מפגש הטרובדורים של אהוד בנאי ומאיר אריאל

רוביק רוזנטל | 05 בפברואר 2021

פרס על שם מאיר אריאל מחזיר את מקבל הפרס, אהוד בנאי, לקשר המיוחד בין שניהם, קשר של השראה, אמונות משתפות והחמצה; הסוציולוגים יוצאים עם מילון משלהם העוקב אחרי שנת הקורונה מכל זווית עכשווית, מפולחן האוכל הביתי ועד מצוקות ההוראה בזום; ועל גלגוליו של החרוב בין הגרמנית, היידיש, האנגלית והעברית

מרכז אדוה וכתב העת סוציולוגיה ישראלית יצאו בפרויקט מיוחד ומתבקש: לכסיקון סוציולוגי של הקורונה. במילון כ-90 ערכים קצרים, השופכים אור מחקרי על העולם שהשתנה, החברה ומערכות החינוך, המשפחה והרגלי החיים שהשתבשו. הזירה הלשונית מביאה מקבץ טעימות מחמישה ערכים נבחרים.

אוכל: שיגעון המחמצת

דפנה הירש כותבת על אוכל. "בסגר הראשון", היא מספרת, "אפיתי לחמניות בפעם הראשונה. יצא לא משהו, אבל בכל זאת, המשפחה אכלה לחמניות חמות מהתנור לארוחת בוקר של שבת והרגשתי די גאה בעצמי. רק אחר כך נודע לי שאני חלק מטרנד גלובלי של אפייה בימות קורונה". אנשים שוהים יותר בבית, כותבת דפנה. יש להם יותר זמן פנוי ופחות כסף, ולכן הם מבשלים ואופים יותר מהרגיל. מתפשט 'שגעון המחמצת', תהליך ממושך של טיפוח חיידקים ונבגים טובים, המשמשים להתפחת לחם. יש גם גילויי סולידריות. אנשים קונים יותר אוכל של יצרנים מקומיים, שֶפים מבשלים עבור נזקקים משאריות מזון שהושלכו ברשתות השיווק ובשווקים, אנשים קונים ומבשלים עבור שכנים וחברים בבידוד. הסגר מבליט את הפער בין אלה שיכולים להרשות לעצמם לחשוב על האוכל בימים האלה כמדיום של בילוי יצירתי, נחמה וקשר, לבין אלה שהפונקציה המשמעותית ביותר של האוכל היא הישרדות.

אלימות אינטימית: הבית איננו מפלט

רות פרסר כותבת על האלימות האינטימית, האלימות בתוך הבית, בחיק המשפחה. הנחת העבודה של "הריחוק החברתי" הייתה שהבית הוא מקום בטוח, ושצמצום המגע האנושי לבני משפחה מדרגה ראשונה המתגוררים יחד מבטיח את בריאות הציבור. אלא שבחסות הגבלות התנועה וההסגר, החלו לזרום דיווחים בתקשורת המקומית והעולמית על עלייה דרמטית בתלונות על אלימות אינטימית, במרבית המקרים אלימות שהופעלה על ידי גברים נגד בנות זוגם וילדיהם. הנתונים אינם מפתיעים. מחקרים מראים שהסתופפות בבתים ושהות ממושכת בקרב המשפחה מנבאים אלימות, וזאת גם ללא מצב חירום לאומי, אבל תהליך קבלת ההחלטות שמלווה את ניהול משבר הקורונה מתעלם מקיומה. הממסד, כותבת רות, ממסך את קיומה של האלימות באמצעות אידאליזציה של בית ומשפחה כמרחבים של ביטחון והגנה.

הוראה זומית: ראשים מבודדים על מסכים

תמר הגר כותבת על ההוראה הזומית, מנקודת מבטה של מורה. "מאז משבר הקורונה", היא כותבת, "הכיתה הפכה לדיגיטלית ואנחנו הפכנו מאנשים חיים לדימויים דו-ממדיים. ניסינו להבין איך מלמדים קורס דינמי כאשר נעלמות מחוות גופניות, ואיך מייצרים שיח ער בין ראשים מבודדים על מסכים. אנחנו נזכרים בגעגועים איך פעם ההוראה המקוונת הייתה רק המלצה של מומחים, לפיה והיא תהפוך את הלמידה האקדמית לנגישה יותר. כשפרצה המגפה זאת הייתה שעתם הגדולה של המומחים לבחון גלובלית את ההשערה שהוראה דיגיטלית היא תחליף יעיל וזול למפגשים חינוכיים פיזיים. התוצאה עגומה. בשיעור דיגיטלי אי אפשר לנהל דיאלוג רב כיווני. לא רק התקשורת המילולית נפגמת, גם המבט נעלם". תמר מודה: "בהדרגה התרגלנו: קיצרנו את השעורים, צמצמנו את הנושאים ואת מרכיב הדיונים, ואת הניתוקים הפכנו להפוגות קומיות. צלחנו בקושי את החוויה הנרקיסיסטית, המערערת והמנוכרת שמזמנת לנו הוראה כזאת".

מטפורת המלחמה: אסטרטגיה, כלי נשק ורוח הבליץ

עפרה בן ישי כותבת על מטפורת המלחמה המלווה את המגפה. מטפורת המלחמה ליוותה גם מגפות קודמות כמו האיידס, והיא המטפורה המועדפת על השלטון. היא יכולה להצדיק מדיניות התערבות דרקונית, להסיר מחלוקות ולהבטיח התנהגות קונפורמית. בסין קראו בעקבות הקורונה למלחמה עממית בנוסח מאו דזה דונג, בבריטניה הפצירו באזרחים לגלות את רוח הבליץ. אחרים טענו כי הלחימה בקורונה זהה למלחמה בטרור ודורשת תפיסה והתארגנות זהים. המטפורה משתמשת בלקסיקון המלחמה: קרב ושדה קרב, התקפה והגנה, הכנעה, גיוס כוחות, סגר, אסטרטגיות מלחמה. בידוד וריחוק חברתי הן אמצעי לחימה, תרופות אנטי ויראליות, חיסונים ובדיקות הן הנשק. רופאים, אפידמיולוגים ווירולוגים הם לוחמי החזית, המוצגים כמרטירים וכהרואיים. עם זאת עולות כמה שאלות. האם המלחמה הלאומית המודרנית איחדה קולקטיב נגד משנהו? האם אנחנו ב"מלחמה חדשה" בה "כל הגזע האנושי מתאחד נגד הקורונה"? ואם המלחמה עיצבה אזרחות מגויסת, האם הקושי להתמודד עם מחלת הקורונה, צפוי לקדם חוזה חדש בין המדינה לאזרחיה?

סבאסבתא: הופכים אותם למצורעים חברתית

ניצה ברקוביץ כותבת על 'סבאסבתא'. לפני פרוץ המגיפה הגדולה, סבא וסבתא, בעיקר סבתא, נתפסו בעיקר כמספקים לילדיהם הבוגרים, שהם כבר הורים בעצמם, עזרה חיונית בגידול הילדים. עם הופעת המגפה התרחשה מטמורפוזה מהירה. הסבתא החיונית והמושיעה נעלמה מהתמונה, ונעלמה גם הסבתא המודרנית הפעילה. סבאסבתא מופרדים ומבודדים מהמשפחה הרחבה ומשאר החברה, והופכים לאובייקטים חסרי קול או יכולת פעולה משלהם. אחד הצעדים שננקטו מיד עם פרוץ המגיפה היה "מבצע סבתא", שנועד "לשמור על סבא וסבתא". זה נעשה באמצעות הרחקה ובידוד מבני משפחה, חברים וכל אלה שאיתם היו נוהגים לבוא במגע במסגרת שגרת יומם. ההרחקה התקבלה ללא דיונים והתלבטויות, ללא מחשבה על ההשלכות החברתיות והנפשיות שלה. נעלו את הדלת והלכו. ניצה מצטטת את חיים חזן בראיון לכלכליסט: "הופכים אותם למצורעים חברתית. אומרים שזה נועד למנוע מוות, אבל ברגע שהופכים אנשים ללא אזרחים, לנתינים גמורים — הם כבר מתים. תחת האצטלה של דאגה לזקנים אנחנו קוברים אותם חיים".

אהוד ומאיר מדברים על בוב דילן

ביום רביעי הבא יקבל אהוד בנאי את פרס מאיר אריאל ליצירתיות לשונית מטעם עיריית ראשון לציון, במסגרת "לשון ראשון" 14, שנערך הפעם במתכונת מצומצמת ודיגיטלית. גילוי נאות: הייתי יו"ר ועדת השיפוט, והפרס ניתן לבנאי כמעט ללא תחרות, למרות שהשנה נרשמו חמישים מועמדים, חלקם ראויים ביותר, לפרס. הפרס יינתן בערב שיעסוק ביצירה בימי קרונה, עם שורת אמנים מתחומים שונים.

רק לאחר שניתן הפרס עמדתי על הקשר המיוחד בין אהוד בנאי למאיר אריאל. זה לא היה קשר של חברות רצופה, אלא מפגש תרבותי בין שני טרובדורים, מונח שאהוד מקבל באהבה. "אנשים טועים לחשוב שהיה בינינו קשר חברי", אומר לי בנאי בשיחה, ואף כתב על כך בבלוג האישי שלו. "זה היה באוויר ולא היה. נפגשנו פה ושם, והייתה הערכה הדדית ומפגשים על הדרך. בפסטיבל 'מים חיים' בשיח' דנון השתתפנו במופע מחאה נגד זיהום המים, כשאני יורד הוא עולה, ואני נשאר לשמוע אתו ומחליף אתו כמה מילים. דיברנו על הקושי הרב שביציאה להופעה בליל שבת. שאלתי אותו אם שמע את החדש של דילן, והוא אמר שכן, ושהכי דיבר אליו השיר 'עדיין לא חשוך, אבל הולך ומתעמעם'. שנינו נכנסנו לתחום האמונה. כשנפטר אמרתי שאני כבר לא אלמד אתו דף גמרא, ולא נשב סביב שולחן השבת. הסתובבתי עם ההחמצה הזו לא מעט זמן ובהרבה כעס, על הצורה שבה סיים את חייו, על השנים האחרונות שבהם לא באמת הכירו בגאונות שלו, לפני שהתחיל של האהדה הגדולה אחרי מותו".

אקליפטוס ענק, פרדס חנה כרכור

"נפגשנו פעם לצורך צילום ראיון קצר לטלוויזיה לקראת ערב בלוז ששנינו השתתפנו בו", כותב אהוד. "המראיין דיבר איתנו בחצר אחורית קטנה ליד חדר החזרות. אמרתי שם משהו על כך ששירי הבלוז האמריקאיים נכתבים בדרך כלל על כבישים עצומים וארוכים כמו כביש שישים ושש שחוצה את היבשת הענקית, ואילו לנו כאן יש את הכביש המתפתל בין עכו לצפת, שעה וחצי נסיעה, או פרדס חנה-כרכור, חמש דקות נסיעה. הוספתי שמאיר אריאל פותח בשיריו את המרחב הצר הזה אל ממד הזמן שנותן לו עומק ונפח גדול. מאיר הסתכל אלי וחייך בהסכמה. זה היה בשבילי רגע של נחת. היה ברור לי כבר אז שהוא כותב השירים הגדול של זמננו".

"אני מרגיש את המילים והרוח של מאיר פה ושם בשירים שלי אם כי אנחנו שונים בדברים רבים", מובסיף בנאי. "הם גם באו לביטוי בשיר כתבתי לו כמחווה אחרי מותו, 'בלוז כנעני', שבו שילבתי ציטוטים רבים משיריו: אקליפטוס ענק, שיר כאב, פרדס חנה כרכור. השיר הזה נכתב ברוח במהירות לא אופיינית, ונשאר כפי שנכתב בפעם הראשונה. השיר הזה הוא מהרגעים האלה שבהם יורד שיר ועובר דרכך עם המילים ועם הלחן".

"החיים האלה חולפים מהר מדי", כותב אהוד, "לא מחכים לנו. ובינתיים החושך הולך וגובר כאן, וחסר לנו כל כך האור של מאיר אריאל. בתוך חברה מפולגת ושסועה שנגררת אחרי קולות גזעניים ולאומנים, במקום שהיהדות הופכת להיות קרדום חפירה ביד קנאים, ומצד שני ננטשת לאנחות על ידי רבים וטובים, בזמן האפל הזה כשחזון הנביאים על ירושלים כמרכז של רוח ומוסר לעולם כולו הולך ונשכח ובמקומו מתפתחת גישה בדלנית ומתנשאת, חסר לי הקול היהודי הנדיר והצלול של מאיר אריאל ששר: 'על ארץ מוותרים רק בלב'".

החרוב, הבוקסר וקרן השור

שאלה תמימה על המונח 'בוקסר' כשם לחרוב, שהותירה אותי ללא תשובות, הביאה עדכונים משמחים. דליה חנין כותבת: "בוקסר ביידיש פירושו חרוב. סבתא שלי כשהיו מחמיאים לה הייתה אומרת באירוניה, 'איך שאיין וי א בוקסר', כלומר, אני זוהרת כמו חרוב. הרי ידוע שפרי החרוב לא מצטיין ביופיו".

יצחק אדר ורחל ספיר מביאים את מה שכתב בנושא חוקר המילים פילולוגוס בעיתון פורוורד, וכך התגלתה התעלומה. בוקסר, שהכותב זוכר אותו כמאכל ט"ו בשבט, הוא גלגול של הצירוף הגרמני מימי הביניים bocks horn, קרן השור (או האיל), המזכירה את צורת החרוב. באתר Mosaic יש גם הסבר מדוע אשכנזים אוכלים זרעי חרוב יבשים. לחרובים יבשים, כך נכתב, יש ריח של גבינת לימבורגר, והם משמשים דימוי לחיוניות וכושר הישרדות.

חרוב

זרעי חרוב, ציור מהמאה ה-19; מתוך אתר מוזאיק

ולסיום, גלגול הפוך. מהיכן הגיע השם carob, שמו של החרוב באנגלית? הוא התגלגל מלטינית: carrubia, והלטינית הביאה אותו מן הערבית, ḵarrūba, שהיא מילה אחות למילה העברית: חרוב, ולמילה הארמית חרובא.  

חדש בפינת עיון: מילון החלל, בעקבות הכנס לחינוך וחלל על שם רונה רמון. 

חדש בפינה של פול אוגדן: עשר השפות הקשות ביותר ללימוד. 

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך כותבים להט"בים, מהיכן הגיע ביטוי ההפתעה וואי וואי וואי, מה הקשר בין אום ההברגה לאמא, מה הקשר בין עץ השקד לשקדנות הלימודים, למה קוראים לאוזניות המוזיקאים נאבא, מיהו קליקר ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
The Occitan Troubadours; google images תמונה ראשית

הוספת תגובה