נָדִיב

רוביק רוזנטל | 28 באוקטובר 2014

אדם נדיב הוא אדם המוכן לתרום לאחרים, לתת מהכסף שלו ומהזמן שלו בלי לחשוב על התמורה שהוא יקבל. בספר ישעיהו כתוב: "לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב, וּלְכִילַי לֹא יֵאָמֵר שׁוֹעַ" (לב 5), כלומר, הנבל הוא ההיפך של הנדיב, וגם הכילי. כִּילַי הוא אדם עשיר וקמצן שאינו מוכן לעזור לאחרים. לתכונה שיש לאנשים האוהבים לתרום קוראים נדיבות לב.

המילה נדיב היא מן השורש נד"ב. מהשורש הזה אנחנו מכירים גם את המילה נְדָבָה, כלומר, כסף או מצרכים שאדם שיש לו הרבה רכוש נותן לאדם עני שאין לו כמעט כלום. מן השורש הזה יש עוד מילה חשובה: התנדבות. כאשר אנו עושים משהו בלי לבקש או לקבל תמורה, רק מפני שאנחנו רוצים לעזור, אנחנו 'מתנדבים' לעשות זאת. אחרי מלחמת ששת הימים הגיעו למדינת ישראל אנשים צעירים רבים, יהודים ולא יהודים, שרצו לעבוד ולעזור למדינה בלי לקבל תמורה. לאנשים האלה אנו קוראים עד היום מתנדבים.

המשורר חיים נחמן ביאליק כתב שיר בשם "למתנדבים בעם", ובשיר כתב: "תחזקנה ידי כל אחינו". השיר הזה הפך להמנון של הסתדרות העובדים. במשורר ואיש הציבור זאב ז'בוטינסקי כתב שיר אחר, המנון לתנועה שהוא הנהיג, בית"ר. הוא כותב שם: "בדם וביזע יקום לנו גזע, גאון ונדיב ואכזר". כלומר, היהודים שיחיו בישראל יהיו נדיבים וטובי לב כשצריך, אבל יילחמו עד הסוף כשיהיה בכך צורך.

אדם הנוהג לתרום כסף למטרות שונות נקרא נדבן. כאשר החלה ההתיישבות בארץ ישראל, היה צורך בכסף רב כדי לרכוש קרקעות ולאפשר לחלוצים להתיישב. כמה יהודים עשירים מאוד תרמו כסף רב למטרה הזו. לאנשים האלה קוראים 'נדיבים'. אחד מהם, הברון אדמונד ג'יימס דה-רוטשילד, נקרא "הנדיב הידוע". הוא ובני  משפחתו המשיכו לתרום ליישוב שנים רבות, ועל שמם נקראים יישובים בארץ ישראל.



מילים נוספות

אגדה

28 באוקטובר 2014

אדם

28 באוקטובר 2014

אומדן

28 באוקטובר 2014

אופנוע

28 באוקטובר 2014