יומנו של חולה קורונה, ואיך הפכו 'שיגעון' ו'רצח' למילות שבח

רוביק רוזנטל | 27 בנובמבר 2020

לאחר שהפכתי "חולה מאומת" השתנו החיים מקצה לקצה, והביאו תובנות חדשות על המחלה שאיש אינו מבין ועל החיים לצידה; מחקר בלשני מציג תופעה ישראלית מוכרת: מילים ששינו משמעות משלילה לחיוב כמו 'מטמטם' ו'פצצה'; מהיכן הגיעו ה'בוֹנים' שבהם שילמו פעם בצרכניות, ומהם הפָקורים, סנדלי האצבע של פעם

אז זהו, חברים. אני משתף. יש לי קורונה. לא, אני עדיין חיובי, אבל אין מה לדאוג, היצור הארור בדרך החוצה, כלומר, אל הקורבנות החדשים שעדיין בטוחים שלהם זה לא יקרה. רבים יחטפו אותו באשמתם, כפי שאני חטפתי אותו באשמתי.

אני משתף כי אני אוהב לשתף, וכי זה חשוב, וכי מי שלא עבר את הסיוט הזה  של "חולה מאומת עם סימפטומים קלים" לא יכול להבין את המחלה הזו. קלים עלק. מדובר בסיוט. חברים, אני מצטט: מסכות. ריחוק חברתי. ידיים. ובלי התקהלויות. דיר בלק.

טלפונים מהמשטרה וחוק ארבעת הימים

כיוון שמדובר בכל זאת בטור לשוני אחלוק אתכם את חודש נובמבר השחור שלי על פי מילות מפתח. כל אחת מהן זוכה פתאום למשמעות חדשה. ותודה לאלה שתהו בדאגה מדוע לא יצא טור חדש לפני שבוע.

בידוד. הבית הופך למבצר, לבית כלא, למקום שאסור לצאת ממנו מעבר למפתן הדלת. בחוץ אורבים שוטרים. ארבע פעמים התקשרו מהמשטרה. החוויה של מעקב משטרתי אחרי משפחה תמימה היא חלק ממסכת ההתנסויות של הפעם הראשונה. מעבר לכך, העניין איננו לשבת בבית, אלא הידיעה שאי אפשר לצאת. לרבע שעה. לשדרה. לחומוסייה הקרובה. שלא לדבר על המכונית המעלה כתמי בוץ ואבק. וכשאתה חולה – אי הידיעה מתי זה ייגמר מטריפה.

דיכאון. ועכשיו, חברים, הגילוי: הגוף והנפש הם מערכת אחת עם יחסי גומלין. כאילו דה? הקורונה שואבת מן הגוף את הכוחות, ומן הנפש את הרצון לעשות, לקרוא, לראות טלוויזיה, לאכול, להיות. ואין מדובר בשעות. זה סוג אחר של דיכאון, דיכאון חסר תוכן, חור שחור של אנרגיה.

זום. קללת התקופה וברכת הימים האלה. כשאין מגע עם אנשים, כשאיש לא עובר את מפתן הבית, יש בכל זאת אנשים שם שמדברים אליך ושומעים אותך. להעניק הרצאה בזום היא מהלך החלמה מרומם נפש. אני מכיר אנשים שהתאהבו בזום. אני עוד לא שם.

חוק ארבעת הימים. אם לא הבנתם, זה התרגיל הסודי של הקורונה. ארבעה ימים שבהם המדביק שלי הסתובב עם המחלה ולא ידע, וכשפרצה כבר היה מאוחר. ארבעה ימים שסובבתי בביתי בקרב אנשים קרובים אלי, הם אכלו אתי ואנחנו לא ידענו. למרבה ההקלה איש לא נדבק, פרט לרעייתי כמובן. הנחיות משרד הבריאות הופכות באחת למציאות, זוכות להקשר. אתה מתחיל להקשיב להן אחרת, ומבין-לא מבין למה לא הקשבת עד עכשיו.

חיובי. המילה המקוללת שהפכה את עורה. הציפייה המכוססת שיניים לתשובה, והמילה הזו, חיובי, פוזיטיב, ששום דבר חיובי אין בה.

מילה בטעם דבש ושפעת מהגיהינום

חיסון. תאכלו אבק, שליליים שכמוכם. בסוף העניין אני מחוסן. אלא אם כן יוכח אחרת.

חקירה אפידֶמיולוגית. הצירוף המסורבל הזה שהופך את כולנו למגמגמים זוכה גם הוא למימוש: חוקרים אותך בטלפון. חקירה עם אופי משטרתי, כניסה וחיטוט בכל רגע בחיים באותם ארבעה ימים שבין הדבקה לידיעה, ואפילו יום קודם לכן. שאלות חוזרות בנוסח סרטי פשע. וגם חוקרת שנייה שמשדרת לך שהחקירה הראשונה לא סיפקה את רצונם. טרקתי לה את הטלפון.

טראמפ. ובתוך זה, ביום הולדתי ממש, יום לאחר ההודעה הראשונה, בערפילי הבלבול והתסכול, הכתובת על המסך: ביידן ניצח. אז אולי כל זה היה שווה. אולי האיש המסוכן והמזיק ההוא נפל בזכות וירוס קטן. ועל כך אמר שייקה אופיר ב"ציונה": "וירוס הוא כמו מַקְרוֹבּ, אבל מה, יותר ערס".

סיוטים. הם מגיעים בלילה. כל לילה. כל שיעול מעלה תמונות מהמיטות המבודדות בבתי החולים, מהאנשים שהכרת ואינם, והם בגילך, וצעירים ממך. רותי מהגרעין שלי. יזהר בן הקיבוץ. הידיעה שהיצור המתעתע שהתנחל בגופך אולי זומם את הרע מכל, ולא תוכל לעשות דבר. קלישאה מאומתת: כל החיים חולפים לנגד עיניך.

קבוצות סיכון. לא חשבתי שאני שם, למרות הגיל. אין מחלות רקע, הגֶנים מצוינים. ובכל זאת, כשאתה שם, חלש מהרגיל, הגוף נאבק כדי להגן על עצמו, אתה מבין שכבר אינך בן עשרים. או חמישים.

שלילי. מילה בטעם דבש, ארץ מובטחת, פנטזיה שבה אתה חוזר ופותח את ההודעה מאתר הכללית והיא מופיעה שם, זוהרת ומנחמת כשמש ביום סגריר.

שפעת. לא, דוקטור ל---ס. נעלמתָ, וטוב שכך. זו לא שפעת עם יחסי ציבור. כולנו עברנו שפעות. זה משהו אחר. שפעת מהגיהינום.

שרשרת הדבקה. כמו החקירות האפידמיולוגיות, עוד צירוף שגרתי הופך להיות מציאות, תסריט בשלבים. נדבקתי כי שברתי את הכללים, נכנסתי לשרשרת. חברים, בכל גיל, תיזהרו. עוד לא נותקה השרשרת.

תסמינים. קלים עלק. ובכל זאת, יחסית לאלטרנטיבה, קלים. נשכח מהם מהר, כי זהו האדם: אנחנו סובלים, ומסתגלים, ויום אחרי – שוכחים. עד המגפה הבאה.

כיף לא נורמלי ועוגה שהיא שוס

אחת התופעות האופייניות לשפת הדיבור הישראלית היא מילים שליליות ההופכות בשלב מסוים את עורן וזוכות גם למשמעות חיובית מעצימה. למשל: "סדר פסח היה מטמטם", "אני חולה עליו", "את נראית פצצה". התופעה מוכרת גם בשפות אחרות. למשל, באנגלית ביטויים כמו dead right (צודק מוות), או בגרמנית furchtbar nett (נורא יפה) ועוד. עם זאת בעברית המדוברת התופעה רחבה באופן יוצא דופן.

בעניין זה פרסמו החוקרות חגית שפר וחוה בת-זאב שילדקרוט מאמר מאלף (ומעלף) בגיליון החדש של כתב העת "חלקת לשון". החוקרות מעניקות לתופעה רקע בלשני,  ממיינות גילויים שונים שלה וגם מציעות כמה הסברים מעניינים לתופעה.

בשלב המיון מציגות החוקרות שלוש קבוצות של ערכים מילוניים שעברו תהליך דומה, מהשלילה הקיצונית אל החיוב הקיצוני או אל העצמה בכלל. הקבוצה הראשונה היא מצבים פתולוגים נפשיים: "הוא מטורף על קציצות", "בלונד משגע", וגם "לא נורמלי", "פסיכי", "פחד" ועוד. בקבוצה השנייה מצבים פתולוגיים פיזיים: "מת לכוס קפה", "מכורה לים", "נוף מעלף" ועוד. בקבוצה השלישית פעולות הכרוכות בהפעלת כוח או אנרגיה: "יהיה פיצוץ", "המצאה לוהטת", "שרוף על כדורגל", "העוגה הייתה שוס", "זה יקר רצח", "הוא תותח על" ועוד.

מתי החל השימוש במעבר הזה של מילים שליליות לחיוביות או מעצימות? בתנ"ך כמעט שאין לכך הופעות. חריג מסוים יש בביטוי "מהומת מוות" בשמואל א', אם כי ההקשר מבהיר שמדובר במוות ממש. למעשה, התופעה כמעט אינה מוכרת לפני תחיית הלשון. סופר התחייה י"ח ברנר הרבה במעצימים מהסוג הזה: "נשמעה התלהבות היסטרית", "נימוקים פסיכיים", "משניא עליו עד מוות", "ויכוח לוהט". ראוי להזכיר כאן כי המאמר הראשון של אליעזר בן יהודה, משנת 1879, נקרא במקור "שאלה לוהֵטָה". ואולם, רוב הגילויים של התופעה מוכרים ומתועדים החל משנות החמישים של המאה הקודמת, בעיקר אלה הקשורים בהפעלת כוח כמו הפציץ, פגז, קרוע ועוד.

התופעה, כאמור, אינה רק עברית-ישראלית, וחוקרים שונים ניסו להציע לה הסבר. ההסברים הם מתחום הפסיכולוגיה. הסבר מקובל הוא שבאשר למילים האלה מטען שלילי ריגושי גבוה וקיצוני, הן מעבירות את המטען הריגושי גם לביטוי החיובי. כלומר, הסוד נעוץ בקיצוניות ולא דווקא במשמעות השלילית. ככלל, מצבים שליליים נחשבים קיצוניים יותר ומותירים בנו משקע רב יותר מאשר אירועים חיוביים. אנחנו מקדישים משקל יתר למידע לא נעים, וכאשר אנו מתבקשים לתאר מצב חיובי מובהק, המילה השלילית הקיצונית מגויסת לצורך העניין. אלה הסברים שיש בהם היגיון, אבל קשה להעניק להם תשתית מחקרית פסיכולוגית ולשונית משכנעת.

בונים את הצרכנייה

מיכה עמית כותב: במושב הולדתי שדה יעקב, כפי שהיה מקובל ביישובים אחרים, היה מקובל לשלם לחברים תמורת חלב, ביצים וכיו''ב, תוצרת מִשקיהם, במטבע מקומי שכינויו היה "בּוֹנִים". הנייר היה תקף רק ב'מחסן' (המונח שקדם ל'צרכניה'), כדי להימנע מהצורך לשלם לחבר במטבע רשמי כמו לירות או גרוּשים או פרוטות, ששימשו אך ורק לרכישת מוצרים עבור המושב, ממקורות חוץ.

בונים

האם מקור המונח הוא במילה "בּוֹנוּס", או שמא אחר? אני מקווה שהמקור אינו במילה האנגלית "bones" (עצמות), בבחינת "זרקו לו עצם"...

ה'בונים' (במלעיל) היו מוכרים אכן ברחבי היישוב ולא רק בשדה יעקב. התשובה פשוטה, לא בונוס ולא עצמות. המקור בצרפתית, שבה bon פירושה המחאה. bon du trésor פירושו איגרת חוב ממשלתית.

סנדלי האצבע של נוריקו

צפנת שפאק כותבת בעקבות השאלה על מקורן של הפקורים, סנדלי האצבע. "גם אצלנו במשפחה ובקיבוץ נהגו לקרוא להם בשם דומה - פּוֹקוּרִי. המקור ל'פוקורי' הוא הספר "נוריקו-סאן הילדה מיפן" של אסטריד לינדגרן בתרגומה של לאה גולדברג. נוריקו סאן מסבירה לאווה על התלבושת היפנית המסורתית ועל ה'פוקורי'. pokkuri הוא אחד הסוגים של נעלי-האצבע geta היפניות המסורתיות.  אלה סנדלי עץ, והשם הוא אונומטופאי, על פי צליל הנקישה של הסנדלים.

סנדלי פוקורי

חדש בבמת אורח: ישי רוזנבאום על השפה הדו לשונית של הישראלים בגרמניה

חדש בפינה של פול אוגדן: שנת 2020 שברה את המאבק על 'המילה המובילה של השנה'

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': למה קוראים לזכר כך ומה הקשר לאיבר המפורסם, איך אומרים בעברית מוטציה, מה מקור מילות הסלנג עמיאת ולחרבש, מהיכן הגיעו הביטויים 'הקש ששבר את גב הגמל' ו'ציפור הנפש' ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Coronavirus. Pixabay, Flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

א א
בענין המילים השליליות שהופכות את עורן. הכי מעצבן זה החלפת המשמעות של "חבל על הזמן" כך שצריך להסתכל על גיל הדובר כדי להבין אם מתכוון לשלילי או חיובי. וגם - שתהיה לנו בריא
26 בנובמבר 2020 הגב
אלומה עברון
כל כך נכון שחבל על הזמן...רק שנהיה בריאים...
07 בינואר 2021
יעל אולמר
אני שומעת את זה גם מפי אנשים רציניים בהרצאות רציניות ובא לי לצעוק. יעל
26 בנובמבר 2020 הגב
אבישי לבנה
מאחל לך בריאות ואריכות ימים!
26 בנובמבר 2020 הגב
גיל חירורג
תרגיש טוב רוביק. בקרב צעירים היום (ואני ביניהם) התפתח סלנג שהולך ומותח את גבולות הפיכת המשמעות. כך לדוגמה, "שולחן מפחיד / מלחיץ" יכול לתאר שולחן מאוד יפה.
26 בנובמבר 2020 הגב
נילי בילו
נהדר שהבראת. אני מתה עלייך ועל סגנון כתיבתך. נילי בילו מאילת😍.
27 בנובמבר 2020 הגב
יעקב ברזילי
טעות קולמוס-לא furchtbart אלא furchtbar .סיות המילה bar יש משמעות זהה ל-able .unvergessbar-unforgetableבתנך יש מילה בעלת משמעות שלילית ביותר שמקבלת במפתיע מובן הפוך לחלוטין.הכוונה שלי למילה "נורא".יעקב אבינו בהיותו באריאל שואל "מה נורא המקום הזה אין זאת כי בית אלוהים וזה שער השמים" .בתהלים כתוב "שכחו אל מושיעם עשה גדולות ונפלאות ונוראות על הים"כאן ובמקומות נוספים בתנ'ך מקבלת המילה משמעות של דבר נשגב ונורא הוד .כדי להפריד מובנים אומרים "נורא ואיום" מספר מלאכי נדמה לי ונורא הוד בעברית מודרנית.גם באנגלית למילה AWE יש מובן בסיסי של פחד ויראת כבוד .אפשר איך שהוא למצוא קשר דחוק בין המובנים אבל awesome הוא רק נורא הוד ונשגב .או בפשטות Terribly sorry
27 בנובמבר 2020 הגב
יעקב ברזילי
מתקן-bar כסיומת למילה בגרמנית היא כמו able באנגלית
27 בנובמבר 2020 הגב
עינת חורין
נדמה לי (תקן אותי אם אני טועה) שאותו "בון" משמש היום לפיסות הנייר שמעבירים המלצרים למטבח ועליהן רשומות המנות שהזמינו הסועדים. רפואה שלמה והחלמה מהירה!
28 בנובמבר 2020 הגב
אלומה עברון
רוביק, נהניתי מאוד מהמאמר המבריק שלך על המילים השליליות שמתארות תופעה חיובית ואוסיף רק מילה אחת ששכחת- כתבת מאמר אש!
07 בינואר 2021 הגב

הוספת תגובה