קווים לדמותו של האפצ'י

רוביק רוזנטל | 25 במרץ 2020

מי היה המתעטש הראשון, מה זה עיטוש של מטה, איך מתעטשים היפנים, הטורקים, האוסטרלים והגרמנים, מהיכן ייבאו הישראלים את האפצ'י, מדוע מברכים לבריאות אחרי עיטוש, מילון הגרמנית שבעברית, וחדשות ממילון הקורונה: עושים כִיף מרפק ונפגשים בארוחות זום

השיעול וההתעטשות הם אויבי האנושות החדשים, מפזרי קורונה יעילים, שגם החזירו את כבודו האבוד של המרפק, שעד כה שימש רק ככינוי גנאי לטיפוסים אלימים ותחרותיים. בעוד השיעול היא מילה מחודשת, בהשפעת הערבית ואזכורים זניחים בספרות ימי הביניים (בבניין קל: "שוֹעֵל"), ההתעטשות היא עתיקת יומין, וסיפורה מוליך לעומק השפות השמיות.

מפהק ומעטש ונותן ידיו על פיו

מסתבר שפועלי העטישה מופיעים באותו שורש, עט"ש, בארמית, בערבית באתיופית ובשפות נוספות. המתעטש הראשון בעברית הוא הלווייתן, החיה הקדמונית, שעליה נאמר בספר איוב "עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי־שָׁחַר". רש"י מסביר: "בכל עטישה ועטישה שהוא מתעטש, יהל ותזרח אור".

חכמי התלמוד הורידו את העטישה לקרקע העולם, וכך מסופר במסכת ברכות: "שישה דברים סימן יפה לחולה, אלו הן: עיטוש, זיעה, שלשול, קרי ושינה, וחלום. עיטוש - דכתיב עטישותיו תהל אור". ובתלמוד הירושלמי מסבירים: "העוטש בתפילתו סימן רע לו. ... מלמטה, אבל מלמעלה לא". מהו עיטוש של מטה? זו הנפיחה, או בלשוננו הלא מכובסת: פלוץ. הגירסה בבניין התפעל המקובלת היום, להתעטש, מופיעה גם היא באותה מסכת: "היה עומד בתפלה ונתעטש - ממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל". גם ההוראה להניח יד על הפה בעיטוש מופיעה שם: "אמר ר' חנינא: אני ראיתי את רבי מפהק ומעטש ונותן ידיו על פיו, אבל לא רוקק". בעקבות כל אלה חידש ס. יזהר מילה חביבה, שנשכחה: 'עַטֶּשֶת', מחלת העיטוש. ישראל כהן מספר בזיכרונותיו על יהודי שהיה 'עטשן'.

לפועל 'התעטש' פועל נרדף בתנ"ך, וגם לו הופעה אחת בלבד: 'זורר', בסיפור גיחזי: "וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבָּיִת, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו, וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד־שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת־עֵינָיו" (מלכים ב ד 35). לפועל מקבילה ארמית: זרירא, התעטשות.

עיטוש והתעטשות הן מילות תצליל, אונומטופאיות, והן מחקות את צליל העיטוש. מילים דומות יש למשל באלבנית – teshtij, בפולנית -  kichać, ובטורקית - hapşırmak. הפועל האנגלי sneeze מזכיר אולי גריפת נזלת מן האף, אך מקורו בשפות שונות ובמילים המזכירות nose, אף.

אפצ'קי, א-פסיק, הקושון ובקושון

אז מהו בעצם 'צליל העיטוש', הוא האפצ'י הישראלי? כמו במקרים אחרים גם כאן מסתבר שבני עמים שונים ודוברי שפות שונות מתעטשים אחרת. חוכמת הרשת מספרת זאת בציורים.

הקוריאנים, מספרים לנו, מתעטשים אַייטְשִי. הטורקים: הַפְּטְשוּ. הרוסים: אַפְּצְ'קִי. בהינדית מתעטשים אָצִ'י מוארך, בגרמנית – הַטְשִי, בפולנית אַ-פְּסִיק. הבריטים והאוסטרלים: אַצ'וּ (achoo) במלרע, ההונגרים: הַפְּטְשִי. לסינים שתי חלופות: אָ-טי והָ-ג'וּ. המקוריים ביותר הם היפנים, שצליל העטישה שלהם הוא 'הַקוּשׁוֹן'. כאן גם הגיל והמין קובעים. נערות יתעטשו 'קושון', והתעטשות רבת עוצמה היא 'בקושון'.

לצליל ההתעטשות הישראלי יש היסטוריה קטנה. הצליל המקובל במחצית הראשונה של המאה הקודמת היה 'עטשי', וזאת בהשפעת הגרמנית. לשימוש הזה עקבות לא מעטים בספרות. כך בסיפור "שור אבוס וארוחת ירק" כותב ביאליק: "ובעוד הנבואה בפיו – והיא באה. העיטוש אכן תקף פתאום את האורח ויפרפרהו. את כל קרביו ניער בבטנו. אי מזה מבפנים כסער כבד הגיח, ובהידחפו לצאת בעד מצר האף, פרץ החוצה בגעש מתוק וחמוץ כאחד: עטשי! ושוב: עטשי! ועוד הפעם: עטשי!" 'עטשי' מופיע גם בבדיחות דרויאנוב.

חיבקתיהו, נישקתיהו ורקדתי קוקרצ'ה

ואולם, עם השנים השתלט הצליל אפצ'י, והוא העיטוש הישראלי הרשמי. שילוב העיצור פ' בגירסה הגרמנית הוא בהשפעת הרוסית, הפולנית, הטורקית – וגם ההונגרית.  הוא נחקק גם בפזמונים ובשירי ילדים.

בנימין כספי ונחום נרדי הכניסו לפנתיאון את השפן הקטן, שיר חינוכי לימי קורונה: "השפן הקטן/ שכח לסגור הדלת/ הצטנן המסכן/ וקיבל נזלת/ לה לה לה אפצ'י/ לה לה לה לה".

אנדה עמיר כתבה שיר אלמותי: "דוד ירח בשמים/ לא עצם את העיניים/ כל הלילה לא ישן/ במקטרת מעשן/ והעשן עף לו עף/ לכוכבים אל תוך האף/ הכוכבים מתרגשים/ כל הלילה מתעטשים/ אפצ'י... אפצ'י...".

יורם טהרלב כתב לציפי שביט את "מר אפצ'י": "אפצ'י אפצ'י/ אני ממש מר אפצ'י/ איני יכול כבר לעצור/ מי שמתחיל מוכרח לגמור/ אפצ'י אפצ'י/ אני ממש מר אפצ'י/ איני יכול כבר לעצור/ כי תכף בא לי אפצ'י".

אפצ'י השתלט על הגזרה כבר בפזמונים ממופעים סטיריים שנשכחו. אחד מהם מתאר בדיוק נבואי את חווית הקורונה, בגירסת הפפטצ'ה, אחד מכינוייה של השפעת. כתב את השיר  ב-1945 נתן אלתרמן, שמואל פרשקו הלחין, כדאי לשמוע את הנוסח המלא באתר זמרשת. כמה בתים לדוגמה:

"שקט אין לי מצב רוח/ לפוליטיקה גבוהה/ אין לי חשק לוויכוח/ אין לי כוח להו-הא./ לא אתחיל בשום דיסקוסיה/ על פיצ'ון או על שושני/ לא אכפת לי מה בין רוסיה/ והמלך האלבני./ אין על אידן שום דעה לי/ ועל ספורצה או גמצ'ה/ תעזבוני, תנו מנוחה לי/ יש לי פפטצ'ה".

והפזמון החוזר: "יש לי יש לי פפטצ'ה/ פפטצ'ה בחיי/ אפצ'י פצ'ה/ פפטצ'ה/ זה גן עדן רבותיי/ א- א-אפצ'י הוי הצטננתי שוב/ הגידו לי אסותא/ זה בא לי מחלון פתוח/ ירחם השם/ בכול אשם חלון פתוח!"

ובית נוסף, אקטואלי מתמיד: "באתי אל הדוקטור וורטלוס/ ונודע לי סוד כמוס/ יש לי הכסנשוס או קורצשלוס/ בקיצור - מחלה של סוס./ אז שילמתי לו בנחת/ ובלי צער לירות שתיים/ לוּ הייתה לי גם קדחת/ זה היה שווה כפליים./ חיבקתיהו נישקתיהו/ ורקדתי קוקרצ'ה/ ואחר שעזבתיהו/ יש לו פפטצ'ה!"

לבריאות, שתחיה מאה שנה

אלתרמן כותב "הגידו לי אסותא". מסתבר שברכה אחרי עיטוש היא נחלת שלל תרבויות במזרח ובמערב. הברכה המקובלת "לבריאות" נשאלה היישר מהגרמנית, שם מברכים Gesundheit, היינו בריאות. הברכה 'בריאות' מופיעה בשלל שפות נוספות, וביניהן אלבנית, ארמנית, אזרית, אספרנטו, ואחרות. הסינים והקנדים מברכים את המתעטש בחיים ארוכים: "שתחיה מאה שנה", וכך ההודים והגיאורגים. האנגלים אומרים 'תבורך' ובשפות אחרות מפרטים: "אלוהים יברך אותך".

מדוע מברכים את המתעטש בבריאות? התשובה נעוצה ברפואה הקדומה, שבה התעטשות חוזרת הייתה סימן למחלה, ורבים לא שרדו אותה. במדרש "פרקי דרבי אליעזר" המשמעות הזו זוכה לתיאור פיגורטיבי: "מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה, אלא אם היה בדרך או בשוק היה עוטש, והייתה נשמתו יוצאת מנחיריו. עד שבא יעקב אבינו ביקש על זאת רחמים, ואמר לפניו: ריבון כל העולמים, אל תיקח את נפשי ממני, עד שאצווה את בני ואת בני ביתי. ונעתר לו, ... לפיכך חייב אדם לומר בעטישתו 'חיים', שנהפך המוות הזה לאור, שנאמר באיוב: עטישותיו תהל אור". ובילקוט שמעוני נכתב: "אדם שעוטש אומרים לו חיים טובים, מכלל שהייתה לו מיתה".

במסורת היהודית יש אם כך כמה ברכות עיטוש: 'מרפא', ‘חיים’, 'חיים טובים' ו'אסותא'. 'אסותא’, היא מילה ארמית תלמודית שפירושה רפואה. ב'שולחן ערוך' נכתב: ''אין משיחין בסעודה, ואפילו מי שנתעטש בסעודה אסור לומר לו אסותא".

חדשות מילון הקורונה

מילון הקורונה מתעדכן בקצב שבו מצטרפים לרשימה נדבקים חדשים. והרי כמה עדכונים ותוספות.

ארוחת זום. ארוחת ערב משפחתית וירטואלית בימי בידוד, בדרך כלל בסופ"ש, באמצעות תוכנת זום שהפכה ללהיט עולמי.

השטחת העקומה. מונח סטטיסטי המייחל לירידה בקצב ההדבקה.

חללי קורונה. המתים מן המחלה, נשמע השבוע מפי דוברי משרד הבריאות.

כִּיף מרפק. ברכת שלום הנעשית ע״י קירוב המרפקים ונגיעתם זה בזה.

מדביק על. חולה שהדביק בדרכו עשרות אחרים, בדרך כלל בלי דעת.

עטרת, נזרת, כתרת. מילים שהוצעו כשם עברי למחלה, כולן במשקל המחלות ועל משקל המחלות. כַתֶּרֶת הציע ניסן נצר, נַזֶּרֶת – אסף אשתר. ד"ר אלישע פרוינד טוען שכאן נולד קושי מדעי: הקורונה אינה שם של מחלה, זה שמו של הנגיף המחולל. אם חפצים לגייר כהלכה את המגפה הנוכחית טוב יהיה לכנותה "שפעת העטרה".

קוֹבִידְיוֹטים. חידוש אנגלי הבנוי על הלחם: covid+idiots, אידיוטים של קורונה, כלומר, אלה שאינם מבינים את חומרת המצב.

עידו בסוק מוסיף: "'קורונה' הוא גם המונח בשפות אירופה ל'כליל סונטות'. קרוב לוודאי שטשרניחובסקי, שהכניס את המבנה השירי הזה של 15 סונטות 'משורשרות' (השורה הראשונה של הסונטה השנייה חוזרת על השורה האחרונה של הסונטה הראשונה וכה הלאה, והסונטה ה-15 היא צירוף כל השורות האחרונות של 14 הסונטות שלפניה), הוא שנתן את השם היפה הזה 'כליל' - ל'כתר'".

מילון הגרמנית שבעברית

השפה הגרמנית השפיעה בערוצים רבים על העברית החדשה. תחומים רבים כמו בניין, אקדמיה ואומנות התעשרו ממה, מאות צירופי לשון עברו מהגרמנית לעברית באמצעות תרגום, ויש גם פעלים חדשים שמקורם גרמני: לצנזר, לפנטז, להשטריך ועוד.

אתר הזירה הלשונית גאה להציג את מילון הגרמנית שבעברית, חדש ב"פינת עיון". המילון מזמין הערות, תוספות והשלמות ערכים, שישולבו על פי העניין במילון בהמשך הדרך. דַנְקֶה שֶן!!!

היחדווים עושים פאבינג

הרצון לחדש מילים בעברית משותף לישראלים רבים, כמו גם לאקדמיה ללשון. ובעניין זה כותב ירדן שחם: "אני סטודנט בשנה ג' לתואר עבודה סוציאלית במכללת תל חי. כחלק מדרישות התואר, אני וחברתי מאיה עושים יחד עבודת סמינריון. בעבודה זו אנו בודקים קשר בין שימוש בסמארטפון בנוכחות בן/בת זוג לבין מדדי זוגיות. השימוש בסמארטפון בעת נוכחותו של אדם הנמצא איתך באינטראקציה פיזית נקרא באנגלית Phubbing. 'פאבינג' הינו שילוב של המילים phone+snubbing, והוא מאפיין תופעה שהפכה נורמטיבית בתקשורת היום-יומית.

למיטב ידיעתנו, לא קיים מונח בעברית לתופעת ה'פאבינג' המתוארת לעיל, ועל אף ניסיונותינו הרבים לא הצלחנו להמציא מונח שיתאר את התופעה באופן קולע וקליט. עלו לנו כל מיני רעיונות למונח, למשל: אילפון, מאלפן או אולפנתי, שח-ריחוק ולכן משרחק אותי או שורחקתי. נשמח לבדוק אם עולה לך מילה או צד מילים שיכול לתאר את התופעה".

יעקב טל מתרעם על המונח 'ידועים בציבור' שהתיישן, וכמו כן אינו ידידותי לשימוש: "איך גבר החי עם אישה ללא נישואים מתוך בחירה ומנהל איתה מערכת יחסים שוות זכויות וכלכלה משותפת במשך שנים, אמור להציגה בפני חבר נעורים שפגש? 'הכר נא את  איריס, הידועה בציבור שלי'? להלן הצעתי: בני זוג שאינם נשואים הנמצאים בקשר ממוסד: יחדָווים, מלשון יחדיו, במקום "ידועים בציבור". ומכאן נגזרים יחדָווית ויחדָווי".

תגובות והצעות בשני העניינים יתקבלו ויצוטטו, רצוי באמצעות "צור קשר".

פוסט חדש בבלוג רב מילים: קום נקומה אנו באנו צ'ינגה לונגה, על שפת הזמר המוקדם

חדש בפינה של פול אוגדן: מילון וובסטר משחרר את ביטויי הקורונה החדשים

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה ההבדל בין הֶסְכֵּת לתסכית ובין להפיק ולהנפיק, מהיכן הגיעו אלינו הסטיפה, הג'ובה והבוכטה, האם האינטרנט הוא זכר או נקבה, מה הקשר הלשוני בין דו-קרב לדואט ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
CDC/ Brian Judd, Courtesy: Public Health Image Library תמונה ראשית

תגובות

איתי כהן
היה ראוי לציין שלא ניתן להתעטש בעיניים פקוחות!
26 במרץ 2020 הגב
עדי ברק
נהניתי מאוד לקרוא! תודה.
26 במרץ 2020 הגב
אבנר
לא הבנתי מה הבעיה להציג את בת הזוג כ- "בת זוגי" או "זוגתי". אני חושב שזה הביטוי המקובל.
26 במרץ 2020 הגב

הוספת תגובה