תשע הערות על נגיף ומגפה, וגיבור השפה שהמציא את ט"ו בשבט

רוביק רוזנטל | 07 בפברואר 2020

מתי הפכה המילה העברית לוירוס מ'רעל' ל'נגיף', מה הביאה נועה קירל למילון הצבאי, ומחווה לזאב יעבץ, האיש החתום על הכנסת ט"ו בשבט המשנאי למועדים שמציינים ילדי ישראל, וחידש את המילים חיסכון, אחוז וחתלתול

נגיף הקורונה כבר יצר מגפה המאיימת על העולם, והיא כידוע לא הראשונה וכנראה לא האחרונה. העולם הקדום ידע מגפות לרוב, ואחת מהן הגיעה אפילו לעשר המכות שלקו בהם המצרים. וכרגיל, למגפה יש גם לשון משלה. ולהלן תשע הערות בעניין.

יותר קטן, אבל מה? יותר ערס

  1. המילה מגפה, בשורש נג"פ, מופיעה 26 פעמים בתנ"ך. בדרך כלל הכוונה לדֶבֶר.
  2. נֶגֶף היא מילה נרדפת למגפה. אבן נֶגֶף היא מכשול בהשגת משימה: "וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל" (ישעיהו ח 14).
  3. נָגַף במקרא פירושו היכה או הביס. ניגַף – הובס והוכה.
  4. וירוס פירושו בלטינית רעל. במילון מזי"א וטשרניחובסקי משנת 1934 מוגדרת המילה וירוס 'ארס, רעל'.
  5. המילה 'נגיף' כחלופה לוירוס מופיעה בעיתונות העברית החל משנות החמישים, בעיקר סביב מגפת שיתוק הילדים.
  6. השם 'קורונה' ניתן לוירוס, שהתגלה ב-1960, עקב דמיונו לכתר, בלטינית corona, ובהרחבה: כתר של חלבונים סוכריים. קורונה, באותה משמעות, היא גם מותג של בירה.
  7. שייקה אופיר מסביר בלשונו במערכון "ציונה" את הדיאגנוזה של דוקטור טיכו: "יתכן מאוד שזה עניין של מַקְרוֹבּ. מקרובּ זה עף, זה עוף, אבל עוף קטן מאוד. כל כך קטן שאין העין של הבן אדם יכול לראות את המקרוב, אלא אם כן היא מזוינת. וזה המקרוב, יש לו אח קטן. השם שלו - וירוס. הוא יותר קטן, אבל מה? יותר ערס".
  8. על פי החלטות האקדמיה יש לומר נְגִיף ולא נָגִיף. במילון אלקלעי מ-1970 המילה מופיעה בקמץ.
  9. לא נמצאה חלופה עברית ל'ויראלי', המתייחס לפוסט, סרטון וכדומה הנפוצים במהירות ברשת. ההצעה "נגיפי" נתפסה כלא מתאימה.

שלושים שניות היית בתאילנד

הגיוס המתוקשר של נועה קירל הוסיף ערך עכשווי למילון, 'מסלול טאלנטים', מסלול שנועד לאמנים פופולריים ובעלי פרופיל תקשורתי גבוה, ובעברית צחה: סֶלֶבְּס. ככל הידוע נהנו מהמסלול עד כה חמישה מתגייסים. בחדשון משרד החינוך בעברית קלה נכתב: "הכוכבת תשרת ב'מַסְלוּל טאלנטים' ותהיה להקה צבאית של זמרת אחת. חיילים במסלול טאלנטים מקבלים 90 ימי חופשה בשנה, וכן רשות לעבוד ולהרוויח. נועה תיהנה גם ממקלחת פרטית". הטוקבקיסטים לא ממש פרגנו: ״מסלול טאלנטים - מישהו נפל שם על השכל? מה זה השיט הזה? בבית ספר לא ויתרו לה כמו בצבא" (אתר fxp).

יורי מור מתייחס לתופעת הפקודות בעבר הנהוגות בצה"ל, בנוסח "עשרים שניות הייתם פה": "תופעת השימוש בזמן עבר במקום ציווי כזאת קיימת גם ברוסית, בשפה בכלל, לא בצבא. אומרים 'הלכת!' במקום 'לך!', 'קמת!' במקום 'קום', 'הסתלקת!' במקום 'תסתלק', 'שתקת!' וכו'. הייתכן שזאת השפעה רוסית על העברית? לא בטוח – אבל ההקבלה מעניינת".

גיורא אלקלעי מתייחס לערך 'צ'ופר' במילון לצבאית מדוברת: "כמי ששירת ברציפות בסדיר ובמילואים מ-1970 עד 1989 מילה זו לא נשמעה כלל בכל זמן שירותי עד 73. זכור לי בדיוק מתי שמעתי את זה בפעם הראשונה - כששירתתי כחובש עם חיילי סדיר (גולני כמדומני) ברמת הגולן, חייל אחד צעק לי במקלחת "זה ממש צ'ופר בשבילנו כאן", וממש לא הבנתי על מה הוא מדבר. בתחילה גם אני הסקתי שזה מלשון "משופר", אך לאחר בדיקה עם הורי ז"ל דוברי לדינו הם צחקו והסבירו לי ש"צ'ופָּטָה" זה סוכריה בספרדית ולדינו, ו"צ'ופר" הוא הפועל של ליקוק הסוכריה. גם בלדינו בהשאלה זה משמש כביטוי להענקה של משהו חיובי. לדעתי אלה ביטויים שלקוחים מעולם הלדינו של רס"רים ותיקים". תודה גיורא, העדויות על המילה מוליכות לזמנים רחוקים יותר, וככל הנראה ההשערה (הסבירה לעצמה)ׂ שמדובר בלדינו אינה המקור.

הנה הציפורים המעופפים השרים

בימי תחיית הלשון, החל משנת 1887, פעל בארץ ישראל זאב יעבץ. יעבץ היה איש אשכולות של ממש. סופר, עיתונאי, מחנך, איש ציבור, וגם לשונאי. הוא היה מוכר ונערץ, אך בשלב מסוים של חייו עזב את הארץ ובמידה רבה נשכח, למרות שעל שמו נקרא כפר יעבץ. יעבץ היה גיסו של לשונאי חשוב אחר, יחיאל מיכל פינס, וחבר בוועד הלשון שיסד בן יהודה. הוא היה דתי מאמין, אבל עמדותיו נחשבו נועזות מדי בקרב החוגים האורתודוכסים.

יעבץ צילומים

מימין: יעבץ בילדותו, יעבץ בצעירותו, יעבץ במיטב שנותיו

יעבץ היה מעורב בהנחלת הוראת העברית בעברית, ולזכותו נשקף עיצוב אחד מחגי ישראל, הוא ט"ו בשבט. המועד עצמו נקבע כבר במקורות. במסכת ראש השנה במשנה המועד מוצג כאחד מארבעת ראשי השנה: "באחד בשבט – ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים, בחמישה עשר בו". בית הלל ניצחו, כרגיל. בגולה המועד כמעט שלא צוין. יעבץ חתום על הנחלת החג הזה לילדי ישראל, ומכאן גם להורים.

יעבץ מספר על החג הזה גם באחד מסיפוריו, על "בית יזרעאלי". לכבוד החג מצאו האנשים בבית "סוכת ענפי זית מעוטרת במקלעות פרחים סוככת ממעל לשולחן הערוך פתח הבית". אורח שמגיע לחג אומר: "לו הגיד לי איש בארץ מגוריי, כי נסעוד בחמישה עשר בשבט תחת כיפת השמים, ובנינו יביאו ענפי פרי ובנותינו תקטופנה ציצי שקד, כי עתה כמתעתע היה בעייני".

אחרי שסיימו לאכול, כותב יעבץ, "הובאו סלי פירות לקיים את מצוות היום, גם בקבוקי יין מקווה ישראל העלו מן המרתף. ... כטוב לב בן ארח ביין לקח פלח תפוח זהב, וישם עליו תומר דשן מלא עסיס ודבש, ויאכל ביחד ויקרא: 'יהי רצון שתתחדש על ארצנו ועל פירותיה שנה מתוקה'". כאן מביא יעבץ נוסח קצר של השיר שכתב לראש השנה לאילנות, "זמר לחמישה עשר בשבט". השיר התפרסם לראשונה ב-1892. וזה הנוסח המלא של השיר, על פי זמרשת. הלחן של משה ברנשטיין:

"הנה הציפורים/ המעופפים השרים/ נעו באו עָטו/ זעו דָאו שטו/ בכנפיהם ינפנפו/ ובפיהם יצפצפו/ יריעו ירנֵנו/ יהגָיו ינגֵנו/ ונעימות יזמֵרו/ האביב יבשֵרו/ שורו נא שורו נא/ האביב הנה בא.

כולם מה חרָצו/ מה אצו מה דָצו/ ישישו יעוֹזו/ יגילו יעלוֹזו/ אֶברה נוצה ועגור/ באו הנה לגור/ כנף רננים הזמיר/ יתרונן בראש אמיר/ ציפורים נאמנות/ בראש שנה לאילנות/ בנועם תשתפכנה/ אותנו תברכנה.

ומצוּף האמרים/ מפי הציפורים/ מוסר השכל נחנו/ לקוח לקחנו/ כָהֶמה נריע/ ורננות נביע/ כציפורים נפרָחה/ נשירה נשמָחה/ השדה נרוצה/ במרחב נפוּצה/ לְיָה נברך נברכה/ שבעולמו ככה."

חילולית, רוקעית, גנונית, נהורית

תרומתו של יעבץ למילון העברי המתחדש הייתה מרשימה. המילים הצטיינו בחוש לשוני, במצלול, ורבות מהן נקלטו בשפה ומשמשות עד היום.

ולהלן רשימה, שככל הנראה אינה מלאה. לשם הסתייגות יצוין שלא לכל המילים נמצאו מראי מקום, אך הן מיוחסות על ידי חוקרי התקופה ליעבץ.

אחוז. יעבץ העניק למילה את המשמעות המקובלת שלה היום: החלק המאה. הוא הלך בעקבות ספר במדבר שבו נכתב "וּמִמַּחֲצִת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן־הַחֲמִשִּׁים, מִן־הָאָדָם, מִן־הַבָּקָר ... וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן ה'". בספר על ירושלים שחיבר הוא מסביר את החידוש: "הסך הקטן המורם מן הגדול לפי מתכונת קבועה".

אשכול. הצעתו של יעבץ לאוניברסיטה. גם: אשכולה, בהשראת אסכולה.

בִטנה. הצד הפנימי של הבגד.

הסתגל. בעקבות הפועל סיגל המופיע בלשון חז"ל, חידש יעבץ את הסתגל: "לחנך את הקולוניסתים [המתיישבים] כי יסתגלו לחיי איכרים".

זכרונה. הצעה שקדמה ל'תזכיר', שהתקבלה.

חיסכון. בספר הארץ משנת 1891 כותב יעבץ: "יסוד האחוזה בניין בתיה נעשה ביד רחבה כיד העשירים, ובחיסכון כדרך בעלי עסק הרואים את הנולד".

חתלתול. בספר הארץ מציע יעבץ שמות הקטנה לבעלי חיים: כלבלב וחתלתול. בן יהודה משבח את יעבץ במילונו על החידוש, אבל גם מתפלמס אתו בשאלה האם המשקל הזה מתאים להקטנה. בגיליון של "האור", במאמר לא חתום, אולי גם הוא של בן יהודה, הכותב מלגלג על החידוש: "קראו לסוס קטן סוסיס, לחמור חכם חמרמר, לגמל מהודר גמלמל, ותהיו לסופרים בישראל". איך זה נגמר? כולם יודעים. חתלתול וכלבלב קנו מקום כבוד בשפה.

כלבלב. עיינו ערך חתלתול.

כספת. יעבץ חידש את המילה ב-1895, בעקבות המילה הארמית כספתא.  בסיפור "מציון" הוא כותב: "אשר זולתי כספת הברזל הנתונה בפינה, דלו כל רהיטיו". ומוסיף הסבר: "געלדשראנק, ארגז שמניחים בו כספים".

עממים. כינוי שהציע יעבץ עבור עמים קטנים.

צווארון. בעקבות המילה 'צַוְרוֹנִים' המופיעה בשיר השירים כשם לתכשיטים, כותב יעבץ: "יש בידנו לשמש בו למעטה הצוואר".

שעוונית. בד מצופה שעווה.

שקיק. שק קטן.

יעבץ הציע גם שמות חדשים לימות השבוע. ההצעות נדחו, אבל מעידות על תעוזה ודמיון. על פי המדרש היו לאסתר המלכה שבע נערות, ששמן אינו נזכר במגילה. המדרש מעניק להן שמות על פי שבעת ימי בריאת העולם: חולתא (יום החול הראשון), רקועיתא (בריאת הרקיע), גנוניתא (הדשא), נהוריתא (השמש והירח), רחושיתא (החיות הרומשות), חורפיתא (ממהרת), רגועיתא (שבת, הלא היא 'הרגועה'). על הבסיס הזה הציע יעבץ לקרוא לימות השבוע בעברית חילולית, רוקעית, גנונית, נהורית, רוחשית, עירובית, וכמובן, שבת.

אפשטיין באמת בבית

יעוד גונן מתייחס לשאלה על הקשר בין גרעפס ל'אפשטיין': "נתקלתי בזה בנערותי (לא בתל-אביב), פשוט בגלל שניתן להתחכם ולומר שהמגהק נשמע כאילו אמר 'אֶפּ' בהדגשה, וניתן בעקיצה להמשיך את הגיהוק עם שאר השם. הגרסה ששמעתי היתה: "אֶפְּ - שטיין בבית?" עדויות דומות הביאו עודד דגן ומיכאל יודקובסקי.

חדש בבמת אורח: בין ניר ברגמן ומיכאל הנדלזלץ, אהרן מוריאלי על שמות משפחה מהופכים

חדש בפינה של פול אוגדן: איך פוגעת השפה בסיכוי לשקם נרקומנים

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה ההבדל בין נתן והביא, מה עושה מי שלא שם קצוץ, מה בין טירות בספרד לחלומות באספמיה, האם גוי יכול להיות יהודי ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Bright green tree - Waikato.jpg - Wikimedia Common תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

יגאל לוין
שלום רוביק, לא הייתי מודע לתרומתו של צבי יעבץ למילון העברי. אבל יש לי שאלה: אתה מייחס לו את המלה "עממים" במשמעות של "עמים קטנים", אבל מלה זו מופיעה כבר בתנ"ך. בנח' ט', כב, כאשר הוא סוקר את תולדות עם ישראל, אומר נחמיה, "וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים", ובפסק כד הוא חוזר "וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים, וַיִּירְשׁוּ אֶת-הָאָרֶץ, וַתַּכְנַע לִפְנֵיהֶם אֶת-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִים, וַתִּתְּנֵם בְּיָדָם; וְאֶת-מַלְכֵיהֶם וְאֶת-עַמְמֵי הָאָרֶץ, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנָם". חז"ל אמצו את המושג הזה עבור "עממים כנען", "שבעת העממים". אז מה בדיוק תרומתו של יעבץ? יגאל
06 בפברואר 2020 הגב
רוביק רוזנטל
תרומתו בייחוד צורת הריבוי הזו לעמים קטנים.
06 בפברואר 2020
גילה וכמן
הקביעה שלך לגבי ט"ו בשבט כי "בגולה המועד כמעט שלא צוין" נראית לי מופרזת. כבר במאה ה-17 ידוע על מנהג לקיים ביום זה יום חופש לתלמידים במוסדות התורניים, ובסוף מאה זו נתפשט מנהג המקובלים לקיים סעודה חגיגית (סדר ט"ו בשבט). ידוע אף על פיוטים מיוחדים שנתחברו למועד זה, שלא לדבר על מנהג 'פירות חמישה עשר' שהונצח בשירה של נעמי שמר.
06 בפברואר 2020 הגב
רמה זוטא
שלום לרוביק ולקוראים, יש להזכיר את תרומתו הרבה של 'מורה המורים' ח"א זוטא למנהג הנטיעות בט"ו בשבט. בספרו 'דרכו של מורה' הוא מספר כי עוד בגולה למד את המנהג הזה, שהיה מקובל על תלמידי בתי הספר הרוסיים באחד במאי. "נדרתי נדר כי כאשר אזכה לעלות לארץ מולדתי, אשתדל להנהיג את המנהג הזה בארץ. ואמנם בט"ו בשבט תרס"ד {1904}, בחורף הראשון לבואי ארצה, פרסמתי ב'השקפה' על ערך היום הזה, ראש השנה לאילנות, כיום של נטיעות. ובט"ו בשבט תרע"ג {1913} זכיתי, כראש הסניף הירושלמי של הסתדרות המורים בירושלים, להקדיש יום נטיעת עצים ב'מוצא' לכל תלמידי בתי הספר ות"ת בירושלים, שבהם השתתפו למעלה מ-4000 ילד וילדה" (דרכו של מורה, עמ' פ"ז)
06 בפברואר 2020 הגב
חגית מאיר
שלום רב לרשימה המחכימה של אהרן מוריאלי הנוגעת לשמות משפחה "מהופכים": השם וסרקרוג מתואר בטבלה כ"לא נמצא" לעומת המהופך קרוגוסר. הריני להפנות את המחבר לכב' השופטת בדימוס שולמית וסרקרוג, הנמצאת עמנו https://judgescv.court.gov.il/d38484ba-645e-e811-8105-0050568a6817%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%A1%D7%A8%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%92
06 בפברואר 2020 הגב
עמי
האבא של הצ'ופר היה הביטוי "משופר" בזמנו הרבו להשתמש בניב משופר כמו דגמ"ח משופר רובה משופר או חגור משופר. זה התגלגל למצ'ופר ומשם הדרך קצרה לצופר. לדוגמא קבלנו אפטר צופר מהמפקד.
08 בפברואר 2020 הגב
עפר בית הלחמי
שלום רב, קראתי בעניין רב. ביקשתי לכתוב גם אני על המילה נגיף. מצאתי בעיתונות העברית את המונח מופיע כבר בראשית שנות הארבעים. עדיין לא מצאתי מי חידשו.
09 במרץ 2020 הגב

הוספת תגובה