טַעַם

רוביק רוזנטל | 28 באוקטובר 2014

טעם הוא אחד מחמשת החושים שלנו, היכולת להרגיש ולהבחין בין המאכלים שאנחנו אוכלים. גם לתחושות ולהבחנות האלה קוראים 'טעם': יש טעם מלוח, טעם מתוק, טעם חמוץ וטעם מר. חוש הטעם לא נחשב לחוש החשוב ביותר, חוש הראייה או השמיעה חשובים יותר, וכמעט לא קורה שלמישהו אין בכלל חוש טעם. אבל דווקא החוש הפחות חשוב הזה הקשור באכילה התרחב מאוד בשפה העברית. אפשר לדבר על טעם בבגדים, טעם באמנות וטעם באנשים. אדם שאינו יודע להתנהג הוא חסר טעם, או שבהתנהגות שלו יש טעם לפגם, או שהוא עובר את גבולות הטעם הטוב. כבר בספר משלי כתוב: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם")  יא 22), כלומר, אשה שאינה יודעת איך להופיע ולהתלבש.

את הקשר בין טעם באוכל לבין טעם בלבוש או בהתנהגות קל להבין. אבל למילה טעם יש משמעות נוספת. טעם הוא הסיבה שיש למשהו, המשמעות שלו. כשאנו שואלים, למשל, 'מה הטעם ללמוד אנגלית', אנחנו מתכוונים: מה הסיבה לכך, איזה משמעות יש לזה, איך זה יעזור לנו. כאשר איננו רוצים לעשות דבר מה אנחנו אומרים 'אין טעם'. את השימוש הזה אנחנו מוצאים כבר בתלמוד, בשאלה בשפה הארמית: מאי טעמא, מהו הנימוק למה שאתה אומר. ככל הנראה, המשמעות והסיבה של משהו דומה בעיני חכמי התלמוד לטעם שיש לאוכל.

ביהדות טעם הוא גם השם שניתן לסימנים מיוחדים שנוספו לספרי התנ"ך עם הזמן. הסימנים האלה, יחד עם סימני הניקוד, מראים לנו איך לקרוא את ספר התנ"ך. הם נקראים טעמי המקרא. אחד התפקידים שלהם הוא לציין איך מטעימים את המילה שאנו קוראים. בכל מילה יש הברה שאותה  אנחנו משמיעים בצורה חזקה יותר מן ההברות האחרות, והכללים לכך נקראים הטעמה. בעברית החדשה רוב המילים הן בהטעמת מלרע, כלומר, ההדגשה היא בהברה האחרונה של המילה. יש גם מילים בהטעמת מלעיל, כלומר, בהברה הלפני אחרונה של המילה.

אדם שמתחיל לאכול דבר מה ובודק את הטעם שלו  טועם מן המאכל. כאשר אנו אוהבים את מה שאנחנו אוכלים, אנחנו אומרים שהוא טעים, ומאכלים טעמים נקראים גם מטעמים. כשאנחנו נהנים מאוד ממשהו אנחנו אומרים שיש לו טעם של עוד, למאכל טעים במיוחד יש טעם גן עדן, כי לפי המסורת בגן העדן מצפים לצדיקים מאכלים טובים במיוחד, כמו שור הבר והלווייתן. גם הביטוי טעם המן מציין דבר טעים במיוחד. בספר שמות כתוב: "וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ" (טז 31). יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, כתב את השיר "טעם המן": "גיזרתך - תבנית נוגה,/ ריחה נרד ובמור סוגה,/ שפתותיך ארגמן,/ ניבן - בינות, טעמן - מן./ טעם המן, המן, המן,/ אם יסופר לא יאומן".

טעם באוכל או בכל דבר הוא מאוד אישי. לא כולנו אוהבים אותם דברים, וטוב שכך. לכן אומר הפתגם הידוע על טעם וריח אין להתווכח. הפתגם הזה קיים בשפות רבות, והמקור שלו בלטינית. את הניסוח העברי קבע המשורר אברהם שלונסקי.



מילים נוספות

אגדה

28 באוקטובר 2014

אדם

28 באוקטובר 2014

אומדן

28 באוקטובר 2014

אופנוע

28 באוקטובר 2014