אופק

רוביק רוזנטל | 28 באוקטובר 2014

אופק הוא קו דמיוני שבו נפגשים השמיים והאדמה או הים. אנחנו יודעים מן הניסיון שהקו הוא דמיוני, כי ככל שאנו מתקרבים אליו הוא הולך ומתרחק, ובעצם, אין קו כזה במציאות.

המילה אופק נוצרה בעברית בימי הביניים. באותה תקופה היתה בקרב יהודי ספרד השפעה רבה של הערבית על העברית. כיוון שהעברית והערבית קרובות מאוד, היו מילים שעברו לעברית כמעט בלי שינוי. כך הפכה המילה הערבית אֻפְק למילה העברית אופק. פרשן התנ"ך ר' לוי בן גרשון (רלב"ג) מסביר מה פירוש הביטוי "כעפעפי שחר" המופיע בספר איוב (מא 10): "הוא המקום מהאופק שיזרח ממנו השמש, שהוא מאיר טרם זרוח השמש". בשיר עצוב שכתב חיים חפר על לוחם אהוב שנהרג במלחמה הוא כותב: "הערב יורד עלי אופק בוער,/ רוחות בצמרת הרטיטו,/ ואנו סביב למדורה נספר/ על איש הפלמ"ח ושמו דודו".

כיוון שהקו האופק הדמיוני פרוש לרוחב, נוצר מן המילה אופק שם תואר: אופקי. כאשר אנו מתארים שטח או מרחב כלשהו, אנו מגדירים את קווי הרוחב שלו כקווים 'אופקיים', ואת קווי האורך כקווים אנכיים. אנך הוא מכשיר של בנאים היורד מלמעלה למטה, וכך נולד שם התואר 'אנכי', מלמעלה למטה.

כמו מילים רבות בעברית, גם המילה אופק קיבלה פירושים נוספים באמצעות דימוי, קשר בין דברים על פי הדמיון ביניהם. בעברית החדשה אופק איננו רק קו דמיוני לרוחב, אלא כלל הדברים שאנחנו מכירים ויודעים. לאדם משכיל מאוד יש אופק רחב, ואדם שמכיר מעט תחומים הוא 'צר אופק'. כלומר, אדם משכיל המסתכל במרחב הדעת והחוכמה רואה הרבה יותר מהאיש חסר ההשכלה, ולכן האופק שלו רחב יותר.

יש ילדים בישראל שנקראים אופק. יש גם מילים חשובות בשורש אפ"ק, כמו להתאפק, או 'אפיק', אבל אין קשר בינם לבין המילה אופק. לשורש שנגזרות ממנו מילים שונות שאין ביניהן קשר אנחנו קוראים שורש הומונימי.



מילים נוספות

אגדה

28 באוקטובר 2014

אדם

28 באוקטובר 2014

אומדן

28 באוקטובר 2014

אופנוע

28 באוקטובר 2014