קושייה

רוביק רוזנטל | 28 באוקטובר 2014

קושייה היא שאלה שנשאלת וצריך לתת עליה תשובה. היא נקראת קושייה כי קשה לענות עליה, יש לחשוב היטב כדי למצוא תשובה טובה לשאלה.

המקור של המילה קושייה הוא בתלמוד, אבל שם היא מופיעה בתור מילה בארמית, וכותבים אותה קושייא. הרבה מילים בארמית מסתיימות באות א', למשל, אבא ואמא, שהן מילים בארמית. הפירוש של המילה קושייא בארמית הוא קושי.

במשנה ובתלמוד יש ויכוחים ודיונים רבים על שאלות שעולות בפני החכמים. קושייה בתלמוד היא שאלה שמנסים לפתור, וכאשר לא מצליחים לפתור אותה נאמר בארמית חזרה הקושייה למקומה, צריך להתחיל לשאול מחדש. יש גם משפט שאומר "תשבי יתרת קושיות ובעיות". תשבי הוא אליהו הנביא, וכאשר לא מצליחים למצוא פתרון לבעיה אומרים שהיא תחכה לאליהו הנביא. המשפט הזה הוא גם ראשי התיבות של המילה תיקו, שהיא מצב שבו אף אחד אינו מנצח, ואין תשובה ברורה לדברים.

על מי ששואל קושיות אומרים שהוא מקשה קושיות, ואדם שאוהב לשאול שאלות הוא מַקְשָׁן. בשיר "הודי חמודי" על ילד בשם אהוד, כותב המשורר משה דפנא, שהוא סבא של הודי: "עיניים לו תכלת וראש לבנבן, פה לו מתוק מחייך ומקשן. שואל בלי הרף הוא: למה זה כך? למה ולמה מעביר הוא בסך". בטלוויזיה רואים לפעמים ילד ששואל על כל דבר "למה". גם הוא ילד מקשן.

המילה קושייה מזכירה לנו את חג הפסח ואת סדר פסח. בהגדה של פסח שואלים ארבע שאלות, כדי להבין מה מיוחד לחג הפסח. כל אחת מהשאלות האלה מתחילה במילים "מה נשתנה", ולשאלות קוראים ארבע הקושיות. בשיר "שמחה רבה" אנחנו שרים: "שאול אשאל, שאול אשאל ארבע קושיות, שתה אשתה, שתה אשתה ארבע כוסות". המקור של השאלות האלה הוא במשנה, במסכת פסחים.



מילים נוספות

אגדה

28 באוקטובר 2014

אדם

28 באוקטובר 2014

אומדן

28 באוקטובר 2014

אופנוע

28 באוקטובר 2014