התיישבות

רוביק רוזנטל | 28 באוקטובר 2014

התיישבות בחיי היום יום היא פעולה פשוטה שבה אדם מושיב את עצמו על כיסא או על ספה. אבל ההיסטוריה היהודית והישראלית זימנה למילה הזו חיים מרתקים. כבר בימי הביניים התיישבות היתה הקמת יישובים בארץ ישראל, ולמעשה, מילוי המצווה התלמודית של יישוב ארץ ישראל. התנועה הציונית חרתה את מצוות יישוב הארץ על דגלה, וההתיישבות הפכה לתנועה רחבת ממדים ששינתה את פני הארץ באמצעות מאות יישובים כפריים, בעיקר קיבוצים ומושבים, ונקראה תנועת ההתיישבות. אזור עמק הירדן ועמק יזרעאל, שם קמו המושבים והקיבוצים הראשונים, נקרא ערש ההתיישבות, וכאשר קמים יישובים רבים זה לצד זה מדברים על תנופת התיישבות.

ישיבה, כמו התיישבות, היא פעולה יומיומית ופשוטה, אבל כבר בתנ"ך לשבת פירושו היה גם להתגורר במקום כלשהו. בספר עמוס נכתב "וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם" (ט 14). מאז ימי תנ"ך אדם הגר במקום כל שהוא נקרא תושב. היישובים החקלאיים שקמו בעת העלייה הראשונה נקראו מושבות, והיישובים הכפריים שלצד הקיבוצים נקראו מושבים, כולם מהשורש יש"ב. לא פחות חשובות בהיסטוריה היהודית הן הישיבות, המוסדות ללימוד תורה שנקראו כך כי ישבו ולמדו בהם.

כשקמו היישובים הראשונים בשטחים שמעבר לקו הירוק אחרי מלחמת ששת הימים, העדיפו המתיישבים לקרוא להם התנחלויות, וזאת בעקבות הפועל 'להתנחל' המופיע במקרא, ומתאר הקמת יישובים והתפשרות שעל שטחים חקלאיים. הפועל להתנחל קשור למילה נחלה, כלומר, שטח השייך לאדם או לשבט. בתקופה האחרונה נפוץ יותר ויותר השימוש במילה התיישבות גם ביחס להתנחלויות. במשא  ומתן על עתיד הגבולות בין ישראל והפלסטינים מדובר על גושי התיישבות, קבוצות של יישובים הסמוכים זה לזה, שיישארו בהסכם עתידי במדינת ישראל.

בעברית של ימי הביניים היתה למילה התיישבות משמעות שונה. התיישבות פירושה מחשבה ושיקול דעת, על פי הביטוי המופיע בתלמוד דעתו מיושבת, כלומר, דעתו כאילו יושבת והוא אינו משנה את דעותיו בכל רגע. הפרשן ר' לוי בן גרשום (רלב"ג) כתב: "ראוי לאדם שיעשה ענייניו בחכמה ובהתיישבות, כדי שלא תשיגהו על זה החרטה" (יהושע ד 20).



מילים נוספות

אגדה

28 באוקטובר 2014

אדם

28 באוקטובר 2014

אומדן

28 באוקטובר 2014

אופנוע

28 באוקטובר 2014