הנזיר, הכנסייה, והבדיחה על אשתו של הכומר

רוביק רוזנטל | 25 בדצמבר 2020

לכבוד חג המולד 2020, הנחוג בסגר ברחבי העולם, מבט על המילים העבריות שהוצמדו לעולם הנוצרי: הכומר, הנזיר, האפיפיור והכנסייה ושמו של החבר ישו; כמה בדיחות יהודיות על חשבון הנוצרים, ומספרים מרתקים על פיזור בנייני הפועל בתנ"ך

העולם הנוצרי נולד מתוך היהדות וגיבורו הוא יהודי, בעל שם עברי, ישוע. הנוצרים שאבו מהברית הישנה – התנ"ך – מונחים ופסוקים שהוכיחו לכאורה שבשורת ישו מופיעה כבר בספר הספרים. היהודים נדרשו לקבוע ממונחים עבריים לעולם הנוצרי שבתוכו המשיכו לחיות. המילון העברי למונחים הנוצריים שאב את המילים מכבשונה של היהדות, מהתנ"ך ולשון חכמים. יהדות ונצרות, כך נראה, אינן יכולות להיפרד. אז איך נולדו המילים העבריות האלה ומהיכן הגיעו? להלן המילון.

האפיפיור מחזיק לדוכס, הדוכס להגמון

אפיפיור. בימי הביניים הצמידו היהודים לראש הכנסייה את השם אפיפיור, כנראה בעקבות המונח היווני papas ieros. האפיפיור המקורי דווקא לא עמד בראש סולם ההיררכיה. המילה 'אפיפיורא 'מופיעה בתלמוד במסכת עבודה זרה. מסופר על אונקלוס, המתרגם הידוע שהתגייר. אנשי רומי נשלחו לתפוס אותו והוא שכנע אותם להתגייר באמצעות משל המובא כאן בתרגום שטיינזלץ: "ניפיורא (פקיד זוטר) מחזיק את הלפיד להאיר לפני אפיפיורא (פקיד גבוה יותר). האפיפיור מחזיק לדוכס, הדוכס להגמון, ההגמון לשליט. האם השליט מחזיק לפיד לפני אנשים? אמרו לו – לא. אמר להם – אלוהים מחזיק לפיד לפני אנשים, שנאמר בספר שמות: 'וה' הולך לפניהם יומם ולילה בעמוד האש להחזיק להם'". מקור המילה כנראה יווני: אֶפִּיפוֹרוֹס. 'אַפִּיפְיָרוֹת' פירושה בתלמוד קליעת נצרים מעצים או קנים הארוגים בשתי וערב ומזכירה את הצלב, אֲפִיפוֹרִין פירושה כיסא, העשויה לשמש כמטפורה לכינוי האפיפיורי 'הכס הקדוש'. 

הגמון. כמו במקרה האפיפיור, ההגמון הוצמד לבכיר הנוצרי בשלב מאוחר בימי הביניים. המילה מופיעה במסכת עדויות במשנה: "מעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון שבסוריה", וכן בתוספתא (חולין ב, כד): מעשה ברבי אליעזר שנתפס על דברי מינות, והעלו אותו לבמה לדון. אמר לו אותו הגמון: זקן כמותך יעסוק בדברים הללו?" היא מופיעה כבר במשל שסיפר אונקלוס לשוביו. מקורה של המילה יווני, ופירושה שר. במדרש הגמוניה היא מקום ממשלתו של ההגמון-השר, ובעברית החדשה היא זכתה למעמד של מושג במדעי החברה והמדינה.

חג המולד. 'מולד' היא מלה תלמודית שפירושה לידה, והיא התייחדה להופעת הלבנה בראשית החודש. לחג הולדת ישו, ב-25 בדצמבר, הוצמדה בעקבות השם שניתן לחג ביידיש: ניטלנאכט, ליל הלידה, בהשפעת שפות שונות. יש גם פרשנות חרדית, לפיה המקור ל'ניטל נאכט' מרמז על החורבן: "ניטל כבוד מבית חיינו".

חשמן. בימי הביניים הוצמד התואר לקרדינלים הנוצריים. בתנ"ך הוא כהן דת שאינו יהודי, תהלים סח: "יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם". בפיוט 'מעוז צור', עקב דמיון הצליל, הוא הוצמד לחשמונאים: "יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים". 

ישו. השם הפרטי ישו מתועד בקרב יהודים בתקופת המשנה והתלמוד, כמו החכם היהודי רבי יֵשוּ דרומייא. השם העברי המקורי הוא ישוע, צורה מקוצרת של יהושע, ובנחמיה נזכר אפילו 'ישוע בן נון'. בברית החדשה אומר מתי על מקור השם: "כי הוא יושיע את-עמו מחטאתיהם". ישוע הפך לישו מסיבות פונטיות, היעלמות העיצור ע', או כחיקוי  להגיית השם בפי נוצרים שלא היו דוברי שפות שמיות, יֶסוּס  או יֶסוֹ.   

כומר. השם כומר הוצמד לכוהני הנצרות בימי הביניים, בין היתר בספר הכוזרי. בתנ"ך הכמרים הם כוהני הבעל. המילה מופיעה שלוש פעמים ותמיד בהקשר שלילי. בצפניה נאמר על יאשיהו: "וְנָטִיתִי יָדִי עַל־יְהוּדָה וְעַל כָּל־יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, וְהִכְרַתִּי מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת־שְׁאָר הַבַּעַל, אֶת־שֵׁם הַכְּמָרִים עִם־הַכֹּהֲנִים".

אברהם נושא צלב, המן נצלב

כנסייה. בתלמוד כנסייה היא התוועדות ותפילה בצוותא, בתי הכנסת נקראים גם 'בתי כנסיות'. רבי יוחנן הסנדלר אומר במסכת אבות: "כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים". השימוש במשמעות זו מקובל עד היום בקהילות החרדיות. מתי הפכה הכנסייה למקום תפילה נוצרי? החוקר שמעון מצא  כבר ב-1550 את הצירוף "כנסיית מאריה". הבידול בין בית כנסת לכנסייה התחדד בתקופת ההשכלה, בעיקר אצל מנדלה מוכר ספרים. לדעת שרביט הבידול נעשה בעקבות הדמיון בין 'כנסייה' למילה הלטינית ecclesia.

מנזר. המילה 'מנזר' מופיעה בתנ"ך, בספר נחום, אך משמעותה נסיך או שר: מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְ כְּגוֹב גֹּבָי". בתקופת ההשכלה נקרא המוסד 'בית מקלט לנזירים'. הזהות בשורש של המילה המקראית עם 'נזיר' הביאו את דוד ילין להציע את המילה 'מנזר' למוסד הנוצרי, שהתקבלה.

נזיר. השימוש ב'נזיר' בהתייחסות לכמרי הנוצרים מיוחס לשמואל אבן תיבון מן המאה ה-12: "וילבש בגדי שש ומשי לבנים כמנהג נזיריהם פרושי המדברות". המשמעות המקורית היא אדם הפורש מהקהל.  בתנ"ך בכמה מקומות נזיר הוא אדם חשוב, נושא נזר, וכן גפן שלא זמרו אותה בזמן ולכן השריגים שלה ארוכים, בדומה לשיער הארוך: "וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת־רֹאשׁ נִזְרוֹ, וְלָקַח אֶת־שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹ". בשימוש היום המילה מתייחסת למה שקרוי ביהדות 'נזיר עולם', בעיקר לנזירים בדתות המזרח ובנצרות, המקדישים לעבודת האל את כל חייהם. 

נצרות. המקור הוא בשמה של העיר שבה ישב ישו, נצרת: "וַיָּבֹא וַיֵשׁב בְּעִיר הַנִּקְרֵאת נְצָרֶת, לְמַלּאת הַדָּבָר הַנֶּאֱמָר עַל־פִּי הַנְּבִיאִים, כִּי נָצְרִי יִקָּרֵא לוֹ" (מתי ב 23).  מקור השם נצרת אינו ידוע בוודאות, אך מאחר שהיישוב העתיק היה מצוי במקום יהודי, סביר שהשורש הוא עברי, או לפחות שמי. ייתכן שמדובר בשם שמקורו במילה 'נֵצֶר' במשמעות של חוטר, ענף, והנוצרים רואים כאן רמז לכך שישו הוא נצר לבית דוד. אפשרות אחרת היא שמדובר בשורש נצ"ר במשמעות שמירה, שכן ההר שעליו נמצאת העיר משקיף על עמק יזרעאל, ויכול לשמש עמדת הגנה מפני צבאות זרים.

צלב. הצלב הוא הסמל המכונן של הנצרות. בלשון חכמים הצלב מתייחס למיתוסים מקראיים, אבל כנראה הושפע מהשימוש בצלבים בידי הרומים. המדרש מתייחס לתמונת יצחק ההולך והעצים שבהם הוא עתיד להישרף על כתפו: "ויקח אברהם את עצי העולה, וישם על יצחק בנו, כזה שטוען צלובו בכתפו". חננאל מאק מפרש את המדרש ומסביר כי תופעת האדם ההולך וצלבו על הכתף היתה ידועה ברחבי האימפריה הרומית, וכי יש ויכוח מי נושא את הצלב – אברהם או יצחק. מאחר שיצחק נשא את העצים לעולה, נראה שנושא הצלב הוא יצחק. בתלמוד ובמדרשים מופיעים סיפורי צליבה נוספים, אבל אין התייחסות לצליבת ישו. גם המן מוצג כמי שהוקע אל הצלב, ככתוב באסתר רבה: "משנצלב המן".

חבל, טעים מאוד

ההומור היהודי הוא אחד מכלי הנשק מול העולם הנוצרי המאיים. וזו תרומת "ספר הבדיחה והחידוד" של אלתר דרויאנוב. הטקסט עבר עריכה קלה לעברית חדשה יותר.

פולני ויהודי ישבו זה ליד זה בתיאטרון. עלה כנר על הבמה, ניגן ניגון יפה וכל הקהל מחא לו כף. נהנה היהודי ואמר: "הוא משלנו!"

ירד הכנר ועלתה רקדנית על הבמה. רקדה ריקוד יפה וכל הקהל מחא לה כף. שוב נהנה היהודי ואמר: "היא משלנו!"

ירדה הרקדנית ועלה זמר על הבימה, שר שיר יפה וכל הקהל מחא לו כף. חזר היהודי ואמר: "הוא משלנו!"

התרגז הפולני וקרא: "אוי, יזוס!"

נענה היהודי ואמר: "גם הוא משלנו".

ובדיחה נוספת.

בישוף ורב הוזמנו לשולחנו של מלך. סידרו לרב מאכלים כשרים. ביקש הבישוף להתעלל ברב והגיש לו ממאכליו שלו. נעלב הרב ואמר לו: "הרי אתה יודע, אדוני הבישוף, שמאכלים אלו אסורים לנו".

נענה הבישוף ואמר: "חבל. טעים מאוד!"

כשקמו האורחים מלפני השולחן ועמדו לצאת, ניגש הרב לבישוף ואמר לו: "שלום לאדוני הבישוף ולאשתו הגברת".

נעלב הבישוף ואמר: "הרי אתה יודע, אדוני הרב, שאשה אסורה לנו!"

נענה הרב ואמר: "חבל, טעים מאוד".

70,000 פעלים, שבעה בניינים

צביקה כותב : האם יש לך אינפורמציה על הסטטיסטיקה של חלוקת הפעלים לבניינים בעברית. כלומר, איזה אחוז מהפעלים מוטה בכל אחד משבעת הבניינים? כמו כן, כמה פעלים מוטים בכל הבניינים ואילו הן?

לצורך כתיבת הספר "מדברים בשפת התנ"ך" בדקתי את תפוצת הבניינים במקרא, ואלה הממצאים.

  • מתוך כ-300,000 מילים (תמניות) בתנ"ך, למעלה מ-70,000 הן פעלים (כ-25%).
  • מספר השורשים בתנ"ך הוא 1565.
  • מספר תבניות הפועל קרוב ל-3000, כאשר שורשים רבים מופיעים בכמה בניינים. כלומר, כל שורש מופיע בממוצע בשני בניינים בערך.
  • תפוצת הבניינים בתנ"ך (בסדר יורד) הן במספר ההופעות והן במספר השורשים היא: קל, הפעיל, פיעל, נפעל, התפעל, פוּעל, הופעל.
  • בניין קל מופיע בתנ"ך קרוב ל-50,000 פעם. בבניין זה נעשה שימוש ב-1100 שורשים מתוך 1565 השורשים האפשריים. הפועל הנפוץ ביותר בבניין זה הוא 'אמר' (5274 הופעות).
  • בניין נפעל מופיע בתנ"ך כ-4000 פעמים ונעשה בו שימוש ב-380 שורשים. הפועל הנפוץ ביותר בבניין זה הוא 'נלחם' (859 הופעות).
  • בניין פיעל מופיע בתנ"ך כ-6000 פעמים ונעשה בו שימוש ב-450 שורשים. הפועל הנפוץ ביותר בבניין זה הוא 'דיבר' (1087 הופעות).
  • בניין פוּעל מופיע בתנ"ך כ-450 פעמים ונעשה בו שימוש ב-170 שורשים. הפועל הנפוץ ביותר בבניין זה הוא 'יֻלַּד' (26 הופעות).
  • בניין התפעל מופיע בתנ"ך כ-1150 פעמים ונעשה בו שימוש ב-225 שורשים. הפועל הנפוץ ביותר בבניין זה הוא 'השתחווה' (170 הופעות).
  • בניין הפעיל מופיע בתנ"ך כ-9000 פעמים ונעשה בו שימוש ב-450 שורשים. הפועל הנפוץ ביותר בבניין זה הוא 'הֵשיב' (170 הופעות).
  • בניין הופעל מופיע בתנ"ך כ-350 פעמים ונעשה בו שימוש ב-100 שורשים. הפועל הנפוץ ביותר בבניין זה הוא 'הוּמַת' (68 הופעות).
  • כ-130 הופעות של פעלים בתנ"ך הן בבניינים שאינם חלק ממערכת שבעת הבניינים הקיימת היום.

בעברית החדשה מספר השורשים גדל מאוד, לא מוכר לי ניתוח דומה אך אני מניח שהיחס בין שימושי הבניינים אינו שונה באופן דרמטי. צפוי גידול בנוכחות הפעלים בבניינים הכבדים, המתאימים לשורשים בני ארבעה עיצורים.

יפה שעה אחת קודם

חננאל מאק מתייחס לשאלה בדבר "יפה שעה אחת קודם": יפֶה או יפָה. "הפתגם הוא כנראה צירוף מאוחר של 'יָפָה שעה אחת' שמקורו במשנה והוא שכיח בתלמוד, ובין שעה 'אחת קודם' שגם הוא קדום. אם להיצמד למשמעות המקורית של הביטוי, ברור ש'שעה אחת' היא לשון נקבה. העיבוד המאוחר הופך את המשפט להנחיה: נכון ויָפֶה לפעול בהקדם ולא להמתין שלא לצורך, והצורה הסתמית המקובלת היא צורת זכר".

חדש בבמת אורח: עמנואל אלון על ארון הבגדים של העברית: מהי בעצם "עברית נכונה"

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך קוראים בעברית לקומביין, איך אומרים ברבים טאבו וסולו, למה לבטטה יש בשפה דימוי שלילי, מה הקשר בין הירח ללונה פארק, מה נכון: נקר או תקר ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Iglesia en Valladolid;Flickr תמונה ראשית

תגובות

עמיחי גיל
1. לעניין שמו של ישוע: יש המפרשים את השינוי מישוע לישו בנוטרקון: יימח שמו וזיכרו. 2. שמו הפרטי של דרויאנוב הוא אלתר, לא אברהם.
24 בדצמבר 2020 הגב
צבי בנימיני
הצגת סטטיסטיקת הבניינים והפעלים בתנ"ך יוצרת ענין. המסקנה הפרטית שלי מהנתונים: מה עשו הכי הרבה? בעיקר דיברו ואמרו, נלחמו, ילדו ומתו... בריאות איתנה לכל.
24 בדצמבר 2020 הגב
יגאל לוין
שלום רוביק, בעניין "ניטלנאכט" - במסורת האשכנזית, בעיקר החסידית, זה נחשב ליום אבל, שאסור ללמוד בו תורה (כמו תשעה באב). דוקא השנה, חג המולד יצא בעשרה בטבת... בכל אופן, ידוע לי שיש חסידויות שמקפידות על כך עד היום, אלא שהן עדיין "חוגגות" את ניטלנאכט על-פי הלוח היוליאני שהיה מקובל במזרח אירופה, כלומר במה שאנחנו, על פי הלוח הגרגוריאני, מכנים ה 6 בינואר. ואגב, "כנסייה", נדמה לי שלכינוסים הכללים של אגודת ישראל בראשיתה קראו "הכנסייה הגדולה". יגאל
25 בדצמבר 2020 הגב
ברוך הדר
תודה ד"ר רוזנטל על הזירה.שעה קלה של קורת רוח.
25 בדצמבר 2020 הגב
אבישי לבנה
תודה וברכה על המאמר החשוב והיפה. תקון קל: יכול להיות שבכתיבה עברית אכן השתמשו במילה כומר בימי הביניים, אבל בארמית הוא מוזכר כבר בימי המשנה. אונקלוס (שהיה בימי המשנה) כבר מזכירו ואפילו בפרשת השבוע: "ויגש".
27 בדצמבר 2020 הגב
רוביק רוזנטל
כומר היא כפי שנכתב מילה מקראית. ההצמדה שלה לאיש דת נוצרי היא מימי הביניים.
27 בדצמבר 2020
שרגא צביאלי
אם אפיפורין מובנו כס האם מכאן גם נובע אפריון? רבים משתמשים בצורת הרבים לבית כנסת כ"בתי כנסיות".
27 בדצמבר 2020 הגב
אפי עמיהוד
ירמיהו לא' ה. כִּי יֶשׁ-יוֹם, קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם; קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. {פ} שם. שם ל הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה.
29 בדצמבר 2020 הגב
גלעד שביד
שלום רוביק בנוגע לנצרת, שמעתי טענה שהיות והעיר המקורית נמצאת בעמק ומוקפת הרים, הם נוצרים אותה.
30 בדצמבר 2020 הגב

הוספת תגובה