ניקוד

רוביק רוזנטל | 25 בינואר 2020

אחד הדברים המשותפים לעברית ולערבית הוא הניקוד. הניקוד הם סימנים שונים, ממעל ומתחת לאותיות ולפיהן אנחנו יודעים איך להגות את האות.

מדוע דווקא בשפות אלה יש סימני ניקוד? זאת מפני שבשפות המוכרות לנו כמו אנגלית, צרפתית וגרמנית אין כמעט סימני ניקוד. בשפות אלה יש אותיות המכוונות אותנו איך להגות את המילה. בעברית ובערבית אנחנו זקוקים לסימנים האלה.

המילה ניקוד מופיעה בימי הביניים, אבל בתנ"ך מופיע פעם אחת הביטוי "לחם ניקודים", לחם פירורים שאולי קשור לצורת הנקודות שלו. בעל עדרי הצאן הוא נוקד, כי בין הכבשים יש כבשים הנקראים נְקודים, ולהן נקודות חומות על העור.

המילה שממנה נולד הניקוד שאנו ממכירים היום היא "נקודה". נקודה מופיעה בתנ"ך בתור קישוט, בביטוי "נקודות כסף" בשיר השירים. בימי הביניים המילה נקודה קיבלה תפקידים רבים. למשל, בהנדסה נקודה היא המקום שבו נחתכים שני קווים. במתמטיקה נקודה המופיעה אחרי מספר שלם ולפני השבר נקראת "נקודה עשרונית". נקודה היא גם סימן פיסוק, המציין סוף משפט. היום המילה נקודה היא גם כינוי למקום יישוב, מפני שבמפות מסמנים יישובים, בעיקר כפרים ויישובים קטנים, באמצעות נקודות.

היום אנחנו מנקדים מילים בעברית לפי השיטה של חכמי טבריה, והוא נקרא "ניקוד טברני". הניקוד הטברני מכיל 13 סימנים. חלק מהם מזכירים את הדרך בה אנו מבטאים מילים. פתח מזכיר את פתיחת הפה, קמץ – את קימוץ הפה. החטפים "חוטפים" או מקצרים את התנועות הארוכות יותר. הפסיק גורם להפסקות את קצב המשפט, והנקודה מסיימת אותו. "נקודה פסיק" היא סימן בין הפסיק והנקודה. שתי נקודות לפני ציטוט נקראות "נקודתיים".

היום הניקוד משמש בעיקר בלימודים בכיתות הראשונות, כדי להקל על התלמידים ללמוד את הכתב. הניקוד גם עוזר בלימוד העברית של עולים חדשים. ואולם ברוב הטקסטים בעיתונים ובספרים אין בכלל ניקוד, ולפעמים יש ניקוד עזר או ניקוד חלקי, במקומות שקשה להבין בהם מהי המילה. לכתיב מנוקד קראו בעבר כתיב חסר, ולכתיב לא מנוקד – כתיב מלא. היום הכתיב המלא נקרא "כתיב חסר ניקוד".



מילים נוספות

אות

25 בינואר 2020

בִיוּש

25 בינואר 2020

דיבור

25 בינואר 2020

חופש

25 בינואר 2020