרב נרטב כפליים".

ואי אפשר בלי "חרוזים שהשתיקה יפה להם", ובחרתי שורות מעודנות יחסית בשיר המרמז על תוכנו: "זה שתוקע כל הלילה". תוקע, ביידיש: טרענט. "התעוררתי, כי פתאום/ טוק טוק טוק – נוקשה דלתי/ נכנסת נקבה הלום/ 'מִצווה שתמשש אותי!'/ מזמזתי, גם תקעתי 'תה/ (לא נותרה לי שום ברירה)/ 'תְקע אותי שוב! (כך הנקבה)/ או – בסכין אשחט אותך'". והלילה נמשך.

בשבוע הבא: הסיפור המופלא של שלושת העגלונים של גבעת ברנר.

מתלקר ומועבט, הפתרונות

בטור השאלות מן השבוע שעבר נשאלו שאלות על מקור ביטויי סלנג נדירים: מתלקר ומועבט. הובאו השערות, אך גולשי האתר מביאים תשובות משלהם, חלקן משכנעות.

יעקב כותב בעניין מתקלר:  "קרוב לוודאי שזה שיבוש של המילה مطلقا, מוטלקאן, שפירושה: לחלוטין, או 'לגמרי' הטרנדי". סוס מציע/ה תשובה נוספת: "זהו סלנג של ערסים על מישהו שננעל על משהו, מהסלנג המקורי 'לקירה' מלשון locker". הזירה הלשונית הולכת עם התשובה הראשונה.

יעקב מתייחס גם לעניין מועבט, שמקורו הוא 'מוהבט': "מילה זו נפוצה בארצות הבלקן: בולגריה, מקדוניה, אלבניה. פירושה: small talk  - שיח רעים, בדרך כלל על כוס קפה. המקור: טורקית עותומנית וערבית, ועל כך מעיד גם אתר המילונים Wiktionary." תודה ליעקב, מכל מלמדי השכלתי.

חדש בפינה של פול אוגדן: האם נכון לתקן לאנשים אחרים טעויות דקדוקיות? רמז: לא כדאי.

פוסט חדש באתר רב מילים: הראשה, המנכלית, אשת הרוח עמת הארץ, על נשים, תפקידים ומקצועות

מפגש זום בטוקהאוס: על השפה הירושלמית ויחסי העיר עם השפה העברית, הערב, 21.5, 2030.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה ההבדל בין לשסע ולשסות, מה זו מערופיה, מה השם המתאים באמת לדמוקרטיה הישראלית, מה ההבדל בין קדושה וקדשה ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגובות

אבישי לבנה
חלק מהשמות שהוזכרו בכתבה כבר היו עוד קודם ואינם מקוריים, למשל: גומר היה אחד מנכדיו של אבינו הקדמון נח (בראשית י',ב') או מעכה היה גם מבניו של אחיו של אברהם אבינו (בראשית כ"ב, כ"ד), וכן בשמת היתה אחת מנשיו של דודנו עשו (בראשית כ"ו, ל"ד).
21 במאי 2020 הגב
אברהם דבדבני
לרוביק שלום ב"שאל את.." האחרון נשאל על מקור המלה "בדואי". לדעתי משמעות המילה בערבית היא "איש המדבר" ("באדיה" = מדבר בערבית) . אגב, צורת הריבוי של בדואי בערבית היא בַּדוּ. בברכה דבון ראש הנקרה
24 במאי 2020 הגב
ראובן
לא הזכרת ב"שמות גברים הנשמעים כשמות נשים" את השם אביה שנתתי לאחת הבנות שלי (ראה "הקיץ של אביה") ובעצם זה שם של גבר כמו אביה בן רחבעם ואחרים שהוזכרו בתנ"ך.
27 במאי 2020 הגב

הוספת תגובה