חֵפֶץ

רוביק רוזנטל | 28 באוקטובר 2014

להרבה דברים אנחנו קוראים 'חפץ' או חפצים. אלה הם דברים שאינם חי או צומח, אבל לא כל דבר דומם הוא חפץ. הר איננו חפץ, אבל שולחן, או צנצנת, הם חפצים. גם סתם אבן בשדה איננה חפץ. חפץ הוא משהו שמשתמשים בו.

חפץ הוא עוד משהו. חפץ פירושו רצון, דבר שאנו חושבים עליו ומעוניינים שיקרה לנו. וכאן קורה דבר מעניין. בדרך כלל בשפה, הדבר המוחשי קדום יותר מהדבר המופשט, שקורה במחשבותינו. במקרה הזה, הדרך היא הפוכה. המשמעות הקדומה של חפץ היא דבר שאנחנו רוצים אותו או מתכוונים אליו, או בעברית יפה, אנחנו חפֵצים בו. במגילת אסתר אומרים על מרדכי "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (ו 9), כלומר, שהמלך רוצה לכבד אותו.

יש קשר בין החפץ שהוא רצון והחפץ שהוא דבר. חפץ הוא דבר שאנו רוצים בו, דבר שעשוי למלא את הרצונות שלנו. את הקשר הזה אפשר לראות בצורה מאוד ברורה בפסוק מספר ירמיהו: "כִּי שָׁבַרְתִּי אֶת מוֹאָב כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ" (מח 38). גם היום, כשמשהו נשכח או נזרק, אנחנו אומרים עליו שהוא כלי אין חפץ בו, כלי (חֵפֶץ) שאף אחד אינו רוצה (חָפֵץ). לקשר הזה תרמה גם העובדה שבארמית פירוש המילה חפצא הוא דבר או פריט, כלומר, חפץ במשמעות השנייה. בספר קהלת יש פסוק האומר "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (ג 1). רש"י מעיר בעקבות הפסוק: "כל הדברים קרויים חפצים בלשון משנה".

יש חפצים מסוגים שונים. דברים שנועדו לקשט את הבית כמו תמונות ושטיחים הם חפצי נוי. דברים יקרים ששומרים עליהם מאוד הם חפצי ערך. לפעמים בבריכה כתוב שאסור להשאיר חפצי ערך בלי השגחה, אחרת יגנבו אותם. לפעמים כאשר אדם נשבע אנחנו אומרים שהוא נשבע בנקיטת חפץ, כלומר, הרים חפץ כלשהו בזמן השבועה כדי לחזק את השבועה. לפי המדרש החפץ יכול להיות ספר תורה ותפילין. לפעמים עוצרים את כל התנועה בכביש או בבניין מפני שמוצאים חפץ חשוד, ובודקים אם זו איננה פצצה. האקדמיה ללשון עברית חידשה את המילה חֲפִיץ. חפיץ הוא מכשיר או כלי משחק שנועד לשימוש ולשעשוע. באנגלית הוא נקרא gadget.

בדרך כלל בשיחה יומיומית לא נאמר אחד לשני "אני חָפֵץ לאכול", או "אני לא חָפֵץ ללכת לבית הספר". ובכל זאת כדאי להכיר כמה ביטויים יפים עם המילה חָפֵץ במשמעות רוצה. כשמבקשים ממישהו לעשות משהו הוא עונה: בחפץ לב!, כלומר, ברצון רב. מי שעושה משהו עם כל הלב, עושה זאת בלב שלם ובנפש חפצה. את הדברים האלה אומר דוד לשלמה בספר דברי הימים. על אדם שאוהב לחיות וליהנות אומרים שהוא 'חפץ חיים'. לאחד הרבנים הגדולים בחברה החרדית במאה העשרים קראו החפץ חיים. שמו המלא היה הרב ישראל מאיר הכהן מראדין. על שמו יש קיבוץ חרדי ליד המושבה גדרה, בשם חפץ חיים.



מילים נוספות

אגדה

28 באוקטובר 2014

אדם

28 באוקטובר 2014

אומדן

28 באוקטובר 2014

אופנוע

28 באוקטובר 2014