מחרוזת

רוביק רוזנטל | 28 באוקטובר 2014

מחרוזת היא קישוט ששמים על הצוואר. הקישוט הזה מורכב מחלקים קטנים שאותם מחברים יחד באמצעות חוט. הם יכולים להיות פנינים, אבנים יקרות או קישוטים פשוטים יותר. בלשון חז"ל היו כבר מחרוזות, אבל הן שימשו בעיקר למאכלים בשוק. במשנה מזכירים, למשל, מחרוזות של דגים (מסכת בבא מציעא ב א), דגים קטנים הקשורים בחוט זה ליד זה. בשיר של יובב כץ "בואי אתי לדרום" הוא כותב: "ובאילת אחרוז לך מחרוזת/ של אלמוגי מצולות".

כאשר אנחנו שרים שירים בזה אחרי זה, אנו קוראים לכך מחרוזת שירים, יש גם מחרוזת סיפורים או מחרוזת אמרות.

 החפץ הפשוט ביותר שמכניסים למחרוזת הוא חרוז. חרוז הוא לא רק חפץ, אלא גם שיטה של כתיבת שירים. עם התפתחות השפות השונות, למדו בני האדם את סוד החרוזים. כאשׁר שׁתי מלים מסתימות באפן דומה אפשׁר לצור מהן שׁירים ומשחקים. למשׁל, בשיר "יונתן הקטן" אפשׁר למצוא זוגות חרוזים כמו קטן-גן, טיפס-חיפש. ישׁ סוגים שׁונים שׁל חרוזים. חרוז לבן הוא חרוז לא כל כך מוצלח. שׁטוז הוא חרוז מצחיק במיוחד. את המילה 'שטוז' המציאה דתיה בן דור, והוא הרכבה של המילים 'שטות' ו'חרוז'. דתיה בן דור המציאה בעצמה הרבה שטוזים.

יש חוקים שונים של כתיבה בחרוזים. בימי הביניים כתבו בעקבות ספר דברים שיר על חרוזים: "לא תחרוז בשור ובחמור/ כי אם את החמור/ העלה על הר המור/ ואת השור/ שים בארץ המישור". כלומר חרוזים צריכים להיות מדויקים. את השיר הזה מייחסים לפרשן הנודע אברהם אבן עזרא, אבל לא ברור מי באמת כתב אותו.



מילים נוספות

אגדה

28 באוקטובר 2014

אדם

28 באוקטובר 2014

אומדן

28 באוקטובר 2014

אופנוע

28 באוקטובר 2014