דיבור

רוביק רוזנטל | 25 בינואר 2020

לשם מה אנחנו זקוקים לשפה? איך אנחנו משתמשים בה?

יש שני שימושים עיקריים לשפה. האחד הוא הכתב. אנחנו קוראים וכותבים מכתבים, מאמרים, הודעות בטלפון הנייד. השימוש השני הוא בעל פה. אנחנו משמיעים מילים ומשפטים, או שומעים מילים ומשפטים של אחרים. השימוש הזה נקרא "דיבור".

המילה "דיבור" מופיעה במשנה. בתנ"ך מופיע הפועל "לדבר" יותר מ-1100 פעמים, והוא אחד הפעלים הכי נפוצים בתנ"ך. זה מוכיח שכותבי התנ"ך החשיבו מאוד את הדיבור. אנחנו יודעים שהדיבור הוא דבר חי, ובאמצעותו אנחנו מעבירים רעיונות וידיעות מאחד לשני, נפגשים ונפרדים, שומעים שיעורים והרצאות ומקשיבים לרדיו ולטלוויזיה.

לפועל הזה, "לדבר", יש כמה מילים נרדפות. למשל: לומר, להגיד, לספר. כאשר יש מילים נרדפות יש להן אותה משמעות, אבל לא תמיד אנחנו משתמשים בהן באותה צורה. במילה 'דיבר' אנחנו מדגישים את הפעולה של הדיבור. במילה 'אמר' אנחנו מדגישים את התוכן של הדיבור.

"דיבור" היא מן השורש דב"ר. בשורש הזה יש כמה מילים חשובות. החשובה ביותר היא "דָבָר". "דבר" הוא משהו, הוא יכול להיות כיסא או מחשב, הוא יכול להיות ספר או סרט, או שנאמר שהיו "כל מיני דברים". איך זה קשור לדיבור? בעברית, "דבר" הוא גם מה שאומרים ומשמיעים, וגם מה שקיים במציאות.

בספר שמות מקבל עם ישראל את עשרת הדיברות. כלומר, את עשרת החוקים החשובים ביותר של העם היהודי. "עשרת הדיברות" נקראים במקום אחר בתנ"ך "עשרת הדברים".

המשורר אברהם שלונסקי אהב להמציא מילים חדשות. בספר "אני וטלי בארץ הלמה" הוא אומר לטלי: "איך פרצה מחלה ממארת, שקוראים לה הדַבֶּרֶת?" דברת היא מחלה, כמו אדמת ושפעת, מחלה של מי שמדבר יותר מדי.

אחד החוקים החשובים ביותר בחברה דמוקרטית הוא חופש הדיבור. זהו, למשל, החוק הראשון בחוקה האמריקנית. כל אדם רשאי להשמיע את דעתו, גם אם היא לא מוצאת חן בעיני אחרים. רק במקרים שבהם הדיבור עובר על חוקים אחרים או מסוכן לביטחון, מותר להגביל אותו.

לפעמים כששומעים אנשים בתקשורת או בפוליטיקה מדברים ואנחנו לא ממש מאמינים להם, אנחנו אומרים: "הכל דיבורים", כלומר, הם לא מתכוונים לבצע מה שהם אומרים. מצד שני, אם לא יהיו דיבורים, שום דבר לא יקרה. אז כדאי לדבר, וכדאי גם לעשות.



מילים נוספות

אות

25 בינואר 2020

בִיוּש

25 בינואר 2020

דיבור

25 בינואר 2020

חופש

25 בינואר 2020