האל בעל חמישים השמות

רוביק רוזנטל | 26 במרץ 2021

לכבוד חג הפסח מביאה הזירה הלשונית פרויקט מיוחד: אוצר השמות והכינויים שלהם זכה הנוכח-נפקד הגדול של הדת והתרבות היהודית, אלוהים. לא פחות מחמישים שמות וכינויים ניתנו לו, ויש עוד. ואף מילה על הבחירות

לכל איש ואשה יש שם. אחד לפחות. אבל הדמות או הישות המרכזית של התרבות והדת היהודית, אלוהים, זכתה לשפע שמות, ויש בכך ברכה ושאלה. ריבוי השמות מעיד על מרכזיותו של האל, ולצד זה על קושי מובנה בכך שאנו נותנים שם לישות לא ארצית, כאילו היה אדם מן היישוב. השמות באים, על פי הדימוי הצבאי, בבודדת ובצרורות מילים, ולעיתים גם בשאילה משפות ודתות אחרות. ניתן ללמוד מהם על מקומו של האל בדת, בתרבות ובנפש המאמין, ועל התכונות המיוחסות לו. הזירה הלשונית מציגה: האל בעל חמישים השמות.

אדון עולם, אין עוד מלבדו

אב הרחמים. המקור במדרש: "עד שבא הושע בן אלה היתה עבירה קשורה ביחיד, וקשה לפני אב הרחמים להגלות ציבור בעוון יחיד". גירסה נוספת: 'אב הרחמן', בעקבות הפיוט "ידיד נפש" מאת רבי אלעזר אזיכרי: "ידיד נפש, אב הרחמן, משוך עבדך אל רצונך". מכאן נגזרה הקריאה החסידית "אבא תרחם", המופנית לאל, והקריאה 'השם ירחם', או בנוסחה ביידיש: גאָט זאָל זיך דערבאַרעמען. ההשראה לכך היא מתהילים: "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ה' עַל יְרֵאָיו". מכאן נולד גם הפיוט הידוע מן המאה ה-17, "אל מלא רחמים", שעליו כתב יהודה עמיחי: "אל מלא רחמים; אלמלא האל מלא רחמים, היו הרחמים בעולם ולא רק בו".

אבא. אלוהים כאב, הגירסה אינטימית. החסידים פיתחו גירסה קרובה: 'אבא שבשמים', וביידיש 'טאַטע אין הימל'.

אבינו מלכנו. המקור במסכת תענית: "ירד רבי עקיבא אחריו, ואמר: אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה". תפילת אבינו מלכנו נאמרת בראש השנה וביום כיפור, אלא אם כן אחד מהימים האלה חל בשבת. הצירוף הזה מלמד על שני תפקידים של האל: האב, וגם השליט, או המלך.

אבינו שבשמים. במסכת סוטה במשנה נכתב: "ואין שואל על מי לנו להישען, על אבינו שבשמים". הכינוי נקבע בפתיחה לתפילה לשלום המדינה: "אבינו שבשמים, צור ישראל וגואלו". הכינוי זכה לראשי תיבות: אב"ש.

אדון כל הארץ. האל הוא האדון והשליט. תהלים: "הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ מִלִּפְנֵי ה', מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ". גירסה מקבילה באנגלית: לורד.

אדון עולם. בעקבות המדרש: "שאמר משה, שמא בשעה שציווה אדון עולם להתנדב דבר למקדש, דחקו ישראל איש ואיש והביאו שלא לטובתם". בשפת יהודי המג'רב השימוש בצירוף זה פירושו "בכבוד רב", כגון: "כָּא תִמְשִׁי באדון עולם": היא תלך בכבוד רב, תזכה לליווי מכובד. "אדון עולם" הוא שמו של פיוט המופיע בסידורים של רוב קהילות ישראל לפני תפילת שחרית.

אדונָי. אחד משמות היסוד של האל. על פי אחת המסורות ניקודו של אֲדֹנָי הולבש על ארבע האותיות הקדושות יהוה, שאין להגותן.

אֲדוֹשֵם. הלחם בין אדונָי לבין 'השם'.

אין עוד מלבדו. ספר דברים: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ".

אל קנא ואל רחום וחנון

אל. השם המוכר מהשפות שקדמו לעברית. מופיע במקרא 235 פעם, לעיתים במשמעות אלילים. הדעה הרווחת היא ש'אל' קשור לכוח, כמו בפסוק "היה לאל ידו", והמילה אול במשמעות כוח. המחמירים מטילים גרש בשם הכתוב: א-ל.

אֵל ישועות. מופיע במגילת הסרכים (א יט). צירוף קרוב בישעיהו: "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי, אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד".

אֵל מלך. מסכת סנהדרין: "מאי אמן? אמר רבי חנינא: אל מלך נאמן". בתפילת שחרית נאמר: "אל מלך גדול ומהולל בתשבחות".

אֵל נקמות. תהלים: "אֵל נְקָמוֹת ה', אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ". מכאן הצירוף 'השם ייקום דמו', בראשי תיבות: הי"ד. הפרשנות המקובלת אינה רואה בקריאה זו מסר לנקמה, אלא קביעה דתית שלפיה לא על האדם לנקום, הנקמה מסורה לאל.

אֵל קנא. ספר דברים: "ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא".

אֵל רחום וחנון. בדומה לאב הרחמן, ומצידו השני של האל הנוקם. המקור בספר שמות: "ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת".

אל שדי. הצירוף וכן 'שדי' בנפרד מופיע בתנ"ך 48 פעמים. על מקורו יש שפע השערות. יש שקושרים את המילה לשודד בעל כוח, אחרים לשד האשה, ואחרים לשָׂדֶה.

אֱלוֹהָ. השם מופיע במקרא 57 פעמים. יש גם שרואים בו גזירה לאחור של 'אלוהים', ומכאן שהתהליך הוא אל>אלוהים>אלוה, אך ספק אם זה אכן גלגולה של המילה.

אלוהֵי צבאות. נפוץ במקרא בעשרות הופעות, הראשונה בהן בתפילת חנה, ופירושו שנוי במחלוקת. המדרש מסביר: "למה נתייחד שם זה כאן [בתפילת חנה]? אמרה לפניו: ריבונו של עולם, שני צבאות בראת בעולמך. העליונים לא פרים ולא רבים ולא מתים, והתחתונים פרים ורבים ומתים. אם אני מן התחתונים אהיה פרה ורבה ומתה, ואם אני מן העליונים לא אמות".

אלוהים. השם הנפוץ מכולם, המשמש גם את העברית המודרנית. הוא מופיע למעלה מ-2600 פעם במקרא, ומאז ומתמיד הטריד את הפרשנים והחוקרים: אם האל הוא אחד, מדוע מקבל השם צורת ריבוי? האם לפנינו שריד מן האלים הרבים של עמי האזור, ואולי צורת הריבוי הנעלה, "פלורליס מאגֶ'סטאטיס". יש רואים ב'אלוהים' צורת ריבוי של 'אלוה'.

אלוקים. צורה מסורתית בעקבות החומרות שהוטלו על הגיית שם האל. היא החלה להופיע מעט במדרשים, ונפוצה מאוד בספרות השו"ת. מכאן שם התואר הנפוץ 'אלוקי'.

או מיי גוד, יה אללה שלך

אללה. שם האל במסורת המוסלמית. הוא מופיע בסלנג הישראלי בביטויים רבים שמקורם בערבית: ואללה (באלוהים, לשון שבועה), יאללה (הוי, אלוהים), אינשאללה (אם ירצה האל) ועוד.

בורא עולם. מדרש בראשית רבה: "[היה] הקב"ה בורא עולמות ומחריבן". גם במילה אחת: 'הבורא', ובפירוט כאחראי לאספקת מזון, כנזכר בתפילות היומיומיות: בורא פרי האדמה, בורא פרי הגפן, בורא פרי העץ, בורא מיני מזונות. גירסת "כמעט שבת שלום": בונה עולם.

גְדול העולמים. מדרש בראשית רבה: "גדול העולמים היה שם, ואית דאמרין [ויש שאומרים] כבוד חי העולמים".

גואל ישראל. משנה, מסכת תענית: "ברוך אתה ה' גואל ישראל".

גוֹד. אלוהים, הגירסה האנגלית. בעקבות השפעת האנגלית על שפת הדיבור הישראלית, 'גוד' משמשת כמילת הפתעה, חשש וכדומה, וכן בצירוף 'או מיי גוד', הוי, אלוהים שלי, ובראשי התיבות או.אם.ג'י.

ד'. צורת הקטנה והסתרה המרמזת על שמות כמו אדוני, אל שדי ועוד.

ה'. צורת הקטנה והסתרה המרמזת על האות המופיעה בחלק משמות האלוהים. מופיעה לראשונה במסכת תענית במשנה: "ברוך אתה ה' שומע תפלה".

היה הוֹוה ויהיה. צירוף המציין את נצחיותו של אלוהים. לשון ימי הביניים: "אהיה אשר אהיה, הוא פירוש של שם המיוחד היה הווה ויהיה, שאין עבודה זרה נקראת כן" (ספר השם).

המקום. בעקבות המשנה המדברת על עבֵרות שבין אדם למקום. מדרש בראשית רבא מסביר: "מפני מה מכנין שמו של הקדוש ברוך הוא וקוראין אותו מקום? שהוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו".

הקדוש ברוך הוא. מופיע אלפי פעמים בלשון חכמים. פנייה ישירה לאל בכינוי הזה אינה מקובלת, ובדרך כלל חוצצים את הפנייה באמצעות 'ריבונו של עולם' או 'ריבון העולמים': "התורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת, ריבונו של עולם, עשאוני בניך ככינור המנגנים בו גויים" (מסכתות קטנות). חסידי ברסלב ואחרים יצרו את הסיסמה "הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך", שילוב של השם הקדוש בגוף שלישי, והפנייה האינטימית בגוף שני.

מלך המלכים עושה שלום במרומיו

השם. מייצג את השם המפורש, שהפך קדוש עד כדי כך שאין מבטאים אותו או כותבים אותו בעברית. מסכת יומא במשנה: "והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחווים ונופלים על פניהם". הכינוי נרמז במקרא בפסוקים רבים, בדרך כלל ללא יידוע: "בנקבו שם יומת" בספר ויקרא, ברמז לשם המפורש. הצורה המיודעת, המקובלת היום, נדירה מאוד בתנ"ך, כמו "ליראה את השם הנכבד" בספר דברים. 'השם' מככב בצירופים כמו 'השם ירחם', 'אם ירצה השם', ומעל כולם 'בעזרת השם'.  

השם יתברך. בעקבות 'השם'. ראשי תיבות: השי"ת.

יה. אינו נפוץ במקרא, 24 פעמים. השם קודש ועל כן אינו משמש בגימטריה או בספירת ימי החודש, והוחלף בט"ו, וכן 'יו' שהוחלף בט"ז. במילים ובשמות שבהם מופיע צירוף האותיות יה מוטל גרש: שרה-ביילה שתחי'; בשמות נוהגים המחמירים להמיר את י' של 'יה' בק'. אורי אורבך מביא במילון הדתי-חילוני "סבא שלי היה רב" את הערך "בַּתְקָה וקֵלִיקָקוּ". אלה הם בתיה ואליהו המתחרדלים, המנסים להסיר משמם כל זכר לשם אלוהים לגרסאותיו.

יהוה. השם המפורש שאין להגותו. אומץ על ידי הנוצרים, ושמו בפיהם Jehova. הוא מופיע במקרא למעלה מ-6600 פעם, ונכתב מטעמי הקדושה יי, מילה שאינה ניתנת להגייה. בפרויקט השו"ת נכתב שם אלוהים יְקֹוָק.

יי. מרמזת על השם 'יה'. עם השנים הפך גם 'יי' לסימן קדוש, והשם המפורש הומר לאות אחת מרמזת: ה', ולחילופין ד'.

מלך הכבוד. תהלים: "מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר, ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה".

מלך המשיח. מדרש בראשית רבה: "ורוח אלהים מרחפת, זה רוחו של מלך המשיח". חסידות חב"ד מכנה כך את מנהיגה הרוחני, הרבי מלובביץ'.

מלך העולם. במסכתות קטנות נכתב: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, הנותן תורה מן השמים". הצירוף המקראי 'מלך עולם' הוראתו מלך המולך לנצח. בשיח הישראלי מלך העולם הוא אדם נערץ ומצליח.

מלך מלכי המלכים. מסכת אבות: "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא". ראשי תיבות: ממ"ה.

עושה שלום במרומיו. איוב: "הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו". הביטוי זכה לתפוצה רחבה בזכות הכללתו בתפילות שונות: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן".

שופט כל הארץ לא ינום ולא יישן

צוּר ישראל. שמואל ב': "אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל". כאן 'צור' היא במשמעות מצודה או מחסה. הצירוף מופיע במגילת העצמאות, בעקבות התלבטות ופולמוס על האופי הדתי של המגילה: "מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו". ראשי תיבות: צ"י.

קונה שמים וארץ. בראשית: "וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר: בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ". מכאן גם הצירוף המקוצר 'קונה', ובנטיות 'קוני', בהוראת אלוהַי.

רַבּ. אחד משמות האל באסלאם. משמשת גם בשפת יהודי צפון אפריקה. כמו כן המילה מופיעה בביטויי סלנג ישראליים שונים כמו 'דחיל רבק': פְחד מאלוהיך.

ריבון העולמים. מסכת ברכות: "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך". גם 'ריבון כל העולמים'. גירסה ערבית: רַבּוּ אֶלְעָאלַמִין.

ריבונו של עולם. פנייה ישירה של מאמין יהודי לאלוהים. מסכת תענית במשנה: "ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך". ראשי תיבות: רבש"ע, רבוש"ע.

שהדי במרומים. פנייה לאלוהים המציגה אותו כרואה הכל, העד החי שאינו מסיר עיניו לרגע ממעשי האדם. המקור בספר איוב: "גַּם עַתָּה הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים". שהד היא מילה ארמית שפירושה עד, קרובה לשהיד הערבי, המעיד במעשיו על אמונתו.

שהכול נעשה בדברו. אברהם אבן עזרא: "ואף כי יוצר הכל שהוא שוכן עד ויושב קדם ואין מעשיו בתנועה, רק הכל נעשה בדברו". זאת בעקבות ספר תהילים: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם".

שומר ישראל. תהלים: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל".

שופט כל הארץ. "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" שואל אברהם בסיפור סדום ועמורה. אלוהים כשופט מופיע גם בירמיהו: "שֹׁפֵט צֶדֶק, בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב".

שֵם הוויה. שמו של אלוהים שאין לבטאו. לשון ימי הביניים: "ה' צבאות שם ה' הוא צבא ואות בכל שמותיו. י-הו"ה שם הויה, שהווה בעולם".

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך הגיעו אלינו הברקסים במכונית, האקונומיקה בניקיון הבית, ומיהו דביל; מה מקור הביטויים פצצות לגבות ושטויות במיץ עגבניות; מה היה מקצועו של נושא שם המשפחה חדד ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
God Mr War - Free photo on Pixabay תמונה ראשית

תגובות

דליה מרקס
רוביק היקר, מרתק! רק הערה אחת "שהדי במרומים" אינו, להבנתי, פנייה לאל אלא לשון שבועה. בבחינת "השמיים עדיי"
25 במרץ 2021 הגב
גילה וכמן
הקיצור יי אינו מרמז על השם 'יה', אלא הוא התקצר מהמנהג לכתוב ארבע אותיות י' - למעשה, ארבע נקודות - במקום ארבע האותיות י'ה'ו'ה' (התופעה מצויה כבר במגילות מדבר יהודה)
25 במרץ 2021 הגב
‪Ora R. Schwarzwald‬‏
חסר: הכול יכול הכביכול (שמעתי מפי אדם ברוך; מצוי גם על פי שימוש ביידיש kivyuxl, וראה גם אצל חיים באר)
25 במרץ 2021 הגב
יעקב קמחי
ערב טוב, רוביק והיכן רבש"ע, ריבונונו של עולם? וריבון העולמים - מה יהא עליו? חג שמח יעקב קמחי
25 במרץ 2021 הגב
רוביק רוזנטל
ברור שהם שם. גלגל עד הסוף....
26 במרץ 2021

הוספת תגובה