פקודה

רוביק רוזנטל | 28 באוקטובר 2014

פקודה היא הוראה או צו שיש למלא אותו. מי שנותן את הפקודה הוא מי שיש לו כוח או סמכות לתת פקודה, למשל, קצין בצבא, ולכן הוא נקרא מְפַקֵּד. מי שמקבל את הפקודה חייב למלא אותה לפי החוק.

במשמעות הזו המילה פקודה מופיעה בתנ"ך רק פעם אחת, אבל יש לה בתנ"ך עוד פירושים. פקודה היא גם תפקיד שיש למלא, וגם אנשים שממלאים תפקידים.

בדרך כלל פקודות קשורות לצבא. אדם שמבצע מה שאומרים לו לעשות ממלא פקודה, ואדם שאינו רוצה לבצע אותה מסרב פקודה, ובדרך כלל נענש על כך. כאשר בצבא מתארגנים לקראת מבצע מכנסים את המפקדים שיוצאים למבצע ונותנים להם קבוצת פקודות. המפקדים יושבים במקום שנקרא מִפְקָדָה.

מן השורש פק"ד יש מילים ופעלים רבים. במקומות רבים בתנ"ך אומרים שאלוהים יפקוד את בני ישראל, כלומר, יזכור אותם, לטובה או לרעה, עלפי מה שהם עושים. לכן אומר הנביא ישעיהו: "וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא" (י 3). יום פקודה הוא יום שבו זוכרים לאנשים את המעשים הרעים שלהם. לפקוד פירושו גם לבקר אצל אנשים וגם לספור אותם, ומכאן באה המילה מִפְקָד, שבו סופרים ורושמים את האנשים במדינה או במקום מסוים.

כאשר אדם עושה מה שנדרש ממנו במקום שבו הוא עובד, הוא ממלא תפקיד. גם המילה תפקיד היא מן השורש פק"ד. אנשים שעובדים במשרד נקראים פקידים. המילה פקיד מופיעה בתנ"ך, ושם הכוונה היא למנהל, שהוא מין מפקד. כאשר מוסרים משהו, כסף או רכוש,  כדי שישמרו עליו מפקידים אותו, והוא נקרא פיקדון.



מילים נוספות

אגדה

28 באוקטובר 2014

אדם

28 באוקטובר 2014

אומדן

28 באוקטובר 2014

אופנוע

28 באוקטובר 2014