נֶגֶב

רוביק רוזנטל | 28 באוקטובר 2014

הנגב בהוא האזור הדרומי של מדינת ישראל. על החלק הזה נכתב רבות בתנ"ך. בספר במדבר אפילו משרטטים את גבולות הנגב: "וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם, וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה" (לד 3).

מדוע נקרא הנגב בשם הזה? השורש נג"ב קשור ליובש, והנגב הוא האזור היבש. בתנ"ך מדובר גם על ארץ הנגב, כלומר, הארץ היבשה. הנגב הוא גם שם נרדף לדרום בכלל, ויש שיר חסידי בעקבות פסוק בתנ"ך: "ופרצת ופרצת, ימה, וקדמה, צפונה, ונגבה", כלומר, למערב, למזרח, לצפון ולדרום. אחד הקיבוצים שהוקמו בנגב, באזור הצפוני שלו, הוא קיבוץ נגבה, והוא נקרא כך כי הוא בכיוון דרום, בכיוון הנגב. במלחמת השחרור חברי נגבה נלחמו בגבורה נגד הכוחות המצריים שרצו לפרוץ מן הנגב ולכבוש את הארץ, ורבים נפלו בקרב.

רוב הנגב אינו מיושב, מפני יש בו מעט מים, שהרי מכאן השם שלו, הארץ היבשה, שאין בה מים. כשהחלו ליישב את הארץ רצו מאוד ליישב את הנגב. באחד השירים שנהגו לשיר לפני קום המדינה נאמר: "דונם פה ודונם שם, רגב אחר רגב, כך נפדה אדמת העם, מצפון עד נגב". את השיר הזה כתב יהושע פרידמן. בתקופת מלחמת השחרור היתה יחידה של אנשי צבא שהסתובבו בדרום ועשו פעולות חשובות. הם נראו תמיד מלאי אבק ולא ישנו בבית, ולכן הם קראו לעצמם חיות הנגב.

כאשר חיפש אליעזר בן יהודה מילה מתאימה למטלית מבד שבעזרתה אנחנו מייבשים את עצמנו אחרי שאנחנו מתרחצים, הוא חשב על הנגב, כלומר, על משהו יבש. הוא חשב שהמילה מן התלמוד, אלונטית, לא מספיקה לנו. וכך המציא את המילה מַגֶּבֶת, מן השורש נג"ב. את הנ' אנחנו לא שומעים, כי האות נ' נוהגת להיעלם לפעמים. בן יהודה חשב על המילה הזו גם בעקבות השפה הערבית. בשפה הערבית הפועל נשף פירושו ייבש, ומַנְשָׁפָה פירושה מגבת.

כשאנו משתמשים במגבת אנחנו מתנגבים, ואחרי הארוחה אנחנו מנגבים את השולחן. הישראלים אוהבים מאוד לאכול מאכלים שבהם משתמשים בפיתה במקום בסכין ומזלג, למשל, חומוס, טחינה וסלט חצילים. בגלל התנועה של האכילה שמזכירה ניגוב במגבת, אנחנו קוראים למאכלים האלה ניגובים.



מילים נוספות

אגדה

28 באוקטובר 2014

אדם

28 באוקטובר 2014

אומדן

28 באוקטובר 2014

אופנוע

28 באוקטובר 2014